לו (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לו
תמונת כריכת הספר ״לו״
תמונת כריכת הספר ״לו״
מידע כללי
מאת אורי רדלר
איורים מושיק גולסט
שפת המקור עברית
סוגה היסטוריה חלופית
הוצאה
שנת הוצאה 2018
הוצאה בעברית הוצאת "סלע מאיר"
מספר עמודים 395
עורך רותם סלע

לוּ הוא רומן שכתב אורי רדלר ויצא לאור בפברואר 2018 בהוצאת סלע מאיר. הרומן עוסק בהיסטוריה חלופית של מדינת ישראל, לו הייתה המפלגה הליברלית (הציונים הכלליים) זוכה בבחירות לכנסת השנייה בשנת 1951, ומקימה ממשלה שאינה כוללת את מפא"י בהנהגת דוד בן-גוריון.

הנחת היסוד של הספר היא כי שלטונם המתמשך של בן-גוריון ומפא"י עיצב את דמותה של ישראל מבחינה חברתית, תרבותית וכלכלית ברוח התפישות הסמכותניות והסוציאליסטיות של מפא״י, כשלתפישות שהושרשו בישראל היו ויש השלכות על המציאות עד היום. הרומן מניח כי אילו היו פני הדברים שונים, ומדינת ישראל הייתה צומחת ומתעצבת על בסיס תפישות ליברליות היו פניה שונים במובנים רבים.

ברומן נפרשת יריעה רחבה של אירועים ואנשים, חלקם בדיוניים (כמו ראשי הממשלה אריה שיינהויז או נעמה סינוואני), ואחרים לקוחים מן המציאות (אריאל שרון, שמעון פרס, יוני נתניהו, אפרים קישון), המספרים באמצעות תעודות, איורים, עדויות, תקצירי סרטים, מחקרים ובדרכים אחרות על התפתחותה של ישראל הליברלית לאורך השנים.

הספר מתאר, בין השאר, את האופן בו התגבשה החוקה הישראלית בשנות החמישים, את ההימנעות מהקמת עיירות הפיתוח, את האירועים שהובילו למערכת יוני בשנת 1968 (המקבילה למלחמת ששת הימים) ובעקבותיה להקמת מדינה פלסטינית ולסיפוח חלקים מסיני למדינה זו, את הפיכתם של החרדים לכוח מוביל בכלכלה הישראלית, את פריחת ערביי ישראל, את השלום עם מצרים וכינון ממשל משותף פלסטיני-מצרי-ישראלי בשטחי סיני, והפיכתה של ישראל לכוח כלכלי אזורי חשוב ולמדינה העשירה בעולם.

רעיונות היסוד של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לו מתווה את התפתחותה של מדינת ישראל לו משלו בה רעיונות הליברליזם הקלאסי, בלי חריגה מהם. כך, לדוגמה, הממשל הצבאי על ערביי ישראל מתבטל כבר בתחילת שנות החמישים ואילו עיירות הפיתוח אינן מוקמות כלל, משום שלפי עקרונות הליברליזם לא צריכים להיות למדינה עניין או סמכות להכתיב את התנהגותם, מקום מושבם ועיסוקם של אזרחיה. במטבע דומה, ההתנגדות של הליברליזם לקולוניאליזם דוחפת להקמת מדינה פלסטינית כבר בשנות השישים של המאה הקודמת ומביאה להפיכת זנות, הימורים וסמים קלים לחוקיים.

לצד אלו, מעלה הספר כמה רעיונות מקוריים לאופן בו יכולה הייתה מדינת ישראל הליברלית להתמודד עם כמה מהבעיות הטורדות אזרחי כל מדינה, ובהן הנטייה לאנטרופיה, תפיחה תקציבית ושחיתות, התגברות גישות סמכותניות והגברת מעורבות המדינה בחיי אזרחיה. כך, לדוגמה, מעלה הספר רעיון ליצירת לולאת היזון-חוזר שתביא להליכי ייעול מתמשכים בשירות הציבורי, באמצעות הפיכת משרתי הציבור לשותפי רווח הנהנים מהייעול; או מענק שנתי לכל תושב, על בסיס עודף תקציבי, ההופך את תושבי המדינה שותפים פעילים לדחיפה לייעול המנגנון הממשלתי בכללו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק פלדמן בביטאון החרדי ״בקהילה״ הגדיר את הספר ״לא פחות מיצירת מופת״ של ״דמיון פורה, מעט פרוע, כמו מחזה, שבו דמויות, אירועים ותקופות שכולם נחצבו מתוך כור ההיתוך הישראלי. אבל אף פעם לא באמת היו שם, לפחות רובם״.[1] ישי פלג במדור ספרות של המוסף מוצ״ש של העיתון מקור ראשון מציב את ״לו״ בין יצירות היסטוריה חלופית אחרות, ובהן "האיש במצודה הרמה״ של פיליפ ק. דיק ו״הקנוניה נגד אמריקה״ של פיליפ רות וגורס כי ״רדלר, לעומתם, פנה לדרך שלישית: הוא החליט לחלום על מדינת ישראל אחרת לחלוטין.... ובשום שלב גם לא משיב את הרכבת למסלולה״. פלג מחמיא לכותב וטוען כי ״דרושה כתיבה מיומנת כדי להחיות את דמותה המופשטת של ״מדינה״ ברומן מוזר כזה, ורדלר פיצח את הסוד.״ בסיום דבריו מציין הכותב כי ״רדלר מכיר [בכך שהוא כותב אגדה]... אך כמו שמדינת היהודים יודעת, לאגדות יש כוח לפרוץ אל המציאות, אם רוצים״.[2] גם איתמר מרילוס בביקורת הספר ב״שביעי״ מעלה את ״הקנוניה נגד אמריקה״ בהקשר זה, וקובל על כך שהספר אינו מתאר את ההיסטוריה המדומינת ״מנקודת מבט חווייתית״ כמו ספרו של רות, אך קובע כי על אף זאת הספר ״מאתגר את המחשבה האינטלקטואלית לא פעם, ומהבחינה הזאת שווה לקרוא אותו.״[3]

