ירחמיאל וינגרטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ירחמיאל וינגרטן
אין תמונה חופשית
לידה 23 בדצמבר 1902
ורשה
פטירה 23 במרץ 1982 (בגיל 79)
תל אביב
מקצוע מחנך, סופר
בת זוג חנה (אנה) לבית מַארֶגל (1926–1972)

ירחמיאל וַינגַרטֶן (לעיתים בשם מעוברת: כֶּרֶם) (נכתב גם ויינגרטן; ביידיש: וויינגארטען; בפולנית: Jerachmiel (Jerzy) Wajngarten; כ"ג בכסלו תרס"ג, 23 בדצמבר 1902, ורשהכ"ח באדר תשמ"ב, 23 במרץ 1982, תל אביב) היה מחנך, סופר ומחבר ספרי לימוד, עיתונאי ילדים ועורך עברי ועסקן חינוך ותרבות בפולין בין מלחמות העולם, בקנדה ובארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ירחמיאל וינגרטן נולד בדצמבר 1902 בעיר ורשה שבפולין הרוסית (לאחר המלחמה בירת פולין), בנם של שרה לבית פָּנַנסקי וזאב וולף וינגרטן. אחיו הבכור, מנישואיה הראשונים של אמו, יעקב פרֶגר (פרעגער), היה לימים משורר יידי. וינגרטן למד ב"חדר מתוקן" ובגימנסיה עברית בעירו, ומנעוריו היה ציוני. עם תום מלחמת העולם הראשונה היה למורה עברי, תחילה בפלונסק ואחר-כך בעיר הולדתו ורשה. ב-1923 סיים את לימודיו בסמינר הממלכתי למורים יהודים בפולין (מיסודו של ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי) ובהנהלת ד"ר מאיר טַאוּבֶּר,[1] ואז לימד זמן-מה בבית היתומים היהודי של יאנוש קורצ'אק והתיידד עמו.

ב-28 במאי 1926 נישא לחנה (אנה) מַארֶגל, והשניים היו הורים לבת ובן. למד באוניברסיטת ורשה עד 1927, ומאז ועד 1939 היה מורה בבתי ספר ממלכתיים בפולין ומרצה לשיטות הוראה. בשנים 19281937 כיהן כנשיא הסתדרות המורים היהודים בפולין. ב-1935 היה סגן נשיא אגודת הסופרים העברים בפולין.

מספטמבר 1925 עד נובמבר 1927 הוציא וינגרטן בוורשה את הירחון הספרותי העברי "עלים לספרות ולמלה חָפשית", שערך יחד עם יהודה ורשביאק וש"י פִּינֶלֶס (פנואלי). בכתב העת התפרסמו ביקורות על הסופרים החשובים של תקופת התחייה, לצד מאמרי אהדה לסופרים חדשניים, וכן תרגומים מן הספרות העולמית (בעיקר מרוסיה ומפולין).[2] וינגרטן היה חותם "י. כרם", ובמאמרי ביקורת: "י. ו-ן".[3]
בשנים 1927–1931 היה מעוזרי המערכת של השבועון היהודי לילדים בשפה הפולנית "מאלי פּשֶגלוֹנד" (Mały Przegląd, 'סקירה קטנה') של מורו וידידו קורצ'אק. בכ"ג בחשוון תרפ"ח (נובמבר 1927) החל וינגרטן במקביל לערוך שבועון עברי לילדים ולנערים בשם "עִתון קטן", שהופיע ביוזמת רשת החינוך העברי בפולין "תרבות" ובסיועה הכספי, עד שנת תרפ"ט. הדגם שעמד לנגד עיניו היה עיתונו של קורצ'אק, שאת סגנונו ואופיו ניסה להעביר לשפה העברית. לדברי חוקר ספרות הילדים העברית אוריאל אופק, "'עתון קטן' העברי דמה במידה רבה ל'סקירה קטנה' הפולני – ולא רק בשם ובפורמט הגדול, אלא גם באופי, בסגנון ובהשתתפות הרבה של הילדים. כבר בדברי הפתיחה של העורך [...] מורגשת השפעתו הברורה של קורצ'ק בנעימה הנלבבת ובמשפטים הקצרים, שנמזג בהם הומור רך.[4] כמו עיתונו של קורצ'אק, העיתון כלל טקסטים מפרי עטם של ילדים – מחציתו הייתה כתבי ילדים ומחציתו יצירות ספרות.[5]
ב-1929 הוציא וערך בשם העט 'J. Jawan' (י' יוון) את "גָזֶטָה מְלוֹדיך" (Gazeta Młodych: Tygodnik ilustrowany dla młodzieży i dzieci, 'עיתון הצעירים: שבועון מאויר לצעירים ולילדים') – שבועון מאויר לבני נוער, בפולנית, שהודפס על נייר עיתון וללא כריכה (כנראה בהשפעת עיתונות של קורצ'אק, שגם הוא הודפס כך, כמו עיתון למבוגרים), וממנו הופיעו עשרים וחמישה גיליונות.[6]
משנת תרצ"ב ערך את "בשביל הילדים" – מוסף ספרותי מנוקד של העיתון הוורשאי "בדרך", שראה אור למעלה משלוש שנים, עד תרצ"ד.[7] בשנים 19351938 היה עורך בסינדיקט ההוצאה-לאור הוורשאי "צֶנטרָאל".

