יגור גאידר

יגור גאידר
Егор Тимурович Гайдар
	צילום מ-2008
לידה	19 במרץ 1956; מוסקבה, ברה"מ
פטירה	16 בדצמבר 2009 (בגיל 53); אודינצובו, רוסיה
מדינה	רוסיה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
השכלה	הפקולטה לכלכלה אוניברסיטת מוסקבה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, הבחירה הדמוקרטית של רוסיה, ברית כוחות הימין
	18 בספטמבר 1993 – 20 בינואר 1994; (17 שבועות ו־6 ימים)
תחת ראש ממשלת רוסיה	ויקטור צ'רנומירדין
	2 במרץ 1992 – 15 בדצמבר 1992; (41 שבועות ויומיים)
תחת נשיא רוסיה	בוריס ילצין
	15 ביוני 1992 – 15 בדצמבר 1992; (26 שבועות ויומיים)
סגן ראש ממשלת רוסיה בפועל	ולדימיר שומייקו
תחת נשיא רוסיה	בוריס ילצין
	→ בוריס ילצין (בפועל) ויקטור צ'רנומירדין ←
	11 בנובמבר 1991 – 2 באפריל 1992; (20 שבועות ו־4 ימים)
תחת נשיא רוסיה	בוריס ילצין
	→ איגור לזרב וסילי בארצ'וק ←
פרסים והוקרה
	מדליית בית הספר
חתימה

יגור טימורוביץ' גאידר (ברוסית: Его́р Тиму́рович Гайда́р;‏ 19 במרץ 1956 - 16 בדצמבר 2009) היה כלכלן ומדינאי^[1] רוסי, ראש ממשלת רוסיה בפועל בין 15 ביוני 1992 ל-14 בדצמבר באותה שנה. נכדם של הסופרים הרוסים המפורסמים ארקדי גאידר (מצד אביו) ופאבל באז'וב (מצד אמו).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום בית הספר, בשנים 1973–1978 למד באוניברסיטת מוסקבה. בשנת 1980 סיים את עבודת הדוקטורט והחל לעבוד באחד ממכוני המחקר הכלכלי במוסקבה. בשנת 1983 הכיר את אנטולי צ'ובאיס, ובמשך מספר שנים נפגשו בפורומים כלכליים שונים ודנו במשבר הכלכלי בברית המועצות ובדרכים לסיומו.

מונה על ידי נשיא רוסיה בוריס ילצין לשמש כראש הממשלה בפועל בין 15 ביוני 1992 ל-14 בדצמבר באותה שנה.

גאידר הוא אחד המעצבים של כלכלת רוסיה בשנים הראשונות לאחר התפרקותה של ברית המועצות ב-1991, האחראי בין היתר לרפורמות השוק הליברליות וההפרטה המהירה של מפעלים ממשלתיים, באמצעות תפקידו כשר הכלכלה. רבים הטיחו בו ביקורת על כך שהרפורמות שלו לא התאימו לרוסיה ויצרו את מעמד האוליגרכים.

היה חבר הדומה מטעם מפלגת האופוזיציה הליברלית "הבחירה הדמוקרטית של רוסיה". בבחירות לדומה בשנת 2003 המפלגה לא עברה את אחוז החסימה וגאידר פרש מהחיים הפוליטיים.

ב-16 בדצמבר 2009 בבוקר נמצא יגור גאידר בביתו ללא רוח חיים. סיבת המוות שנקבעה הייתה בצקת ריאות כתוצאה מהתקף לב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי אינדקס בעמ' 526
נעמי קליין, דוקטרינת ההלם, הוצאת אנדלוס, 2009. פרק 11: דמוקרטיה צעירה על המוקד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יגור גאידר בוויקישיתוף

יגור גאידר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הודעת האבל של הקונגרס היהודי האירו-אסיאני, 16 בדצמבר 2009

הקודם: בוריס ילצין	ראש ממשלת רוסיה יוני-דצמבר 1992	הבא: ויקטור צ'רנומירדין

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] הודעת האבל של הקונגרס היהודי האירו-אסיאני, 16 בדצמבר 2009

[1]

ראשי ממשלת רוסיה
יושבי ראש ועדת השרים של האימפריה הרוסית	אלכסנדר וורונצב (1802–1809) • ניקולאי רומיאנצב (1809–1810) • ניקולאי סלטיקוב (1810–1812) • סרגיי ויאזמיטינוב (1812) • פיוטר לופוחין (1812–1827) • ויקטור קוצ'וביי (1827–1832) • ניקולאי נובוסילצב (1832–1838) • אילריון ואסילצ'יקוב (1838–1847) • וסילי לבאשוב (1847–1848) • אלכסנדר צ'רנישוב (1848–1856) • אלכסיי אורלוב (1856–1861) • דמיטרי בלודוב (1861–1864) • פאבל גגארין (1865–1872) • פאבל איגנאטייב (1872–1877) • פיוטר ואלוייב (1877–1881) • מיכאיל רייטרן (1881–1887) • ניקולאי בונגה (1887–1895) • איוואן דורנובו (1895–1903) • סרגיי ויטה (1903–1906) • איוואן גורמיקין (1906) • פיוטר סטוליפין (1906–1911) • ולדימיר קוקובצוב (1911–1914) • גורמיקין (1914–1916) • בוריס שטורמר (1916)• אלכסנדר טרפוב (1916) • ניקולאי גוליצין (1916–1917)
ממשלת המעבר הרוסית	גאורגי לבוב (1917) • אלכסנדר קרנסקי (1917)
יושבי ראש מועצת הקומיסרים העממיים	ולדימיר לנין (1917–1924) בין 1922 ל-1924 הלכה למעשה כיהן לב קאמנב כראש ממשלה • אלכסיי ריקוב (1924–1930) • ויאצ'סלב מולוטוב (1930–1941) • יוסיף סטלין (1941–1953) • גאורגי מלנקוב (1953–1955) • ניקולאי בולגנין (1955–1958) • ניקיטה חרושצ'וב (1958–1964) • אלכסיי קוסיגין (1964–1980) • ניקולאי טיחונוב (1980–1985) • ניקולאי ריז'קוב (1985–1991) • ולנטין פאבלוב (1991)
יושבי ראש ממשלת הפדרציה הרוסית	יגור גאידר (1992) • ויקטור צ'רנומירדין (1992–1998) • סרגיי קיריינקו (1998) • צ'רנומירדין (1998) • יבגני פרימקוב (1998–1999) • סרגיי סטפאשין (1999) • ולדימיר פוטין (1999) • מיכאיל קסיאנוב (2000–2004) • ויקטור כריסטנקו (2004) • מיכאיל פרדקוב (2004–2007) • ויקטור זובקוב (2007–2008) • ולדימיר פוטין (2008–2012) • דמיטרי מדבדב (2012–2020) • מיכאיל מישוסטין (2020) • אנדריי בלואוסוב (2020) • מיכאיל מישוסטין (2020–)