מישא אשרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מישא אשרוב
מישא אשרוב בתפקיד ג'וש בסרט "קזבלן" תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מישא אשרוב בתפקיד ג'וש בסרט "קזבלן"
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 28 במרץ 1924
סמרקנד, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוקטובר 2003 (בגיל 79)
תל אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19452003 (כ־58 שנים)
צאצאים איילה אשרוב
פרסים והוקרה פרס התיאטרון הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מישא אשרוב עם דליה פרידלנד מתוך סצנה במחזה "מי מפחד מורג´יניה וולף", 1965
שלמה בר-שביט משמאל ומישא אשרוב מימין בהצגה "הבט אחורה בזעם", 1959
מישא אשרוב (מימין), הרמן ווק ואהרן מסקין, לאחר הצגת הבכורה של המחזה "המרד על הקיין" בתיאטרון הבימה, 1955
לוחית זיכרון על ביתו של מישה אשרוב ברח' אלקחי 13 בתל אביב

מישא אשרוב (28 במרץ 1924 - 19 באוקטובר 2003) היה שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי. מגדולי שחקני תיאטרון "הבימה" וחבר בהנהלתו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לדוד ונעמה בסמרקנד שבאוזבקיסטן בשנת 1924, עלה לארץ ישראל בשנת 1933, את הדרך לארץ ישראל עשתה המשפחה בתחילה ברגל, בסיוע מבריחים כורדים הם חצו את הרי הקווקז אך נתפסו ושהו עשרה חודשים במשהד. משם יצאו במשאית לבגדד, דמשק ואחרי כחודש הגיעו ליפו[1]. המשפחה התיישבה תחילה בשכונת הבוכרים בירושלים ומאוחר יותר עברה לפתח תקווה, שם עבד אביו בהובלת חומרי חציבה מממחצבות ראש העין[1].

בשנת 1945 התקבל למחזור הראשון של בית הספר הדרמטי שליד תיאטרון הבימה שבהנהלת מנחם גנסין, ולמד לצדם של שמוליק סגל, שרגא פרידמן, פנינה פרח, איתן פריבר, נחמה דוידית, שמוליק עומר ושושנה רביד. עם סיום לימודיו שיחק בתפקידים קטנים ב"המלט", ב"משפט דרייפוס", וב"מרד המתים"[1].

בשנים 19461948 היה בפלמ"ח נמנה עם מייסדי קיבוץ יחיעם, שם גם הכיר את רעייתו הראשונה, אביבה[1].

בתקופת מלחמת העצמאות שירת כחבר בלהקה הצבאית הארצית, יחד עם כמה מצעירי הבימה. אחרי שסיים את שירותו הצבאי שיחק מדי פעם בתיאטרון הבימה ועבד במוסך של קואופרטיב "דן"[1].

בשנים 1949–1954 הופיע בתיאטרון לי לה לו בערבים ובימים עבד בתעשייה הצבאית[1].

בשנת 1955 הצטרף שוב לתיאטרון הבימה. תפקידו הראשון היה בהצגה "המרד על הקיין". בשנת 1956 צורף לקולקטיב הבימה. בהבימה גילם למעלה מ-70 תפקידים, בין היתר בהצגות: "מראה מעל הגשר"[2], "אדיפוס המלך", "אותלו", "אופרה בגרוש", "12 המושבעים", "הבט אחורה בזעם", "יוליוס קיסר" ו"מי מפחד מווירג'יניה וולף?". בשנת 1958 נבחר להנהלת התיאטרון וב-1989 פרש לגמלאות.

בסוף שנות ה-60 ביים את ההצגה "חדר לשניים", מעין גרסה ישראלית של עדה בן-נחום להצגה "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)". בשנים 1969–1972 העלה אשרוב יחד עם דליה פרידלנד את "פרח, הסכין והבושם", ערב מיצירותיו של המחזאי הספרדי פדריקו גארסיה לורקה. חלק מן החומר תורגם על ידי רפאל אליעז. ההפקה הועלתה בהצלחה גדולה ברחבי הארץ.

בשנות ה-60 וה-70 הופיע גם במספר סרטים: "רק לא בשבת", "קזבלן", "לא ביום ולא בלילה", "שישים שעות לסואץ" ו"שלושה ימים וילד".

אשרוב הקים וניהל ביחד עם אשתו השלישית בלהה מס את תיאטרון הילדים והנוער ביממ"א בשנת 1976. על הקמת וניהול התיאטרון הוא זכה בפרס מטעם "אסיטז'", ארגון בינלאומי לתיאטרון.

בשנת 1992 לקה בשבץ מוחי ומאז התדרדרה בריאותו. בשנותיו האחרונות מיעט להופיע והיה מרותק לכיסא גלגלים. עם זאת, בשנת 2001 העלה הצגת יחיד, שהיא אוטוביוגרפיה המבוססת על חייו שכתב עם המחזאי דני הורוביץ, בשם "אורח בגן הדובדבנים". המחזה הוצג כהצגה אורחת בפסטיבל תיאטרונטו.

מישא אשרוב נפטר בבית החולים איכילוב בתל אביב והוא בן 79 במותו. הוא נטמן בבית עלמין הדרום בחולון.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקריירה שלו זכה בפרסים רבים, בהם:

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשרוב היה נשוי שלוש פעמים. מאשתו הראשונה, אביבה, נולדו לו בן ובת. מאשתו השנייה, השחקנית דליה פרידלנד, נולדה הבת אילה אשרוב, מוזיקאית, שחקנית וזמרת. אשרוב חי גם במשך 14 שנים בזוגיות עם השחקנית אלישבע מיכאלי. מרעייתו השלישית בלהה מס נולדה הבת חן אשרוב, שחקנית.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחוב נקרא על שמו בשכונת כפר גנים בפתח תקווה במעמד אלמנתו וראש העיר, 2009
  • בנובמבר 2012 נחנכה כיכר על שמו בשכונת קריית האומנים ברמלה
  • לוחית זיכרון הונחה על ביתו בתל אביב, 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישא אשרוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 נתן דונביץ, הכרך שלי - מראה מעל הגשר, הארץ, 15 ביוני 1956
  2. ^ "הבימה" תציג "מראה מעל הגשר", דבר, 10 באפריל 1956
    חיים גמזו, 'מראה מעל הגשר' ־ ב'הבימה', הארץ, 20 באפריל 1956
  3. ^ יקירי תל אביב-יפו, באתר עיריית תל אביב-יפו.
  4. ^ דוד שליט, ‏הוא היה הקול, באתר גלובס, 11 באפריל 2001


הקודמים:
1999 - שלמה בר שביט, נולה צ'לטון
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2000 - זהרירה חריפאי, מישא אשרוב
הבאים:
2001 - יעקב אלפרין, אברהם דשא (פשנל)