יוג'ין לזובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוג'ין לזובסקי
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

ד"ר יוג'ין לזובסקי (נולד בשם אאוגניוש סלבומיר לזובסקי, פולנית: Eugeniusz Sławomir Łazowski, ‏23 בדצמבר 1913, צ'נסטוחובה, פולין[1]‏ - 16 בדצמבר 2006, יוג'ין, אורגון, ארצות הברית) היה רופא פולני שהציל את חייהם של אלפי יהודים ופולנים במהלך השואה, על ידי יצירת מגפת טיפוס מדומה באזור עליו היה אחראי מבחינה רפואית, תוך סיכון חייו[2]. בעקבות הצלת אלפי יהודים פולנים במהלך השואה זכה לכינוי השינדלר הפולני[3].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אאוגניוש לזובסקי נולד בשנת 1913 לקז'ימייז' (Kazimierz) וזופיה (Zofia) בצ'נסטוחובה שבפולין[1]. לאחר שקיבלה פולין את עצמאותה בנובמבר 1918, עברו הוא ומשפחתו לוורשה. עם סיום לימודיו בבית הספר התיכון, התקבל ללימודי הרפואה באוניברסיטת ורשה. ב-1 בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, למד לזובסקי לבחינות הגמר. הוא גויס כרופא בדרגת סגן משנה לצבא פולין ונשלח לבית חולים בברסט (כיום נמצאת בתחומי בלארוס). עם פלישת ברית המועצות לפולין, כחלק מהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, פונה לזובסקי יחד עם צוות בית החולים מברסט, אולם נעצר על ידי הסובייטים. על אף שהצליח להימלט מהשבי הסובייטי, נתפס על ידי הגרמנים ונשלח למחנה שבויים, אשר אף ממנו הצליח להימלט. בסופו של הדבר חזר לוורשה שם נשא לאישה, בנובמבר 1939, את מריה טולבינסקה (Tolwinska)[1]. לאחר מכן עבר הזוג הטרי לסטלובה וולה (Stalowa Wola) שבפרובינציית פודקרפאטי, עיר הולדתה של אשתו. עם מעברם לסטלובה וולה, קיבל לזובסקי מינוי בתור רופא מטעם הצלב האדום ברוזוואדוב (Rozwadów) הסמוכה (כיום פרוור של סטלובה וולה). ברוזוואדוב עסק ברפואה יחד עם רופא נוסף, ד"ר סטניסלב מטולביץ' (Stanisław Matulewicz). במקביל לפעילותו מטעם הצלב האדום שירת לזובסקי כרופא בארמייה קריובה[4].

תרמית מגפת הטיפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמנים אסרו על מתן עזרה ליהודים ועונש מוות ציפה למי שיתפס עובר על האיסור. חרף כך, עזר לזובסקי בחשאי ליהודים שנזקקו לעזרה רפואית. גדר ביתו של לזובסקי עברה סמוך לגטו רוזוואדוב. היהודים, תושבי הגטו, יידעו אותו באמצעות סימנים מוסכמים כגון תליית בדים לבנים על גדר ביתו. ברגע שהיה רואה את הבד הלבן, היה מגיע לגטו בחסות החשיכה ומגיש ליהודים שירותי רפואה[3][5].

הצבא הגרמני השקיע מאמצים רבים על מנת למנוע התפרצויות של מחלות זיהומיות בקרב חייליו, וניטר באופן קבוע דיווחים אודות היארעות מחלת הטיפוס, בעיקר באזור הגנרלגוברנמן וברית המועצות בהן המחלה הייתה אנדמית. לשם כך דגימות דם מחולי טיפוס חשודים נשלחו לווידוא במעבדות מרכזיות בגרמניה. המבחן המקובל בו השתמשו המיקרוביולוגים והרופאים באותה תקופה לאיתור חיידקי הטיפוס (Rickettsia prowazekii) בדם נקרא מבחן וייל-פליקס (Weil–Felix test), בו הודגר נסיוב מחולים חשודים עם חיידקים מומתים מסוג Proteus. במידה והנסיוב אכן התקבל מדמו של חולה טיפוס, הגיבו נוגדנים כנגד חיידק הטיפוס בדם החולה עם אנטיגנים של חיידקי Proteus וגרמו ליצירת קומפלקסים (תצמידים) של חיידקים-נוגדנים שנראו לעין[2].

ד"ר סטניסלב מטולביץ' שם לב שהמבחן הנ"ל מתבסס על תגובה צולבת (תגובה בלתי ספציפית) בין שני חיידקים שונים והעלה השערה שהדבקה מכוונת של אנשים בחיידקים מומתים מהסוג Proteus יגרמו אף הם לתוצאה חיובית במבחן וייל-פליקס. לזובסקי ומטולביץ' העריכו שתוצאות חיוביות, שלא מעידות כלל על התפרצות הטיפוס, יגרמו לגרמנים להכריז על העיירה רוזוואדוב כמוקד התפרצות מגפתית. הגרמנים שחששו מהתפרצות הטיפוס בקרב חייליהם ימנעו מלהגיע פיזית לאזור מחשש להדבקות, דבר שיאפשר להגן על האוכלוסייה היהודית מלהשלח למחנות ריכוז והשמדה[2].

