ליברליזם קלאסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ליברליזם קלאסיאנגלית: Classical Liberalism) היא אסכולה חברתית, מדינית, פילוסופית ופוליטית, שבליבה נמצאים עקרונות חירויות הפרט והיא בעלת תפקיד משמעותי בעיצוב של העולם המערבי ממגוון בחינות, ממדינית ועד חברתית. מתוך הליברליזם הקלאסי המוקדם שפרח מבחינה אידאולוגית במאה ה-18, התפתחו התורות המדיניות והחברתיות של שמרנות וליברליזם. בין העקרונות שמקורן בליברליזם קלאסי נמצאות אבני היסוד של דמוקרטיה ורפובליקה מודרניים ומונרכיה חוקתית, כגון הפרדת הרשויות ושקיפות ממשלתית. המהפכה המהוללת ומגילת הזכויות שנחקקה בעקבותיה, כמו גם המהפכה האמריקאית וחוקת ארצות הברית שנוסחה בעקבותיה, מבוססות על עקרונות הליברליזם הקלאסי.

בין ההוגים המוקדמים של הליברליזם הקלאסי ניתן למנות אישים כגון ג'ון לוק, אדם סמית, דייוויד יום ואדמונד ברק. האבות המייסדים של ארצות הברית, וביניהם אלכסנדר המילטון, ג'יימס מדיסון, תומאס ג'פרסון ואחרים היו כולם הוגים ליברלים קלאסיים. לסיעה רדיקלית של הליברליזם הקלאסי, שעיקרה התבסס על הוגים צרפתים שנטו לאוטופיה כגון ז'אן-ז'אק רוסו, הייתה השפעה מכרעת על פריצתה ועל מהלכה של המהפכה הצרפתית ותוצאותיה. הוגים מאוחרים, מן המאה ה-20, כוללים את הוגי האסכולה האוסטרית ואסכולת שיקגו בכלכלה, כגון פרידריך האייק, לודוויג פון מיזס ומילטון פרידמן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליברליזם קלאסי בוויקישיתוף