לדלג לתוכן

יהודה מורלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה מורלי
לידה 1948 (בן 76 בערך)
אלג'יר, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודה (ז'אן-ברנרד) מוֹרָלי הוא חוקר ואיש תיאטרון ישראלי ממוצא צרפתי, פרופסור אמריטוס במחלקה לחקר התיאטרון באוניברסיטה העברית. תחומי המחקר העיקריים שלו הם קולנוע ותיאטרון צרפתי, תיאטרון יהודי; היבטים תיאטרליים בקולנוע; אופרה ותיאטרון מוזיקלי; ותאוריות של יצירה. בנוסף, הוא כתב וביים מספר מחזות, בצרפת ובישראל.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה מורלי נולד באלג'יריה בשנת 1948. בשנת 1966 החל ללמוד ספרות, פילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטת סורבון. במקביל למד משחק בבית הספר למשחק של ז'אק לקוק ואצל פייר דאבוש (Pierre Debauche) ואנטואן ויטז (Antoine Vitez). את עבודת התיזה שלו בספרות כתב בנושא "תיאטרון בתוך תיאטרון בתיאטרון של ז'אן ז'נה", בהדרכתו של ז'אן ז'אק רובין (Jean Jacques Roubine). כתב עבודת תיזה נוספת בפילוסופיה, בנושא "האיסור על הייצוג בתלמוד הבבלי", בהדרכתו של אוליביה רנו דאלון. בשנת 1978 סיים את כתיבת הדוקטורט שלו בנושא "המקהלה בתיאטרון של פול קלודל", בהדרכתו של ברנרד דורט (Bernard Dort).

בשנות ה-70 לימד בסורבון ובאוניברסיטה בריו דה ז'ניירו. בשנת 1980 עלה לישראל, עיברת את שמו ליהודה, והחל ללמד באוניברסיטת תל אביב - שם הוא גם ביים מחזמר שכתב בשם Strip. בין השנים 1982–2012 לימד באוניברסיטה העברית, ושימש מספר שנים כראש החוג ללימודי תיאטרון. בשנת 1998 התמנה לפרופסור חבר במחלקה. במהלך שנותיו באוניברסיטה העברית שימש כמנהל האומנותי של פסטיבל טוטי פרוטי - פסטיבל תיאטרון הסטודנטים, שם הוצגו יצירותיהם הראשונות של יוצרי תיאטרון מבטיחים כגון יונתן לוי, ג'קי לוי ואחרים. נוסף על כך, לימד גם באוניברסיטת בר-אילן, מכללת אמונה, מכללת הרצוג, מכון שכטר ובית ספר מעלה.

תחומי מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן ז'נה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו הראשון Jean Genet, la vie écrite[1] (ז'אן ז'נה, החיים הכתובים) יצא לאור ב-1988 בפריז. בשונה מהדימוי הרווח על פיו ז'נה החל בכתיבת רומנים כשהיה אסיר בכלא, וללא שום רקע ספרותי קודם, הספר מראה שכבר בילדותו נחשף לספרות ולאומנות, וכניסתו לבית הסוהר נעשתה במכוון על מנת לכתוב את יצירותיו בשקט וללא טרדות. הספר הפך לאבן דרך משמעותית במחקר דמותו של ז'נה. באותה השנה פרסם גם אוסף מאמרים ([2]Les Nègres au Port de la lune) לרגל בימוי ההצגה Les Nègres מאת ז'נה על ידי Jean Louis Thamin.

ספרו השלישי[3](Le maître fou : Genet théoricien du théâtre (1950-1967 (האדון המשוגע: ז'נה כתאורטיקן של התיאטרון) יצא לאור ב-2009. הספר מנתח את הטקסטים התאורטיים של ז'נה על התיאטרון והאמנות. טקסטים אלה לא נחקרו דיים, על אף שהם מציעים מפתח להבנה עמוקה של יצירתו הדרמטית של ז'נה. בספרו טוען מורלי כי ניתן למצוא בטקסטים אלו תאוריה כוללנית על היצירתיות, כוחותיה ומגבלותיה.

בספרו הרביעי[4]L'Oeuvre impossible : Claudel, Genet, Fellini (היצירה הבלתי אפשרית: קלודל, ז'נה, פליני) שיצא לאור ב-2013 בפריז, מתוארת ומנותחת יצירה עלומה בשם המוות עליה ז'נה עבד לאורך שנים רבות, ולעולם לא זכה לסיימה. לטענת מורלי, היצירה הבלתי ממומשת של כל אחד מהיוצרים הללו מהווה את המפתח להבנת המפעל היצירתי כולו של אותו יוצר. הספר יצא באנגלית בשם Dream Projects in Novels, Theatre and Film ב-Sussex Academic Press, 2021.

פול קלודל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא המחקר השני של מורלי הוא היצירה התיאטרלית של פול קלודל, מחזאי צרפתי דגול.

