יעקב שמואל טרכטמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב שמואל טרכטמן
Samuel Trachtmann.jpg
יעקב שמואל טרכטמן, כפי שצולם כנראה בשנות השמונים של המאה ה-19 באקרמן שבבסרביה
לידה 1831
אוברוץ', אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1925 (בגיל 94 בערך)
אקרמן, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יעקב שמואל הלוי טרכטמן (בכתיב יידי: טראכטמאן; 2 ביוני 1831, אוברוץ', פלך ווהלין12 במרץ 1925, אקרמן, בסרביה, ממלכת רומניה) היה מורה, סופר, עיתונאי, פיליטוניסט עברי, ואחד מאחרוני תנועת ההשכלה העברית.[1]

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרכטמן קיבל חינוך תורני בילדותו, אך השקיע מזמנו גם בספרות ההשכלה. עסק בהוראה והקים בשנת 1856 בית ספר ברדומישל שבאוקראינה. בשנים 1856–1862 התגורר בייקאטרינוסלאב, שגם שם עסק בענייני חינוך וענייני ציבור. בשנים 1862–1882 חי באודסה, שם עבד בעסקיו של ברודסקי. בד בבד הוא השקיע בלימוד שפות זרות.[2] בשנת 1882 עבר לאקרמן, בה התגורר עד סוף ימיו.[1] טרכטמן כיהן באקרמן כדרשן בבית הכנסת "בית אלוהים" וכמטיף להתיישבות בארץ ישראל. מאוחר יותר הוא הצטרף לפעולות יק"א למען ההתיישבות היהודית בארגנטינה והרבה לכתוב על הנושא בעיתונות העברית.

ביתו של טרכטמן ורעייתו שרה, היה מקום מפגש לסופרים ואנשי רוח. בשנות השישים של המאה ה-19 הוא החל לפרסם את יצירותיו, שכללו: סיפורים, פיליטונים, רשימות ומחקרים, ברוב הבמות העבריות שהיו קיימות בתקופה: הצפירה, המגיד, המליץ, השילוח, חבצלת ועוד. בנוסף לשמו הוא חתם על פרסומיו גם בשמות עט שונים: "יעקב איש תם", "יעקב לא מת", "איש מבית לוי", "סת"ם", "סופר סת"ם" ועוד.[3] החל מראשית המאה ה-20 פרסם ב"חבצלת" הירושלמי, אך עם סגירתו פסקו להופיע גם פרסומיו.

הקהילה המקומית חגגה לו ברוב עם והדר את יום הולדתו השמונים ושתיים, ואת שישים שנות עבודתו הציבורית והספרותית, כדברי הכתב בעיתון "הצפירה": "בימים האלו חגגה עדתנו את חג יובלו של זקן הסופרים העבריים, שריד מחלוצי ההשכלה והלוחמים בעדה, הרב החכם, ר' יעקב שמואל הלוי טרכטמן, ביום מלאת לו שמונים ושתיים שנה, ושנת השישים לעבודתו הציבורית והספרותית"[4]

יעקב שמואל טרכטמן נפטר בגיל 96 באקרמן, בסרביה.

עבודתו הספרותית והציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מכתביו של טרכטמן קובצו בספרים וקונטרסים: "אגודה אחת" (קובץ מאמרים מהעיתונות, וכן תרגומים מספר "מסילת העושר" של בנג'מין פרנקלין ), "מאמר אור תורה", "סוכת דוד הנופלת", וכן ספרים לנוער, כמו "הדודאים", "ברוך מבנים" ועוד.

טרכטמן הרבה לפרסם מאמרים עיוניים ופיליטונים כאחד, בעיתונות הרוסית המקומית ובעיתונות העברית של התקופה.[5] הנושאים שעסק בהם היו, בין השאר, בתחומי המדע והטבע, השפה העברית, היישוב היהודי בארגנטינה וענייני ציבור שונים.