החל בשנות ה-20 פרסם סיפורים, שירים ורשימות בעיתוני ילדים בעברית, ביידיש ובפולנית. בשנת תרפ"ז פרסם סיפור קריאה לילדים בשם "כיצד יסדו ילדים ספריה?". בראשית שנות ה-30 החל לפרסם ספרי לימוד בעברית ובפולנית – ספרי לימוד התנ"ך ותולדות עם ישראל ומקראות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וכיבוש ורשה על ידי גרמניה הנאצית (1939) נמלט וינגרטן עם משפחתו מזרחה עם זרם הפליטים שנסו לברית המועצות, ושם ישב זמן-מה בשטחי ליטא הסובייטית (בעיר קובנה, שם עבד עם המחנך והסופר העברי יעקב דומבליאנסקי על חיבור ספר דקדוק עברי, שלא ראה אור,[8] וכמו כן הגיע לווילנה.[9] משם הוסיף לנסוע מזרחה ליפן וב-1941 הגיע לבסוף לקנדה והתיישב בעיר מונטריאול. את חוויותיו משנות המלחמה תיאר בספרו "א וועלט אין פלאמען" ('עולם בלהבות'; 1942).[10]

בקנדה המשיך את פועלו כמחנך וכעסקן חינוך ותרבות. תחילה פעל במסגרת "הוועד המאוחד" במונטריאול, שארגן פעילויות תרבות בעבריות, וב-1942 ייסד את "קרן התרבות העברית בקנדה" (Canadian Hebrew Culture Fund) והיה המנכ"ל (executive director) הראשון שלה (1942-46). בשנת תש"ה ראה אור ספרו לילדים "גיבורי ימינו".

ב-1946 עבר לארצות הברית והשתקע בניו יורק, שם ייסד את רשת בתי הספר היהודיים הלאומיים "כנרת" (בברוקלין ובברונקס) והיה מנהלם הראשון (1946–1953). ב-1947 היה מרצה בסמינר היהודי למורים בניו יורק. עבד בבתי ספר עבריים ויידיים. היה חבר הארגון הציוני-סוציאליסטי היידישיסטי אידיש נאציאָנאלער ארבעטער פארבאנד (Jewish National Workers Alliance; ברית הפועלים היהודית הארצית), וחבר הוועד מ-1952, חבר המועצה הארצית לחינוך יהודי, חבר ועד ברית עברית עולמית (ירושלים) מ-1954, ומשנת 1953 כיהן במשך שנים כמזכ"ל ההסתדרות העברית באמריקה.

ייסד בניו יורק את הירחון לבית היהודי "למשפחה" והיה עורכו הראשי בשנים 1963 (תשכ"ג)–1970.

