לילי קולינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לילי קולינס
Lily Collins
קולינס בשנת 2020
קולינס בשנת 2020
לידה 18 במרץ 1989 (בת 33)
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת גילדפורד, סארי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Lily Jane Collins עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות 1992–הווה (כ־30 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • בית הספר לתקשורת ועיתונות ע"ש אננברג של אוניברסיטת דרום קליפורניה
  • בית ספר הרווארד-וסטלאק עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג צ'ארלי מקדואל (2021–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
ג'יימי קמפבל באוור (20122018) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לילי ג'יין קולינסאנגלית: Lily Jane Collins; נולדה ב-18 במרץ 1989) היא שחקנית ודוגמנית בריטית-אמריקאית ממוצא יהודי. התפרסמה בשל השתתפותה בסרטים "באהבה, רוזי" ובסדרה "אמילי בפריז"[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולינס נולדה בעיירה גוילדפורד שבמחוז סארי, דרום-מזרח אנגליה. היא בתם של המוזיקאי הבריטי פיל קולינס ואשתו השנייה ג'יל טייוולמן ילידת בוורלי הילס, קליפורניה. יש לה שני אחים למחצה מנישואיו הראשונים של אביה; המוזיקאי סיימון קולינס והשחקנית ג'ולי קולינס. סבה מצד אמה הוא יהודי קנדי שהיגר לארצות הברית. הסב היה בעליה של רשת לבגדי גברים. הוריה התגרשו ב-1996, והיא עברה עם אמה ללוס אנג'לס.

למדה תואר ראשון בעיתונות באוניברסיטת דרום קליפורניה. כנערה, כתבה טור במגזין הנוער הבריטי "Elle girl". כתבה גם במגזינים "Seventeen", ‏"Teen Vogue", ו"לוס אנג'לס טיימס". כתבה ספר בשם "Unfiltered: No Shame, No Regrets, Just Me" בו שיתפה על ההפרעות אכילה בנעוריה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולינס בשנת 2013

קולינס החלה לשחק בגיל שנתיים בגרסה הבריטית לקומדיית המצבים "להתבגר ולהתגבר" ועברה להתגורר בארצות הברית בגיל חמש, שם שיחקה על בימות תיאטרון.

ב-2008 הנחתה קולינס תוכנית ילדים לסיקור הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008 בערוץ ניקלודאון. ב-2009 הופיעה כשחקנית לראשונה כאורחת בשני פרקים בסדרה "90210". שיחקה בסרט "הזדמנות שנייה" את בתה התיכוניסטית של אם המשפחה אותה גילמה סנדרה בולוק.

בשנת 2011 שיחקה בסרט מותחן הערפדים "המאמין" בתפקיד לוסי אשר נחטפת על ידי חבורת ערפדים רצחנית, ובסרט "חטיפה"[2]. בשנת 2012 שיחקה בסרט "מראה מראה: הסיפור האמיתי" בתפקיד שלגיה[3], ושיחקה בסרט "כותבים סיפור אהבה".

בשנת 2013 גילמה את דמותה של קליירי פריי בסרט "בני נפילים: עיר של עצמות", המבוסס על הספר הראשון בסדרת "בני הנפילים"[4]. שיחקה בסרט "המורה לאנגלית", והופיעה בווידאו קליפ לשיר "City Of Angels" של להקת ‏30 Seconds to Mars. ב-2014 שיחקה את רוזי דאן בסרט "באהבה, רוזי" המבוסס על רב המכר "בקצה הקשת בענן", מאת סלייה ארון[5].

בשנת 2016 כיכבה קולינס בסרט "ללא חוקים" שביים וורן בייטי, לצידו של אלדן ארנרייך[6]. על תפקידה בסרט קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי[7].

בשנת 2017 כיכבה בסרט "עד העצם" לצידו של קיאנו ריבס, בו היא שיחקה אישה צעירה שנלחמת באנורקסיה[8]. בשנת 2019 שיחקה בסרט "משפטו של טד בנדי" לצידו של זאק אפרון המגלם את הרוצח הסדרתי טד בנדי[9].

בשנת 2020 כיכבה בסרט הדרמה הביוגרפי של דייוויד פינצ'ר "מאנק" המבוסס על חייו של התסריטאי הרמן ג'יי. מנקייביץ' ועל מלחמתו מול הבמאי אורסון וולס על קרדיט על כתיבת התסריט של הקלאסיקה "האזרח קיין". בהמשך השנה כיכבה בסדרה מבית נטפליקס "אמילי בפריז"[10], עליו הייתה מועמדת בפעם השנייה לפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר בסדרת טלוויזיה - קומדיה או מוזיקלי[11].

