מיניות בגיל השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מיניות בגיל השלישי הוא תחום העוסק בחשק מיני, בפעילות מינית ובאינטימיות בגיל השלישי. ארגון הבריאות העולמי (WHO) מגדיר אנשים כבני 65 ומעלה כזקנים. בגיל זה חלים שינויים גופניים וחברתיים כגון: פרישה משוק העבודה, פנסיה, אובדן בן/בת זוג, והרחבה של הפנאי. בכל הנוגע למיניות של הגיל השלישי, ישנה הנחה חברתית רווחת לפיה קיימת ירידה משמעותית בתדירות הפעילות המינית בקבוצת גיל זו. לירידה בפעילות מינית יש סיבות הקשורות לבריאות פיזית, בריאות נפשית, סטטוס משפחתי וכן לתפיסות שונות בנוגע לנושא, הן מצד האדם והן מצד הסובבים אותו. מיניות בהקשר זה אינה רק פעילות מינית, כי אם גם הרצון לקרבה ואינטימיות.

מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיניות

מיניות היא הדרך בה בני אדם חווים ומביעים עצמם באופן מיני.[1][2] תחום זה כולל תחושות והתנהגויות חברתיות, רגשיות, פיזיות, רוחניות, ארוטיות וביולוגיות. ההיבטים הביולוגיים והפיזיים של המיניות עוסקים בעיקר בפונקציות הרבייה האנושיות, ובכללן מחזור התגובה המינית של האדם.[3] היבטים פיזיים ורגשיים של המיניות כוללים קשרים בין אנשים המתבטאים ברגשות עמוקים או בגילויים פיזיים של אהבה, אמון ואכפתיות. היבטים חברתיים עוסקים בהשפעות החברה האנושית על המיניות של האדם, והיבטים רוחניים מתייחסים לקשר הרוחני של האדם עם אחרים. בנוסף, מיניות משפיעה ומושפעת על היבטים תרבותיים, פוליטיים, משפטים, פילוסופיים, מוסריים, אתיים ודתיים בחיים.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים רבים נעשו כדי לבחון את מידת העניין של אנשים מבוגרים ביחסי מין. במחקרים שנערכים בנושא עשויה להיות בעיה מתודולוגית, משום שרבים בוחרים שלא לענות לסקרים מחמת בושה ומבוכה, וכן יש הטיות של דיווח עצמי (לדוגמה, שיעור התגובה במחקר שנערך ב-29 מדינות היה רק 19%)[4] כמו כן, עשויה להיות שונות רבה בין תרבויות וקבוצות אתניות שונות.[5]

באופן כללי, קיימת הנחה מוטעית לפיה אנשים מבוגרים הם אנשים א-מיניים, והם אינם מתעניינים במין כלל. בפועל, מחקרים שנעשו מצביעים על כך שעל אף שיש ירידה בעניין במיניות ככל שעולה הגיל, עדיין אנשים מבוגרים רבים פעילים מינית ומייחסים למיניות חשיבות רבה. מחקר שנערך בארצות הברית מצא כי 73% מהמשיבים בגילאי 57-46 היו פעילים מינית, 53% מהמשיבים בגילאי 65–74 ו-26% מהמשיבים בגילאי 75–85.[6] עבור רבים בגילאים אלו, היכולת להישאר פעיל מינית חשובה. גברים חוששים פן יאבדו את היכולת לקיים יחסי מין. נשים רבות מעוניינות להישאר פעילות מינית, אך חוששות שרצון כזה אינו מכבד אותן ועשויות להימנע מלעסוק בו מחמת הבושה. לעיתים, אלו דווקא הילדים והנכדים שגורמים לחוש תחושות אשמה על הרצון או העיסוק בנושא.[7]