בשנת 1971 עלה לישראל עם אשתו והתיישב בתל אביב. בניו יורק ובישראל כתב ספרי לימוד נוספים – ספרי לימוד התנ"ך ומקראות. בקיץ 1972 נפטרה אשתו.[11]

בשנת 1981 זכה בפרס הספרותי ע"ש פרננדו חֶנוֹ מטעם יהדות מקסיקו על ספרו על יאנוש קורצ'אק, שגולל את חוויותיו מבית היתומים.[12]

וינגרטן נפטר בתל אביב ב-1982, בגיל 79, תוך כדי הכנת ספרו האחרון, "יאנוש קורצ'אק", שהופיע בהמשך אותה שנה ב'ספריית תרמיל'. נטמן לצד אשתו בבית עלמין הדרום בחולון.[13] הותיר שני ילדים נשואים: יעֲלָה פיוש ואלכסנדר וינגרטן, ונכדים.[11]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כיצד יסדו ילדים ספריה?, ורשה: תרבות, תרפ"ז. (ספרון) (לילדים)
  • תורה למתחילים, 2 כרכים, ורשה: א' גיטלין, 1932. (התוכן: כרך א: בראשית; כרך ב: שמות, ויקרא, במדבר, דברים) (מהדורה ב: ורשה – תל אביב: א' גיטלין, תרצ"ג 1933; מהדורה ג: תרצ"ד 1933; מהדורה נוספת: תל אביב: המנון, תשי"ד; מהדורה ז מתוקנת: ניו יורק: כרם, תשי"ז 1957, ועוד; עם ציורים מאת פ' וינדלז, בואנוס איירס: ש. סגל, 1966‬)
  • מקראה: לשנת הלמודים השניה. ספר למוד השפה והכתיב. הוצאה בשביל פולניה, ורשה – תל אביב: א' גיטלין, תרצ"ג.
  • מקראה, 7 חלקים ב-6 כרכים, ורשה – תל אביב: א' גיטלין, תרצ"ג–תרצ"ד. (שש מקראות עבריות מצוירות[14] לבית הספר והאנתולוגיה "בחיים ובספרות")
  • Majer Tauber, Jerzy Wajngarten, Zydzi, Lwów: Nakl. Panstwowego Wydawn. Ksiazek Szkolnych (Bibljoteka szkoly powszechnej), 1933.‎ ("Z cyklu: obrazki obyczajowe")
  • M. Tauber i J. Wajngarten (redaguja i wydaja), Bibljoteczka zydowska, 6 vols., Warszawa: M. Tauber i J. Wajngarten, [1933?-1935?].‎ (Ser. 1. Swieta zydowskie: Nr. 1: Swieto Purym; 2: Swieto Pesach; 3: Lag-Beomer i Szawuot; 4: Swieto Chanuka. Ser. 2: Uczeni zydowscy: 1: Mojzesz Majmonides. Ser. 3: Pisarze zydowscy: 1: Mendele Mocher Sfarym.)
  • י’ וינגרטן וד"ר מ[איר] טויבר, עמנו בעבר ובהוה, 5 חלקים ב-3 כרכים, ורשה – ניו יורק – תל אביב: קדם, תרצ"ו 1935–תרצ"ח 1937. (התוכן: חלק א: ראשית המאה עד ימי בר כוכבא, מחצית א, תרצ"ו 1935; חלק א ספר ב: מתקופת שלטון הרומאים עד מרד בר כוכבא, תרצ"ו 1936; חלק ב ספר א: מהתקופה שאחרי מרד בר כוכבא עד קץ "תור הזהב" בספרד, תרצ"ז 1936; חלק ב ספר ב: מהתקופה שאחרי "תור הזהב" בספרד עד שנת ת"ח בפולניה, תרצ"ז 1937; חלק ג ספר א: משנת ת"ח בפולניה עד ראשית ההגירה ההמונית לאמריקה, תרצ"ח 1937)
    • מהדורה חדשה: קדימה, תש"ה 1944–תש"ז 1946 (התוכן: חלק א: ספר א: מראשית האֻמה עד ימי החשמונאים האחרונים; ספר ב: מתקופת שלטון הרומאים עד מרד בר כוכבא; חלק ב: ספר א: מהתקופה שאחרי מרד בר כוכבא עד קץ "תור הזהב" בספרד; ספר ב: מהתקופה שאחרי "תור הזהב" בספרד עד שנת ת"ח בפולניה; חלק ג: ספר א: משנת ת"ח בפולניה עד ראשית ההגירה ההמונית לאמריקה; ספר ב: מימי ההגירה ההמונית וחבת-ציון עד השנים האחרונות)
