מגדה גבלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגדה גבלס
Magda Goebbels
Bundesarchiv Bild 146-1973-034-56, Magda Goebbels.jpg
לידה 11 בנובמבר 1901
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 1 במאי 1945 (בגיל 43)
ברלין, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה וילוורדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאית, שדרנית תעמולה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג יוזף גבלס, Günther Quandt עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Harald Quandt, Helga Susanne Goebbels, Hildegard Traudel Goebbels, Helmut Christian Goebbels, Holdine Kathrin Goebbels, Heidrun Elisabeth Goebbels, Hedwig Johanna Goebbels עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אות הזהב המפלגתי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מגדה גבלס

יוהנה מריה מגדלנה "מגדה" גבלס (Johanna Maria Magdalena "Magda" Goebbels;‏ 11 בנובמבר 1901 - 1 במאי 1945) הייתה אשתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס וכונתה "הגברת הראשונה של הרייך השלישי". חברה אדוקה במפלגה הנאצית, וחברה ותומכת פוליטית של אדולף היטלר. גבלס שימשה סמל לפוריות, ל"אם האידיאלית" ולסמל פמיניסטי בגרמניה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, השתתפה בהרעלת ששת ילדיה ושמה קץ לחייה יחד עם בעלה.

ילדות ונישואים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדה נולדה בשנת 1901 בברלין, לאוגוסטה ברנד בת ה-22, כאם יחידנית, ובן זוגה המהנדס אוסקר ריטצ'ל, שנישאו כנראה באותה שנה והתגרשו ב-1904. בהמשך נישאה האם ליהודי, ריכרד פרידלנדר, שהכירה עוד בצעירותה, ואשר אימץ את הבת, הגם, כפי שהוברר ואומת רק ב-2016, היה כבר רשום בארכיב משרד האוכלוסין בברלין כאביה הביולוגי של מגדה, והליך האימוץ נדרש כנראה עם נישואי ההורים, לצורך עדכון מסמכי הילדה עצמה. השלושה עברו לגור בבריסל, עד שנאלצו לעזוב את בלגיה בשנת 1914 כפליטים, כיתר אזרחי גרמניה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. המשפחה עברו לברלין, שם התגרשה האם בשנית, והבת מגדה התיידדה עם פליטה יהודיה שהכירה מבלגיה, ליזה ארלוזורוב, ודרכה בהמשך גם עם אחיה, חיים ארלוזורוב, לימים מראשי התנועה הציונית[1], שהיה בן כתתה,[2] ועמו יש הטוענים כי פיתחה אף קשר רומנטי שנותק עם עלייתו לפלשתינה.

בגיל 17, בדרכה חזרה מבית הספר ברכבת, פגשה מגדה את גינטר קוונדט, תעשיין בן 34 שהחזיק מאוחר יותר בחלק נכבד ממספר חברות גדולות, בהן BMW, והשניים התחתנו בינואר 1921. ב-1 בנובמבר באותה שנה נולד בנם היחיד הרלד קוונדט, שהיה בנה היחיד של מגדה ששרד את המלחמה (והרעלת ששת אחיו למחצה והתאבדות אמו). הוא לחם בחזית כטייס בלופטוואפה ונתפס על יד כוחות בעלות הברית בשנת 1944 בהיותו חייל. הרלד מת ב-22 בספטמבר 1967, בתאונת מטוס באיטליה, ולימים התגיירה ביתו ונישאה ליהודי גרמני[3]. גינטר בילה זמן מועט עם מגדה, דבר שגרם לה לתסכול רב. ישנן עדויות כי בהיותה בת 23 היא נמשכה לבנה החורג בן ה-18, הלמוט קוונדט, שמת בפריז ממחלה בשנת 1927. באותה שנה יצאו מגדה וגינטר לטיול בן שישה חודשים בארצות הברית, שם התאהב בה אחיינו של נשיא ארצות הברית הרברט הובר. לאחר גירושיה מקוונדט בשנת 1929, הוא אף נסע לגרמניה, לבקש את ידה של מגדה, אירוע שהסתיים בתאונת דרכים שבה נפצעה קשה.

נישואים שניים והקמת משפחה עם יוזף גבלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואי מגדה ויוזף גבלס בדצמבר 1931. מאחור, אדולף היטלר

מגדה, צעירה, יפה וללא הכרח לעבוד (לאור הסכם גירושין נדיב), הלכה בעצת ידיד לכינוס של המפלגה הנאצית, שם התרשמה מאוד מנאומו הסוחף של יוזף גבלס, שהיה אז גאולייטר של ברלין. היא הצטרפה למפלגה בספטמבר 1930, עסקה בעבודה התנדבותית זמן מה, עד ששובצה לתפקידים פקידותיים במטה המפלגה. על אף שיש הטוענים כי היא נמשכה להיטלר עצמו (שלא רצה להתחתן בשלב זה), התחתנו גבלס ומגדה ב-19 בדצמבר 1931, כשהיטלר שימש כעד. היטלר התקרב והיה לחבר טוב של מגדה, ואף נהג לשבת עימה לשיחות ליליות. לאחר ניסיון כושל להרעיל את היטלר בינואר 1933, הוא ביקש ממגדה כי היא תכין את כל ארוחותיו.