מחקר שנערך בקרב גברים שוודים בגילאי 50–80 מצא כי 98% מהמשיבים בגילאי 50–59 ציינו עניין שלמין יש לכל הפחות "חשיבות כלשהי", לעומת 72% בגילאים 70–80. למרות זאת, 46% מקבוצת הגיל הזו (70–80) דיווחו כי הם חווים אורגזמה לפחות אחת לחודש. מחקר של ראיונות פנים מול פנים בקרב 3,005 משתתפים בארצות הברית מצא כי למרות שיש ירידה בעניין ביחסי מין בקרב אנשים מבוגרים, 59% מהמשתתפים בקבוצת הגיל 75–85 עדיין ייחסו חשיבות מסוימת למין.[4] תוצאות דומות נמצאו גם במחקרים רבים אחרים.[8][9]

במחקר שנערך בקרב נשאלים בגילאי 50 ומעלה דיווחו 70% מהנשאלים שלגיל יש השפעה שלילית על מיניותם. 42.9% מהנשאלים בגילאי 60 ומעלה דיווחו כי לגיל השפעה רבה על מיניותם, לעומת 28% מהנשאלים בקבוצת הגיל 50–60. 24% מאותה קבוצת גיל ייחסו את הירידה בחשק המיני לאובדן בן זוג. אותו מחקר מצא כי הייתה ירידה בחשק המיני בקרב 75% מאלו שלא עבדו, זאת לעומת 37.5% מאלה שעבדו. מה שמציע שאורח חיים פעיל עשוי לשמר את הפעילות האקטיבית לאורך זמן.[7] כ-48% מהמשתתפים במחקר דיווחו כי לא חל שינוי בתחומים של אהבה ואינטימיות לאורך השנים, 25% דיווחו כי חל שיפור ו-13.3% דיווחו כי חלה הרעה.[7]

מחקר משותף ישראלי אמריקאי ביקש לבחון שני היבטים: מה זקנים וזקנות אומרים על מין ומיניות ב-14 פורומים ובחנו מהי הדינמיקה הנוצרת בין המשתמשים ובבעיות תקשורת שעלו שם עם מערכת הבריאות בכל הקשור לשיח על מיניות עם זקנים.[10]

אנשים מבוגרים רבים רואים מיניות לא רק כקיום יחסי מין, אלא גם או יותר רצון לחוש אהבה ולהיות נאהבים. זה יכול לבוא לידי ביטוי כרומן, חברות קרובה, חיבה מגע ותחושת אישית של אטרקטיביות. אצל גברים הרצון ביחסי מין גניטליים עשוי להפוך לרצון לאינטימיות. הבנת סוגיה זו עשויה להשליך על האופן בו תופסים אנשי מקצוע וצוותים במוסדות לקשישים את המיניות של האדם המבוגר.[5]

פערים מגדריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים הבדלים מגדריים ביחס כלפי מיניות וברמת הפעילות המינית. באופן כללי ניתן לומר שפעילות מינית חשובה יותר לגברים מאשר לנשים, ופערים אלה גדלים ככל שעולה הגיל.[11] לדוגמה, מחקר שנערך מצא כי 41.2% מהגברים בקבוצת הגיל 75–85 הביעו רצון במין לעומת 11.4% מהנשים באותה קבוצת גיל[4] ומחקר אחר מצא כי 43.4% מהנשים היו פעילות מינית לעומת 83.4% מהגברים.[7] אותו מחקר מצא גם כי בקרב כל הנשאלים נשים הביעו פחות התעניינות עם פעילויות לא-מיניות כמו החזקת ידיים, נישוק וחיבוק וכן אוננות או פעילות מינית בכלל.[7] עם זאת, מחקר שבדק פעילות מינית בקרב בני הגיל השלישי מצא כי הפערים בין גברים לנשים מצטמצמים כאשר יש להם בני זוג, בהשוואה לגברים ונשים ללא בני זוג.[11] נטייה זו נמצאה במחקר אחר שמצא כי גם גברים וגם נשים ללא בני זוג ייחסו פחות חשיבות למיניות מאשר כאלה עם בני זוג.[5] נציין כי לנשים מעל גיל 75 סיכוי נמוך יותר להיות עם בני זוג לעומת גברים.[5] נקודה הזו חשובה בדיון על מיניות בקרב אנשים מבוגרים, משום שרבים מהם חווים אובדן של בן זוג וחיים בגפם ביחס לאוכלוסיות צעירות יותר.

