יאקוב פוגלסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יאקוב פוגלסן
Jakob Fuglsang
פוגלסן ב-2017
פוגלסן ב-2017
לידה 22 ביוני 1985 (בן 35)
גנבה, דנמרק דנמרקדנמרק
גובה 182 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
משקל 69 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום כביש
התמחות רב גוני
קבוצה נוכחית אסטנה
קבוצות עבר קבוצת רדיושק (2011-2012)
סקסו בנק (2009-2010)
הישגי שיא

Silver medal europe.svg באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)
Jersey yellow-bluebar.svg דופינה ליברה (2017, 2019)
ג'ירו די לומברדיה (2020)
לייז'–בסטון–לייז' (2019)

MaillotDinamarca.svg אליפות דנמרק בנגד שעון (2010, 2012)
www.jakobfuglsang.com
מאזן מדליות
מתחרה עבור דנמרקדנמרק  דנמרק
המשחקים האולימפיים
מרוץ אופני כביש
כסףאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016)ריו 2016
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פוגלסן, רוכב בדרך לניצחון במרוץ הלייז'–בסטון–לייז'.
כתובת עידוד לפוגלסן במהלך לייז'-בסטון-לייז' 2018

יאקוב דימה פוגלסןאנגלית: Jakob Diemer Fuglsang; נולד ב-22 ביוני 1985) הוא רוכב אופני כביש דני בקבוצת אסטנה. פוגלסן הוא מנצח המונומנטים לייז'–בסטון–לייז' (2019), ג'ירו די לומברדיה (2020) וסגן אלוף אולימפי מאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016). ניצח במרוץ הדופינה ליברה בשנת 2017 ו-2019 וסיים במקום השביעי הכללי בטור דה פראנס 2013.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת סקסו בנק (2009 - 2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן במדי סקסו בנק, לצד רוי קושטה, טור דה פראנס 2010

פוגלסן הצטרף לקבוצת סקסו - בנק מדרג הוורלד טור, שהייתה קבוצתו המקצועית הראשונה. הוא סיים במקום ה-6 הכללי ב-וולטה אה קטלוניה, ו-6 כללי בדופינה ליברה. הוא ניצח את הקטע הראשון של טור סלובניה, וגם את המרוץ כולו. בנוסף לכך, הוא ניצח את טור דנמרק לאחר שניצח את הקטע ה-3. הוא נבחר לראשונה לגראנד טור, כאשר היה בסגל קבוצתו לוואלטה אספנייה, תוצאתו הטובה ביותר היה מקום שני בקטע ה-14. הוא סיים שני בג'ירו דל'אמיליה.

2010: אלוף דנמרק בנגד השעון והשתתפות בטור דה פראנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן סיים שלישי בטור דה סוויס. הוא ניצח את אליפות דנמרק בנגד השעון, והשתתף לראשונה בטור דה פראנס, הוא לא רשם תוצאות בולטות במרוץ, וסיים במקום ה-47 (פער של 1:37:54 מאנדי שלק המנצח). ובדירוג הצעירים, סיים שישי. הוא ניצח בפעם השנייה ברצף את הטור של דנמרק, וסיים שני במרוץ הזיכרון של פרנק ואנדנברוק.

קבוצת טרק (2011–2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן במדי טרק

פוגלסן הצטרף לקבוצת לאופרד - טרק (כיום טרק -סגפרדו). הוא סיים רביעי במרוץ אמסטל גולד, ושלישי בטור דה סוויס. הוא הפסיד את תוארו כאלוף דנמרק בנגד השעון, לאחר שהפסיד לרסמוס קוואד בשנייה אחת וסיים שני. הוא התחרה שוב בטור דה פראנס, וסיים במקום ה-48 (1:39:58 שעות אחרי קאדל אוונס). הוא ניצח את הקטע השלישי של טור דנמרק. פוגלסן גם התחרה בוואלטה אספנייה, הוא סיים חמישי בקטע השמיני ובמקום ה-11 הכללי (5:37 אחרי כריסטופר פרום המנצח). הוא סיים עשירי באליפות העולם.

2012: ניצחון בטור של אוסטריה ולוקסמבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן סיים רביעי במרוץ הטרופאו דייה. הוא ניצח את הטור של לוקסמבורג לאחר שהקדים את ווט פולס, ופרנק שלק. הוא החזיר לעצמו את התואר כאלוף דנמרק בנגד השעון. הוא ניצח את הטור של אוסטריה וגם את הקטע הרביעי במרוץ. הוא השתתף באולימפיאדת לונדון (2012) וסיים 15 במקצה נגד השעון, ו12 במרוץ הכביש.

