יוטיוב פרימיום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוטיוב פרימיום
YouTube Premium logo.svg
סוג שירות וידאו דיגיטלי
תקופת הפעילות 12 בנובמבר 2014 – הווה (8 שנים)
בעלות גוגל
הרשמה בתשלום
דף הבית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סמלילה הישן של YouTube Red‏ (2017–2018)

יוטיוב פרימיוםאנגלית: YouTube Premium) או בשמו הקודם, "יוטיוב רד" (באנגלית: YouTube Red), הוא שירות הזרמת מדיה בתשלום של אתר יוטיוב, הזמין בלמעלה מ-100 מדינות לרבות ישראל[1]. השירות מאפשר צפייה בתכנים המופיעים ביוטיוב ללא פרסומות, הפעלתם במצב לא מקוון, ושמיעתם ברקע במכשירים ניידים. כמו כן, מאפשרת ההרשמה לשירות גישה ל"יוטיוב מיוזיק" (שירות המוזיקה של גוגל) וצפייה בסדרות ובסרטים של "YouTube Premium Originals"[2][3]. השירות מבוסס מנוי, ועלותו משתנה בהתאם למדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Music Key[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות הושק ב-12 בנובמבר 2014 כ-Music Key, ואפשר תחילה רק הזרמת תכנים מסוימים מיוטיוב ו-Google Play Music ללא פרסומות[4][5][6]. ייעודו היה מתן שירות של הזרמת מדיה מוזיקלית בתשלום. השירות היה עתיד להשתלב ולהתמזג עם השירות שהיה קיים זה מכבר – שירות "All Access" של "Google Play Music", ולבסוף - להחליפו[7][8][6].

הלוגו של ארגון הסחר המוזיקלי העצמאי: "Worldwide Independent Network".

קודם השקתו של שירות "Music Key" במאי 2014, טען ארגון הסחר המוזיקלי העצמאי ("Worldwide Independent Network"; בעברית: "רשת חופשית כלל עולמית"), שיוטיוב חתמה לכאורה על חוזים שאינם ניתנים לביטול ("חוזים שאינם סחירים"), בנצלהּ את העובדה שערכן של חברות המוזיקה העצמאיות ברגע החתימה על חוזים אלו, הן מבחינת מוניטין והן מבחינה כלכלית, היה ירוד ביחס לשירותי הזרמת מדיה אחרים. כמו כן, טען הארגון שיוטיוב נהגה (לכאורה) לחסום כל תוכן מוזיקלי שהופץ על ידי חברות עמן לא הצליחה לחתום על חוזה. תכנים מוזיקליים אלו, כך טען הארגון, היו עתידים להיכלל במסגרת מתן השירותים המוזיקליים בתשלום של יוטיוב. בהצהרה שסיפק אחד ממנהליה העסקיים הראשיים של יוטיוב, רוברט קינקל (אנ'), ביוני 2014, לעיתון "Financial Times", אישר כי יוטיוב אכן חסמה תכנים של גופים עמם המשא ומתן בנוגע לחתימת חוזה לא צלח, וציין כי תכנים אלו אכן נועדו להיכלל במסגרת שירותיה בתשלום: "יש להבטיח, שכל התכנים הקיימים בפלטפורמת יוטיוב יתאימו לתנאים החדשים, שקבעה החברה בכל הנוגע לחתימת חוזים". בציינו כי יוטיוב הצליחה לחתום על חוזה עם 90% מחברות המוזיקה, עמן ניהלה משא ומתן, המשיך קינקל בדבריו, באומרו: "בעוד שהיינו מייחלים לחתום חוזים עם 100% מהחברות, אנו מבינים שזהו איננו יעד בר השגה; עם זאת, אנו עודנו מחויבים, הן עבור משתמשי יוטיוב והן עבור תעשיית המוזיקה; על כן, מתוקף אחריותנו להשיק את שירות חוויית המוזיקה היוקרתי יותר (בתשלום)"[9][10][11][12]. זמן מה לאחר דברים אלו, דיווח עיתון "Financial Times", שיוטיוב הגיעה להבנות ולעסקה כוללת עם קבוצת הסחר "Merlin Network", המייצגת למעלה מ-20,000 גופי מוזיקה עצמאיים, והכללתהּ במסגרת השירות היוקרתי. למרות פרסום מידע זה אודות העסקה, נמנעה יוטיוב מאימות ואישור דיווחים אלו[6].

יוטיוב רד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מכן, ב-28 באוקטובר 2015, הושק מחדש השירות כיוטיוב רד.

שירות זה הציע צפייה נטולת פרסומות בכל סרטוני הווידאו של אתר יוטיוב, כמו גם מתן גישה לסרטוני וידאו הכוללים תכנים מקוריים אקסקלוסיביים[13][14][15]. נכון לנובמבר 2016, מנויים לשירות זה 1.5 מיליון משתמשים, כאשר מיליון משתמשים נוספים משתמשים בגרסת ניסיון חינמית של השירות[16]. נכון ליוני 2017, סך כל הצפיות בעונתהּ הראשונה של "YouTube Red Originals" (בעברית: "(התכנים) המקוריים של יוטיוב רֶד") עמד על כ-250 מיליון[17].

