כלכלה מעגלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כלכלה מעגלית היא גישה כלכלית החותרת למניעת בזבוז, על ידי ניצול מרבי של חומרי גלם או אנרגיה.

כלכלה מעגלית תוכננה כאלטרנטיבה למודל הליניארי של "לקחת, להשתמש/לצרוך, לזרוק", ורואה בו מודל בזבזני, המתבסס על שימוש בכמויות גדולות של חומרים, תוך התעלמות מזמינותם (העתידית) ומההשפעות של צריכתם והשלכתם. ההנחה בבסיס הכלכלה המעגלית היא שעקב סופיות המשאבים בכדור הארץ, המודל הליניארי אינו בר קיימא. לכן מציעה הכלכלה המעגלית שינוי בשרשרת האספקה כך שכל משאב ינוצל בכמות המרבית של פעמים לפני שיסיים את תפקידו בכלכלה. מודל זה מאופיין במיצוי ובשימוש חוזר מרבי במשאבים מרמת המוצר, דרך מרכיביו, ועד חומרי הגלם מהם הוא מיוצר.

הכלכלה המעגלית שואפת להציג חלופה כלכלית אטרקטיבית וישימה, ובתחילת המאה ה-21 החלה לקבל התייחסות בחזונם הכלכלי של מקבלי החלטות במגזר הציבורי והעסקי. הטמעת המודל נוגעת בכל שחקן במערכת הכלכלית – כל ארגון, חברה, צרכן או עירייה – המודל רואה בכולם בעלי תפקיד והשפעה.

מודלים של כלכלה מעגלית שואפים לנתק את הקשר בין התפתחות כלכלית, לצריכת משאבים ממקורות מתכלים, ובכך להשיג יעדים כגון צמיחה כלכלית ויצירת מקומות עבודה, תוך צמצום נזקים והשפעות סביבתיות. חסידי הכלכלה המעגלית רואים במודל זה ככזה שממקסם יעילות, ולפיכך ממזער סיכונים כלכליים ואקולוגים.

הכלכלה המעגלית, תוך התבססות על רעיונות 'מעריסה לעריסה' (אנ'), מחלקת את רכיבי המוצר לשני סוגים – אלו הקרויים "ביולוגיים", המתוכננים לחזור לביוספרה ללא יצירת סיכונים, תוך חידוש של משאבי הטבע, ואלו הקרויים "טכניים", המתוכננים כך שיהיו בשימוש שוב ושוב, מבלי להיכנס לביוספרה. לפיכך, כל אחד מן החומרים מאופיין במחזור חיים ושימוש שונה. ניתן לומר בכלליות כי חומרים/מוצרים ביולוגיים "נצרכים", ובמוצרים/חומרים טכניים "משתמשים".

שיטת חשיבה זו מציבה אתגר טכנולוגי, פוליטי וסוציולוגי עצום לחברה האנושית, ואולם מעריכים חסידי המודל שהוא יהיה מאוד מתגמל עבור הראשונים שיהיו חלק ממנו ויהפכו למנועי הצמיחה שלו. כלכלה מעגלית היא שינוי תפיסה, הסתכלות על חומרי גלם, מוצרים, שיטת מכירות ויחסים עם לקוחות, והסתכלות על כל מחזור החיים של המוצר, בניסיון לשפרו בכל שלב.

יישומה של הכלכלה המעגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לקיים כלכלה מעגלית יש צורך, בדרך כלל, לקחת בחשבון ארבעה אספקטים מרכזיים:

מודלים עסקיים, תוכן ועיצוב, שיתופי פעולה חוצי מגזרים וענפי תעשייה, ולוגיסטיקה הפוכה (אנ').

מודלים עסקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – שימוש חוזר, צריכה שיתופית

הכלכלה המעגלית חותרת למודלים עסקיים, בהם האחריות והתמריץ ליצור מוצר חסכוני ולשמירתו, נותרת בידי היצרן. תמריץ זה יכול להיות מושג, למשל על ידי השארת הבעלות על המוצר בידי היצרן. כך, באמצעות שינוי מודל עסקי ממכירה לחכירה או ממכירה לצריכה שיתופית, נוצר מנגנון בו מוצר יעיל סביבתית הוא win-win עבור הרוכש והיצרן. דוגמה נוספת היא מעבר למכירת שירותים במקום מכירת מוצרים.