דוד טל באתר ״מידה״ גורס כי מדובר ב״ספר ייחודי, מהנה ומעורר מחשבה״ וסבור כי יש בו ״רוחב יריעה מרשים שמעיד על מחקר חכם ומעמיק, אך הספר עדיין נקרא בצורה קולחת יחסית״. עם זאת, גורס טל, למרות כוונותיו הטובות בבירור של רדלר... הוא גולש לעיתים לכתיבה אוטופיסטית וגם בנסיבות המקלות והאופטימיות ביותר, חלק מתיאוריו לא נשמעים סבירים... לעיתים תיאור המציאות הוורוד יגרום גם לליברלים מושבעים להרים גבה״.[4] ביקורת בכיוון שונה במקצת השמיע בני ציפר בפינתו בתוכניתה של רבקה מיכאלי ב-103FM. לפי ציפר, ״מה שמעניין בספר הוא לא התוצאה הסופית (החזון של הכותב)... אלא הדמיון שלו... ספר מענג... מה שזה מזכיר לי הכי הכי זה [את הספר ״כניעה״] של הסופר הצרפתי מישל וולבק... רק שפה החזון חיובי״.[5]

גישה נוספת, ושונה במקצת, מבטא ערן בר-טל ב״ישראל היום״.[6] לפי בר-טל ספרו של רדלר עונה על צורך של ליברלים ״כי אין להם תנ״ך, קוראן או מניפסט שמשרטט מציאות שממש מתאימה להם״ ועומד על כך שחלק מהתיאורים בספר, ובייחוד גישתם של חרדים וערבים הם ביטוי לתסכול של ליברלים מ״עמדת החרדים והערבים, שאמורים לסלוד מממשלה ריכוזית וחזקה... אבל אלה גם אלה בוחרים בכוח המרכזי ובשלילת החירות״. בר-טל מבקר את הספר על כך שעם התפתחות עלילתו ״הליברליות קורסת לתוך עצמה ומתגלה במלוא ערוותה... הספר של רדלר ידבר לליבם של ליברלים מהדת השכלתנית... אלה שלא באמת מאמינים בבחירה רגשית, בלתי רציונלית, ואיכשהו בכל זאת מסוגלים להתאהב ולחשוב שהילד שלהם הכי יפה והכי חכם בעולם, למרות שברור שהוא לא.״ בר-טל מסכם ואומר כי ״הביקורת הזו היא חלק מההנאה בקריאה. הספר של רדלר נועד לכל מי שמכיר את ההיסטוריה ויידע להבחין בין החלופה המוצעת לבין המציאות... מסע מחשבתי מהנה... הייתי שמח לו נכתבו ספרים דומים על ידי סופרים בעלי דעות שונות. בהחלט נכון להשתמש ברטוריקה משוחררת יותר, שמתחילה היכן שרוצים וכוללת הרבה ״לו״.״

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק פלדמן, מדינת שיינהויז, כ״א אדר תשע״ח, עמ׳ 67-73.
  2. ^ ישי פלג, מקור ראשון, מוסף מוצ״ש, כ״ח בניסן תשע״ח, 13.4.2018
  3. ^ איתמר מרילוס, מדור ״סיפור מההפטרה״, שביעי גיליון 302, ה׳ באייר תשע״ח, 20.4.2018
  4. ^ ביקורת באתר מידה
  5. ^ הקלטת התוכנית מיום 23.3.2018: [1]
  6. ^ ערן בר-טל, ‏דמיינו עולם ללא גבולות, באתר ישראל היום, אפריל 12, 2018