כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק
Christian IV
Christian IV Pieter Isaacsz 1612.jpg
לידה 12 באפריל 1577
טירת פרדריקסבורג, הילרוד, דנמרק
פטירה 28 בפברואר 1648 (בגיל 70)
טירת רוזנברג, קופנהגן, דנמרק
מדינה דנמרקדנמרק דנמרק-נורווגיה
מקום קבורה קתדרלת רוסקילדה, דנמרק
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג אנה קתרינה מברנדנבורג
קירסטן מונק
שושלת בית אולדנבורג
אב פרדריק השני, מלך דנמרק
אם סופיה ממקלנבורג-גיסטרוב
צאצאים ראו בהמשך
מלך דנמרק-נורווגיה
4 באפריל 158828 בפברואר 1648
(59 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרקדנית ובנורווגית: Christian IV; ‏12 באפריל 157728 בפברואר 1648) היה המלך מבית אולדנבורג הגרמני של דנמרק-נורווגיה מ-1588 ועד למותו. תקופת מלכותו, שארכה כמעט 60 שנה, היא הארוכה ביותר מבין כל אלה של מלכי דנמרק לדורותיהם.

כריסטיאן החל למשול על ממלכתו ב-1596 בגיל 19. לעיתים קרובות הוא ייזכר כאחד מהמלכים האהודים, השאפתניים והפעילים ביותר של דנמרק-נורווגיה, שיזם רפורמות ומיזמים רבים. כריסטיאן הרביעי השיג עבור ממלכתו רמה של יציבות ועושר שלא היו כדוגמתם במקומות אחרים באירופה באותה תקופה. בתקופתו הייתה ממלכתו מעורבת בכמה מלחמות, הבולטת שבכולן היא מלחמת שלושים השנה (1618-1648), שהחריבה את רובה של גרמניה, ערערה את הכלכלה הדנית-נורווגית ועלתה לדנמרק בכמה מהטריטוריות שנכבשו על ידה.

עם זאת, האובססיה שלו לכישוף, הובילה להוצאות להורג פומביות של כמה נתינים שלו שהיו חפים מפשע ולמספר הגבוה ביותר של מקרי מוות בדנמרק בתקופת ציד המכשפות שהתחולל בה. הוא שינה את שמה של בירת נורווגיה, אוסלו ל"כריסטיאנה", על שמו, שם שהיה בשימוש עד 1925.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לידתו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן נולד בטירת פרדריקסבורג שבהילרוד, כילדם הבכור של פרדריק השני, מלך דנמרק ושל סופיה ממקלנבורג-שוורין. מצד אמו הוא היה צאצא של האנס, מלך דנמרק, ולפיכך הראשון מצאצאיו של האנס שירש את הכתר מאז הדחתו של כריסטיאן השני.

באותה תקופה הייתה דנמרק עדיין מונרכיה נבחרת, כך שלמרות היות בנו הבכור של המלך, הוא לא היה היורש לכתר באופן אוטומטי. אך ב-1580, בגיל 3, הפך אותו אביו להיות הנסיך הנבחר והיורש בכוח לכתר.

מלך קטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במותו של אביו ב-4 באפריל 1588, היה כריסטיאן בן 11 שנים בלבד. הוא ירש את הכתר, אך מאחר שהוא היה עדיין קטין, מועצת העוצרות מונתה להיות נאמנה לסמכות המלכותית כל עוד לא הגיע כריסטיאן לבגרות. את המועצה הנהיג נילס קאס ועל חבריה נמנו גם פדר מונק, יורגן רוזנקרנץ וכריסטופר וולקנדורף. עם מותו של קאס ב-1594, לקח רוזנקרנץ על עצמו את הנהגת מועצת העוצרות. אמו, המלכה סופיה, שהייתה רק בת 30, קיוותה לקחת חלק בניהול המדינה, אך המועצה דחתה את רצונה.

כריסטיאן המשיך את לימודיו באקדמיית סורו, קיבל חינוך טוב ויצא לו שם של תלמיד מוכשר וקשה עורף.