להלן מוצגים מספר מודלים עסקיים לרכש מעגלי, היכולים לייצר את אותה זהות אינטרסים בין היצרן ללקוח.

תוכן ועיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי שניתן יהיה להאריך את משך השימוש בחומרי הגלם גם לאחר שחיקתו של המוצר עצמו, יש להכניס שיקולים אלו כבר בשלב תכנון המוצר או השירות. בכלכלה ליניארית תפקיד העיצוב רלוונטי בעיקר לשלבי המכירה והשימוש של המוצר ושם הוא מסתיים. בכלכלה מעגלית לעומת זאת, תפקיד העיצוב רלוונטי לכל שלבי המוצר – הפקת משאבים, ייצור, שימוש וסוף חיי המוצר שלמעשה אינם אמורים להיגמר אלא אמורים להיכנס למחזור חיים חדש. תפקיד העיצוב חשוב להבנה לאן ואיך המוצר, מרכיביו וחומר הגלם ממנו הוא מיוצר מגיעים למפעל הייצור שוב ואיך ניתן להפיק מהם תועלת בשנית, שלישית והלאה. תוכן ועיצוב הם גורמים מאוד חשובים בלוגיסטיקה הפוכה ועיצוב נכון אמור לסייע באיסוף של המוצר ובהחזרתו אל שרשרת האספקה לקראת שימוש חוזר/שיקום ושיפוץ/מיחזור ועוד.

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד האתגרים העומדים בפני מעבר של חברות למודלים כלכליים של כלכלה מעגלית, הוא הצורך בשיתוף פעולה בכמה שלבים בדרך, מול גורמים שונים. אם חברה מתחילה תהליך פיתוח מוצר כך שיתאים לכלכלה מעגלית, עליה ליזום שיתופי פעולה שונים על מנת להבטיח פתרון לאורך כל שרשרת החיים של המוצר, החל מחומרי הגלם עצמם, דרך הייצור, מול הלקוחות, ולאחר מכן גם בגלגולים הנוספים של חומרי הגלם. כל הפעולות הללו דורשות שיתוף פעולה חוצה מגזרים וסקטורים.

היכולת של חברה ליצור שיתופי פעולה כאלו היא גורם מפתח להצלחה ביישום כלכלה מעגלית, וחסם עיקרי במעבר. עם זאת, ככל שיותר חברות ומוסדות יפתחו פלטפורמות שמתאימות לכלכלה מעגלית, כך כניסה של שחקנים חדשים תהייה קלה יותר.

לוגיסטיקה הפוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לנצל את המוצר בסוף חייו, ולהחזירו לכלכלה המעגלית יש להגיע אליו או לאספו. לשם כך יש להשתמש בלוגיסטיקה הפוכה (אנ'). אם בעבר הדגש הלוגיסטי היה בכיוון אחד (מהיצרן ללקוח), הרי שבמצב בו המוצר יכול לשמש חומר גלם למוצר הבא, נדרשת גם חשיבה לוגיסטית על הבאתו בחזרה – אל היצרן או אל הלקוח הבא. מודלים לוגיסטיים (הפוכים) מחייבים גישה הוליסטית, הלוקחת בחשבון את תכנון ועיצוב המוצר, ניטור ופיקוח לאורך שרשרת האספקה במהלך שלב השימוש, ניהול מלאי, שיחזור המוצר ושיווקו מחדש בשוק.

התפתחות הכלכלה המעגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה המעגלית בנויה ומשלבת מספר תפיסות שהתפתחו בעשורים האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריסה לעריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעריסה לעריסה (אנ') הוא מושג שהומצא בשנת 1971 על ידי ואלטר שטאהל (אנ'), אדריכל שווייצרי, בוגר המכון השווייצרי הפדרלי לטכנולוגיה בציריך. הרעיון העיקרי סביב המושג נמצא בקריאה להארכת חיי השירות של מוצרים – בעזרת שימוש חוזר, תיקון, שיחזור ומיחדוש. שטאהל קיבל הכרה ציבורית בזכות מאמר עטור פרסים, 'פקטור חיי המוצר', שפרסם בשנת 1982, ומינף את ההכרה לייסוד מכון Product-Life (אנ') בז'נבה, חברת ייעוץ המוקדשת לפיתוח אסטרטגיות ומדיניות של קיימות.