גם הסיבות לירידה בפעילות המינית ובחשק המיני משתנות בין גברים לנשים. הסיבות שגברים ציינו לגבי חוסר פעילות מינית כללו חוסר תשוקה, בריאות לקויה או דברים הקשורים לזקנה, ואילו נשים ציינו יותר אובדן בן זוג כסיבה לירידה בפעילות מינית.[7] גברים מודאגים יותר ממצבם הבריאותי ומתפקודם המיני, ואילו נשים מודאגות יותר מבריאותו של בן זוגן ומכך שיהיה להן בן זוג.[5]

גורמים לירידה בתפקוד מיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פיזיולוגית, הזקנה עשויה לפגוע בפעילות המינית של האדם המבוגר בשני מישורים: הראשון, תהליכים המתרחשים בזקנה הקשורים לתפקוד המיני, כגון היכולת להגעה לזקפה במקרה של גברים או אטרופיה נרתיקית במקרה של נשים, וכן שכיחות של מחלות שנפוצות יותר ככל שעולה הגיל ומשליכות הן על החשק המיני והן על התפקוד המיני. למשל, במחקר שנערך בנושא כמעט 100% מהמשתתפים הסכימו כי לוקח להם הרבה יותר זמן להגיע לעוררות מינית בהשוואה לעבר.[7] בנוסף, אנשים מבוגרים סובלים מבריאות טובה פחות. על פי מחקרים, יש קשר בין דיווח עצמי על בריאות כללית ירודה לבין דיווח על ירידה בפעילות המינית.[11] בגברים, משתתפים שהיו חולים במחלה כלשהו דיווחו על איכות זקפה נמוכה יותר ביחס לנבדקים הבריאים, וכן דיווחו על ירידה באיכות האורגזמה.[7][5] עם זאת, למרות שבעיות בתפקוד המיני שכיחות בגיל הזה, נושא זה נידון לעיתים רחוקות עם המטופלים על ידי הרופאים.[11] הזנחה של נושא זה עשויה לגרום לדיכאון ולנסיגה חברתית ובנוסף, מטופלים עשויים להימנע מלקחת תרופות חיוניות עקב תופעות לוואי הקשורות בבעיות התפקוד המיני.[11]

במחקר שבדק בעיות בתפקוד המיני בקרב גברים ונשים בגיל השלישי הפעילים מינית כמעט חצי מהמשתתפים דיווחו על בעיה כלשהי בתפקוד המיני ואחד משלושה דיווח על לפחות שתי בעיות. בקרב גברים, הבעיות השכיחות היו היכולת להגיע לזקפה ולשמר אותה, ירידה בחשק המיני, שפיכה מהירה, חרדה בביצוע וחוסר יכולת להגיע לאורגזמה. בקרב נשים הבעיה השכיחה ביותר הייתה ירידה בחשק המיני, יובש בנרתיק, חוסר יכולת להגיע לאורגזמה, חוסר הנאה ממין וכאב.[11]