הספר[5]Claudel metteur en scène: La frontière entre les deux mondes (קלודל כבמאי: הגבול בין שני עולמות) יצא לאור ב-1998. בספר מורלי מתנגד לתפיסה המקובלת של דמותו של קלודל כסמל לתיאטרון הישן, ומגלה אספקטים חדשים ביצירתו של קלודל: בלטים מהפכניים שכתב וביים, ניסויי תיאטרון שערך ושיטה ייחודית שיצר לתיאטרון מוזיקלי דתי.

קולנוע צרפתי תחת הכיבוש הגרמני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר האחרון של מורלי מוקדש לייצוג דמויות יהודיות בתיאטרון ובקולנוע של צרפת תחת הכיבוש הגרמני. הספר Révolution au paradis : Représentations voilées de personnages[6]juifs dans le cinéma de la France occupée (מהפכה בגן עדן: ייצוגים סמויים של דמויות יהודיות בקלונוע של צרפת הכבושה) שיצא לאור ב-2014 בירושלים, חושף את המסרים האנטישמיים הרבים בסרטים שצולמו בצרפת הכבושה, ובפרט בסרט הקאנוני ילדי גן העדן. הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור בהוצאת Sussex בשנת 2020: Revolution in Paradise: Veiled Representations of Jewish Characters in the Cinema of Occupied France.

פעילותו כאיש תיאטרון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מורלי פועל גם כמחזאי ובמאי. מחזותיו הופקו והודפסו בצרפת, ישראל וארצות נוספות. המחזה הראשון שלו, Aventures extraordinaires (הרפתקאות מופלאות) הוצג בצרפת בשנת 1970. מה שסימן את ראשית הקריירה הציבורית של מורלי היה המחזה השני שכתב, Les Catcheuses (המתאבקות), שהוצג בשנת 1973 בבימויו של דניאל מזגיש (Daniel Mesguich), לו הקדיש מישל קורנו (Michel Cournot) ביקורת נלהבת בעיתון לה מונד. המחזה אף הודפס ותורגם למספר שפות. בשנת 1976 בוים המחזה על ידי ז'אן לואי מאנסו (Jean-Louis Manceau), בהצגתם של ז'ראר דרמון (Gérard Darmon) וז'אן פול באקרי (Jean-Pierre_Bacri).

בשנת 1981 מורלי ביים מחזמר בכיסאות גלגלים בבית חולים אלין ובתיאטרון החאן בשם היפה והחיה. בשנת 1982 הוצג בתל אביב ובליון מחזהו סטריפ, שאף פורסם במגזין הצרפתי אוונט-סאן (L'Avant-scène). כמו כן, באותו שנה כתב מורלי את המחזה גימפל תם, קומדיה מוזיקלית המבוססת על סיפור קצר מאת יצחק בשביס זינגר.[7] המחזה הופק בתיאטרון החאן בשנת 1983 בבימויו של מורלי. צוות ההפקה כלל אנשי מקצוע ידועים כגון חנה הכהן (מנהלת מוזיקלית), רוני תורן (עיצוב), רפי קדישזון (מוזיקה) דניאלה מיכאלי (כוריאוגרפיה), ובתפקידים הראשיים שיחקו נתן דטנר ונירה רבינוביץ'.ההצגה זכתה להד נרחב בתקשורת הישראלית.[8] מחזה נוסף שהועלה בתיאטרון החאן היה ויכוח ברצלונה (1992), שהמחיז את ויכוחו הידוע של הרמב"ן עם כומר נוצרי.[9]

מחזהו של מורלי קולות, שנכתב על בסיס סיפורו של י.ל. פרץ מסירות נפש הועלה במספר מסגרות: בתיאטרון הפתוח (Théâtre Ouvert), בסטודיו למשחק ניסן נתיב בירושלים, ובתיאטרון אספקלריא.[10]

מחזה נוסף של מורלי שהועלה בצרפת בשנת 1983 היה Tombeau des poupées (בית קברות לבובות). המחזה הוצג בתיאטרון הלאומי לה-שאיו בפריז (Théâtre National de Chaillot), בהשתתפות שחקנים כגון מיכאל לונסדייל (Michael Lonsdale) ואנטואן ויטז (Antoine Vitez). המחזה Les merveilles du fond des mers ou un chef d'œuvre à gonfler soi-même (הפלאות שבמעמקי הים, או: יצירת המופת שתוכל לנפח בעצמך), פורסם על ידי המגזין הישראלי-צרפתי Continuum בשנת 2009. המחזה Le Grand Tombeau des Beaux-Arts (הקבר בגדול של האמנויות היפות) הוצא לאור על ידי Editions Orizons, 2020.

בשנת 2018 יהודה מורלי ורועי הורוביץ יזמו את פרויקט תיאטרון קריאה הפועל דרך תיאטרון מיקרו, ירושלים. בשלוש השנים האחרונות הוצגו במסגרת תוכנית זו מופעי תיאטרון הקריאה הבאים: וגנר לא בא בחשבון - ויקטור גורדון, חופה במרומים ע״פ י.ב. זינגר, בהחלט מרשה לעצמי – ז׳נין וורמס, ההטבלה – אלפרד סוואר ופרנו נוזיאר, ליא קניג ומרים זוהר דופקות הופעה - ירון פריד ונורה אפרון.

