לי הונג-ג'אנג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לי הונג-ג'אנג
李鴻章
Li Hung Chang in 1896.jpg
לי בשנת 1896
לידה 15 בפברואר 1823
חפיי, שושלת צ'ינג שושלת צ'ינג (1862–1889)שושלת צ'ינג (1862–1889)
פטירה 7 בנובמבר 1901 (בגיל 78)
בייג'ינג, שושלת צ'ינג שושלת צ'ינגשושלת צ'ינג
מדינה שושלת צ'ינג עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Hanlin Academy עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט, Mandarin, פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
המשנה למלך בז'ילי, שר צבא בייאנג
18711895
(כ־24 שנים)
מונרך בתקופה טונגזי, קיסר סין, גואנג סו, קיסר סין
→ יולו
19001901
מונרך בתקופה טונגזי, קיסר סין, גואנג סו, קיסר סין
ואנג ואן-שאו ←
פרסים והוקרה
חתימה
Li Hongzhang Signature (Kao).png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לִי הוֹנְג-גַ'אנְגמנדרינית: 李鴻章;‏ 15 בפברואר 18237 בנובמבר 1901) היה פוליטיקאי, דיפלומט וגנרל ממשפחה אריסטוקרטית בשירות האימפריה הסינית תחת שלטון שושלת צ'ינג המאוחרת.

הוא לחם להפלת מספר מרידות מרכזיות נגד השלטון הקיסרי כגון מרד טאיפינג, הקים את צבא בייאנג על בסיס מערבי, שירת כמשנה למלך במספר מחוזות מרכזיים, פעל כדיפלומט ושגריר מטעם סין באירופה וטיפח את קידום התיעוש בסין. העיתון הצרפתי "הדור" (Le Siècle) כינה אותו "ביסמרק הצהוב" לאות הערכה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי נולד בשנת 1823 למשפחת סופרים אשר מזה זמן רב פעלו בשירות המדינה. גם אביו של לי וגם ג'אנג גו-פאן (הפוליטיקאי שהפך מאוחר יותר למנטור שלו), למדו לשירות האזרחי בבחינות קונפוציאניות, וזכו למעמד של "למדנים מומחים". לי החל את הקריירה הרשמית שלו בשנת 1844 בהדרכתו של ג'אנג בבייג'ינג ובשנת 1847 הוא קיבל את התואר הסופי והפך פקיד ממשלתי.

צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1850 פרץ מרד טאיפינג, מרד איכרים גדול בעל אופי משיחי שאיים להפיל את השושלת מהכוח. כאשר ביתם היה מאוים, לי ואביו ארגנו מיליציה מקומית שנשבעה בתמיכתה לממשל הקיסרי של שושלת צ'ינג. לי הפך מעורב במאבק עד לכדי מצב שכאשר נפטר אביו בשנת 1855 כנגד הדרישות של המסורת לעזוב כל עבודה לתקופת אבל הוא לא היה יכול לעזוב את שדה הקרב.

ג'אנג גו-פאן, שהיה בשנת 1860 מושל כללי במחוזות ליאנג-ג'יאנג (מרכז סין), ארגן כוחות בלתי-סדירים נגד מרד טאיפינג, ובהמשך הצטרף לי לצוותו לתוך מיליציית אנטי-טאיפינג מאוחדת. בשנת 1862 התמנה לי למושל בפועל במחוז ג'יאנגסו ונסע לשאנגחאי עם כוחותיו השכירים. באמצע המרד, בגיל מעט פחות מארבעים נהנה לי מדרגה אזרחית גבוהה, השפעה מחוזית ויכולת פעולה צבאית עצמאית כמעט לגמרי, אשר ניתנה לו מידי השלטון.

בשנים הבאות עבד לי בחלקו עם זרים לשימוש בכלי הנשק המערביים במאמץ נגד כוחות טאיפינג סביב שאנגחאי. המוכר ביותר מבין המערביים איתם פעל היה צ'ארלס ג'ורג' גורדון ("טיטו" בכינויו), אז קצין צבא אנגלי בן 30 שהוביל את "הצבא המנצח תמיד", כוח שהועמד לרשות לי מאוחר יותר, שהורכב משכירי חרב זרים.

בין השנים 18651870, לי היה מעורב מאוד במשימות רשמיות גבוהות שונות במרכז, בצפון ובמערב סין, בעיקר כדי לדכא מרידות שונות כגון מרד דונגאן. הוא שמר על התעניינות בצבאות בסגנון מערבי שעל גביהם בנה את צבאו המוצב בנאנג'ינג ובשאנגחאי מכיוון שרצה לחזק את סין ראשית כנגד ההשפעה המערבית ויותר מכך מן הסכנה שראה באימפריה היפנית, שלאחר רסטורציית מייג'י החלה בתהליך אדיר של מודרניזציה, תיעוש ופיתוח בסגנון המערב.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי הונג-ג'אנג במרכז עם רוברט גסקוין ססיל משמאל וג'ורג' נתניאל קרזון מימין.

בשנת 1870 מונה לי למשנה למלך (המושל הכללי) של מחוז הבירה, ז'ילי. כמו כן, בתקופה זו שימש כמזכיר גדול (תפקיד ממשלתי מרכזי) וכמפקח על הסחר בצפון ובכך היה אחראי על ניהול דרכי הסחר עם המערב מתוך נמלי הסחר שהיו מצפון ליאנגצה. לי הפך למנהל המשא המתן בנושאי הסחר הסיני המוכר ביותר לזרים. לפיכך, היו לו תפקידים במבנה הממשל מרכזי כמו גם במבנים המחוזיים, כוחות צבאיים שעמדו לרשותו והיוקרה הגוברת בחו"ל הביאה להתפתחות כהונה חסרת תקדים בת 25 שנה בתור מושל ז'ילי.