בגרות והכתרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס ההכתרה של כריסטיאן הרביעי, 29 באוגוסט 1596

ב-1595 החליטה מועצת הממלכה שכריסטיאן יהיה בקרוב בוגר דיו כדי לקבל את האחריות האישית על ענייני הממלכה. ב-17 באוגוסט 1596, בגיל 19, חתם כריסטיאן על כתב הזכויות (Haandfæstning) שהיה זהה לזה שנחתם על ידי אביו ב-1559.

12 ימים לאחר מכן, ב-29 באוגוסט, הוכתר כריסטיאן בכנסיית גבירתנו שבקופנהגן על ידי הבישוף של זילנד, פדר וינסטרופ. הוא הוכתר בכתר חדש שיוצר עבורו.

נישואין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 בנובמבר 1597 נשא כריסטיאן לאישה את אנה קתרינה, בתו של יואכים השלישי פרידריך, המרגריב של ברנדנבורג ודוכס פרוסיה.

מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רפורומות צבאיות וכלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן גילה עניין במגוון רחב של נושאים, כולל ביישומה של סדרת רפורמות במדיניות פנים ובשיפור התחמשותה של דנמרק. מבצרים חדשים נבנו בניהולם של מהנדסים הולנדים. הצי המלכותי הדני, שב-1596 כלל רק 22 כלי שיט, ושכוח האדם שלו היה תלוי בעיקרו על שכירי חרב כפי שהיה נהוג אז, זמן רב לפני ייסודם של הצבאות הסדירים, הוגדל על ידי שימוש במגויסי חובה שהגיעו בעיקר מקרב אוכלוסיית האיכרים.

עד לראשית שנות העשרים של המאה ה-16, הפיקה כלכלת דנמרק רווחים מתנאי השגשוג הכלכלי באירופה. מצב זה נתן השראה לכריסטיאן ליזום מדיניות של הרחבת סחר החוץ של דנמרק, כחלק מגל מרקנטיליסטי שהיה אז באופנה באירופה. הוא ייסד כמה ערי סוחרים ותמך בבניין בתי חרושת. הוא גם בנה מספר רב של בניינים בסגנון הרנסאנס הצפוני ההולנדי.

אחותו של כריסטיאן, אן, נישאה לג'יימס השישי, מלך סקוטלנד, שירש את הכתר האנגלי ב-1603 כג'יימס הראשון, מלך אנגליה. כדי לטפח את יחסי הידידות בין שתי הממלכות, קיים כריסטיאן ביקור מלכותי באנגליה ב-1606. הביקור נתפס בדרך כלל כמוצלח, למרות השתייה המרובה שהייתה מנת חלקם הן של האורחים והן של המארחים ושגרמה לכמה תגובות שליליות. הן לכריסטיאן והן לג'יימס הייתה את היכולת לצרוך כמות גדולה של אלכוהול, ולהישאר צלולים, תכונה שרוב אנשי חצרותיהם לא חלקו עימם.

למרות מאמציו הרבים של כריסטיאן, המיזמים הכלכליים החדשים לא הפיקו רווחים. הוא ציפה ליצירתם של אפיקי הכנסה ממעבר לים. המשלחות שביזמתו יצאו אל גרינלנד כללו סדרה של מסעות בין השנים 16051607 שהגיעו לגרינלנד ולדרכי המים באזור הארקטי, כדי לאתר את היישובים האבודים שהוקמו בסוף המאה ה-10 בגרינלנד וכדי לתבוע ריבונות דנית על האי. המשלחות לא נחלו הצלחה, בין השאר עקב חוסר הניסיון של אלה שעמדו בראשן בתנאים של תנאי מזג האוויר והקרח של האזור. החשוב ביותר מבין כל המסעות היה זה של מגלה הארצות האנגלי, ג'יימס האל. משלחת לצפון אמריקה יצאה ב-1619 ובראשה עמד הנווט ומגלה הארצות הדני-נורווגי, ינס מונק. הספינות, שתרו אחר המעבר הצפון-מערבי, הגיעו למפרץ הדסון ונחתו בשפך נהר צ'רצ'יל, במקום בו שוכנת היום העיר צ'רצ'יל שבמניטובה. עם זאת, היה זה מסע הרה אסון, בו הקור, הרעב והצפדינה השמידו את רוב הצוות.[1]

