יהודה גור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה גור
יהודה גרזובסקי
Yehuda Gruzovski - one of the first directors at the Anglo-Palestina Bank.1910.jpg
יהודה גור, 1910
לידה 31 בדצמבר 1862
פלך מינסק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בינואר 1950 (בגיל 87)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים האימפריה הרוסית, ארץ ישראל
פרסים והנצחה פרס ביאליק עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות היה מארבע המשפחות הירושלמיות הראשונות שהצטרפו לאליעזר בן יהודה וקיבלו על עצמן "דיבור עברי בירושלים"
תרומות עיקריות
הוציא לאור מספר מילונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אוצר הלמוד העברי. י. גרזובסקי, ש.ל. גרדון. 1904

יהודה גוּר (גְרָזוֹבְסקי) (31 בינואר 1862, ל' בשבט ה'תרכ"ב - 21 בינואר 1950, ג' בשבט ה'תש"י) היה בלשן, מחנך, מילונאי, סופר ומתרגם, מראשוני הכותבים בעברית בארץ ישראל. חתן פרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת תש"ז על מילון עברי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור נולד ב-1862 בפוהוסט שבפלך מינסק של האימפריה הרוסיתרוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי; כיום בבלארוס), לישעיה ראובן גרזובסקי, נצר למשפחת הרבנים מהרש"ק.[1] למד ב"חדר" ובישיבה בעירו, וכן שלוש שנים בישיבת וולוז'ין ועבר לווילנה כדי ללמוד ספרות. בווילנה התיידד עם משכילי וילנה והחליט לעלות לארץ ישראל. הוא למד בווילנה את מלאכת הצילום מתוך מטרה להתפרנס מהצילום בארץ ישראל, ובחודש סיוון תרכ"ז (1887) עלה ארצה.

בארץ עבד בתחילה בחקלאות ובהמשך בחנות ביפו. לאחר מכן החל לעבוד כמורה במזכרת בתיה, בה היה גור המורה הראשון לעברית. במזכרת בתיה הוא נשא לאישה את רחל, בתו של מרדכי ניימן, ממקימי המושבה. בתקופה זה ארגן יחד עם יודלביץ כינוס של המורים העבריים בארץ ישראל, שנחשב ליסוד להסתדרות המורים. גרזובסקי עבר לזכרון יעקב בה הנהיג הוראת עברית בעברית בשנת תרנ"א (1891), ביחד עם המורה חיים ציפרין.[2]

גרזובסקי ביחד עם דוד יודילוביץ ואליעזר בן יהודה ערכו את עיתון הילדים העברי הראשון "עולם קטן" שיצא לאור ב- 1892. העיתון יצא בשבעה עותקים במשך כעשרה חודשים.

לאחר תקופה קצרה עבר גרזובסקי ליפו, שבה לימד בבית הספר של ישראל בלקינד והיה למזכיר של אגודת בני משה.[3] גרזובסקי האמין בחזון של הקמת בית ספר עברי שיכשיר דור עברי בארץ ישראל ופעל עם חבריו למימוש רעיון זה. משנסגר בית הספר של בלקינד בשנת תרנ"ב, הוקמו בתי הספר של כי"ח ביפו, וגרזובסקי לימד בבית הספר לבנות.[4] בתרנ"ו הוקם במסגרת בית הספר של כי"ח מחלקה עליונה להכשרת מורים לעברית, אך הנהלת כי"ח הורתה לסוגרה בין השאר על רקע אי הסכמתה עם חזון בית הספר העברי. גרזובסקי וחבריו בחרו להמשיך ללמד את המחלקה העליונה ללא קבלת תשלום.[5]

בית הספר ביפו היה למטרה לביקורת מצד החוגים הדתיים, וגרזובסקי, שנראה מחלל שבת בפרהסיה, היה למטרה ראשית לביקורת.[6] מחלוקת גדולה התפרצה סביב אופי החינוך בין אנשי בני משה ביפו ואליעזר בן יהודה מצד אחד ליחיאל מיכל פינס ומשכילי היישוב הישן מהצד השני, וגרזובסקי היה מראשי הדוברים נגד היישוב הישן ובעד אליעזר בן יהודה.[7]

בהמשך שימש כמורה במקווה ישראל ובשנת תרנ"ח (1898) נכח בפגישה ההיסטורית של בנימין זאב הרצל עם הקיסר וילהלם השני בעת שביקר בארץ, שהתקיימה בשער בית הספר.