קבוצת אסטנה (2013 - היום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2013: מקום 7 בטור דה פראנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן פתח את העונה עם מקום שישי כללי בוולטה של אנדלוסיה, הוא סיים 11 כללי בוולטה אה קטלוניה, ו4 כללי בדופינה ליברה. בטור דה פראנס, הוא סיים שביעי כללי (12:17 אחרי המנצח, כריס פרום). הוא שני בקטע התשיעי, לאחר שהפסיד לדן מרטין בספרינט. הוא השתתף בוואלטה אספנייה, וניצח ביחד עם קבוצתו את נגד השעון הקבוצתי. אך בסופו של דבר סיים במקום ה-29 הכללי, 1:01:08 אחרי המנצח, כריס הורנר.

2014: פועל של ניבאלי בטור דה פראנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן במהלך טור דה פראנס 2014

פוגלסן סיים חמישי כללי במרוץ פריז - ניס, ואף סיים חמישי בקטע השלישי. הוא סיים שביעי בטור דה רומנדי, ועשירי בדופינה ליברה. בטור דה פראנס, פוגלסן היה בן קבוצתו של וינצ'נצו ניבאלי האיטלקי, שגם ניצח את המרוץ. פוגלסן היה פועל בולט של ניבאלי בטור וסייע לו לזכות בו, בקטע החמישי, הגיעו פוגלסן וניבאלי במקומות ה-2 וה-3 בהתאמה, 17 שניות אחרי לארס בום ההולנדי. בסופו של דבר, פוגלסן סיים במקום ה-36, 1:54:50 שעות אחרי ניבאלי.

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן פתח את העונה עם מקום שביעי כללי בטור של עומאן ובפריז - ניס. הוא השתתף בשלושה מקלאסיקות האביב, מרוץ אמסטל גולד, לייז'-בסטון-לייז', ולה פלש ואלון, בראשון סיים במקום ה-17, בשני במקום ה-9 ובשלישי במקום ה-8. הוא השתתף בטור דה סוויס, אך פרש בקטע השמיני. הוא התחרה שוב בטור דה פראנס, סיים 1:25:23 אחרי כריסטופר פרום המנצח. וסיים שמיני בקטגוריית מלך ההר, עם 64 נקודות, מרחק של 55 נקודות מכריס פרום, שניצח גם בקטגוריית מלך ההר עם 119 נקודות. הוא סיים 11 בקלאסיקה סן סבסטיאן, 15 שניות מאדם ייטס המנצח.

2016: מדליית כסף באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן סיים במקום ה-11 במרוץ הסטראדה ביאנקה. הוא סיים במקום ה-3 הכללי בג'ירו דל טרנטינו. הוא התחרה לראשונה בג'ירו ד'איטליה, וסיים במקום השנים עשר הכללי. 24:59 דקות לאחר בן קבוצתו שניצח, וינצ'נצו ניבאלי. הוא התחרה גם בטור דה פראנס, וסיים במקום ה-52, 2:17:16 שעות לאחר המנצח, כריס פרום. באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016), פוגלסן זכה במדליית הכסף לאחר שהפסיד לגרג ואן אוורמט בספרינט[1].

2017: ניצחון בדופינה ליברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן פתח את העונה עם מקום שישי בוואלטה של ולנסיה. הוא סיים 12 במרוץ פריז - ניס. ובחודש יוני, ניצח את מרוץ הדופינה ליברה, וניצח במרוץ את הקטע ה-8 וה-6. הוא נבחר לטור דה פראנס, וסבל מפציעה ובעקבות כך פרש במהלך הקטע ה-13. הוא השתתף בטור של אלמטי בקזחסטן, וניצח את הקטע השני וסיים שלישי כללי.

2018: מקום 2 בטור דה סוויס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן במהלך טור דה פראנס 2018

את עונת 2018, פתח פוגלסן עם מקום שלישי בוואלטה של ולנסיה. הוא סיים שישי בוואלטה מורסיה (מרוץ חד יומי), ורביעי בוואלטה של אנדלוסיה. הוא סיים במקום ה-14 בפריז - ניס, שמיני ב-מרוץ אמסטל גולד, 16 בלה פלש ואלון ו-10 בלייז'-בסטון-לייז'. הוא ניצח את הקטע הרביעי בטור דה רומנדי, וסיים רביעי כללי. הוא סיים שני בקטע השביעי של טור דה סוויס, וגם סיים שני כללי במרוץ. פוגלסן סיים 12 כללי בטור דה פראנס (19:46 אחרי גריינט תומאס המנצח). הוא סיים 8 במרוץ מילאנו טורינו, ובמקום ה-20 באליפות העולם.

