ישראל דוב פרומקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ישראל דב פרומקין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל דב פרומקין

ישראל דוב בער פְרוּמְקִין (כ"ג בחשוון ה'תרי"א, אוקטובר 1850י"ד באייר ה'תרע"ד, מאי 1914) היה מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל ומתרגם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר דוברובנה שבפלך מוהילב, באזור רוסיה הלבנה שתחת שליטת האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), למשפחה של חסידי חב"ד. אביו היה סנדר פרומקין חתנו של ר' אהרן מסטרשלה מגדולי תלמידיו של רבי שניאור זלמן מלאדי, שהיה לאחד מממלאי מקומו. אך פרומקין לא היה נכדו, אמו מרישה רבקה לבית קישין נישאה לאביו לאחר פטירת אשת נעוריו. בכ"ג בכסלו ה'תר"ך, 1859, בהיותו בן 9, עלה לירושלים עם הוריו ואחיו. כשמלאו לו 15 שנה, נישא לבתו של ר' ישראל ב"ק, מי שהקים את בית הדפוס העברי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בדמי ימיה, לאחר שנולדו להם בנות ובן אחד, אברהם. י"ד פרומקין נישא בשנית לבילקה, אחותו של אפרים כהן-רייס, מנהל בית הספר למל, ונולדו להם ארבעה ילדים: זלמן, גד, רוזה ויצחק.

ב"ק ייסד בשנת 1863 את העיתון העברי החלוצי "חבצלת", אך לא התמיד בהוצאתו לאור. פרומקין ירש את בית הדפוס מחותנו הראשון, ובשנת 1870 חידש את הוצאת העיתון והתמיד בה עד שנת 1911.

פרומקין התגורר בעיר העתיקה בין הוויה דולורוזה למעלות המדרשה, ב"חצר החבצלת" שנקראה על שם בית הדפוס והעיתון שהופק בו.[1] החצר עמדה בשכנות לבית המופתי הירושלמי ב'רחוב הדגל', שנקרא על שם הדגל המוסלמי שנישא ברחוב בתהלוכת נבי מוסא.

על אף היות פרומקין חסיד חב"ד, שימש העיתון כבמה לתומכי "ההשכלה" ובהם אליעזר בן יהודה, שערך בעיתון מוסף בשם "מבשרת ציון", אל מול המתנגדים במחנה החרדי, שערכו עיתונים מתחרים בשם "הלבנון" ו"יהודה וירושלים". אולם בהמשך דרכו שב פרומקין והתחבר לאנשי "היישוב הישן" בירושלים, ובשיתוף פעולה עם יחיאל מיכל פינס, אשר עבר דרך אידאולוגית דומה, עמד במאבקים כנגד בן יהודה בשנותיה האחרונות של המאה ה-19. גם בנו, גד, פרסם מאמרים בעיתון תחת הכינוי גפ"ן, שהוא נוטריקון של שמו.

פרט לעבודתו העיתונאית, היה פרומקין פעיל ציבור וסייע רבות לנזקקים. הוא סייע לאנשי עליית אעלה בתמר שהגיעו לכפר השילוח, וארגן קרן 'להצלת נדחי ישראל' על מנת לסייע להם להקים משכני קבע. פעילות נוספת של פרומקין הייתה ניסיון לארגן התיישבות של יהודים בנבי סמואל: נרכשה חלקת אדמה, ובשנת 1895 ניסו כשלושה עשר יהודים תימנים מירושלים לעבד את האדמה הסמוכה לנבי סמואל, אך ניסיון זה לא עלה יפה. בנוסף, הקים את "בית מושב זקנים הכללי" בירושלים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הגדול, מיכאל לוי פרומקין רודקינסון[2], כתב ספרים על חסידות, הוציא לאור את העיתונים העבריים "הקול" ואחר כך "אספת חכמים", והיה הראשון שהוציא תרגום ומבוא היסטורי לתלמוד הבבלי באנגלית.

בנו, גד פרומקין, היה השופט העליון היהודי הראשון בימי המנדט הבריטי. בן אחר, אברהם פרומקין, היגר לארצות הברית והפך שם לאחד מראשי האנרכיסטים היהודים.

בתו שרה נישאה לרב ד"ר ישעיהו רפאלוביץ מראשוני הצלמים היהודים בארץ, המייסד והנשיא הראשון של אגודת אחוה העולמית, הרב הראשי לברזיל ורב הצבא הבריטי בארץ ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל דוב פרומקין בוויקישיתוף

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי שבתי זכריה [דרוש מקור]
  2. ^ מקור שמו בפסבדונים בו השתמש, המבוסס על שם אמם, רודקה.