בתרס"ו (1906) עבר לביירות, שם עבד בבנק אפ"ק. בשנת תרע"א (1911) שב לארץ ישראל, והיה מנהל סניף בנק אפ"ק ביפו, עד שנת תרפ"ט (1929). מתוקף תפקידו זה היה חבר בוועד אגודת נטעים.[8] במסגרת עבודתו רכש קרקעות בתל אביב וחיפה למען היישוב היהודי.[9]במהלך מלחמת העולם הראשונה גורש לדמשק.

יהודה גור נפטר ב-21 בינואר 1950, והובא למנוחות בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב.[10]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה אב לשלושה בנים (אסף, עמיהוד וישעיהו-שי) ושתי בנות (הדסה סמואל ונחמה אורנשטיין). שלושת בניו פנו לעיסוק בחקלאות – מטעים, יערנות וגידול בהמות. בנו אסף גור (1894–1982) היה אגרונום מומחה לגידול עצי פרי, שהיה מופקד על ענף המטעים בארץ מ-1929 ועד 1963 (כפקיד הראשי למטעים במחלקת החקלאות של ממשלת המנדט, ולאחר קום המדינה מנהל אגף המטעים במשרד החקלאות).

בנו ד"ר עמיהוד גור (1898–1982) היה יערן בעל שם עולמי, שכיהן במשך שנים רבות כמנהל מחלקת הייעור הממשלתית, עד למיזוגה עם מחלקת הייעור של קרן קיימת לישראל.[11] נישא לשפרה, בתו של משה סמילנסקי. בנו ד"ר שי גור היה מנהל השירותים הווטרינריים של מדינת ישראל. נישא לצלה, בתו של טוביה זיסקינד מילר, מראשי עסקני התאחדות האיכרים. נפטר ב-1986 והיה לאחרון הנקברים בבית העלמין היהודי ביפו, אחרי שישה עשורים שבהם לא נקבר שם אדם.[12]

בתו הדסה נישאה לאדווין סמואל, בנו הבכור של הנציב העליון הבריטי הראשון, הרברט סמואל,[13] והייתה יושבת ראש ויצ"ו בישראל בין השנים 1933–1950 ובמקביל יו"ר מועצת ארגוני הנשים בארץ ישראל בין השנים 1936–1946.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור היה סופר, פובליציסט, עורך ומתרגם פורה. הוא פרסם מאמרים רבים בעיתונים במסגרת פולמוס החינוך וכמורה הוציא ספרי לימוד בעברית במקצועות שונים. ביחד עם ציפרין הוציא לאור ספר לימוד בעברית, בשם "בית הספר לבני ישראל", תרנ"א.[14]

בשנת 1892 היה גרזובסקי שותף בהוצאת עיתון הילדים "עולם קטן" של אליעזר בן יהודה ודוד יודילוביץ. העיתון יצא בשבעה עותקים במשך כעשרה חודשים.[15]

בין חיבוריו: מילון עברי גדול בן 600 עמודים "מילון שימושי לשפה העברית", שיצא לאור בעשרות מהדורות, ספרים ומאות מאמרים, בכתבי עת ועיתונים שונים. עורך עיתון הילדים "עולם קטן", ועוד. מראשוני הוראת "עברית בעברית".

תרגם לעברית מסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן, מארק טוויין, צ'ארלס דיקנס וז'ול ורן, וכן את הספר "רובינזון קרוזו".

בשנת תרנ"ו (1896) הוציא לאור מילון כיס (עם יוסף קלוזנר). אחריו פרסם מילונים קטנים נוספים. ב-1920 פרסם, עם דוד ילין, מילון עברי מצויר. מ-1937 עסק ביצירת "מילון שימושי לשפה העברית", שמהדורה אחרונה ומורחבת שלו יצאה לאור ב-1947. בשנת 1939 יצאה לאור מהדורה ראשונה של ספרו "לכסיקון למלים זרות".

בשנת תש"ז (1947) זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל, על ה"מילון עברי".[16]

השקפתו החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור האמין שיש לכונן תוכנית לימודים אחידה לכל התלמידים בארץ ישראל. תוכנית הלימודים נועדה לשיטתו לבנות דור עברי בהתאם לחזונו של אחד העם, ידידו. הוא התנגד לשינון, ותמך בבניית החשיבה.[17]

