יהודה גור

יהודה גור
יהודה גרזובסקי
	יהודה גור, 1910
לידה	31 בדצמבר 1862; פלך מינסק, האימפריה הרוסית
פטירה	21 בינואר 1950 (בגיל 87); תל אביב-יפו, ישראל
ענף מדעי	בלשנות
מקום מגורים	האימפריה הרוסית, ארץ ישראל
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1946)
הערות	היה מארבע המשפחות הירושלמיות הראשונות שהצטרפו לאליעזר בן-יהודה וקיבלו על עצמן "דיבור עברי בירושלים"
תרומות עיקריות
	הוציא לאור מספר מילונים

יהודה גוּר (גְרָזוֹבְסקי) (31 בינואר 1862, ל' בשבט ה'תרכ"ב - 21 בינואר 1950, ג' בשבט ה'תש"י) היה בלשן, מחנך, מילונאי, סופר ומתרגם, מראשוני הכותבים בעברית בארץ ישראל. חתן פרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת תש"ז על מילון עברי.

תולדות חייו

גור נולד ב-1862 בפוהוסט שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית (ברוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי; כיום בבלארוס), לישעיה ראובן גרזובסקי, נצר למשפחת הרבנים מהרש"ק.^[1] למד ב"חדר" ובישיבה בעירו, וכן שלוש שנים בישיבת וולוז'ין, ועבר לווילנה כדי ללמוד ספרות. בווילנה התיידד עם משכילי וילנה והחליט לעלות לארץ ישראל. הוא למד בווילנה את מלאכת הצילום מתוך מטרה להתפרנס מהצילום בארץ ישראל, ובחודש סיוון תרמ"ז (1887) עלה ארצה.

בארץ עבד בתחילה בחקלאות ובהמשך בחנות ביפו. לאחר מכן החל לעבוד כמורה במזכרת בתיה, בה היה המורה הראשון לעברית. במזכרת בתיה הוא נשא לאישה את רחל, בתו של מרדכי ניימן, ממקימי המושבה. בתקופה זו ארגן יחד עם יודלביץ כינוס של המורים העבריים בארץ ישראל, שנחשב ליסוד להסתדרות המורים. גרזובסקי עבר לזכרון יעקב, בה הנהיג הוראת עברית בעברית בשנת תרנ"א (1891), ביחד עם המורה חיים ציפרין.^[2]

גרזובסקי ביחד עם דוד יודילוביץ ואליעזר בן-יהודה ערכו את עיתון הילדים העברי הראשון "עולם קטן" שיצא לאור ב־1892. העיתון יצא בשבעה עותקים במשך כעשרה חודשים.

לאחר תקופה קצרה עבר גרזובסקי ליפו, שבה לימד בבית הספר של ישראל בלקינד והיה למזכיר של אגודת בני משה.^[3] גרזובסקי האמין בחזון של הקמת בית ספר עברי שיכשיר דור עברי בארץ ישראל, ופעל עם חבריו למימוש רעיון זה. משנסגר בית הספר של בלקינד בשנת תרנ"ב, הוקמו בתי הספר של כי"ח ביפו, וגרזובסקי לימד בבית הספר לבנות.^[4] בתרנ"ו הוקמה במסגרת בית הספר של כי"ח מחלקה עליונה להכשרת מורים לעברית, אך הנהלת כי"ח הורתה לסוגרה בין השאר על רקע אי הסכמתה עם חזון בית הספר העברי. גרזובסקי וחבריו בחרו להמשיך ללמד את המחלקה העליונה ללא קבלת תשלום.^[5]

בית הספר ביפו היה למטרה לביקורת מצד החוגים הדתיים, וגרזובסקי, שנראה מחלל שבת בפרהסיה, היה למטרה ראשית לביקורת.^[6] מחלוקת גדולה פרצה סביב אופי החינוך בין אנשי בני משה ביפו ואליעזר בן-יהודה מצד אחד ליחיאל מיכל פינס ומשכילי היישוב הישן מהצד השני, וגרזובסקי היה מראשי הדוברים נגד היישוב הישן ובעד אליעזר בן-יהודה.^[7]

בהמשך שימש כמורה במקווה ישראל, ובשנת תרנ"ח (1898) נכח בפגישה ההיסטורית של בנימין זאב הרצל עם הקיסר וילהלם השני בעת שביקר בארץ, שהתקיימה בשער בית הספר.

