יהדות ונצואלה
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| בין 4,000 ל-6,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
ונצואלה  ישראל  | |
| שפות | |
| ספרדית, עברית, יידיש, לאדינו | |
| דת | |
| יהדות | |
  |
יהדות ונצואלה היא אחת מהקהילות היהודיות שבדרום אמריקה המתגוררת במדינת ונצואלה. בעיר קורו (Coro) שבצפון מזרח המדינה אף נמצא בית הקברות היהודי שנחשב לעתיק ביותר באמריקה הלטינית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשוני היהודים הגיעו לוונצואלה במאה ה־17 מהאיים הקריביים, בעיקר מהארכיפלג קורסאו שבשליטת ממלכת ארצות השפלה, צאצאי יהודים מפורטוגל וספרד שעברו להולנד והיו לסוחרים[1]. תחילה התיישבו אלו בעיר קורו שבצפון מזרח המדינה, אך עברו תהליך התבוללות במשך כמה דורות. בשנת 1946 ביקר העיתונאי חיים גמזו בעיר ודיווח שלא נותרה בעיר קהילה יהודית פעילה, אך רבים מתושביה נושאים שמות יהודים ובעיר בית קברות יהודי[1]. המשורר אליאס דוד קוריאל היה יליד העיר ממוצא יהודי.
במאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת המאה ה-20 היגרו לוונצואלה יהודים ממרוקו, מסוריה ואף מארץ ישראל, התיישבו בבירה קראקס, עסקו במסחר וזכו לרווחה כלכלית. רבים מהם גם התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית[1]. בשנת 1937 דווח כי במדינה חיים כ-1,000 יהודים[2].
לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה החלו להגר לוונצואלה יהודים ממזרח אירופה ומרכז אירופה. המהגרים הראשונים היו בעיקר מבוקובינה בסרביה שהקימו קהילה אשכנזית, נפרדת מהקהילה היהודית הקיימת. אליהם הצטרפו יהודים אשכנזים שהגירו לוונצואלה ממדינות אחרות בדרום אמריקה - מברזיל, פרו וארגנטינה, עם פריחת כלכלת המדינה בעקבות גילוי נפט בה. בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו למדינה עוד פליטים יהודים ממזרח אירופה. בתקופה זו מספר יהודים היו לתעשיינים מצליחים, בעיקר בענף הטקסטיל. בתום המלחמה גרו במדינה כ-3,000 יהודים[1].
בשנים 1959-1964 היה מתפרסם כתב עת "ווענעזועלער וואכנבלאט בעברית, יידיש וספרדית.
ארגון הגג של יהדות ונצואלה הוא Confederación de Asociaciones Israelitas de Venezuela (CAIV) "פדרציית הקהילות היהודיות בוונצואלה" המרכזת ומתאמת את פעילות הקהילה ומייצגת אותה כלפי השלטונות.
במאה ה-21
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות המשבר הכלכלי והפוליטי בוונצואלה, התמעט מספר היהודים במדינה, פדרציית הקהילות היהודיות בוונצואלה דיווחה על ירידה של כ־50% במספר חברי הקהילה הרשומים מ־18 אלף בשנת 2000 לכ־9,000 בלבד ב־2010. לפי הערכה בשנת 1999 התגוררו במדינה כ-22 אלף יהודים ובשנת 2007 נותרו רק 12 אלף ש־90%- מהם חיים בבירה, קראקאס[3]. בסוף העשור הראשון של המאה ה־21 התגבר זרם היציאה ומעריכים כי יותר מ־5,000 יהודים היגרו לארצות הברית, בעיקר למיאמי[4], ומיעוטם לישראל[5].