על מנת לבדוק את השערתם הזריק ד"ר מטולביץ' את חיידקי ה-Proteus המומתים לאחד התושבים הפולניים בעיירה שחזר לחופשה בת 14 ממחנה עבודה בגרמניה. אותו הפולני דווח מיד לרשויות הבריאות הגרמניות כחשוד לחולה שנדבק בטיפוס. דמו נשלח לבדיקה בגרמניה, שם בוצעה הבדיקה במבחן וייל-פליקס, שכצפוי אישרה את "הדבקותו" בחיידק הטיפוס. המטרה של לזובסקי ומטולביץ' הייתה לבדוק את תגובת הגרמנים ל"הדבקותו" של הפולני בטיפוס, ואלה אסרו עליו לחזור לגרמניה כל עוד הוא נמצא חולה במחלה[2].

מרוצים מתגובת הגרמנים הזריקו מטולביץ' ולזובסקי לעשרות גויים את חיידקי ה-Proteus המומתים, שכן יהודים חולים בטיפוס נורו במקום ואילו פולנים חולים הושמו בבידוד. לכן על מנת להציל את התושבים היהודיים מלהשלח למחנות הריכוז וההשמדה, הזריקו השניים את החיידקים לאוכלוסייה הלא יהודית של העיירה. שני הרופאים חששו שהגרמנים יעלו על התרמית ועל מנת לגרום לה להראות משכנעת יותר שלחו חלק מה"חולים", להם הזריקו את חיידקי ה-Proteus, לבדיקה אצל רופאים אחרים לאימות. כמו כן חיקו את הדפוסים העונתיים של הדבקות בטיפוס; ריבוי מקרים בחורף ומיעוט בקיץ[2][6].

הגרמנים הגיבו במהרה בבידוד אזור העיירה רוזוואדוב ואכן נמנעו מלהגיע פיזית מחשש להדבקות[3]. כעבור שנה עזב ד"ר מטולביץ' את רוזוואדוב וד"ר לזובסקי המשיך להזריק לבדו את חיידקי ה-Proteus המומתים לאוכלוסייה המקומית במשך שנתיים נוספות תוך חשש תמידי מפני חשיפת התרמית. בסוף שנת 1943, בעקבות הלשנה של משתף פעולה פולני שסיפר לגרמנים שאף אחד לא מת ממגפת הטיפוס, הגיעה לאזור משלחת רפואית מהוורמאכט על מנת לבחון את היקף התחלואה באזור. ד"ר לזובסקי חשש שמא התרמית תחשף ברגע שהרופאים הגרמנים יבדקו באופן אישי את חולי הטיפוס המזויפים. לזובסקי פגש אותם מחוץ לרוזוואדוב, סעד איתם ודאג לשלב בארוחתם גם אלכוהול. הרופא הבכיר שנהנה מחברתו של לזובסקי החליט לשלוח את הרופאים הזוטרים לבצע את הבדיקות הרפואיות, ואולם חששם של הגרמנים מהטיפוס היה כל כך חזק, עד שהם הסתפקו בלקיחת דגימות דם מתושבים (להם הוזרקו חיידקי Proteus מומתים) שחלו במחלות שגרתיות בעלות תסמינים דמויי טיפוס, ובהתרשמות כללית ממצב החולים ממרחק[2][5].

שני הרופאים שמרו בסוד מוחלט על התרמית ולא סיפרו לאיש מחשש לחייהם שלהם ושל משפחותיהם. ד"ר לזובסקי אף החזיק בגלולת ציאניד למקרה שיתפס[6].

חרף העובדה כי גטו רוזוואדוב חוסל בסוף שנת 1942, בתרמית זאת הצליחו לזובסקי ומטולביץ' לדחות את השמדתם של כ-8,000 איש, יהודים ופולנים, תושבי רוזוואדוב והשטעטלים באזור[2][3][7].

בשנת 1944, עם התקדמות הצבא האדום לעבר פולין, נאלץ לזובסקי לברוח מרוזוואדוב בעקבות מידע שקיבל על כך ששמו נמצא ברשימת המבוקשים של הגסטפו, על כך שסייע לארמייה קריובה ולמחתרת הפולנית[6].

הוריו של יוג'ין לזובסקי, קז'ימייז' וזופיה, הסתירו במהלך המלחמה בדירתם בוורשה שתי משפחות יהודיות. על מעשה זה הוכרו ב-13 באוקטובר 1995, על ידי יד ושם בתור חסידי אומות העולם[8].

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה חזר לזובסקי לוורשה שם המשיך לעבוד כרופא, אולם שמר בסוד את פועלו מצניעות ומחשש לחייו. בשנת 1958 היגר לארצות הברית והשתקע לבסוף בשיקגו. ב-1976 התמנה לפרופסור ברפואת ילדים, מטעם אוניברסיטת אילינוי שם נהנה ללמד שנים ארוכות. כמו כן פרסם מאמרים רבים בפולנית ואנגלית וספר זכרונות בשם "המלחמה הפרטית שלי" (Prywatna wojna), עד שפרש לגמלאות בשנות ה-80 המאוחרת. בשנת 2000 צילם המפיק ראיין בנק סרט תיעודי על אודות חייו ותפקידו של לזובסקי במלחמה. לסרט ניתן השם "מלחמה פרטית". הסרט, שצולם בחלקו בפולין, כולל ראיונות עם משפחות הניצולים שניצלו על ידי מגפת הטיפוס המזויפת. לזובסקי היה צנוע מאוד באשר לגבורתו ולפי עדות בתו, אפילו אשתו לא ידעה מכך[3].

לזובסקי נפטר בשנת 2006, בגיל 92, ביוג'ין אורגון, עיר בה התגורר עם בתו אלכסנדרה במשך שלוש השנים האחרונות לחייו[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]