2019: ניצחון שני בדופינה ליברה, וניצחון בלייז'-בסטון-לייז'[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוגלסן, נגד ז'וליאן אלאפיליפ בלה פלש וואלון 2019

פוגלסן פתח את העונה עם ניצחון בוואלטה אה אנדלוסיה. במהלך קלאסיקות האביב בלטה היריבות שלו נגד הרוכב הצרפתי ז'וליאן אלאפיליפ. במרוץ סטראדה ביאנקה פוגלסן סיים שני לאלאפיליפ לאחר שנעקף על ידו במאות המטרים האחרונים בפיאצה דל קמפו. גם בלה פלש ואלון הקרב על הניצחון היה בין פוגלסן לאלאפיליפ שברחו לשאר הדבוקה בעלייה המסיימת למור דו אואי, אך בסוף נכנע פוגלסן לאלאפיליפ וסיים שוב שני. גם במרוץ אמסטל גולד אלאפיליפ ופוגלסן היו לבדם בדבוקה הראשית, אך בהמשך המרוץ נתפסו על ידי מיכל קוויאטקובסקי. השלושה המשיכו לבדם, אך בתוך מאות מטרים האחרונים נתפסו על ידי מת'יו ואן דר פול שעקף אותם במהלך ספרינט הסיום וסיימון קלארק, שפוגלסן מסיים שלישי. במונומנט לייז'–בסטון–לייז', פוגלסן עקב ביחד עם דווידה פורמולו אחרי התקפה של מייקל וודס, פורמולו ופוגלסן ברחו בהמשך לוודס ובהמשך פוגלסן ניער מעליו גם את פורמולו והמשיך עד לניצחון במרוץ, כשזה הופך למונומנט הראשון בו הוא מנצח. לאחר תום הקלאסיקות, ניצח את הקטע החמישי בטירנו - אדריאטיקו וסיים במקום ה-3 הכללי, כשבטור של חבל הבאסקים סיים רביעי. הוא ניצח את מרוץ הקריטריום דו דופינה בפעם השנייה. בטור דה פראנס, היה מעורב בתאונה שגרמה לו לדמם בפרצוף כבר בקטע הראשון, ובהמשך פרש בקטע ה-16 לאחר עוד תאונה. הוא השתתף בוואלטה אספנייה וניצח את הקטע ה-16 לאחר ששרד מקבוצת הבריחה המוקדמת של השלב, בכך ניצח לראשונה קטע בגרנד טור וסייע למיגל אנחל לופס לסיים רביעי את המרוץ.

2020: ניצחון בג'ירו די לומברדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 2020 ניצח פוגלסן בפעם השנייה ברציפות בוואלטה אה אנדלוסיה, בקטע הראשון ברח עם מיקל לנדה לשאר הדבוקה בעלייה המרכזית של הקטע, השניים שמרו על הפער שלהם עד לסיום ופוגלסן ניצח את הקטע כשהוא מקדים את לנדה ב-6 שניות. גם את הקטע ה-3 במרוץ ניצח פוגלסן לאחר שהקדים את פייו בילבאו וברנדון מקנולטי. בשני הקטעים האחרונים במרוץ, 4 ו-5, סיים פוגלסן שני לג'ק הייג ודילן טונס, אך ניצח כאמור בדירוג הכללי. לאחר תום פגרת הקורונה חזר להתחרות בסטראדה ביאנקה והציג רכיבה אגרסיבית עם התקפות על קטעי הגראבל במרוץ, אך בסופו של דבר לא עמד בקצב של שאר הרוכבים בדבוקה הקדמית וסיים חמישי, 2:55 דקות מווט ואן ארט המנצח. לאחר מכן התחרה בטור של פולין וסיים שני בקטע הרביעי והמכריע, 1:48 מרמקו אוונפול המנצח. בעקבות כך סיים גם שני כללי, 1:52 מאוונפול. פוגלסן חזר לאיטליה במטרה להתחרות בג'ירו די לומברדיה, בעלייה לצ'יביליו התקיף ביחד עם ג'ורג' בנט ובן קבוצתו אלכסנדר ולאסוב, השניים שמרו על הפער שלהם משאר הרוכבים בקבוצה הקדמית שמנתה את שלושת רוכבי טרק - סגפרדו, ג'וליו צ'יקונה, ומנצחי העבר באוקה מולמה ווינצ'נצו ניבאלי. בעלייה האחרונה ל"סן פרמו דלה באטליה", התקיף פוגלסן את בנט והמשיך כל הדרך עד לניצחון במרוץ והפך לדני הראשון לנצח בו, והמונמנט השני בקריירה בו ניצח אחרי הלייז'–בסטון–לייז' ב-2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאקוב פוגלסן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]