ישראל ב"ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצבת קברו של ישראל בק.
הכיתוב על המצבה: פ"נ הרב הישיש חסיד ועניו מו"ה ישראל ב"ק מדפיס דפעה"ק תובב"א נלב"ע ער"ח כסליו תרל"ה ליצירה תנצבה

ישראל בַּ"ק (1797, ברדיצ'בכ"ט בחשוון תרל"ה, נובמבר 1874, ירושלים) (נקרא גם בשם-המשפחה היידי דרוּקֶר, שפירושו "מדפיס") היה מוציא לאור ואיש ציבור ביישוב הישן בארץ ישראל במאה התשע עשרה. חידש את הדפוס העברי בארץ ישראל לאחר הפסקה של יותר ממאתיים שנה.[1]

על פי מסורת משפחתית אחת, שם המשפחה ב"ק הוא ראשי התיבות "בעל קורא", תפקיד בו שימש אבי המשפחה, רבי אברהם ב"ק, בבית הכנסת של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. מסורת אחרת טוענת שמקור השם "בן קדושים" על שם אחד מאבות המשפחה שנהרג על קידוש השם[2][3].

בצפת ובגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב"ק נולד בברדיצ'ב ב-1797. בהיותו בן 19 פתח בית דפוס עברי, שפעל במשך 9 שנים. את אומנותו הביא עמו בעלייתו לארץ ישראל בשנת תקצ"א 1831 כאשר התיישב בצפת והקים בה בית דפוס. מספרים שעסק גם ברפואה, על אף שלא למד זאת באופן מסודר, כך שכאשר חלה מושל הארץ איברהים פאשה סייע לו ב"ק בהחלמתו והקשר ביניהם התהדק.

בברכת המושל הקים ב"ק בשנת 1834 יישוב ומשק חקלאי על הר ג'רמק, הוא הר מירון. היה זה היישוב הראשון שהוקם על ידי עולים יהודיים בעת החדשה. על ניהול המשק החקלאי בג'רמק הפקיד ב"ק את בנו ניסן ב"ק. במשך מספר שנים הצליח המשק מבחינה כלכלית, ועל פי עדות של מיסיונרים משנת 1839, ישבו בו כ-15 משפחות יהודיות.

רעידת האדמה בצפת בשנת 1837 וחילופי השלטון בארץ ישראל ב-1840 בהם סולק איברהים פאשה, הביאו לסופו של היישוב היהודי בג'רמק. מהמקום נותרו כיום שרידי מבנים ומטעים, והוא מכונה בשם חרבת ב"ק.

בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חורבן המשק החקלאי בג'רמק עזב ב"ק את הגליל ועלה לירושלים. שנה לאחר מכן, בשנת תר"א 1841, הוא הקים בירושלים בית דפוס עברי ראשון, לו קדם רק בית הדפוס של הארמנים, שנוסד כעשור קודם לכן. בשנת 1843 קיבל ישראל ב"ק ממשה מונטיפיורי, שעמו עמד בקשרים עוד בתקופת צפת, מכונת דפוס חדשה שכונתה "משאת משה ויהודית".

בירושלים הצטרף ב"ק לחוגי החסידים והיה פעיל בהקמת בית הכנסת של החסידים 'תפארת ישראל' ברובע היהודי בעיר העתיקה.

כמדפיס יחיד בירושלים החזיק ב"ק במונופול על הדפוס העברי בעיר. בראשית שנות ה-60 של המאה ה-19 השתנה המצב, עם הקמת בית דפוס מתחרה על ידי יואל משה סלומון, מיכל הכהן ויחיאל ברי"ל, בו הודפס עיתון הלבנון. ב"ק פעל בדרכים שונות להצר את צעדי מתחריו, וטען בין היתר, כי פתיחת בית הדפוס היא עבירה הלכתית של הסגת גבול ופגיעה בפרנסתו.

ב-1863 החל ב"ק להוציא לאור עם חתנו ישראל דב פרומקין את העיתון "חבצלת", שראה אור (גם אם בהפסקות) במשך יותר מארבעים שנה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאשתו הראשונה ביילא נולדו לב"ק בן - ניסן וחמש בנות: מרים רוקח, אמם של שמעון, אלעזר ויעקב שלום. רבקה אשת פנחס ב"ק מטבריה. חיה אשת יוסף באהר מצפת. מלכה נישאה לרב יהודה בן הרב יעקב דב הידוע כהרב מראמין. לאחר שהתאלמן נישא ב"ק לרייזא ונולדו לו שתי בנות: פינה אשת יהודה בלומנפלד מלומז'ה, ומינדל אשת ישראל דב פרומקין.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות יפה:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בית הדפוס הראשון הוקם בצפת בשנת 1577 על ידי ר' אברהם בן יצחק אשכנזי, והתקיים כ-10 שנים.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "ישראל ב"ק", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 59
  3. ^ יש הטוענים שמסורת זאת בטעות יסודה וקושרים אותה לביטוי השם בֵּ"ק שלשיטתם בטעות יסודה