בתרס"ו (1906) עבר לביירות, שם עבד בבנק אפ"ק. בשנת תרע"א (1911) שב לארץ ישראל, והיה מנהל סניף בנק אפ"ק ביפו, עד שנת תרפ"ט (1929). מתוקף תפקידו זה היה חבר בוועד אגודת נטעים.^[8] במסגרת עבודתו רכש קרקעות בתל אביב וחיפה למען היישוב היהודי.^[9]במהלך מלחמת העולם הראשונה גורש לדמשק.

יהודה גור נפטר ב-21 בינואר 1950, והובא למנוחות בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.^[10]

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.^[11]

משפחתו

היה אב לשלושה בנים (אסף, עמיהוד וישעיהו-שי) ולשתי בנות (הדסה סמואל ונחמה אורנשטיין). שלושת בניו פנו לעיסוק בחקלאות – מטעים, יערנות וגידול בהמות. בנו אסף גור (1894–1982) היה אגרונום מומחה לגידול עצי פרי, שהיה מופקד על ענף המטעים בארץ מ-1929 ועד 1963 (כפקיד הראשי למטעים במחלקת החקלאות של ממשלת המנדט, ולאחר קום המדינה מנהל אגף המטעים במשרד החקלאות).

בנו ד"ר עמיהוד גור (1898–1982) היה יערן בעל שם עולמי, שכיהן במשך שנים רבות כמנהל מחלקת הייעור הממשלתית, עד למיזוגה עם מחלקת הייעור של קרן קיימת לישראל.^[12] נישא לשפרה, בתו של משה סמילנסקי. בנו ד"ר שי גור היה מנהל השירותים הווטרינריים של מדינת ישראל. נישא לצלה, בתו של טוביה זיסקינד מילר, מראשי עסקני התאחדות האיכרים. נפטר ב-1986 והיה לאחרון הנקברים בבית העלמין היהודי ביפו, אחרי שישה עשורים שבהם לא נקבר שם אדם.^[13]

בתו הדסה נישאה לאדווין סמואל (אנ'), בנו הבכור של הנציב העליון הבריטי הראשון, הרברט סמואל,^[14] והייתה יושבת ראש ויצו בישראל בין השנים 1933–1950 ובמקביל יו"ר מועצת ארגוני הנשים בארץ ישראל בין השנים 1936–1946.

פעילותו הספרותית

גור היה סופר, פובליציסט, עורך ומתרגם פורה. הוא פרסם מאמרים רבים בעיתונים במסגרת פולמוס החינוך וכמורה הוציא ספרי לימוד בעברית במקצועות שונים. ביחד עם ציפרין הוציא לאור ספר לימוד בעברית, בשם "בית הספר לבני ישראל", תרנ"א.^[15]

בשנת 1892 היה גרזובסקי שותף בהוצאת עיתון הילדים "עולם קטן" של אליעזר בן-יהודה ודוד יודילוביץ. העיתון יצא בשבעה עותקים במשך כעשרה חודשים.^[16]

בין חיבוריו: מילון עברי גדול בן 600 עמודים "מילון שימושי לשפה העברית", שיצא לאור בעשרות מהדורות, ספרים ומאות מאמרים, בכתבי עת ועיתונים שונים. עורך עיתון הילדים "עולם קטן", ועוד. מראשוני הוראת "עברית בעברית".

תרגם לעברית מסיפורי הנס כריסטיאן אנדרסן, מארק טוויין, צ'ארלס דיקנס וז'ול ורן, וכן את הספר "רובינזון קרוזו".

בשנת תרנ"ו (1896) הוציא לאור מילון כיס (עם יוסף קלוזנר). אחריו פרסם מילונים קטנים נוספים. ב-1920 פרסם, עם דוד ילין, מילון עברי מצויר. מ-1937 עסק ביצירת "מילון שימושי לשפה העברית", שמהדורה אחרונה ומורחבת שלו יצאה לאור ב-1947. בשנת 1939 יצאה לאור מהדורה ראשונה של ספרו "לכסיקון למלים זרות".