משנות השישים נפתח פרק חדש ב"מחשבה המדעית" של יהודים, כותבים יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, ומביאים כדוגמה את יעקב שמואל טרכטמן, מורה ומשכיל.[6]

וכך כתב טרכטמן על המדע:

מעולם לא משכה אחריה חכמת הטבע את בני האדם בחבלי האהבה ולא לקחה לבותיהם - כאשר בימינו ובזמן הזה, כי במאה הזאת נוכל בצדק לאמר עליה כי היא מלכת החכמות".

יעקב שמואל טרכטמן / "אגודה אחת"

בעקבותיו של מנדלי מוכר ספרים, שהרבה לעסוק במדעי הטבע, כתב גם הוא מאמר בעיתון "הצפירה" (1862) בשם: תועלת הצפור דרור [7]

עם זאת, לא משך ידו מכתיבת פיליטונים, כמו למשל "המטפחת היהודית" שפרסם בכתב העת הירושלמי, חבצלת, בשנת תרס"ט.[5] שם המדור היה "פיליטון - הדודאים".[8]

לקראת כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון פרסם טרכטמן בעיתון "המגיד" מכתב גלוי לעורך, ובו הוא מזהיר מהסכנה שנשקפת ליישוב היהודי מיוזמתו של הרצל. העורך ענה לו שאין מקום לדאגה כי אין תכלית לציונות המדינית של הרצל, שהיא בבחינת "נשיאים ורוח וגשם אין".[9]

בן עירו, שילדקראוט מסכם את דמותו וכתיבתו של טרכטמן: "הוא היה יהודי פיקח בעל עין חדה, בוחנת וחוש של הומור, והיה מלומד בעל ידיעות רחבות"[5]

חיים באר על טרכטמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו האוטוביוגרפי, "חבלים" מספר חיים באר את שאמר לו רבו באזהרה כנגד שיר שבאר עמד להוציא לאור: בעיירה אוברוץ' היה בית כנסת ישן שעמד במקום מזה 300 שנים. "בבית הכנסת הזה [...] ישב בלילות מתמיד צעיר לימים, אחד מפרחי המשכילים, ובין דפי הגמרא כתב את דברי הכפירה שלו, עד שפעם אחת אחזה אש הנר שלו בפרוכת ארון הקודש והבית כולו עלה באש".

אמו של באר ביטלה את הסיפור כבדותה של חרדים שנועדה להלך אימים על החילונים, אך לימים בדק באר את הסיפור ואישר את העובדות: "ב-1850 עלה באש בית הכנסת של הקצבים באוברוץ', ולאחר השרפה נמלט מן העיר יעקב שמואל הלוי טרכטמן, משכיל כבן תשע עשרה [...] מאמריו וסיפוריו של טרכטמאן [...] נדפסו מראשית שנות השישים ועד מותו בזקנה מופלגת ב-1925 בכל האכסניות הספרותיות"[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים, ספריית פועלים, תשכ"ה-תשכ"ז
  2. ^ Yankev-Shmuel Trakhtman (Jacob Samuel Trachtman), Yiddish Leksikon
  3. ^ שאול חיות, אוצר בדויי השם, 1967, סימנים: 483, 2532, 2535, 3594, 3595
  4. ^ "כותבים אלינו", הצפירה, 14 ביולי 1913
  5. ^ 1 2 3 ישראל שילדקראוט, על חורבות בסרביה, תל אביב, דפוס אופק, תשי"ד, עמ' 52 - 56
  6. ^ יעקב שביט ויהודה ריינהרץ, האל המדעי": מדע פופולרי בעברית במזרח אירופה במחצית השנייה של המאה ה-19, הקיבוץ המאוחד, 2011
  7. ^ יעקב שמואל הלוי טרכטמן, "תועלת הצפור דרור", הצפירה, גל' 25, 24 ביולי 1862
  8. ^ ראו למשל, יעקב שמואל הלוי טראכטמן, פיליטון - הדודאים, חבצלת, 7 באוגוסט 1908
  9. ^ מרדכי פרידמן, הסנה בוער ואוכל : המסע הציוני של בנימין זאב הרצל, הספרייה הציונית, ההוצאה לאור של ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 107,
  10. ^ חיים באר, חבלים, עם עובד, 1999, עמ' 296-295