ב-1618 מינה כריסטיאן את האדמירל אובה גיידה להוביל משלחת לייסוד מושבה דנית בציילון. מסעה של המשלחת ארך שנתיים עד להגעה לציילון, ובהן היא איבדה מחצית מאנשי הצוות. לאחר הגעתה של המשלחת במאי 1620, נכשלה הקמתה של המושבה, אך תחת זאת ממלכת נאייק של טנג'ור (כיום העיר טנג'בור שבהודו) התעניינה בהזדמנויות סחר והוחל במשא ומתן על העברת הכפר טרנגמבדי שעל חופה של הודו לרשותה של דנמרק ואת הזכות לבנות "בית אבן" (Fort Dansborg) ולהטיל מסים. החוזה נחתם ב-20 בנובמבר 1620 ובכך הוקמה המושבה הראשונה של דנמרק בהודו. כריסטיאן גם נתן את הרשות להקים את חברת הודו המזרחית הדנית.[2]

מלחמת קאלמאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1611 הכניס כריסטיאן לראשונה את הצבא החדש שארגן לפעולה. למרות ההסתייגות של הפרלמנט, יזם כריסטיאן את פתיחתה של מלחמה כנגד שוודיה על השליטה בים הבלטי. מאוחר יותר נודעה מלחמה זו בשם "מלחמת קאלאמר", שכן הפעולה המרכזית שבה הייתה כיבוש העיר קאלאמר, מצודתם המזרחית של השוודים, על ידי הדנים. המלחמה הסתיימה בכך שכריסטיאן כפה על גוסטב השני אדולף, מלך שוודיה לפנות את כל הנקודות האסטרטגיות שהוגדרו בהסכם קנרד שנחתם ב-20 בינואר 1613. עם זאת, למרות כוחה העדיף של דנמרק, הישגיה במלחמה לא היו מכריעים.

כעת הפנה כריסטיאן את תשומת לבו למלחמת שלושים השנה בגרמניה. כאן היו לו שתי מטרות. המטרה הראשונה הייתה להבטיח שליטה על הנהרות הגדולים של גרמניה, האלבה והוזר, כאמצעי להבטחת שליטתו בימים הצפוניים. המטרה השנייה הייתה להשיג את תפקיד השליטים החילוניים של הארכידוכסות של ברמן ושל הבישופות של ורדן עבור בניו הצעירים. כריסטיאן ניצל במיומנות את חרדתם של הגרמנים הפרוטסטנטים לאחר קרב ההר הלבן ב-1620, כדי להבטיח לבנו, פרדריק את השליטה על ברמן בספטמבר 1621. סידור דומה הושג בנובמבר בורדן. גם המבורג אולצה לקבל את השליטה הדנית על הולשטיין במסגרת הסכם שטיינבורג שנחתם ביולי 1621.

מלחמת הקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת שלושים השנים

כריסטיאן הרביעי השיג עבור מממלכתו רמה של יציבות ושגשוג שלא היו כדוגמתם בשום מקום אחר באירופה. הכנסותיה של דנמרק היו מושתתות על דמי המעבר שנגבו על מעבר הספינות במצר ארסונד ועל פיצויי מלחמה כבדים ששולמו על ידי שוודיה. מטרותיה של דנמרק זכו לתמיכתה של צרפת שיחד עם צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, הסכימה לממן את המלחמה. יתר על כן, כריסטיאן היה דודם בקשר דם הן של המלך האנגלי והן של אחותו, אליזבת, מלכת בוהמיה, דרך אמם, אן, נסיכת דנמרק, רעייתו של ג'יימס הראשון, מלך אנגליה. כ-13,700 חיילים סקוטים נשלחו לסייע לכריסטיאן תחת פיקודו של רוברט מקסוול. יותר מכך, כ-6,000 חיילים אנגלים תחת פיקודו של צ'ארלס מורגן, הגיעו גם הם בסופו של דבר כדי לחזק את הגנתה של דנמרק למרות שלקח להם זמן רב יותר להגיע ממה שקיווה כריסטיאן, בעיקר עקב המערכות האנגליות המתמשכות כנגד צרפת וספרד. לפיכך, כמנהיג הצבאי של סקסוניה התחתונה, הצטרף כריסטיאן למלחמה בראש צבא של 20,000 שכירי חרב בלבד, כמה מבעלי בריתו באנגליה וצבאו הלאומי שמנה 15,000 איש והוביל אותם כדוכס הולשטיין, יותר מאשר כמלך דנמרק.