המושג התעדכן בשנת 2002 על ידי מיכאל בראונגרט (אנ') וויליאם מקדונואו (אנ'), שפרסמו את הספר 'מעריסה לעריסה: ליצור מחדש את הדרך בה אנו מייצרים דברים' (אנ'), הקורא לשינוי התעשייה האנושית באמצעות עיצוב מתוך קיימות, ונותן דוגמאות ליישום עקרונות המודל.

כלכלת ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 ביצע ואלטר שטאהל, יחד עם ז'נבי רדאיי (Genevieve Reday), מחקר עבור וועדה של האיחוד האירופי. המחקר, שקיבל את הכותרת: "הפוטנציאל להחליף כוח אדם בתמורה לאנרגיה" ('The Potential for Substituting Manpower for Energy')[4], היה ההתייחסות הראשונה למושג אותו כינה שטאהל "לסגור את הלולאה". כינוי זה היה דימוי להפיכת היחס למוצר מ"קו ישר" ל"מעגל".

במחקר בחנו שטאהל ורדאיי מודלים כלכליים ש"סוגרים לולאות", תוך הדגמה כיצד עשויים מודלים אלו של כלכלה המעגלית להשפיע על יצירת מקומות עבודה חדשים, תחרותיות, חיסכון במשאבים, ומניעת יצירת פסולת. במחקר הציעו שטאהל ורדאיי מודלים עסקיים לכלכלה מעגלית, והדגימו את האפקטיביות האפשרית שלהם[5].

אקולוגיה תעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקולוגיה תעשייתית (אנ') היא חקר החומר ואנרגיה שנמצאים בשימוש בתעשייה, תוך ניסיון ליצור מערכת שעובדת בשיתוף פעולה, בתוך עולם התעשייה, בה גורמים שונים בתעשייה יוצרים ביניהם קשרים שיוצרים מעין "מערכת אקולוגית תעשייתית". מטרת גישה זו, שזכתה להכרה בסוף שנות ה-80, היא ליצור תהליכי "לולאה סגורה", שבה פסולת של גורם אחד הופכת למשאב עבור גורם אחר, ובכך לחסל את הרעיון של תוצר לוואי בלתי רצוי. אקולוגיה תעשייתית מאמצת ראייה מערכתית, שבה עיצוב תהליכי ייצור מתבצע על פי אילוצים אקולוגיים מקומיים, תוך הסתכלות על ההשפעה הגלובלית שלהם מלכתחילה. מסגרת זו מכונה גם "מדע הקיימות". אקולוגיה תעשייתית מנסה לשלב רווחה כלכלית עם רווחה חברתית ואקולוגית.

קפיטליזם טבעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג הקפיטליזם הטבעי נטבע בשנת 1999 בספר קפיטליזם טבעי (אנ') שכתבו פול הוקן (אנ'), אמורי לובינס (אנ') והנטר לובינס (אנ') בשנת 1999. מושג הקפיטליזם הטבעי קורא תיגר על "הקפיטליזם התעשייתי" המסורתי, ומבקש להתייחס לעולם הטבע כמעין בנק חומרים הכולל קרקע, מים, אוויר ויצורים חיים. בספר מתארים המחברים את חזונם ובו כלכלה גלובאלית שבה האינטרסים הסביבתיים והעסקיים חופפים, והכלכלה מתפתחת לאור תלות בין ייצור תעשייתי של מוצרים, לבין תחזוקה ושימור ההון הטבעי שמספק את חומרי הגלם לאותו ייצור תעשייתי.

לקפיטליזם הטבעי ארבעה עקרונות[6]:

  • התייעלות רדיקאלית ביצרנות של משאבים טבעיים: באמצעות שינויים משמעותיים בעיצוב, ייצור וטכנולוגיה, כל משאב טבע יוכל להיות מנוצל כמות מקסימלית של זמן - פי כמה מאשר בימי כתיבת הספר. התייעלות זו תיצור חיסכון בעלויות התפעול השוטפות, בהשקעה ראשונית ובזמן, וחיסכון זה יוכל לסייע ליישום שלושת העקרונות הנוספים.
  • מעבר לחומרים ומערכות ייצור המקבלות השראה מהטבע: קפיטליזם טבעי שואף להיפטר מהמושג "פסולת" על ידי עיצוב מערכות סגורות ומעגליות. במערכות כאלה הפלט - שבתעשייה המסורתית נחשב לפסולת - הופך לקלט חיוני של מערכת אחרת, בדומה לשימוש טבעי בקומפוסט למשל.
  • מודלים כלכליים מבוססים זרימה ושירותיות: יצירת ערך לזרימה המשכית של שירותים ולא למודל המסורתי של מכירת טובין המזין את הספקים והצרכנים. לדוגמה - ספק שידאג ללקוח לשירות תאורה, במקום שידאג למכירת נורות.
  • השקעה חוזרת במשאבי טבע: הקפיטליזם הטבעי שואף ליצור לחצי שוק שיעודדו חברות להשקיע בשימור המערכת האקולוגית - היא משאבי הטבע שהחברה זקוקה להם - וכך למתן את הלחצים הגדולים שמופעים על המערכת האקולוגית מצד האוכלוסייה הגדלה של המין האנושי.

כלכלה כחולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כלכלה כחולה" הוא מושג שנהגה לראשונה על ידי יושב ראש Ecover (אנ') ואיש העסקים הבלגי גונטר פאולי (אנ'), ומתואר באריכות בספרו כלכלה כחולה (אנ') משנת 2010. רעיון הכלכלה הכחולה הוא ליצור פתרונות מדעיים שייטיבו במקביל עם הסביבה, החברה והכלכלה. בעקבות הספר נוסדה תנועה שיוצרת ב"קוד פתוח" דוח על בסיס מקרי בוחן ספציפיים, במטרה להגדיל את מאגר הפתרונות האפשריים[7], תוך שמירה על 21 העקרונות של התנועה. הדוח, שמכפיל את תוכנו ככל שהתנועה מתרחבת, מתאר כ-100 יוזמות חדשניות שיכולות ליצור כ-100 מיליון משרות ב-10 השנים הקרובות ומתארת הרבה דוגמאות מנצחות של פרויקטים שכוללים שיתופי פעולה חוצי מגזרים וסקטורים.

דוגמאות ליישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות מהעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל התעופה סכיפהול שבאמסטרדם, התקשר עם פיליפס בחוזה לרכישת תאורה בשיטת ה-Pay per Service Unit, שבה הלקוח משלם עבור כל אספקת תאורה ברמה מסוימת שהוגדרה בין הצדדים ללא הגדרה כיצד תושג עוצמת ופריסת התאורה הזו. פיליפס מתקינה את התשתיות (אמצעי התאורה והמעגלים החשמליים), מספקת את התחזוקה ומשלמת את חשבון החשמל. בצורה כזאת, לפיליפס יש תמריץ לספק מוצר עם מחזור חיים ארוך (כי המוצר נותר כל הזמן בבעלותה), תחזוקה וצריכת אנרגיה מינימליים, ובעת הצורך יכולת תיקון נוחה ומהירה. יישום מודל הרכש המתואר לעיל, הביא לירידה בצריכת האנרגיה ובצורך בתחזוקה שוטפת, דבר שהתבטא בהפחתה בהוצאות לתאורה בשדה התעופה סכיפול, בהשוואה למודל הקודם בו נקנו נורות והשדה היה אחראי לתחזוקתן וגריטתן.

ארגון Rijkswaterstaat (אנ') הוא גוף ממשלתי השייך למשרד התעשייה והסביבה של מדינת הולנד (תרגום מילולי: ניהול משאבים ומים), שאחראי על ניהול, תחזוקה, בנייה ועיצוב של התשתיות הגדולות בהולנד, כגון מערכת הכבישים הארצית, מערכת המים והביוב הארצית. הארגון ביצע רכישה מעגלית של 56 מדים לדיילות ודיילים. תקופת העבודה היא עונת הקיץ, כאשר הם מלווים את ענף השיט המשפחתי. תחת אותו הסדר, הארגון בחר להחכיר את המדים לעונה אחת בלבד, כאשר בסוף העונה העובדים מחויבים להחזיר את המדים. הספק מעביר את המדים דרך מכונה המפרקת את הבגד ליצירת בד חדש שממנו יתפרו בגד חדש. גם במקרה של המודל הזה, הספק נשאר בעל הבגד והבד ממנו הוא עשוי. הפרויקט היה חלק מפיילוט דו-שנתי, הנעשה בתמיכת הארגון REBus, הנתמך חלקית על ידי האיחוד האירופי. זהו המיזם הראשון בסגנון זה שלקחה בו חלק ממשלת הולנד.