  • נביאים ראשונים למתחילים, ורשה – תל אביב: א’ גיטלין, תרצ"ו. (כרך 1: ספר יהושע) (הופיע במהדורות נוספות)
  • "ספרי למוד עברים לשנת תרצ"ט", ורשה – תל אביב: א’ גיטלין, תרצ"ט. (עמודים לדוגמה מתוך המקראות לשנות הלמודים א–ה ומתוך ספריו של המחבר, וביקורות על הספרים)
  • אלחנן אינדלמן, ירחמיאל וינגרטן, ספר חדש: ללִמוד השפה העברית בכתות הנמוכות של ישיבות קטנות, בתי-תלמוד-תורה ובתי ספר עממיים; (רוב הציורים מאת ניסן לוינגר), ניו יורק: הוצאת סופרים, [תש"-]. (הופיע במהדורות רבות נוספות)
  • א וועלט אין פלאמען: מלחמה איבערלעבונגען, ניו יורק – מונטריאול: Eagle Publishing Co.‎,‏ 1942. (יידיש: 'עולם בלהבות: חוויות מלחמה') (הספר, בארכיון האינטרנט)
  • גִבורי ימינו: מתוך יומן של נער עברי, מונטריאול: קרן התרבות העברית בקנדה, תש"ה. (לילדים)
  • עברית באמריקה – למה, מונטריאול: קרן התרבות העברית בקנדה, תש"ז. (ספרון)
  • מנחם מ. אדלשטין, אלחנן אינדלמן, ירחמיאל וינגרטן, אלף: ספר ללמוד השפה לפי שיטת הקריאה המובנת, 3 כרכים, ניו יורק: הוצאת אלף, תשט"ו. (התוכן: חלק א: ספר הלימוד; חלק ב: מחברת עבודה – אותיות מרֻבעות; חלק ג: מחברת עבודה – אותיות כתב)
  • ירחמיאל וינגרטן ומשה פלאי (עורכים), גִבורי הגטו: פרקי קריאה, ניו יורק – מונטריאול: החדש העברי מטעם ההסתדרות העברית באמריקה וקרן התרבות העברית בקנדה, תשכ"ג. ("פרקי קריאה לכתות הגבוהות")
  • ירחמיאל וינגרטן ומשה פלאי (עורכים), העירה: פרקי קריאה, ניו יורק – מונטריאול: החדש העברי מטעם ההסתדרות העברית באמריקה וקרן התרבות העברית בקנדה, 1964. ("פרקי קריאה לכתות הגבוהות")
  • א"ח אלחנני, יהודה גור (גרזובסקי); ירחמיאל ויינגרטן, דניאל פרסקי; בעריכת שמחה רז; עיבדה לעברית קלה: רחל ענבר, ירושלים: ברית עברית עולמית ('מחיי הלשון העברית', ג), תשל"א.
  • חֻמש לבית הספר: ... עם באור מאת ירחמיאל כרם (וינגרטן), 3 כרכים, רמת גן: מסדה, תשל"ב. (התוכן: כרך א: בראשית; כרך ב: ספר בראשית: חוברת עבודה ראשונה (מן פרשת "בראשית" עד "חיי שרה"); כרך ג: ספר בראשית: חוברת עבודה שניה (מן פרשת "תולדות" עד "ויחי"))
  • גרשון ברגסון וירחמיאל וינגרטן (עורכים), תורה לבית הספר: ... באור ולקוטי רש"י לכתות ב’–ג’, 5 כרכים, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ה 1975–תשל"ז 1977. (התוכן: כרך א: בראשית; כרך ב: שמות, ויקרא ... לכתה ג’; כרך ג: בראשית – מחברת עבודה; כרך ד: בראשית – חוברת למורה; כרך ה: שמות, ויקרא – מחברת עבודה) (‫"באישור משרד החינוך והתרבות") (ראה אור בהדפסות נוספות; מהדורה ב מחודשת ומתוקנת: 1989)