מחלות הקשורות לזקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שעולה הגיל, סובלים קשישים ממחלות רבות ושונות שעשויות לפגוע בתפקוד המיני במישורים שונים. החל מפגיעה בתפקוד המיני ובחשק המיני וכלה בנכויות הגורמות לחוסר יכולת טכנית או לכל הפחות לקושי בתפקוד המיני. לדוגמה, במקרה של שבץ מוחי עשויות להיפגע הזקפה, החשק המיני וכן השפיכה, בתלות באזור הנפגע במוח. כשהירידה בחשק המיני היא הסיבה העיקרית לירידה בפעילות המינית. בנוסף לפגיעה באזורים במוח הקשורים לתפקוד מיני ולחשק המיני, נכות כתוצאה משבץ עשויה כשלעצמה לפגוע בפעילות המינית או ברצון לקיים פעילות מינית.[12] במחלת פרקינסון נמצאה הן בקרב גברים והן בקרב נשים ירידה בתשוקה וחוסר שביעות רצון מחיי המין ככל שתסמיני המחלה מחמירים.[12] בקרב חולי דמנציה נמצא כי בחלק מהמקרים עשויה להיות ירידה בתשוקה. לעומת זאת, היפר-סקסואליות עשויה להימצא בדמנציה מוקדמת-בינונית, בייחוד במקרים של דמנציה פרונטו-טמפורלית.[12]

בקרב נשים המחלות הכרוניות השכיחות ביותר שגרמו להפרעה בתפקוד המיני היו לחץ דם גבוה וסוכרת ואילו בקרב גברים דלקות מפרקים, מחלות קרדיווסקולריות וסוכרת.[9]

שינויים פיזיולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנשים לאחר גיל המעבר יש ירידה ברמות האסטרוגן, דבר הגורם לאטרופיה נרתיקית (המופיעה אצל 45% מהנשים) שגורמת ליובש בנרתיק ולחוסר גמישות של המערכת הנקבית החיצונית. כמו כן, יש ירידה בעוצמת האורגזמה.[9] במחקר שנערך בנושא, כל הנשים דיווחו על שינויים במערכת המין שלהן.[7] נשים דיווחו על בעיות בתפקוד המיני בשיעור שעלה ככל שעלה הגיל, ובהן קושי להגיע לעוררות מינית ולאורגזמה וכן יובש נרתיקי.[9]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיות זקפה הן אחת הבעיות הכרוניות השכיחות בקרב גברים, ושכיחותן עולה עם הגיל. מבחינה פיזיולוגית, אצל גברים לאחר גיל המעבר, בערך לאחר גיל 50, יש ירידה עקבית בכמות הטסטוסטרון החופשי בדם. למשל, בגיל ב-80 כמות הטסטוסטרון בסרום היא כשישית לעומת אדם צעיר.[13] ירידה זו גורמת לירידה בתגובה של הפין לגירוי מיני ומקשה להגיע לזקפה. בנוסף, הזקפה אינה קשיחה כבעבר. לדוגמה, 31.4% מהגברים מעל גיל 50 דיווחו שהגיעו לזקפה ש"מספיקה רק עבור יחסי מין".[7] כמו כן, יש הפחתה בכמות נוזל הזרע וירידה בעוצמת השפיכה והאורגזמה ככל שעולה הגיל.[14][7] עם זאת, במחקר שנערך נמצא שרוב הנבדקים לא ייחסו חשיבות רבה לירידה בכמות נוזל הזרע.[7]

נוסף לשינויים הפיזיולוגיים הקשורים בגיל, מחלות רבות ושונות עשויות לגרום לבעיות זקפה הנפוצות עם העלייה בגיל, ונוסף להן - תרופות שונות שנועדות לטפל במחלות אלו שעשויות להשפיע על התפקוד המיני. המחלות העשויות לגרום לבעיות זקפה הן מסוגים רבים: אלו הן יכולות להיות בעיות לבביות, בעיות נוירולוגיות ואף בעיות פסיכיאטריות. באופן טבעי, שכיחות מחלות כרוניות שונות העשויות להשפיע על הזקפה כמו יתר לחץ דם וסוכרת - עולה עם הגיל. יש ראיות המצביעות שניתן לטפל בבעיית אין-אונות לא רק במעכבי PDE5 (כמו ויאגרה), אלא גם בטיפול בגורמי הסיכון, כמו הפסקת עישון, ירידה במשקל[12] וטיפול ביתר לחץ דם, גורמים העשויים לפגוע בבריאות האנדותל. יש קשר ברור בין אין-אונות, גיל, ופגיעה באנדותל. 80% מבעיות הזקפה מקורן בהפרעה אורגנית, כשהמובילה היא מחלת כלי דם.[12]