בשנת תש"ז (1947) זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל, על ה"מילון עברי".^[17]

מלון השפה העברית

מילון השפה שהוציא לאור בשנים תרצ"ה-תרצ"ז היה מפעל חייו, עליו עמל במשך שנים לא מעטות. המילון יצא לאור בסיוע ביאליק ורבניצקי שעברו בעיון רב על הגיליונות והעירו הערות בלשניות חשובות, שרובן התקבלו על ידי המחבר. במילון נאספו ובאו המילים אשר בספרות המקראית והתלמודית, המדרשית והפיוטית, הגאונית והקראית, השירית והפילוסופית, הפרשנית והמחקרית, הפלפולית והדרשנית, וגם המילים שבספרי הפוסקים והמקובלים; וכן גם המילים שבספרות החדשה. המילון מצטיין בצמצומו ובדיוקו. במבוא למילונו כתב גרזובסקי: אופיו של המילון הזה הוא בעיקר יסודו שימושי ולא מדעי, עממי ולא מחקרי... הכללים שכללו חכמינו הקדמונים "כל יתר כנטול דמי" ו"כל המוסיף גורע", היו תמיד לנגד עיני המחבר בסדרו את הספר... גם ניסיון חדש עשה המחבר במלון הזה: הוא נתן בו את שימושי הלשון השונים: בפעלים - את אותיות ומילות השימוש, ובשמות - את הפעלים האופיים הבאים עמהם במקרא, וגם בזה הושקעה עבודה לא מעטה, מפני שאין בספרותנו ספר שימוש מיוחד במקצוע זה.

השקפתו החינוכית

גור האמין שיש לכונן תוכנית לימודים אחידה לכל התלמידים בארץ ישראל. תוכנית הלימודים נועדה לשיטתו לבנות דור עברי בהתאם לחזונו של אחד העם, ידידו. הוא התנגד לשינון, ותמך בבניית החשיבה.^[18]הוא האמין בתחיית השפה העברית והיה מארבע המשפחות הראשונות שהצטרפו ליוזמה של אליעזר בן-יהודה "דיבור עברי בירושלים", כלומר דיבור אך ורק בעברית בעת שהותם בירושלים.^[19]

מספריו

בית ספר עברי, ורשה: תושיה תרנ"ט.
ראשית למודי שפת עבר, ורשה: תושיה תרס"ב.
ארץ ישראל, ורשה: תושיה תרס"ג. כולל מפת ארץ ישראל^[20].
חנכה: פרק מדברי ימי ישראל, ורשה: תושיה תרס"ד.
קיצור דבריו הימים לעם ישראל, ורשה: תושיה תרע"ג.
ילקוט אגדות: (מבחר אגדות ישראל) : ספר למוד ומקרא, ורשה תרפ"ד.
אחד העם ויחסו אל הדבור העברי, תל אביב תרפ"ז.
מלון השפה העברית מאת יהודה גרזובסקי. תל אביב, הוצאת דביר, תרצ"ה-תרצ"ז
הַמִִּלּוֹן הָעִבְרִי, מלון שמושי עם ציורים, יהודה גרזובסקי ודוד ילין, הוצאת דביר, תרע"ט
מלון שמושי לשפה העברית מאת יהודה גרזובסקי. תל אביב, הוצאת דביר, תרצ"ח
מילון כיס עברי-אידי, נכתב יחד עם מרים וולמן-שירטשק. תל אביב, הוצאת דביר, 1930
מלון לתלמיד ולעולה, מאת יהודה גרזובסקי, תל אביב, הוצאת דביר, תש"ט, 1948
לכסיקון למילים זרות מאת יהודה גרזובסקי, תל אביב, הוצאת דביר, תרצ״ט (1939), (מהדורה נוספת: מהדורה חמישית, תשי"ג, 1952)
מלון כיס עברי - צרפתי, (החלק העברי נעשה על ידי יהודה גור), תל אביב, הוצאת דביר, תשי"ג, 1953
מלון כיס עברי - גרמני, מאת יהודה גור, הוצאת דביר, תש"ל, 1969, (הודפס ב-10 מהדורות)
אמדן טבלאות מוצא יעד מתוך ספרות תנועה: סקר ספרות, חיפה, המכון לחקר התחבורה, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, 1982