לצורך פרסום השירות החדש, צולמו מספר סדרות, תוך שיתוף פעולה עם יוּטְיוּבֶּרִים מפורסמים. התכנים שצולמו הפכו נגישים רק למשתמשי יוטיוב רֶד. השקת השירות עוררה סערה ותרעומת בקרב יוצרים קטנים יחסית, שחששו שההשקה תגרום לירידה ברווחיהם[דרוש מקור].

יוטיוב פרימיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-28 בספטמבר 2016 מינתה יוטיוב את ליאור כהן (אנ'), אחד ממייסדי "300 אנטרטיינמנט" ובעברו מנכ"ל קבוצת "וורנר מיוזיק גרופ" ונשיא "דאף ג'אם", למשרת "מנהל המוזיקה העולמי של החברה"[18]. ב-17 במאי 2018 הושק מחדש השירות כ"יוטיוב פרימיום"[19].

זמינות יוטיוב פרימיום בעולם

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף על הזרמת תכנים ללא פרסומות, חבר השירות ליוטיוברים מפורסמים, והציע תוכני וידאו המוגדרים כ-"YouTube Premium Originals", והגישה אליהם מוגבלת לרשומים לשירות בלבד. על אף היותם תכנים המותנים בהרשמה לשירות, מספר סרטים ופרקים מסדרות אלו הוצעו לרכישה דרך יוטיוב או Google Play Movies & TV במדינות מסוימות בהן ההרשמה לשירות לא זמינה[20].

בערוץ מוצגות גם סדרות מקור (לדוגמה: "סגר", העוסקת באירועי הסגר של שנת 2020).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוטיוב פרימיום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "YouTube Red available locations". YouTube Help. Google. נבדק ב-26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Statt, Nick (23 ביוני 2016). "YouTube Red buys its first big TV series". The Verge. Vox Media. נבדק ב-26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "YouTube Red".
  4. ^ Trew, James (12 בנובמבר 2014). "YouTube unveils Music Key subscription service, here's what you need to know". Engadget. AOL. נבדק ב-26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Newton, Casey (12 בנובמבר 2014). "YouTube announces plans for a subscription music service". The Verge. Vox Media. נבדק ב-26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 Spangler, Todd (12 בנובמבר 2014). "YouTube Launches 'Music Key' Subscription Service with More Than 30 Million Songs". מגזין "וראייטי". פֶּנסְקֶה מדיה קורפוריישן(אנ'). נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Trew, James (12 בנובמבר 2014). "YouTube unveils Music Key subscription service, here's what you need to know". Engadget. אמריקה און ליין. נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Newton, Casey (12 בנובמבר 2014). "YouTube announces plans for a subscription music service". The Verge. ווֹקְס מדיה. נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Popper, Ben (17 ביוני 2014). "YouTube will block videos from artists who don't sign up for its paid streaming service". The Verge. Vox Media. נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "YouTube subscription music licensing strikes wrong notes with indie labels". The Guardian. London. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Talks with indie labels stall over YouTube music subscription service". The Guardian. London. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "YouTube to block indie labels who don't sign up to new music service". The Guardian. London. נבדק ב-17 ביוני 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Spangler, Todd (21 באוקטובר 2015). "YouTube Red Unveiled: Ad-Free Streaming Service Priced Same as Netflix". מגזין "וראייטי". פֶּנסְקֶה מדיה קורפוריישן(אנ'). נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Amadeo, Ron (21 באוקטובר 2015). ""YouTube Red" offers premium YouTube for $9.99 a month, $12.99 for iOS users". Ars Technica. קוֹנְדֶה נַאסְט(אנ'). נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Popper, Ben (21 באוקטובר 2015). "A first look at the ad-free YouTube Red subscription service". The Verge. ווֹקְס מדיה. נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Roberts, Hannah (3 בנובמבר 2016). "YouTube's ad-free paid subscription service looks like it is struggling to take off". אתר "בִּיזְנֶס אִינְסַיְידֶר"(אנ'). הוצאת "אַקְסֶל שְׁפּרִינְגֶר". נבדק ב-25 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "YouTube Red originals have racked up nearly 250 million views". The Verge. 22 ביוני 2017. נבדק ב-16 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Lyor Cohen Named YouTube's Global Head of Music". Billboard. נבדק ב-6 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Popper, Ben. "Red Dawn: An inside look at YouTube's new ad-free subscription service". The Verge. Vox Media. נבדק ב-26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "YouTube Red Originals available locations". YouTube Help. Google. נבדק ב-26 במרץ 2017. {{cite web}}: (עזרה)