יחסי אינדונזיה–מקדוניה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי אינדונזיה–מקדוניה הצפונית
אינדונזיהאינדונזיה מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית
אינדונזיה מקדוניה הצפונית
שטחקילומטר רבוע)
1,904,569 25,713
אוכלוסייה
262,787,403 2,118,945
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,250,000 31,030
תמ"ג לנפש (בדולרים)
12,367 14,644
משטר
דמוקרטיה נשיאותית רפובליקה

יחסי אינדונזיה–מקדוניה הצפונית הם היחסים הדיפלומטיים שבין רפובליקת אינדונזיה לבין רפובליקת מקדוניה הצפונית.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינדונזיה כוננה יחסים עם מקדוניה ב-25 במאי 1993, והייתה המדינה ה-8 בעולם שכוננה יחסים עם מקדוניה לאחר קבלת העצמאות מיוגוסלביה.[1] אינדונזיה היא אחת מהמדינות המכירות במקדוניה תחת שמה.[2]

בשנת 2005, השליחה המיוחדת של הנשיא האינדונזי למקדוניה, השגרירה ננה סוטרסנה ביקרה ביקור רשמי בסקופיה. במרץ 2007, השגריר האינדונזי במקדוניה, מנגסי סיחומבינג, הציג את כתב ההאמנה שלו לנשיא מקדוניה, דבר שהצריך ביקור רשמי והכנות מצד המקדונים. בחודש יוני 2007 ביקר מזכיר המדינה המקדוני איגור אילייבסקי בג'קרטה לפגישת התייעצות דו-צדדית.[3]

בשנת 2016 חתמו שתי המדינות על הסכם חילופי מידע בנושא מס שכלל בתוכו אמנה למניעת כפל מס.

יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלת אינדונזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה האינדונזית היא הכלכלה הגדולה בדרום-מזרח אסיה. היא מאופיינת ככלכלת משק, שבה לממשלה בעלות על חברות מרכזיות רבות, וכן סמכות לפיקוח על מחירים של מוצרים רבים.

אינדונזיה היא מפיקת נפט מרכזית במזרח אסיה, ובנוסף עשירים האיים במרבצים של גז טבעי, בדיל, נחושת וזהב. החקלאות מהווה פעילות כלכלית עיקרית כאשר האורז הוא החשוב שבגידולים. גידולים נוספים הם תה, קפה, תבלינים וגומי. תעשיית התיירות מתפתחת רבות בשנים האחרונות, ובשל מיקומה הגאוגרפי אינדונזיה מהווה תחנה חשובה בנתיבי הסחר הימי העולמיים. השותפים העסקיים העיקריים הם: יפן, ארצות הברית, הרפובליקה העממית של סין, סינגפור, מלזיה ואוסטרליה.

כלכלת מקדוניה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטח המיוער תופס יותר משליש משטח המדינה, כרבע משטח המדינה משמש למרעה וכ-16% ממנו מעובד. הגידולים העיקריים הם חיטה, תירס, כותנה וטבק. במדינה עדר של כ-300,000 ראשי בקר ו-2.2 מיליון כבשים (1992). התעשייה קטנה, אבל קיימת כרייה של מחצבים, בעיקר פחם חום, עופרת, ברזל, נחושת וגופרית.

הרפובליקה של מקדוניה הצפונית נחשבת למדינה עם תעשייה מפותחת למחצה, בעלת צמיחה מתמשכת בייצור התעשייתי. תהליך השינוי בכלכלה החל ב-1995 כאשר הממשלה חתמה על הסדרים עם קרן המטבע הבינלאומית ועם הבנק העולמי. כלכלת המדינה פתוחה ומשתלבת בתוך המסחר הבינלאומי, עם יחס מסחר-תוצר מקומי גולמי כולל של 79.5%. המגזרים החשובים ביותר הם חקלאות ותעשייה. מגזר השירותים גדל גם כן במהלך השנים האחרונות. לכוח העבודה יש חינוך תחרותי וכישורים, אולם חסרות לו עבודות מתאימות, מה שגורם לבריחת מוחות. המדיניות הכלכלית של המדינה היא למשוך משקיעים זרים ולהגדיל את אחוז התעסוקה. אחד המאפיינים הבולטים של כלכלת המדינה הוא המדיניות הפיסקלית ששמרה על יציבות הדינר המקדוני למשך תקופה ארוכה. המדינה עושה מאמצים לפתח מגזר יזמות בגודל בינוני.

במבט לאחור, מקדוניה הצפונית, ביחד עם מונטנגרו, בוסניה והרצגובינה וקוסובו, השתייכה לאזורים הפחות מפותחים ביוגוסלביה לשעבר. היא סבלה מקשיים כלכליים חמורים לאחר שקיבלה את עצמאותה, כאשר השוק היוגוסלבי הפנימי התמוטט והסובסידיות מבלגרד הפסיקו. בנוסף, היא עמדה בפני אותן בעיות שעמדו בפני מדינות מזרח אירופיות סוציאליסטיות לשעבר במהלך המעבר לכלכלת שוק. נתיב מסילת הרכבת העיקרי שלה, דרך סרביה, נשאר בלתי אמין ועלויות המעבר דרכו הן גבוהות, ולפיכך משפיע על היצוא הרווחי לשעבר של שוק הירקות שלה אל גרמניה.

סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 ייצאה אינדונזיה למקדוניה סחורה בשווי 572 אלף דולר אמריקאי. החלק הגדול ביותר בסחורה היה מרגרינה (77%). השני אחריו היה שמן דקל (12%).[4] באותה השנה ייצאה מקדוניה לאינדונזיה סחורה בשווי 1.47 מיליון דולר אמריקאי. הסחורה הייתה רובה ככולה (88%) טבק מגולגל (סיגריות).[5]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]