העלייה בכוחם של הקתולים בצפון גרמניה לאחר 1623 היוותה איום על נחלותיה של דנמרק בדוכסויות של שלזוויג-הולשטיין וכמעט גרמה לכריסטיאן להתערב ישירות במלחמת שלושים השנים. לעת עתה הוא נמנע מלעשות כן. הפניות הדחופות של המעצמות המערביות וחששו מכך שגוסטב אדולף השני יתפוש את מקומו כמי שיוביל את הצד הפרוטסטנטי במלחמה, גרמו לו בסופו של דבר להיכנס למלחמה ב-9 במאי 1625. כריסטיאן גם חשש ששוודיה תוכל לנצל את המלחמה להרחבת נחלותיה בים הבלטי. הוא נכנס למערכה צבאית שמאוחר יותר נודעה בדנמרק ובנורווגיה כ"מלחמת הקיסר" (בדנית: Kejserkrigen, בנורווגית: Keiserkrigen).

לרשותו של כריסטיאן עמד כוח צבאי שמנה בין 19,000 ל-25,000 איש ובתחילה נחל כמה הצלחות. אך ב-27 באוגוסט 1626 הוא נחל תבוסה מוחלטת מידיו של יוהאן ט'סרקלס פון טילי בקרב לותר אם ברנברג. לכריסטיאן לא היו תוכניות יסודיות להתקדם מול הכוחות המשולבים של האימפריה הרומית הקדושה והליגה הקתולית, שכן ההבטחות לתמיכה צבאית מהולנד ומאנגליה לא התממשו. בקיץ 1627, הן יוהאן טילי והן אלברכט פון ולנשטיין, כבשו את הדוכסיות בכל שטחו של חצי האי יוטלנד.

ב-1 בינואר 1628 כרת כריסטיאן ברית עם שוודיה ויחד עם גוסטב אדולף הוא היה שותף לחוסר שביעות הרצון מההתפשטות הגרמנית באזור הים הבלטי. גוסטב אדולף התחייב לסייע לדנמרק עם צי במקרה הצורך וזמן קצר לאחר מכן כפו צבא וצי דני-שוודי על ולנשטיין להסיר את המצור על שטרלזונד. כך סייעה שוודיה, המעצמה הימית החזקה, לדנמרק, להתגבר על קשייה הגדולים ביותר ובמאי 1629 היה כריסטיאן יכול לסכם על תנאי שלום עם הקיסר בהסכם לובק, מבלי לוותר על אף שעל משטחי ממלכתו. אף על פי כן, ההסכם כפה על כריסטיאן להימנע מהתערבות נוספת במלחמת שלושים השנים, ובכך הוסרו כל מגבלות מצדה של דנמרק כאשר גוסטב אדולף נכנס למלחמה ב-1630.

בלימתה של שוודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיניות החוץ של כריסטיאן לא סבלה מחוסר ביטחון בעקבות התבוסה הדנית במלחמת שלושים השנים. הפיצוי על מחסור בהכנסות מייצוא והצורך לדכא את התקדמותה של שוודיה במלחמה, הוביל את כריסטיאן להעלות את מיסי המעבר במיצר ארסונד במהלך שנות השלושים של המאה ה-17. כריסטיאן זכה הן באהדה ציבורית והן בהשפעה מבית והוא קיווה להגדיל את השפעתו החיצונית עוד יותר בסיועם של חתניו, קורפיץ אולפלדט וחניבעל ססטד.