במהלך כהונה ארוכה זו, לי התעניין בכמה פרויקטים מרכזיים לתיעוש: הוא פיתח כוח צבאי נוסף בטיינג'ין ושיפר את מערכות הביצורים הסיניים שם כמו גם את הצי. הוא הורה על שליחתם של צעירים סינים לארצות הברית כדי ללמוד מיומנויות חדשות, קו ייצור ספינות קיטור למסחר, אוניות מלחמה שנבנו במערב, מכרות פחם, מסילות ברזל, קו טלגרף, תחנות לייצור כותנה, אקדמיה צבאית, ועוד. הוא אפילו תמך בשינוי ליברלי בבחינות הקונפוציאניות. פקידים סינים אחרים שהתעניינו בפרויקטים כאלה היו מעטים. בהמשך לפיתוח הצבאי הקים לי את צבא בייאנג על בסיס מערבי.

בשנים אלה לי עסק רבות במשא ומתן עם היפנים, הבריטים, הצרפתים ומעצמות רבות השפעה אחרות. מאמציו לשמירת האינטרסים של סין לא היו מוצלחים בסופו של דבר, במידה רבה עקב החולשה הצבאית של סין. סין שלחה משלחת של התנצלות אל האימפריה הבריטית בשנת 1876 לאחר אירוע שהביא לרצח פקיד בריטי. באותה שנה, יפן ערכה אמנה עם קוריאה תחת שושלת ג'וסון שהתעלמה מההשפעה המסורתית של סין על חצי האי הקוריאני, לי פעל לעצור את ההשפעה היפנית הגוברת אך ללא הצלחה שכן יפן נתמכה בידי ארצות הברית. עוד בסוף שנות השבעים יפן כבשה את איי ריוקיו מידי תחום ההשפעה הסינית.

לי פעל לקבלת הסכמת מנהל מושבת הודו-סין הצרפתית להשפעה הסינית על מרכז וצפון וייטנאם ובכך לשמר את אותה ההשפעה, אך לבסוף, הפסד סין במהלך מלחמת סין–צרפת בשנות השמונים הביא לאיבוד ההשפעה על כלל הסינית וייטנאם. מאמצי לי להחזיר את יוקרתה והשפעתה של סין על קוריאה תחת שושלת ג'וסון נכשלו, וניסיונו להגיע להסדר עם הפוליטיקאי היפני איטו הירובומי הסתיים לגמרי בכישלון כאשר החלה מלחמת סין–יפן הראשונה.

לאחר ההפסד הקשה של סין ליפן, ניתנו איים, השפעה ופיצויים לאחרונה. לי פתח באופן אישי במשא ומתן לשלום עם יפן במרץ 1895 אך נפגע בכדור על ידי רדיקל יפני – בסופו של דבר, התקפה זו על לי, הביאה להורדת הדרישות היפניות במשא ומתן לשלום אף על פי שהלהיבה את הקהל האזרחי הכולל ביפן.

אף על פי הפסדיו, בעיני מערבים רבים, לי היה המדינאי הסיני המוביל. בשנת 1896 הוא השתתף באירוע הכתרת ניקולאי השני, קיסר רוסיה ובעודו ברוסיה ניהל משא ומתן לברית סודית בין שתי המדינות לפיה יהיו שוות ביניהן. אף על פי שהוא נסע מהאימפריה הרוסית דרך מערב אירופה והתקבל מאוחר יותר בוושינגטון הבירה על ידי נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד, שובו לסין היה קריר; מרידות פנימיות וההפסד נגד יפן פגעו ביחס האזרחי ויחס הדרג המדיני אליו.

הוא שמר על הפיקוח המסחרי ובשנת 1899 מונה לממלא מקום מושל הכללי של מחוזות ליאנג וגואנג. יוקרתו עדיין הייתה כזו שהוא נבחר לנהל משא ומתן עם מעצמות המערב לאחר שהם הפילו את מרד הבוקסרים הסיני בשנת 1900. שם שוב נאלץ לי לחתום על פיצויים והסכמים שהיוו השפלה לאומית לארצו.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לי נפטר בשנת 1901. לי הונג-ג'אנג לא תמך בשימור כל המעלות הקונפוציאניות, לא היה לו מוניטין של בעל חוסר עניין כלכלי אישי כפי שג'אנג גו-פאן נהנה מכזה, וחלק ניכר מהמיזם החדשני שלו נעשה מתוך עניין לרווח אישי. פועלו לפיתוח ליברלי בסין נפגש בהתנגדות מידי צה שי, הקיסרית האלמנה של סין אשר הייתה בפועל הכוח מאחורי הקלעים.

לי קיווה שרפורמת הבחינות לשירות המדיני יביאו יוקרה לפיתוח המדעים המערביים בסין, אך הצעותיו לא עברו מבחינה מעשית, והוא היה תחת התנגדות כבדה מהמחנה המתון. לי היה נחרץ בחשיבותה הקדושה של המערכת הקיסרית והיה נאמן לה ללא עוררין ותחת פיקודו נפלו מרידות רבות עוד לפני שהרימו את ראשם, בהם המרידות הראשונות מאלו אשר הונהגו בידי סון יאט-סן. המודרניזציה של סין בסוף המאה ה-19, שנועדה להציל את השושלת ואת החיים המסורתיים, נפגעה בצורה הרסנית על ידי סתירות מתוך מוסדות פנימיים, אשר הביאו לכשלונו הסופי של לי ולנפילתה של סין הקיסרית רק עשור לאחר מותו, במהפכת שינהאי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לי הונג-ג'אנג בוויקישיתוף