לקריאה נוספת

אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, פרק נב: ייסוד "קרן קימת" לשם גאולת הארץ, מזכרונות יהודה גור (גרזובסקי), תרמ"ט (1889), עמ' 579–580.
ש. שריה, במחיצתו של ר' יהודה גרזובסקי, ב"הבקר", 30 במרץ 1941.
ש. שפירא, המורה והמחנך העברי הראשון במקוה-ישראל, ב"דבר", 3 במרץ 1950.
ירמיהו יפה, יהודה גור (גרזובסקי) וביתו, ב"דבר", 11 בינואר 1951.
ראובן מירקין, 'המילונות העברית במאה העשרים: מחברת ראשונה – 1900–1920', לשוננו לעם נז, ג (תשס"ח), 151–207.
שלמה הרמתי, שלושה מורים ראשונים, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ה 1984. ("עברית בעברית נוסח יהודה גראזובסקי, נוסח דוד ילין, נוסח יצחק אפשטיין")
שלמה הרמתי, המורים החלוצים, ירושלים: משרד הביטחון, 2000. 39-30.
א"ח אלחנני, יהודה גור (גרזובסקי); ירחמיאל ויינגרטן, דניאל פרסקי (בעריכת שמחה רז); עיבדה לעברית קלה: רחל ענבר, ירושלים: ברית עברית עולמית, תשל"א, 1970, (מחיי הלשון העברית, ג).
סמדר ברק, 'יהודה גור (גרזובסקי): קורותיו ופועלו', בתוך: אסופות ומבואות בלשון: כרך ז: סמדר ברק, רונית גדיש (עורכות), שפה קמה: לקט קטעים מן המדור לשוננו לעם – עיתון הארץ תרצ"ג–תש"ה (1932–1944), ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ט, עמ' 225–237. (האסופה כולה מוקדשת לזכרו של יהודה גור.
'גרזובסקי, יהודה', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 144–145. (הספר בקטלוג ULI)

על המילון

א. אברונין, 'מלונות עברית כיצד?: הערות על "מלון עברי" לי. גור', החינוך, תש"ז (יצא גם כתדפיס נפרד: תל אביב תש"ח).
עמליה רוזנבלום, איך זה שבשנות ה-50 בישראל לא היו "הטרדות מיניות"?, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2017 - על ביטויי מיניות ומגדר בספר "לכסיקון למלים זרות"

ביבליוגרפיה

יוחנן פוגרבינסקי, 'יהודה גור-גרזובסקי ז"ל (ביבליוגרפיה של כתביו)', קריית ספר כח, יג (תשי"ב), 110–120.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהודה גור בוויקישיתוף

כתבי יהודה גור בפרויקט בן-יהודה
רשימת הפרסומים של יהודה גור, בקטלוג הספרייה הלאומית
דוד תדהר (עורך), "יהודה גור (גרזובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 244
יהודה גור, באתר חברה קדישא
ראובן אלקלעי, מלון עברי חדש, דבר, 6 בדצמבר 1946
י. ב., ליהודה גור: בעד ההוצאה החדשה של מלונו: שיחה עם ר' יהודה גור, דבר, 10 בינואר 1947
ב. צ. צאנגן, מפי ראשונים: שיחה עם יהודה גור (גרזובסקי), דבר, 16 בספטמבר 1949
יהודה גור (גרזובסקי), דבר, 22 בינואר 1950 (עם מותו)
כ., ר' יהודה גור ז"ל, הד-המזרח, 3 בפברואר 1950
יעקב כנעני, מפעלו של ר' יהודה גור (שלושים למותו), דבר, 24 בפברואר 1950
ש. שפירא, המורה והמחנך העברי הראשון במקוה־ישראל (לדמותו של יהודה גור־גרזובסקי), דבר, 3 במרץ 1950
ירמיהו יפה, יהודה גור (גרזובסקי) וביתו (שנה למותו), דבר, 11 בינואר 1951
אורי קיסרי, דמויות בתל־אביב של תמול: יהודה גור, מעריב, 10 באפריל 1959
יהודה גור, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
Šimʻon Brisman, Jewish Research Literature, KTAV Publishing House, 2000, pp. 85-87
יהודה גור (גרזובסקי) (אורכב 30.06.2016 בארכיון Wayback Machine), באתר האקדמיה ללשון העברית
יהודה גור, דף שער בספרייה הלאומית

מתרגומיו:

דניאל דפו, רבינזון קרוזה, תרגום יהודה גרזובסקי, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
ז'ול ורן, עולם הפוך, בתרגום יהודה גור, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
יהודה גור, שכית החמדה לילדי בני ישראל, דפוס אברהם משה לונץ, 1893, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ דוד תדהר (עורך), "יהודה גור (גרזובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 244.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 156.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמודים 132–133.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמוד 135.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 138.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 140.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 143.
^ ב"אגודת נטעים", דבר, 2 ביוני 1927
^ יהודה גור, האנציקלופדיה העברית, כרך י', עמ 464.
^ יהודה גור מובא למנוחת־עולמים, מעריב, 22 בינואר 1950; יהודה גור – למנוחת עולמים, דבר, 23 בינואר 1950יהודה גור באתר GRAVEZ
^ ארכיון אוסף יהודה גור (גרזובסקי)., בספרייה הלאומית
^ י. לפיד, מדברים עליהם השבוע: הכל כתוב במילון..., מעריב, 2 בדצמבר 1960.
^ כתב עתי"ם ויצחק בן חורין, לאחר 66 שנים – לוויה בבית העלמין היהודי ביפו: בכך מולאה בקשתו האחרונה של ד"ר שי גור, בנו של מחבר המילון העברי, מעריב, 3 ביוני 1986; חנה רם, היישוב היהודי ביפו בעת החדשה: מקהילה ספרדית למרכז ציוני, ירושלים: כרמל; ועד הקהילות הספרדיות לתל אביב יפו ומחוז המרכז, תשנ"ו 1996, עמ' צא.
^ גבריאל צפרוני, מות הג'נטלמן הראשון ליהודה, מעריב, 24 בנובמבר 1978.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 192.
^ הספרייה הלאומית - "עיתונות הילדים בארץ ישראל" http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/ChildrenHistoricPress/history/Pages/cadina.aspx
^ פרס ביאליק תש"ז לג. שופמן ולי. גור., דבר, 3 בינואר 1947.
^ גם שליחות, גם מקצוע, באתר הסתדרות המורים.
^ רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 368.
^ י. גרזובסקי, מפת ארץ ישראל לספר 'ארץ ישראל', תרס"ג 1903, באתר הספרייה הלאומית, אוסף אמיר כהנוביץ

[1] דוד תדהר (עורך), "יהודה גור (גרזובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 244.

[2] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 156.

[3] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמודים 132–133.

[4] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמוד 135.

[5] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 138.

[6] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 140.

[7] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 143.

[8] ב"אגודת נטעים", דבר, 2 ביוני 1927

[9] יהודה גור, האנציקלופדיה העברית, כרך י', עמ 464.

[10] יהודה גור מובא למנוחת־עולמים, מעריב, 22 בינואר 1950; יהודה גור – למנוחת עולמים, דבר, 23 בינואר 1950יהודה גור באתר GRAVEZ

[11] ארכיון אוסף יהודה גור (גרזובסקי)., בספרייה הלאומית

[12] י. לפיד, מדברים עליהם השבוע: הכל כתוב במילון..., מעריב, 2 בדצמבר 1960.

[13] כתב עתי"ם ויצחק בן חורין, לאחר 66 שנים – לוויה בבית העלמין היהודי ביפו: בכך מולאה בקשתו האחרונה של ד"ר שי גור, בנו של מחבר המילון העברי, מעריב, 3 ביוני 1986; חנה רם, היישוב היהודי ביפו בעת החדשה: מקהילה ספרדית למרכז ציוני, ירושלים: כרמל; ועד הקהילות הספרדיות לתל אביב יפו ומחוז המרכז, תשנ"ו 1996, עמ' צא.

[14] גבריאל צפרוני, מות הג'נטלמן הראשון ליהודה, מעריב, 24 בנובמבר 1978.

[15] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 192.

[16] הספרייה הלאומית - "עיתונות הילדים בארץ ישראל" http://web.nli.org.il/sites/NLI/Hebrew/digitallibrary/ChildrenHistoricPress/history/Pages/cadina.aspx

[17] פרס ביאליק תש"ז לג. שופמן ולי. גור., דבר, 3 בינואר 1947.

[18] גם שליחות, גם מקצוע, באתר הסתדרות המורים.

[19] רחל אלבוים דרור, החינוך העברי בארץ ישראל, כרך א', עמ' 368.

[20] י. גרזובסקי, מפת ארץ ישראל לספר 'ארץ ישראל', תרס"ג 1903, באתר הספרייה הלאומית, אוסף אמיר כהנוביץ

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]