יונתן כרמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונתן כרמון, 1984

יונתן כרמון (נולד ב-28 ביולי 1931), רקדן, כוריאוגרף, מייסד ומנהל להקת כרמון.

להקת כרמון יחד עם הכנר הילד יצחק פרלמן ואד סאליבן (1958)

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמון נולד ברומניה. בגיל 13 נלקחו הוריו למחנות עבודה והוא הצליח להימלט מציפורני הנאצים בשנת 1944 ברכבת ההצלה של קסטנר.[דרוש מקור] עם עלייתו ארצה, בהיותו במוסד של עליית הנוער למד חקלאות נמנה עם גרעין מתיישבי קיבוץ רמת הנגב (שפורק וחבריו עברו לקיבוץ משמרות). במקביל לעבודתו החקלאית החל לרקוד אצל גרטרוד קראוס ולאחר מכן גם אצל מיה ארבטובה.[1] בזמן מלחמת השחרור התגייס לצה"ל ולאחר שחרורו שב לפעול בתחום המחול. הוא נמשך לתחום ריקודי העם, תחילה כרקדן ומאוחר יותר גם כיוצר, שפעל לצדם של יוצרי הריקודים המבוגרים והמנוסים יותר. התמנה לכוריאוגרף של כינוס המחולות שהתקיים בקיבוץ דליה, ארגן כנסי מחול ותרבות רבים ברחבי הארץ והפך לאחת הדמויות הבולטות בחיי האמנות הישראלית.

באמצע שנות ה-50, לאחר שובו מלימודים באירופה, התבקש להקים את הלהקה הלאומית למחולות עם, שנבחרה לייצג את המדינה ברחבי אירופה, ונתמנה למנהלה האמנותי. מעבודתו זו צמחה הלהקה שהקים ונושאת את שמו: להקת כרמון, אשר פעלה במשך עשרות שנים.

בעקבות הצלחת המופעים שהעלה כרמון באולם אולימפיה בפריז הציע לו ברונו קוקטרי, מנהל האולם, לשמש כיועץ האמנותי של אולימפיה, שנחשב במשך שנים לאחד מאולמות המופעים היוקרתיים ביותר בעולם. כרמון שימש בתפקיד זה מסוף שנות ה-60 ובמשך שלושים שנה. במקביל לעבודתו באולימפיה הוסיף לפעול בפרויקטים שונים בארץ ובחו"ל.

ב–1988 נוסד בכרמיאל פסטיבל המחולות השנתי, וכרמון שימש כמנהלו האמנותי ברציפות מהפסטיבל הראשון ועד הפסטיבל של שנת 2000. בניהולו של כרמון הפך הפסטיבל למפגש יחיד במינו בין המחול העממי, האתני והאמנותי לבין המחול הישראלי והעולמי.

בין עבודותיו: כוריאוגרפיה לאופרה אותלו של ורדי, בניצוח אשר פיש, בפסטיבל ישראל 2001, וניהול אמנותי של להקת הסטודנטים ירושלים. כמו כן הוא משמש כמנהל האמנותי של הקתדרה למחול הישראלי במשרד החינוך והתרבות.

כרמון מתגורר בתל אביב.

להקת כרמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

להקת כרמון - מאחורי הקלעים של ההופעה בלינקולן סנטר בניו יורק, אפריל 1984. מימין: יוסי טלגן מנכ"ל הלהקה, יונתן כרמון הכוריאוגרף, רחל הרמתי מפיקת המופע, עליזה קרסלניק (בעבר רקדנית בלהקה ובתקופה זו ממממני הלהקה והנסיעה לארצות הברית), ויצחק גרציאני המנצח והמנהל המוזיקלי של המופע.

להקת כרמון הוקמה בשלהי שנות ה-50 ובלטה בתחומי הריקוד והשירה העממיים. הלהקה נחשבה לשגרירת התרבות הטובה ביותר של ישראל בתפוצות באותן שנים וזכתה במקום הראשון בפסטיבל הבינלאומי למחולות עם בליל שבצרפת. בהמשך, הצליחה בהופעותיה בכל רחבי אמריקה והופיעה בתוכנית הטלוויזיה היוקרתית של אד סאליבן בארצות הברית.

המחולות שיצר כרמון ללהקתו שילבו בין המחול הפולקלוריסטי לבין המחול האמנותי, המודרני, הבלט הקלאסי ומוטיבים מיצירות בולטות באמנות הישראלית. כרמון שילב בתוכניות הלהקה שירי עם ופולקלור מהזמר הישראלי החדש והישן. המנהל המוזיקלי של הלהקה היה גיל אלדמע שעיבד את השירים וניגן על האקורדיון. תקליטי הלהקה יצאו בחברת התקליטים הבינלאומית "ואנגארד" ובארץ הודפסו בחברת הד ארצי.

זמרים ישראלים רבים החלו דרכם בלהקת כרמון ואחרים השתלבו בהופעות הלהקה בחו"ל, ביניהם: שושנה דמארי, יפה ירקוני, "אילן ואילנית" (כרמון הגה את השם כצמד), מייק בראנט, מיכל טל, בועז שרעבי (שהופיע אצלו כנגן חלילית), יזהר כהן, החלונות הגבוהים, האחים והאחיות, ושלמה בר.

הופעות הלהקה התמעטו בתקופת עבודתו של כרמון באולימפיה. ב-1980 הקים כרמון את להקת ירושלים שנתמכה על ידי עיריית ירושלים ובהמשך על ידי תורמים מחו"ל. מאוחר יותר, עקב ירידה בתמיכת הממסד, יצאה הלהקה לפגרה עד שבפסטיבל המחולות של כרמיאל בשנת 1988 חזרה להופיע בפרויקטים שונים על פי כוראוגרפיות של יונתן כרמון. בשנת ב-1996, לאחר עזיבתו את הפסטיבל, חידש כרמון את הופעות הלהקה בארץ ובחו"ל, בתוכניות "געגועים" ו"ללכת שבי אחריי".

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2004 בטקס הענקת פרסי שרת החינוך והתרבות בתחום המחול, הוענק ליונתן כרמון פרס על מפעל חיים. בין הדברים שנכתבו בנימוקי השופטים: "יונתן כרמון הנו אחד מהיוצרים החשובים שקמו למדינת ישראל בתחום המחול... הוא יצר סגנון מחול סיפורי ותיאטרלי בהשראת הפולקלור היהודי והישראלי... בחזונו האמנותי, באישיותו הוא העמיד דורות של רקדנים".

כרמון הוכרז כזוכה בתחום המחול בפרס לנדאו לאמנויות הבמה לשנת 2008. כמו כן בעל עיטור מסדר האמנויות והספרות של צרפת.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]