בין השנים 16291643 הציגה אירופה אפשרויות בלתי סופיות עבור הפוליטיקאים שהיו בעלי גישה הרפתקנית. עם זאת, כריסטיאן לא היה מסוגל לנהל מדיניות חוץ עקבית. הוא לא פייס את שוודיה, שמכאן והלאה תהייה האויבת המסוכנת ביותר שלו, ולא הגן על עצמו מפניה על ידי מערכת ברורה של בריתות-נגד. כריסטיאן בא במגע עם הצד הקתולי במלחמה והציע את עצמו כמתווך מול שוודיה. עם זאת, עמדתו כמתווך נטתה לטובת האימפריה הרומית הקדושה והייתה ניסיון שקוף לצמצם את השפעתה של שוודיה בים הבלטי. מדיניותו בסקנדינביה הייתה כה מרגיזה עד כי המדינאים השוודים דחפו לפתיחה במלחמה נגד דנמרק כדי למנוע מכריסטיאן מלהתערב במשא ומתן לשלום עם האימפריה הרומית הקדושה, ובמאי 1643, ניצב כריסטיאן בפתחה של מלחמה נוספת נגד שוודיה. מיסי המעבר המוגדלים במיצר גרמו להולנדים לתמוך בשוודיה.

מלחמת תורסטנסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן הרביעי לאחר פציעתו בקרב קולברגר הייד, 1 ביולי 1644

שוודיה הייתה מסוגלת, הודות לכיבושיה במלחמת שלושים השנים, לתקוף את דנמרק מדרום וממזרח. הברית שלה עם ההולנדים נתנה לה ביטחון מהחזית הימית. במאי, החליטה המועצה המלכותית השוודית לפתוח במלחמה. ב-12 בדצמבר חצה הפילדמרשל השוודי, לנארט תורסטנסון, שהתקדם מכוון בוהמיה, את הגבול הדרומי של דנמרק. בסוף ינואר 1643 היה כל שיטחו של חצי האי יוטלנד בידיים שוודיות. התקפת פתע זאת, שנוהלה מתחילתה ועד סופה באופן מרשים במהירות הבזק, היוותה גורם משתק עבור דנמרק.

עם פרוץ המלחמה היה כריסטיאן בן 66 והוא הפגין משהו מרוח הנעורים שלו. הוא עמל יומם ולילה לגייס את צבאותיו וכדי לצייד את הצי שלו. למזלו הרב, עיכבה ממשלת שוודיה את תחילתם של מעשי האיבה בסקונה עד לפברואר 1644 והדנים היו מסוגלים לבצע הכנות להגנה ולהציל את המבצר החשוב של מאלמה. הצי הדני מנע מתורסטנסון לחצות את המיצר מיוטלנד לפין והביס את צי העזר ההולנדי שהגיעו לעזרתו של תורסטנסון ב-16 במאי 1644. ניסיון נוסף להעביר את תורסטנסון ואת צבאו אל האיים הדנים על ידי צי שוודי גדול, סוכל אישית על ידי כריסטיאן ב-1 ביולי. באותו יום, נפגשו שני הציים בקרב קולברגר הייד, מול חופי שלזוויג-הולשטיין. כאשר עמד כריסטיאן על סיפון הספינה "טריניטי", התפוצץ תותח שהיה קרוב אליו מפגיעת פגז תותח שוודי ושבבי עץ ורסיסי מתכת פגעו במלך ב-13 מקומות, עיוורו אחת מעיניו והטילו אותו על הסיפון. למרות פגיעה זו, קם כריסטיאן מיד על רגליו, זעק בקול רם שהוא חש בטוב ונתן לכל הנוכחים דוגמה אישית על ידי זה שנשאר על הסיפון עד תום הקרב. בסופו של דבר הפרידה החשיכה בין שני הצדדים הלוחמים והקרב תם.

הצי הדני הצליח בסופו של דבר להטיל הסגר על הספינות השוודיות במפרץ קיל. אך הצי השוודי הצליח להימלט משם והשמדתו של הצי הדני על ידי כוחות משולבים של הציים של שוודיה ושל הולנד, לאחר לחימה עיקשת בין האיים פמרן ולולנד בסוף ספטמבר, מיצתה את היכולות הצבאיות של דנמרק ואילצה את כריסטיאן לקבל את תיווכן של צרפת ושל הולנד. בסופו של דבר נחתם הסכם ברומסברו ב-8 בפברואר 1645. בהסכם זה נאלצה דנמרק לוותר על גוטלנד, סארמאה ועל הלנד ונורווגיה איבדה שני מחוזות: ימטלנד והריידלן. בכך השיגה שוודיה שליטה מוחלטת בים הבלטי.

נורווגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן הרביעי בילה בנורווגיה זמן רב יותר מכל מלכי בית אולדנבורג. הוא ביקר בארץ זו מספר רב של פעמים, הותיר רושם רב שם וייסד בה ארבע ערים. הוא גם הקים והשיג את השליטה על מכרה כסף אחד, מכרה נחושת אחד וניסה להקים מכרה ברזל, אך עם הצלחה מוגבלת. הוא גם שיקם את המבצר באקרסהוס.

כאשר היה כריסטיאן טרוד בדאגה לבנייתו מחדש של מבצר אוסלו, הוא חי שם כל הקיץ ומשם שלט על כל נורווגיה בקיץ 1603. ב-1623 הוא קיים ביקור נוסף בנורווגיה וגם אז, במשך כל הקיץ, הוא דאג להקמתה של העיר קונגסברג. הוא גם נכח באוסלו ב-1624 לאחר שהעיר עלתה באש באוגוסט. אף אחד ממלכי בית אולדנבורג לא הותיר רושם על העם הנורווגי כמו כריסטיאן הרביעי.

יחסו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן היה המלך הראשון שהתיר התיישבות של יהודים בדנמרק ונורווגיה, ב-1634, זאת לאחר ששמע על השפעתם המבורכת של יהודי ספרד ופורטוגל על הכלכלה. הוא הבטיח ליהודים המגיעים לארצו הטבות מס ורשות להתלבש כאוות נפשם, בניגוד למצב בארצות אחרות שבהם אולצו יהודים לשאת סימנים מזהים.

שנותיו האחרונות ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת תורסטנסון, לקחה מועצת המדינה (Rigsraadet) חלק פעיל יותר ויותר בשלטון, בהנהגתם של קורפיץ אולפלדט וחניבעל ססטד. השנים האחרונות לחייו של כריסטיאן היו מרי נפש כתוצאה מחילוקי דעות קשים עם חתניו, בעיקר עם קורפיץ אולפלדט.

כריסטיאן היה אחראי לכמה מקרים של ציד מכשפות והעלאות על המוקד, שהבולטת מכולן הייתה הרשעתה והוצאתה להורג של מרן ספליד, שהייתה קורבן של רדיפה בריבה ונשרפה בגבעת גלווס הסמוכה בנובמבר 1641.

ב-20 בפברואר 1648, על פי בקשתו, נישא כריסטיאן הרביעי על גבי מיטה, מטירת פרדריקסבורג אל קופנהגן האהובה עליו, שם הוא מת שבוע לאחר מכן. הוא נטמן בקתדרלת רוסקילדה.

איש התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן הרביעי נחשב כמלך טיפוסי של תקופת הרנסאנס והוא הרבה בשכירת מוזיקאים ואומנים מכל רחבי אירופה. מוזיקאים אנגלים רבים הועסקו על ידו מספר פעמים, ביניהם ויליאם ברייד, ג'ון בול וג'ון דאולנד. דאולנד ליווה את המלך בסיוריו, הוא הועסק על ידו החל מ-1603 וככל הנראה היה אתו גם בנורווגיה. כריסטיאן היה רקדן קל תנועה וחצר מלכותו נחשבה כחצר המלכות המוזיקלית השנייה בחשיבותה באירופה, לאחר זו של אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה. לכריסטיאן היה קשר טוב עם אחותו אן, שהייתה נשואה לג'יימס הראשון, מלך אנגליה. אחותו השנייה, אליזבת, הייתה נשואה לדוכס בראונשווייג-לינבורג ואמנים ומוזיקאים נעו בין שתי החצרות.