  • יאנוש קורצ'אק: היהודי המעונה: סִפור חייו ותקופתו, תל אביב: ברונפמן, 1979.[15]
  • יאנוש קורצ'אק, תל אביב: ספרית תרמיל, תשמ"ב 1982.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוריאל אופק, 'הסופר: ירחמיאל ויינגרטן', ספרות ילדים ונוער ט, א (1982), 36–37.
  • 'Weingarten, Yerachmiel,' in: Who's who in world Jewry, 1978, p. 1028.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על הסמינר ראו: ירחמיאל ויינגרטן, 'הסמינריון הממשלתי למורי דת משה בפולין', בתוך: צבי שארפשטיין, (עורך), החינוך והתרבות העברית באירופה בין שתי מלחמות העולם, ניו יורק: עוגן; הסתדרות המורים העבריים באמריקה, תשי"ז 1957, עמ' 422 ואילך.
  2. ^ שמואל ורסס, 'כתבי-עת עבריים לספרות בפולין בין שתי מלחמות עולם', בתוך: חנא שמרוק ושמואל ורסס (עורכים), בין שתי מלחמות עולם: פרקים מחיי התרבות של יהודי פולין ללשונותיהם, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ז 1997, עמ' 104.
  3. ^ וינגרטן, יאנוש קורצ'אק: היהודי המעונה (תל אביב 1979), עמ' 188.
  4. ^ אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית, 1900–1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 278. על פי אופק, בגיליון היובל הודה וינגרטן לקורצ'אק, "יוצר הרעיון של עתוני ילדים, שמפיהו, למד גם עורך 'עתון קטן'" (שם).
  5. ^ עדינה בר-אל, בין העצים הירקרקים: עיתוני ילדים ביידיש ובעברית בפולין, 1918–1939, ירושלים: הספריה הציונית – ההסתדרות הציונית העולמית; מכון דב סדן – האוניברסיטה העברית בירושלים, תשס"ו 2006, עמ' 64, 353 (ראו גם: עדינה בר-אל, עיתונות הילדים העברית במזרח אירופה, בדף עיתונות ילדים של פעם, בספרייה הדיגיטלית של הספרייה הלאומית).
  6. ^ בר-אל, בין העצים הירקרקים, עמ' 50.
  7. ^ בר-אל, בין העצים הירקרקים, עמ' 64.
  8. ^ דומבליאנסקי נספה לאחר הכיבוש הנאצי בקיץ 1941.
  9. ^ נח פניאלארגון מורי "תרבות" בפולין פליטים בווילנה, דבר, טור 2, 19 ביוני 1983.
  10. ^ ראו גם קטע זיכרונות שפרסם בגיליון ראש השנה "בראש-השנה ת"ש", הדואר, לט (כ"ז באלול תש"ד), 758–759.
  11. ^ 11.0 11.1 חנה וינגרטן, דבר, מודעת אבל, 16 ביולי 1972 (מודעה).
  12. ^ Winners of Jeno Award Announced, JTA, March 11, 1982.
  13. ^ ירחמיאל וינגרטן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  14. ^ מקראה דלת, היינט, 23 באוגוסט 1935 (מודעה).
  15. ^ ביקורות: איזה פרליס, 'יאנוש קורצ’אק בעיני תלמידו: ירחמיאל וינגרטן, "יאנוש קורצ’אק היהודי המעונה; סיפור חייו ותקופתו", 1979', הדאר 59, לב (תש"ם), 520–521 ‬(הופיע גם ב"על המשמר", 26 בספטמבר 1980); פינחס אלעד-לנדר, תמורות: ירחון לענייני מדיניות וחברה, נובמבר 1980, 47–49; ס"י שלומי, מאזנים נ (1980), 325–326; מאזנים נא (1980), 86.