מאז עלייתו של הוגו צ'אווס לשלטון בשנת 1999, ידעה יהדות ונצואלה תקריות אנטישמיות בתדירות הולכת וגדלה[6]. בנאום שנאם בערב חג המולד, ב-24 בדצמבר 2005 במרכז שיקום, טען צ'אבס טענות, אמנם מעורפלות, כי "צאצאיהם של אלו שצלבו את ישו... השתלטו על אוצרות העולם וריכזו את העושר בידיהם"[7]. אולם גורמים רשמיים וחברי הקהילה היהודית במדינה אמרו שהדברים שדווחו הוצאו מהקשרם. ראשי הקהילה ערכו פגישה עם הנשיא צ'אווס, בה עמד על כך שאין לו שום כוונה לפגוע בקהילה היהודית והביע צער על הפרשנות שניתנה לדבריו. בנוסף, הוא הביע הערכה רבה לתפקידם של היהודים במדינה והביע תקווה לחימום היחסים עם ישראל. מאוחר יותר, בסוף ינואר 2006, נשא הנשיא נאום בפרלמנט ודיבר בזכות הקהילה היהודית. לא רק זה: הוא איחל החלמה מהירה לראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, שהיה מאושפז אז[8].
בתחילת 2006 קיבל הנשיא צ'אווס לביקור רשמי את נשיא איראן[9], מחמוד אחמדינז'אד, שקרא אחרי שנבחר לנשיא בשנת 2005, למחוק את ישראל מהמפה. שני הנשיאים נפגשו שוב בטהראן ב-2010[10].
באוגוסט 2008, בפגישה עם ראשי הקונגרס היהודי העולמי בהם נשיא הקונגרס רון לאודר, הבטיח הנשיא צ'אווס להיאבק באנטישמיות ולפתוח שגרירות בישראל. בפגישה השתתף גם שר החוץ ניקולס מדורו[11]. בדצמבר 2008, במהלך מבצע עופרת יצוקה, כתובות נאצה רוססו בבית הכנסת המרכזי בקראקס. שר החוץ, ניקולס מדורו, גינה את המתקפה והבטיח שהיא תיחקר, אך חזר גם על התנגדותה של ממשלתו למה שהוא כינה "ממשלתה הפושעת של ישראל". "אנו מכבדים את העם היהודי, אבל אנו דורשים יחס של כבוד גם לבני העם הפלסטיני ולזכותם לחיים"[12]. עם זאת בעקבות המבצע ניתקה ונצואלה את יחסיה עם ישראל. במרץ 2009 ביקרה בקראקאס משלחת של הוועד היהודי-האמריקאי, שנפגשה עם חברי הקהילה היהודית וכן עם שגרירי ברזיל, צרפת, צ'כיה וקנדה, שמייצגת את האינטרסים הישראלים במדינה מאז סגירת השגרירות לפני כחודשיים, וביקשה את התערבותם להפסיק את גל האנטישמיות במדינה[13].
בעת מערכת הבחירות לנשיאות ב-2012, רמז צ'אווס שיריבו בבחירות אנריקה קפרילס רדונסקי בעל שורשים יהודיים ואף טען כי הוא משרת אינטרסים זרים[14].
בסוף העשור השני של המאה ה־21 נותרו בוונצואלה 4,000 יהודים בלבד[4].
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1947 הוקם בקאראקס בית ספר יהודי -"הרצל-ביאליק" (הברייקה)[15]. בשנת 1954 דווח כי לומדים בו כ-500 תלמידים, ש-10% מהם אינם יהודים, אלה קתולים וילדי מהגרים ערבים, שביקשו ללמוד בו בגלל הרמת הלימודים הגבוהה[16]. בשנת 2007 למדו בבית הספר 1,300 תלמידים[3].
שליחי המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית מקיימים לימודים גם באמצעות האינטרנט.
דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אין ארגון כללי ארצי, אך קיימת "ההתאחדות היהודית" (אוניון) של הקהילה האשכנזית, ולספרדים - "ארגון יהודי ונצואלה" (אסוססיון), בקראקס. בבירה, קראקס, ובכל רחבי המדינה יש בתי-כנסת אחדים, ומספר רבנים. בעיר קראקס קיימים מספר בתי כנסת מרכזיים: רבינטו ונצואלה - בית הכנסת הראשון בעיר הוקם ב־1952. בתי כנסת נוספים הם האוניון ישראליטה (שמשמש גם כמרכז של הקהילה האשכנזית בעיר), בית חב"ד - מנוהל על ידי שליחי חב"ד הפועלים במקום, מגן דוד, תפארת ישראל מריפרץ אסוסיון (המרכז הספרדי), בית אל, כתר תורה, מאור התורה, אור תורה, ובית שמואל.