דוגמאות למחלות כרוניות שכיחות הגורמות לבעיות בזקפה:

  • סוכרת - סוכרת קשורה להופעה של אין-אונות בינונית עד חמורה. מחקרים הראו כי שמירה על איזון רמות הסוכר בדם קשורה לירידה בשכיחות של בעיות זקפה.[12]
  • לחץ דם - השכיחות של בעיות זקפה בקרב גברים עם יתר לחץ דם נעה בין 15%-25%. זוהי מחלה ששכיחותה עולה עם הגיל. בעיות זקפה שכיחות פי שניים יותר בקרב גברים עם יתר לחץ דם.[12]
  • תחלואה קרדיווסקולרית - שכיחות בעיות זקפה בקרב גברים עם מחלות לב נעה בין 42% ל-75%.[12]
  • מחלת פרקינסון - בגברים מופיעים היפר-סקסואליות, קשיי זקפה וקשיים בשפיכה.[12]

גורמים נפשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכאון היא אבחנה פסיכיאטרית נפוצה בקרב אנשים מבוגרים, בייחוד כאלה השוהים במוסדות. מחקר שנערך בנושא מצא כי אנשים מבוגרים בדיכאון חוו פחות הנאה מסקס ביחס לאוכלוסייה הכללית.[5] בעיות בזקפה מופיעות יותר במקרים של דיכאון מאשר במקרים של הפרעות חרדה.עם זאת, דיכאון יכול להיות הגורם לבעיות זקפה אך לעיתים המהלך הוא הפוך. כמו כן, עשויות להופיע בעיות זקפה כתוצאה מתרופות לטיפול בדיכאון, בייחוד תרופות מקבוצת SSRI. במקרים של מאניה דיפרסיה, עשויות להופיע במבוגרים בעיות בתפקוד המיני כתוצאה מטיפול של שנים בתרופות אנטי-פסיכוטיות, בייחוד ממשפחות התרופות הטיפוסיות.[12]

בעיות זקפה, תפיסת איכות חיי המין של המטופל ושביעות רצונו מהם היו גרועים יותר בנוכחות גוברת של סימפטומים דיכאוניים.[12]

גורמים חברתיים וסביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרטיות חשובה לקיום יחסים אינטימיים ולקיום מיניות מכל סוג. עם זאת, בזקנה מבוגרים רבים מאבדים פרטיות זו עקב שינויי מגורים. למשל, מעבר לבית אחד מהילדים או מעבר לבית אבות. כיוון שמיניות אינה נתפסת כחלק חשוב מחייו של האדם המבוגר, נושא זה עלול להיות מוזנח ובהתאם - לפגוע ביכולת שלו להיות פעיל מינית או לקיים מערכת יחסים אינטימית. נוסף לכך עשויים מבוגרים להיתקל בהתנגדות מצד קרובי משפחתם או מצד הצוות הסיעודי במוסדות בהם הם שוהים לקיום מערכת יחסים או פעילות מינית. באשר לילדים, זו עשויה להיות התנגדות כיוון שקשר חדש נתפס כ"בגידה" בהורה שנפטר, מבוכה מעיסוק בנושא זה ואף פחד מאובדן הירושה.[14]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמבוגרים רבים חווים קשיים בתפקוד המיני רק מעטים מהם פונים לטיפול ומטופלים תרופתית, ונשים עושות זאת בשיעור נמוך מאוד ביחס לגברים.[11] בנוסף, רופאים ומטופליהם כאחד נמנעים וממעטים ליזום שיחות בנושאים אלו, הן בשל מבוכה, בשל תפיסות חברתיות שליליות שונות הקשורות למין ופער גילים בין הרופא למטופל[11]