גור האמין בתחיית השפה העברית והיה מארבע המשפחות הראשונות שהצטרפו ליוזמה של אליעזר בן יהודה "דיבור עברי בירושלים", כלומר דיבור אך ורק בעברית בעת שהותם בירושלים.[18]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלון השפה העברית מאת יהודה גרזובסקי. תל אביב, הוצאת דביר, תרצ"ה.
  • מלון שמושי לשפה העברית מאת יהודה גרזובסקי. תל אביב, הוצאת דביר, תרצ"ח.
  • מילון כיס עברי-אידי, נכתב יחד עם מרים וולמן-שירטשק. תל אביב, הוצאת דביר, 1930
  • מלון לתלמיד ולעולה, מאת יהודה גרזובסקי, תל אביב, הוצאת דביר, תש"ט, 1948.
  • לכסיקון למילים זרות מאת יהודה גרזובסקי, תל אביב, הוצאת דביר, תרצ״ט (1939), (מהדורה נוספת : מהדורה חמישית, תשי"ג, 1952)
  • מלון כיס עברי - צרפתי, (החלק העברי נעשה על ידי יהודה גור), תל אביב, הוצאת דביר, תשי"ג, 1953.
  • מלון כיס עברי - גרמני, מאת יהודה גור, הוצאת דביר, תש"ל, 1969, (הודפס ב - 10 מהדורות).
  • אמדן טבלאות מוצא יעד מתוך ספרות תנועה : סקר ספרות, חיפה, המכון לחקר התחבורה, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, 1982.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן ‬מירקין, 'המילונות העברית במאה העשרים: מחברת ראשונה – 1900–1920', לשוננו לעם נז,ג (תשס"ח), 151–207.
  • שלמה הרמתי, שלושה מורים ראשונים,‫ ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשמ"ה 1984. ("עברית בעברית נוסח יהודה גראזובסקי, נוסח דוד ילין, נוסח יצחק אפשטיין")
  • א"ח אלחנני, יהודה גור (גרזובסקי); ירחמיאל ויינגרטן, דניאל פרסקי (בעריכת שמחה רז); עיבדה לעברית קלה: רחל ענבר,‫ ירושלים: ברית עברית עולמית, תשל"א, 1970, (מחיי הלשון העברית, ג).
  • סמדר ברק, 'יהודה גור (גרזובסקי): קורותיו ופועלו', בתוך: אסופות ומבואות בלשון: כרך ז: סמדר ברק, רונית גדיש (עורכות), שפה קמה: לקט קטעים מן המדור לשוננו לעם – עיתון הארץ תרצ"ג–תש"ה (1932–1944), ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ט, עמ' 225–237. (האסופה כולה מוקדשת לזכרו של יהודה גור.)

על המילון:

  • א. אברונין, 'מלונות עברית כיצד?: הערות על "מלון עברי" לי. גור', החינוך, תש"ז (יצא גם כתדפיס נפרד: תל אביב תש"ח).

ביבליוגרפיה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה גור בוויקישיתוף

מתרגומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דוד תדהר (עורך), "יהודה גור (גרזובסקי)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 244.
  2. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 156.
  3. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמודים 132–133.
  4. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמוד 135.
  5. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 138.
  6. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 140.
  7. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 143.
  8. ^ ב"אגודת נטעים", דבר, 2 ביוני 1927
  9. ^ יהודה גור, האנציקלופדיה העברית, כרך י', עמ 464.
  10. ^ יהודה גור מובא למנוחת־עולמים, מעריב, 22 בינואר 1950; יהודה גור – למנוחת עולמים, דבר, 23 בינואר 1950.
  11. ^ י. לפידמדברים עליהם השבוע: הכל כתוב במילון..., מעריב, 2 בדצמבר 1960.
  12. ^ כתב עתי"ם ויצחק בן חורין, לאחר 66 שנים – לוויה בבית העלמין היהודי ביפו: בכך מולאה בקשתו האחרונה של ד"ר שי גור, בנו של מחבר המילון העברי, מעריב, 3 ביוני 1986; חנה רם, היישוב היהודי ביפו בעת החדשה: מקהילה ספרדית למרכז ציוני, ירושלים: כרמל; ועד הקהילות הספרדיות לתל אביב יפו ומחוז המרכז, תשנ"ו 1996, עמ' צא.
  13. ^ גבריאל צפרונימות הג'נטלמן הראשון ליהודה, מעריב, 24 בנובמבר 1978.
  14. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 192.
  15. ^ הספרייה הלאומית - "עיתונות הילדים בארץ ישראל" http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/ChildrenHistoricPress/history/Pages/cadina.aspx
  16. ^ פרס ביאליק תש"ז לג. שופמן ולי. גור., דבר, 3 בינואר 1947.
  17. ^ גם שליחות, גם מקצוע, באתר הסתדרות המורים.
  18. ^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 368.