בשנת 2021 מורלי הפיק את המחזה מילים אחרונות, שהוא סדרה של מונולוגים המבוססת על הטקסט של Le Grand Tombeau des Beaux-Arts בעברית וצרפתית. בעקבות נגיף הקורונה, המחזה הוצג בפורמט של תיאטרון וירטואלי.

בשנת 2022, תרגם יחד עם אשתו וביים מחדש את המחזה הגטו החדש של בנימין זאב הרצל. לראשונה בתולדות מדינת ישראל, המחזה עלה על במות שונות ברחבי ישראל, בירושלים, בתל אביב, ובאוניברסיטת בר-אילן[11]. בכ' בתמוז תשפ"ב, יום האזכרה של בנימין זאב הרצל, אף התקיים ביצוע בהר הרצל[12][13]. פרופ' מורלי טוען, כי כתיבת המחזה על ידי הרצל הביאה למהפך ביחסו לשאלה היהודית. הוא הבין שההתבוללות היא לא הפתרון. ויותר מכך, הרצל החל להפנים בעקבות המחזה, שיש להקים מדינה יהודית.[14]רועי הורוביץ ביים את עולם ללא אשמים, מחזות מאת יעקב שבתאי.

יצירותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות מקוריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Les Catcheuses (המתאבקות). הוצג בבית התרבות של נאנטר בפריז, 1973.
  • Sissi en enfer (סיסי בגיהנום). הוצג בבית התרבות של העיר רן, 1975.
  • Cendrillon (סינדרלה). הוצג בתיאטרון של שאנז אליזה, 1980.
  • גימפל תם, הוצג בתיאטרון החאן, 1982.
  • Le Tombeau des poupées (בית הקברות לבובות). הוצג בתיאטרון הלאומי של ארמון שאיו, 1983.
  • Strip (סטריפ). הוצג באוניברסיטת תל אביב, 1981. יצא לאור בהוצאת Avant-Scène ב-1986.
  • Etrangle-moi, mon amour (חנוק אותי אהובי). הועלה בתיאטרון הסימטה, 1990.
  • ויכוח ברצלונה. הוצג באוניברסיטת בר-אילן, 1992. הוצג גם בתיאטרון החאן במסגרת כנס בין לאומי לרגל 500 שנה לגירוש ספרד.
  • La Musique (המוזיקה). שודר ב-1993 ברדיו הצרפתי בתחנת France Culture.
  • קולות. הועלה באספקלריא, 2006. הועלה שוב בעיבוד מחודש ב-2012.
  • Les merveilles du fond des mers ou un chef d'œuvre à gonfler soi-même (הפלאות שבמעמקי הים, או: יצירת המופת שתוכל לנפח בעצמך). פורסם בכתב העת "Continuum" ב-2009.
  • Le Grand Tombeau des Beaux-Arts (הקבר בגדול של האמנויות היפות) Editions Orizons, 2020.

יצירות שביים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • היפה והחיה. מאת יואב לורך. הוצג בבית חולים אלין, 1982. הועלה בשנית בתיאטרון החאן, 1986. הועלה בשלישית באוניברסיטה העברית בבימויה של נירה מוזר, 2012.[15]
  • הגטו החדש, מאת בנימין זאב הרצל[11].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Jean Genet, la vie écrite, La Différence, 1995, ISBN 978-2729102906
  2. ^ Les Nègres au port de la lune : Genet et les différences, Bordeaux : Éd. de la Différence, 1988, ISBN 978-2729103033
  3. ^ Le maître fou : Genet théoricien du théâtre (1950-1967), Librairie A-G Nizet, 2009, ISBN 978-2707813060
  4. ^ L'Oeuvre impossible : Claudel, Genet, Fellini, Le Manuscrit, 2013, ISBN 978-2304042344
  5. ^ Claudel metteur en scène: La frontière entre les deux mondes, Belles Lettres, 1998, ISBN 978-2251606248
  6. ^ Révolution au paradis : Représentations voilées de personnages juifs dans le cinéma de la France occupée, Elkana, 2014, ISBN 978-9657417225
  7. ^ מאת אלי שי, דיוקן - ז' אן יהודה מורלי עושה "גימפל תם", כל העיר, 11 בפברואר 1983
  8. ^ ארכיון תאטרון החאן (ארכיון)
  9. ^ ויכוח ברצלונה ביוטיוב
  10. ^ טריילר ההצגה ביוטיוב
  11. ^ 1 2 מחזה המדינה: מה באמת גרם למהפך המחשבתי שעבר הרצל, באתר www.makorrishon.co.il
  12. ^ - YouTube, www.youtube.com
  13. ^ Herzl Center - מרכז הרצל, באתר www.facebook.com
  14. ^ יצחק טסלר, המחזה הנשכח של הרצל: "לא משפט דרייפוס – זה מה שחולל את המדינה", באתר ynet, 26 בדצמבר 2021
  15. ^ היפה והחיה חלק 1 וחלק 2 ביוטיוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהודה_מורלי&oldid=39884796"