יונה לוי

יונה לוי
לידה	5 בפברואר 1943; ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	22 באפריל 2020 (בגיל 77); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
	פרופיל ב-IMDb

יונה לוי (5 בפברואר 1943 – 22 באפריל 2020) הייתה רקדנית ושחקנית ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בבית החולים הדסה בירושלים כבתם הבכורה של שושנה ואהרון לוי, ממוצא תימני, וגדלה בשכונת הבוכרים. בהיותה בת ארבע עברה המשפחה להתגורר בשכונת מחלול, שכונת צריפים על חוף ימה של תל אביב. לימים הוקמה על שכונה זו בריכת גורדון.

לוי למדה בבית הספר תל נורדאו בתל אביב. כשהייתה בת 7–8 הלכה לשיעור ספורט עם כיתתה בחוף הים, ואדם הבחין בילדה הכישרונית שרקדה על חוף הים. הוא סיפר על כך למורה שלו לריקוד מיה ארבטובה, וזו השיגה את כתובת הוריה של יונה והציע ללוי ולהורים שהילדה תבוא לראות שיעור בסטודיו שלה בשדרות קק"ל בתל אביב (כיום שדרות בן-גוריון). בתחילה הסתייגה המשפחה הדתית מהריקוד, אך לבסוף סמכה אמה של לוי את ידיה על העיסוק של בתה. הסטודיו של מיה ארבטובה היה סטודיו ידוע ויוקרתי בתל אביב. לוי הפכה חיש מהר לאחת התלמידות הבולטות והמצטיינות בסטודיו.

בגיל 9 החלה לוי להופיע להשתתף בתחרויות ריקוד. הוריה של לוי היו מעוטי יכולת כלכלית ולא הצליחו לממן את שכר הלימוד בסטודיו ולכן ארבטובה לקחה את לוי תחת חסותה ודאגה לה למלגת לימודים במימונה. בשלב מסוים עברו הוריה של לוי להתגורר בגבעתיים והמרחק הקשה על לוי. כדי שלוי תמשיך לקחת שיעורים בסטודיו ולהופיע הציעה ארבטובה שלוי תעבור להתגורר בביתה בתל אביב. וכך, במשך מספר שנים, לוי, שהייתה אז נערה צעירה, התגוררה בבית ארבטובה יחד עם בתה של ארבטובה ובעלה. בגיל 13 הופיעה לוי על במת תיאטרון "דו רה מי". באותה שנה ראה אותה אנטון דולין והציע לה מלגת ללימודים בבלט המלכותי בלונדון, אך היא סירבה^[1] והמשיכה להופיע בארץ במסגרות שונות ובתיאטרון האידי של דזי-ג'אן ושומכר. בשנת 1957, כשלוי בת 14.5 בלבד, היא זכתה בפרס לאמנות מטעם "מועדון מלוא", בשווי 100 לירות ישראליות.

בדצמבר 1958 השתתפה בתוכנית שנייה בסדרת 'בלט פסטיבל' במסגרת האפרה הישראלית שנועדה לקהל תלמידים ונוער. לוי הופיעה בדמות הצער בבלט 'מוכרת הגפרורים' ע"פ סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן כשאת הכוריאוגרפיה יצרה ארבטובה.

בשנת 1959, כשהייתה לוי בת 16, השתתפה בפסטיבל העולמי השביעי לנוער ולסטודנטים (אנ') שנערך בווינה^[2] וזכתה במקום השני בשתי מדליית כסף; הופעתה הרשימה את ראש חבר השופטים רוסטיסלב זכרוב (אנ'), שכינה אותה "ילדת פלא" והציע להעניק לה את מדליית הזהב^[3]^[4] עבור ביצוע מחול מחול האופי הקווקזי 'ליזגינקה' .ארבטובה סברה כי מוקדם מדי לרקדנית כה צעירה לקבל את הפרס הראשון ולמען עתידה והתפתחותה מוטב שתסתפק בפרס שני וכך היה. הזוכה במקום הראשון היה הרקדן רודולף נורייב. מלבד מחול קלאסי אצל ארבטובה, למדה מחול מודרני אצל רינה שחם, ג'אז אצל רות האריס,^[5] ומחול ספרדי.^[1] לוי נמנתה עם אנסמבל להקת המחול "ענבל" בניהולה של שרה לוי-תנאי והשתתפה במסע הופעותיה של הלהקה ברחבי העולם.