ייסוד ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן הרביעי עסק רבות בייסוד ערים ובבנייתן. מספר רב של ערים בדנמרק, נורווגיה ושוודיה נוסדו על ידו וכמה מהן נקראו על שמו. בין אלה ניתן למנות את אוסלו, בירת שוודיה, שעד 1924 נקראה בשם כריסטיאנה, על שמו וקריסטיאנסנד שבנורווגיה. כריסטיאן יזם את בנייתם של מבנים רבים וחשובים בממלכתו, בעיקר בעיר קופנהגן.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הוכתר כריסטיאן, הייתה דנמרק השליטה המוחלטת בים הבלטי, אך זו אבדה לה לטובתה של שוודיה במהלך תקופת מלכותו. על כל פנים, כריסטיאן היה אחד המלכים הדנים היחידים מבית אולדנבורג שזכו לאורך זמן לאהדה מצדו של העם הדני. מפעלי הבנייה הגדולים שלו הוסיפו גם הם לפופולריות שלו.

כריסטיאן הרביעי שלט בכמה שפות ולצד שפת אמו הדנית, הוא שלט גם בגרמנית, לטינית, צרפתית ואיטלקית. הוא היה עליז ומכניס אורחים מטבעו ונהנה מחיי החברה, אך הוא היה גם רגזן ותאוותני. הוא היה אדם אמיץ, בעל תחושת מחויבות, בלתי נלאה, סקרן מטבעו ורפורמטור מלידה. נוחותו האישית עמדה תמיד מבחינתו בעדיפות ראשונה. יכולת השתייה שלו הייתה ידועה. כאשר הוא ביקר באנגליה ב-1606, גם אנשי חצר המלכות המקומית שהרגליה השתייה שלהם היו ידועים לשמצה, נדהמו מכמות האלכוהול שהוא צרך. בשיא תקופת נעוריו, יצר ההרפתקנות שלו גרם לו להתגבר על כל מכשול, אך בערוב ימיו הוא הושפע לרעה מחוסר השליטה העצמית שלו ושקע והוא סיים את חייו כאדם זקן, עייף ושבור לב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 בנובמבר 1597 נשא כריסטיאן לאישה את אנה קתרינה מברנדנבורג, בתם של יואכים השלישי פרידריך, הנסיך הבוחר מברנדנבורג וקתרינה מברנדנבורג-קיסטרין, ממנה נולדו לו 7 ילדים:

בשנת 1612 מתה אנה קתרינה, וארבע שנים לאחר מכן הוא נשא לאישה את קירסטן מונק ואתה הוא הביא לעולם 12 ילדים. נישואים אלו היו הרי אסון עבור דנמרק.

במהלך שנת 1628 גילה כריסטיאן שקירסטן ניהלה מערכת יחסים עם אחד מהקצינים הגרמנים שלו וכאשר נחשפה פרשה זו, ניסתה קירסטן לחפות על חרפתה על ידי חשיפת הרומן שהמלך ניהל עם אחת ממשרתותיה לשעבר, ויבקה קרוס. בינואר 1630, היה הקרע ביניהם כבר סופי וקירסטן פרשה לאחוזתה ביוטלנד. בינתיים, הפכה קרוס להיות הפילגש של המלך באופן גלוי. ילדיה של קרוס היו באופן טבעי אויביהם של 12 ילדיה של קירסטן והשנאה בין שתי המשפחות השפיעה רבות על ההיסטוריה העתידית של דנמרק.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגנוס הראשון, דוכס סקסוניה-לאוונבורג
 
קתרינה מבראונשווייג-וולפנביטל, דוכסית סקסוניה-לאוונבורג
 
פרדריק הראשון, מלך דנמרק
 
אנה מברנדנבורג
 
אלברכט השביעי, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב
 
אנה מברנדנבורג, דוכסית מקלנבורג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דורותיאה מסקסוניה-לאוונבורג
 
 
 
כריסטיאן השלישי, מלך דנמרק
 
אליזבת מדנמרק, דוכסית מקלנבורג
 
 
 
אולריך השלישי, דוכס מקלנבורג-גיסטרוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרדריק השני, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
 
 
סופיה ממקלנבורג-גיסטרוב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]