נראה שאנשים מבוגרים מוכנים יותר להשלים עם בעיות בתפקוד המיני מאשר צעירים. עם זאת, מגמה זו משתנה, ויותר ויותר אנשים מבוגרים פונים לטפל במקרה של בעיות בתפקוד המיני[4]. אחד המחקרים שנערכו בתחום מציע כי ההתעניינות במין בקרב גברים מבוגרים עלתה בעקבות המודעות לתרופות המטפלות באין אונות ויעילותן.[4] כלומר, ניתן להניח שלפחות חלק מהירידה בתפקוד המיני ניתן לפתור על ידי העלאת המודעות ושינוי אורח חיים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sex and Society, Volume 2. Marshall Cavendish. 2010. עמ' 384. ISBN 0761479074. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2017. The term human sexuality broadly refers to how people experience and express themselves as sexual beings. 
  2. ^ Joan Ferrante (2014). Sociology: A Global Perspective. Cengage Learning. עמ' 207. ISBN 1285746465. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2017. Sexuality encompasses all the ways people experience and express themselves as sexual beings. 
  3. ^ Greenberg, Jerrold S.; Bruess, Clint E.; Oswalt, Sara B. (2016). Exploring the Dimensions of Human Sexuality. Jones & Bartlett Publishers. עמ' 4–10. ISBN 1284081540. בדיקה אחרונה ב-5 ביולי 2018. . 
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 A. Taylor, M. A. Gosney, Sexuality in older age: essential considerations for healthcare professionals, Age and Ageing 40, 2011-09-01, עמ' 538–543 doi: 10.1093/ageing/afr049
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 Chris Rheaume, Ethel Mitty, Sexuality and Intimacy in Older Adults, Geriatric Nursing 29, 2008-09-01, עמ' 342–349 doi: 10.1016/j.gerinurse.2008.08.004
  6. ^ Stacy Tessler Lindau, L. Philip Schumm, Edward O. Laumann, Wendy Levinson, A Study of Sexuality and Health among Older Adults in the United States, The New England journal of medicine 357, 2007-08-23, עמ' 762–774 doi: 10.1056/NEJMoa067423
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 Gurvinder Kalra, Alka Subramanyam, Charles Pinto, Sexuality: Desire, activity and intimacy in the elderly, Indian Journal of Psychiatry 53, 2011, עמ' 300–306 doi: 10.4103/0019-5545.91902
  8. ^ Folashade Omole, Edith M. Fresh, Charles Sow, James Lin, How to discuss sex with elderly patients, The Journal of Family Practice 63, April 2014, עמ' E1–4
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 David M. Lee, James Nazroo, Daryl B. O'Connor, Margaret Blake, Sexual Health and Well-being Among Older Men and Women in England: Findings from the English Longitudinal Study of Ageing, Archives of Sexual Behavior 45, January 2016, עמ' 133–144 doi: 10.1007/s10508-014-0465-1
  10. ^ Liza Berdychevsky and Galit Nimrod, Sex as Leisure in Later life: A Netnographic Approach, Leisure Sciences 39
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 Stacy Tessler Lindau, L. Philip Schumm, Edward O. Laumann, Wendy Levinson, A Study of Sexuality and Health among Older Adults in the United States, New England Journal of Medicine 357, 2007-08-23, עמ' 762–774 doi: 10.1056/nejmoa067423
  12. ^ 12.00 12.01 12.02 12.03 12.04 12.05 12.06 12.07 12.08 12.09 12.10 Pietro Gareri, Alberto Castagna, Davide Francomano, Gregorio Cerminara and Pasquale De Fazio4,, Erectile Dysfunction in the Elderly: An Old Widespread Issue with Novel Treatment Perspectives, International Journal of Endocrinology, 2014 doi: 10.1155/2014/878670
  13. ^ C M Meston, Aging and sexuality., Western Journal of Medicine 167, October 1997, עמ' 285–290
  14. ^ 14.0 14.1 אילן הלפרין, מיניות ומין בגיל השלישי, פסיכולוגיה עברית, ‏9 באוגוסט 2008