כדי להתפרנס מהריקוד,^[6] הצטרפה בתחילת שנות ה-60 ל"להקת הפעמונים" של משה (מושיקו) יצחק הלוי^[7]^[8] והשתתפה בהופעותיה. היא הכירה את אחד מחברי הלהקה המוזיקאי יצחק אליעזרוב, ובשנת 1961 נישאו השניים, אך כעבור שלוש-ארבע שנים התגרשו.

בשנת 1962, בהמלצת העיתונאי ג. עיטור שסיקר בעיתונות את הקולנוע הבינלאומי ואת חיי הבוהמה של תל אביב, הוזמנה לוי בת ה-19 ששיחקה אז באופרה הישראלית על ידי המפיק ראול לוי (אנ') וכריסטיאן ז'אק (אנ') לשחק בתפקיד הנסיכה ההודית אג'י ארנה, אחד מהתפקידים הנשיים הראשים בסרט "מרקו פולו" לצד השחקן הצרפתי אלן דלון. יוצרי הסרט שקלו לתת את התפקיד שלה קודם לכן לג'ינה לולובריג'ידה ובריז'יט בארדו.^[9]^[10]^[11]^[12] צילומי הסרט, שנמשכו שלושה חודשים וחצי ונערכו בצרפת, בהודו ובבלגרד שביוגוסלביה, זכו לסיקור נרחב בעיתונות. לבסוף קשיים כספיים שאליהם נקלע מפיק הסרט ראול לוי מנעו המשך הצילומים^[13] והפקת הסרט נעצרה.

לאחר השיבה מצרפת הופיעה לוי ב'נאסר-א-דין' עם חיים טופול ואורי זוהר. כמו כן השתתפה בתוכנית הטלוויזיה לצד מייק בורנשטיין ומוטי גלעדי.

בשנת 1965 השתתפה לוי בסרט הקומדיה הישראלי-צרפתי בביומו של אלכס יופה (אנ') "רק לא בשבת" (אנ'). היא גילמה בו את אסתר, צנחנית בצה"ל.^[14] עוד בין השחקנים בסרט רובר הירש (אנ'), דליה פרידלנד, גאולה נוני, מישא אשרוב ובומבה צור. את המוזיקה לסרט כתב סשה ארגוב. הסרט הצליח מאוד, ולוי הופיעה בהקרנותיו בצרפת.^[15]

בשנת 1965 נישאה לוי לאלכס (אליק) ספונקוב (סייפן), חבר ילדותה עוד משכונת מחלול בתל אביב, בקיבוץ תל יוסף. לאחר נישואיהם התגוררו השניים בקיבוץ, שם נולדה בתם הבכורה. לוי שמשה כמורה בבית ספר האזורי בתל יוסף וכמארגנת מסיבות וחגיגות במשק. לאחר מספר שנים עזבו הזוג ובתם את הקיבוץ ועברו לתל אביב לשכונת יד אליהו. בתל אביב נולדו להם שלושה ילדים נוספים.

לוי המשיכה להופיע עם להקתו של יונתן כרמון. בשנת 1969 הופיעה לוי כרקדנית במופע "הימים הטובים" של שייקה אופיר יחד עם יעקב קלוסקי ויחיאל דוד.^[16] באותה שנה הצטרפה לוי להרכב רקדנים בשם 'גאז פלוס' בניהולו של שמעון בראון ואשתו ליז והחלה להופיע עם הלהקה ברחבי הארץ. בשנת 1970 הופיעה הלהקה בהולנד במסגרת אירועי 'שלום 70' ולאחר שחזרו ארצה התפרקה הלהקה וכל חבריה.

לוי רצתה להתמקד בגידול הילדים ובהוראת המחול ופתחה סטודיו למחול בשכונת יד אליהו בתל אביב שם התגוררה עם בעלה וילדיה.

באוקטובר 1985 נפטר בעלה אלכס סייפן בגיל 42 ונקבר בקיבוץ בתל יוסף .לוי התכנסה בתוך עצמה וסוככה על ילדיה והמשיכה ללמד מחול בשכונת יד אליהו ולגדל דורות של תלמידות.