דוגמאות מישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיחדוש והשמשת מוצר ליישום שונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגיית ™NUF של חברת NUFiltration מבוססת על פטנט יישומי עולמי, העושה שימוש חוזר במסנני דיאליזה שסיימו את תפקידם כמכשור רפואי, ומשמישה אותם מחדש כמסנני מים. NUFiltration מספקת מתקנים להפקת מי שתייה למדינות מתפתחות, מסננים לבריכות שחייה, מתקני מיחזור מים לחממות ובריכות דגים ומתקנים תעשייתיים לשדרוג מי קולחין. מאחר שהשימוש המקורי במסנן הוא לצרכים רפואיים, הוא עובר עוד במתכונתו הראשונה תהליכי בקרת איכות הקפדניים ביותר, כך שממברנות המסנן מהוות מחסום לטווח רחב של חומרים מזהמים. NUFiltration אוספת את הפילטרים מבתי חולים ומכוני דיאליזה בישראל ובאיטליה - בישראל לבדה נזרקים מדי שנה כמיליון מסננים מסוג זה - ומבצעת להם מחדוש (אנ'), במהלכו המסננים עוברים תהליך חיטוי על פי הפרוטוקול המחמיר ANSI/AAMI/RD47:2008[8].

ישראל מעצמת מיחזור מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינת ישראל מיוצרים מדי שנה כ-530 מיליון מ"ק שפכים. השפכים המטוהרים המשמשים להשקיה נקראים קולחין. שיעור השבת הקולחין בישראל עומד על כ-75%, מרביתם לשימוש חקלאי. מדובר בשיעור ההשבה הגבוה בעולם. ההשבה מתבצעת באמצעות כ-135 מפעלים, המספקים כ-355 מיליון מ"ק בשנה. כמות זו מהווה כ-31% מסך המים המסופקים לחקלאות וכ-18% מסך המים המסופקים במדינה לכל השימושים. ישראל מובילה בתחום מיחזור המים בעולם[9].

הצלת מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקט ישראל, בנק המזון הלאומי, הוא ארגון ללא מטרות רווח, שהוקם בשנת 2003 ועוסק בהצלת מזון שלולא פעילות העמותה היה מגיע לפחי האשפה. לקט תומכת בכ-170 אלף נזקקים בעזרת 205 עמותות בכל רחבי הארץ. לפי הדו"ח הלאומי על אובדן מזון והצלת מזון בישראל משנת 2015[10], באותה שנה הציל ארגון לקט ישראל 15,000 טון מזון אבוד בשווי של 135 מיליון ₪[11].

מיחזור תרופות

שירותי בריאות כללית נותנת מענה בתחום הלוגיסטיקה ההפוכה לאיסוף תרופות להשמדה. איסוף התרופות הוא אתגר לא פשוט לחברות התרופות עקב הפיזור הרב של "המוצרים" והעדר היכולת לעקוב אחריהם ולבצע איסוף מסודר, בהתאם לקופת החולים בה חבר החולה. שרותי בריאות כללית פתרה את הנושא באמצעות מתן פתרון גורף ללא תלות ביצרן ובלקוח – היא הציבה מתקנים לאיסוף התרופות במרפאותיה, ומזמינה את הלקוחות להביא את התרופות "בסוף מחזור חייהם" אל מתקני הכללית, בלא תלות בשייכות של הלקוח לקופת חולים זו או אחרת וללא תלות בהאם התרופה נמכרה על ידי הכללית או על ידי קופת חולים אחרת.

מיזם למינוף סטראט-אפים בכלכלה מעגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2019 נפתח בכפר סבא אקסלרטור במטרה לחזק סטארט-אפים שעוסקים בתחום הכלכלה המעגלית[12].

כלכלה מעגלית בישראל[13][עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 הוקם במכללת אפקה להנדסה המכון לכלכלה והנדסה מעגלית. המכון משמש מקור ידע ופלטפורמה לפיתוח פתרונות טכנולוגיים הנדסיים ועסקיים שיאפשרו מעבר למערכת כלכלית מעגלית.

המכון חבר בקרן אלן מקארתור, מהווה נציגות ישראלית לאקדמיה בתחום זה, ומסייע לגופים ישראלים להשתתף בפעילות הבינלאומית של הקרן[14].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כלכלה מעגלית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]