בקראקס יש גם בית כנסת חסידי, של רבי מאיר רוזנבוים, בנו של רבי יצחק אייזיק מזוטשקא.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתונות היהודית כוללת שבועון (בספרדית).
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימת שותפות של הסוכנות היהודית (שותפות ביחד) בין הקהילה היהודית בוונצואלה ליישוב הישראלי שוהם[17]. במסגרת השותפות, בעת ביקורם בישראל, עוברים בני הנוער מוונצואלה פעילות עם בני נוער משוהם וכן לבני הנוער המגיעים ל"שנת הכשרה" קיימות משפחות מארחות משוהם. בנוסף, מדי שנה יוצאת משלחת נוער משוהם לקהילה היהודית בקראקס. בסוף שנת 2008 נחנך בשוהם היכל תרבות חדש - "המשכן לאומנויות הבמה", אשר נבנה בזכות תרומתה הנדיבה של משפחת בן-טאטא מוונצואלה.
יהודים שעלו מוונצואלה ממשיכים להיות בקשר עם הקהילה שנותרה. כך למשל ליליאנה לרה ממשיכה לכתוב עבור שבועון Nuevo Mundo Israelita שיוצא לאור בקראקס.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Naomi Ariel -Les Juifs du Venezuela, une communauté en voie de disparition reportage, Le Mag Nr 18 juillet-aout 2018, p.13
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים - ונצואלה, דף שער בספרייה הלאומית- יהדות ונצואלה, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי", (באנגלית)
- שלמה פפירבלט, יהודי ונצואלה תחת זכוכית מגדלת, באתר הארץ, 1 באפריל 2013
- דמיאן פצ'טר, יהודי ונצואלה על פרשת דרכים, אך ישראל אינה בתוכניות של כולם, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2016
- דן עזרא, הקהילה היהודית בווונצואלה קמה לבוקר חדש: "אף אחד לא יודע לאן זה הולך", באתר מעריב אונליין, 4 בינואר 2026
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 חיים גמזו, הישוב היהודי בוונצואלה, הארץ, 1 בנובמבר 1946
- ↑ על היהודים באמריקה התיכונית, דבר, 14 ביוני 1937
- 1 2 אנשיל פפר, בתי הספר היהודיים מודאגים מ"תוכנית הליבה" שדורש צ'אווס, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2007
- 1 2 ג'וזפין דולסטן - JTA, איך הפכה מיאמי לחוף המבטחים של יהודי ונצואלה, באתר זמן ישראל, 10 בינואר 2020
- ↑ שלמה פפירבלט, יהודי ונצואלה דורשים פגישה דחופה עם הוגו צ'אווס, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2010
- ↑ נטשה מוזגוביה, שלמה פפירבלט, אנטישמיות בוונצואלה: רעל שזולג מלמעלה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2010
- ↑ איי.פי, האם נשיא ונצואלה אנטישמי?, באתר ynet, 6 בינואר 2006
- ↑ עדי שורץ ועינת וילף, ונצואלה על המפה, באתר הארץ, 27 במרץ 2006
- ↑ צ'אווס סיכם עם אחמדינג'אד על שת"פ ביטחוני, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2006
- ↑ סוכנויות הידיעות, נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס למקבילו מחמוד אחמדינג'אד: מגנה האיומים נגד איראן, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2010
- ↑ שלמה שמיר, הוגו צ'אווס מתקרב ליהדות, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2008
- ↑ סוכנויות הידיעות, כתובות נאצה רוססו בבית הכנסת המרכזי בקראקס, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
- ↑ ברק רביד, ישראל לוחצת על צ'אווס להפסיק את גל האנטישמיות בוונצואלה, באתר הארץ, 11 במרץ 2009
- ↑ שלמה פפירבלט, הוגו צ'אבס והשאלה היהודית, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2011
- ↑ שמעון פדרבוש, ביקור בקולומביה ובונצואלה, דבר, 30 בספטמבר 1949
- ↑ ילדים ערבים לומדים בבי"ם עברי בונצואלה, דבר, 4 באפריל 1954
- ↑ mynet, שוהם: החל פרוייקט "לא לאלימות - בתמיכת שותפות 2000 שוהם-וונצואלה", באתר mynet מודיעין, 2 בנובמבר 2010
| יהדות אמריקה הדרומית | |
|---|---|
|