לוי נפטרה באפריל 2020 בגיל 77, בביתה ונטמנה לצד בעלה^[17]. היא הייתה רקדנית עם כשרון גדול ברמה בינלאומית ומורה מוערכת ומסורה. היא הותירה אחריה ארבעה ילדים ותשעה נכדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יונה לוי בוויקישיתוף

יונה לוי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יונה לוי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יונה לוי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
יונה לוי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
תלמה אדר, יונה בין "הפעמונים", מעריב, 17 בינואר 1964
אפרת ארד, "אשחק בתנאי שבעלי יצטרף אלי" תבעה יונה לוי בעת חתימת החוזה להופעתה ככוכבת, בסרט הצרפתי של קריסטיאן ז'אק, מעריב, 19 בינואר 1962
טלילה בן-זכאי, יונה לוי רוקדת שוב, מעריב, 10 ביולי 1969

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² טלילה בן-זכאי, יונה לוי רוקדת שוב, מעריב, 10 ביולי 1969
^ רקדנית צעירה – לפסטיבל הנוער, על המשמר, 17 ביוני 1959
^ מיה ארטבטובה: אני מאושרת שנכחתי בפסטיבל, קול העם, 9 בספטמבר 1959
^ כוריאוגרף רוסי על 'ילדת פלא' ישראלית, הארץ, 9 בספטמבר 1959
^ רות האריס (1971-1911) באתר להקת המחול בת-שבע
^ תלמה אדר, יונה בין "הפעמונים", מעריב, 17 בינואר 1964
^ דודי פטימר, "נולד לרקוד" – סיפורו של מושיקו הלוי – כותב ומתחקר: דודי פטימר, ב"דודיפדיה"
^ ל' פתר, "פעמונים" – להקה למחול, לפולקלור ולזמר, קול העם, 14 בספטמבר 1962
^ תימניה צעירה תתאים יותר, מעריב, 15 בינואר 1962
^ ישראלית – "יורשת" בריג'יט בארדו, דבר, 15 בינואר 1962
^ יונה לוי – במקום בריג'יט בארדו, מעריב, 14 בינואר 1962
^ הגיעה הרקדנית שחקנית יונה לוי, הַבֹּקֶר, 18 בפברואר 1962
^ טוני קרטיס עם יונה לוי, חרות, 25 בנובמבר 1962
^ צנחנית ישראלית כובשת את פריז, מעריב, 16 בפברואר 1965
^ יונה לוי הוזמנה לביקור בצרפת, על המשמר, 9 בפברואר 1965
^ יעקב העליון, "הימים הטובים" – לא היו רעים כלל..., מעריב, 22 ביוני 1969
^ אלי אלון, מתה הרקדנית והמורה למחול יונה לוי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 באפריל 2020

[טלילה-1] ¹ ² טלילה בן-זכאי, יונה לוי רוקדת שוב, מעריב, 10 ביולי 1969

[2] רקדנית צעירה – לפסטיבל הנוער, על המשמר, 17 ביוני 1959

[3] מיה ארטבטובה: אני מאושרת שנכחתי בפסטיבל, קול העם, 9 בספטמבר 1959

[4] כוריאוגרף רוסי על 'ילדת פלא' ישראלית, הארץ, 9 בספטמבר 1959

[5] רות האריס (1971-1911) באתר להקת המחול בת-שבע

[6] תלמה אדר, יונה בין "הפעמונים", מעריב, 17 בינואר 1964

[7] דודי פטימר, "נולד לרקוד" – סיפורו של מושיקו הלוי – כותב ומתחקר: דודי פטימר, ב"דודיפדיה"

[8] ל' פתר, "פעמונים" – להקה למחול, לפולקלור ולזמר, קול העם, 14 בספטמבר 1962

[9] תימניה צעירה תתאים יותר, מעריב, 15 בינואר 1962

[10] ישראלית – "יורשת" בריג'יט בארדו, דבר, 15 בינואר 1962

[11] יונה לוי – במקום בריג'יט בארדו, מעריב, 14 בינואר 1962

[12] הגיעה הרקדנית שחקנית יונה לוי, הַבֹּקֶר, 18 בפברואר 1962

[13] טוני קרטיס עם יונה לוי, חרות, 25 בנובמבר 1962

[14] צנחנית ישראלית כובשת את פריז, מעריב, 16 בפברואר 1965

[15] יונה לוי הוזמנה לביקור בצרפת, על המשמר, 9 בפברואר 1965

[16] יעקב העליון, "הימים הטובים" – לא היו רעים כלל..., מעריב, 22 ביוני 1969

[17] אלי אלון, מתה הרקדנית והמורה למחול יונה לוי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 באפריל 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]