היא הופיעה ברשימת טיים 100 נקסט לשנת 2022 של מגזין טיים.[12]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 2019 היא בזוגיות עם הבמאי והתסריטאי האמריקאי צ'ארלי מקדואל(אנ') (בנו של השחקן האנגלי מלקולם מקדואל). בספטמבר 2020 הכריזו על כך שהתארסו[13], ולאחר מכן גם התחתנו ב-4 בספטמבר 2021.

קולינס פעילה בתחום האנטי בריונות, והחל מ-2018 היא משמשת כשגרירה של קמפיין "GO" לסיוע לילדים יתומים.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד הערות
2009 הזדמנות שנייה קולינס טיוהי
2011 המאמין לוסי פייס
חטיפה קארן מרפי
2012 מראה מראה - הסיפור האמיתי שלגיה
כותבים סיפור אהבה סמנתה בורגנס
2013 המורה לאנגלית האלי אנדרסון
בני הנפילים: עיר של עצמות קליירי פריי
2014 באהבה, רוזי רוזי דאן
2016 ללא חוקים מרלה מברי
2017 עד העצם אלן
אוקג'ה רד
2018 הנה בא הגראמפ הנסיכה דון דיבוב
2019 משפטו של טד בנדי אליזבת קלופפר
טולקין אדית בראט
2020 היורשת לורן מונרו
מאנק ריטה אלכסנדר
2022 זורעים רוח האישה גם מפיקה
TBA Halo of Stars מיסטי דון
Titan אמה
Gilded Rage

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סדרה תפקיד הערות
2009 90210 פיבי אברהמס 2 פרקים
2016–2017 הטייקון האחרון ססיליה בריידי תפקיד ראשי; 9 פרקים
2018–2019 עלובי החיים[14] פנטין מיני-סדרה;
2020–הווה אמילי בפריז אמילי קופר תפקיד ראשי (2 עונות); 20 פרקים
2021 Calls קמילה פרק: "The End"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לילי קולינס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד חן חדד, "אמילי בפריז": היא מנותקת כל כך מהחיים האמיתיים, וזה טוב, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2020
  2. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "חטיפה": כל מה שסרט רע באמת צריך, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2011
  3. ^ אור סיגולי, עכבר העיר, "מראה מראה - הסיפור האמיתי": מי השלגיה הכי פמיניסטית בעיר?, באתר הארץ, 15 במרץ 2012
  4. ^ אתר למנויים בלבד אור סיגולי, עכבר העיר, "בני הנפילים": כל כך גרוע, שזה מצחיק, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2013
  5. ^ עכבר העיר, באהבה, רוזי Love, Rosie, באתר הארץ
  6. ^ אתר למנויים בלבד איתמר זהר, וורן בייטי התרסק בקופות וגילה שהוא כבר לא מעניין את האמריקאים, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2016
  7. ^ אתר למנויים בלבד חן חדד, גלובוס הזהב: "לה לה לנד" מוביל עם שבע מועמדויות, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2016
  8. ^ אתר למנויים בלבד חן חדד, סרט חדש של נטפליקס מעורר מחלוקת: "מעודד אנורקסיה", באתר הארץ, 27 ביוני 2017
  9. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, למה בעצם "משפטו של טד בנדי" הוא סרט מעניין, באתר הארץ, 22 במאי 2019
  10. ^ אתר למנויים בלבד איליין סיולינו, ניו יורק טיימס, "מגוחך": איך הגיבו פריזאים ל"אמילי בפריז"?, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2020
  11. ^ אתר למנויים בלבד חן חדד, "אמילי בפריז" מועמדת לגלובוס הזהב והצופים בהלם, באתר הארץ, 3 בפברואר 2021
  12. ^ 2022 TIME100 Next: Lily Collins, Time (באנגלית)
  13. ^ אילי פארי, ‏לא בפריז: ככה לילי קולינס נתפסה, באתר ‏מאקו‏‏, ‏30 בנובמבר 2020‏
  14. ^ אתר למנויים בלבד חן חדד, על רקע המחאה בצרפת — בי־בי־סי מעלה עיבוד חדש ל"עלובי החיים", באתר הארץ, 15 בדצמבר 2018