למגדה ויוזף, שתוארו בתעמולה כמשפחה גרמנית אידיאלית, נולדו 6 ילדים: הלגה, הילדגרד ( "הילדה"), הלמוט (הבן היחיד), הולדין ("הולדי"), הדוויג (הדה"), היידרון ("היידי"). כל השישה הומתו ב-1945 בבונקר בברלין, בגלולות ציאניד שניתנו להם לאחר שהורדמו.

בניגוד לתדמית המשפחה המושלמת, היו לגבלס מספר רב של רומנים, המפורסם בהם עם השחקנית הצ'כית לידה בארובה. גבלס אף שקל להתחתן עם בארובה, אך לאחר שמגדה ביקשה מהיטלר רשות להתגרש, הורחקה בארובה על מנת לא לפגוע בתדמית המשפחה המושלמת. הרחקת בארובה העציבה את גבלס עמוקות, ואף נפוצו שמועות שהוא יישלח לשרת כשגריר גרמניה ביפן[דרוש מקור]. יש הגורסים כי גם מגדה עצמה ניהלה רומן עם הנאצי הבכיר קארל האנקה[4].

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת גבלס בהרכב מלא. למעלה הרלד - בנה של מגדה מנישואים קודמים

מגדה, כמו בעלה, זכתה להטבות חברתיות ואישיות רבות עקב קרבתה להיטלר, והיא הביעה תמיכה ונאמנות ציבורית ללא סייג לפיהרר. באופן פרטי, הביעה לא אחת חששות מתוצאות המלחמה, במיוחד לאחר שהמצב בחזית הרוסית החל להחמיר. בנובמבר 1942, בעת שהאזינה עם מספר חברים לנאומו של היטלר ברדיו, היא כיבתה את המקלט בכעס ואמרה "אלוהים אדירים, איזה שטויות!". ב-1944 היא אף אמרה על היטלר: "הוא כבר לא מקשיב לקול ההיגיון. הוא מאמין לאלו שאומרים לו את שהוא רוצה לשמוע". כשנשאלה על האנטישמיות של בעלה, ענתה כי "כך הפיהרר רוצה, ויוזף חייב לציית". אין כל עדות כי ניסתה לעזור לאביה היהודי, ריכרד פרידלנדר, לחמוק ממחנות הריכוז, וככל הידוע נספה בבוכנוולד.

בתחילת המלחמה תמכה והשתתפה באופן נלהב בתוכנית התעמולה של בעלה. תפקידים רשמיים נוספים שביצעה היו בידור נשות ראשי מדינה אחרים, תמיכה בכוחות הלוחמים וניחום אלמנות מלחמה. מגדה ניסתה לעמוד בדמות האמא הפטריוטית, הוכשרה כאחות ואף עבדה בחברת האלקטרוניקה הגרמנית טלפונקן. היא התעקשה להגיע לעבודה באוטובוס, כמו עמיתותיה לעבודה.

עם החמרת מצבה של גרמניה הנאצית בחזיתות השונות החמיר גם מצבה הבריאותי של מגדה. היא סבלה מדיכאונות ואושפזה בתחילת 1944 בסנטוריום. בעקבות קשר ה-20 ביולי סבלה מהתמוטטות עצבים והבטיחה בטלפון להיטלר שהיא מוכנה להקריב עבורו את חייה "אם הרוסים יגיעו לשערי ברלין". לקראת סוף המלחמה החלה לסבול מהפרעה ניאורולוגית בלתי ניתנת לריפוי, שאינה מסכנת חיים בריאות, אך גורמת לכאב רב. הדבר גרם לאשפוזה מספר פעמים.

רציחת ילדי גבלס והתאבדות בני הזוג גבלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 באפריל 1945, בעוד הצבא האדום נכנס לברלין, עברה כל משפחת גבלס לגור בפיהררבונקר. המקלחת והשירותים האישיים היחידים בבונקר היו של היטלר עצמו - והוא שמח להתחלק בהם עם מגדה וילדיה. ב-28 באפריל כתבה מגדה מכתב פרידה לבנה הרלד, שהיה שבוי מלחמה בקנדה באותו זמן. במכתב זה, השריד היחיד בכתב ידה של מגדה, היא כותבת כי על אף רצונו של הפיהרר, החליטה להישאר בבונקר, להתאבד ולהרוג את 6 ילדיה, וזאת מאחר ש"העולם ללא היטלר והתנועה הנאצית אינו שווה דבר", וכן מאחר ש"הילדים ( - ילדיה) טובים מדי לעולם הקרב ובא ללא היטלר". בעדותו האחרונה של גבלס, הוא מצהיר כי על מגדה וילדיהם להישאר ולהתאבד עמו בבונקר. את הרעלת ילדיו הוא הצדיק בכך ש"אם היו מבוגרים מספיק, היו גם הם בוחרים להתאבד".

ב-30 באפריל 1945 התאבד היטלר עם אשתו הטרייה אווה בראון, בעוד הסובייטים ממשיכים לכבוש את העיר. למחרת ב-1 במאי הרדימו מגדה ובעלה את ילדיהם באמצעות מורפין, ולאחר מכן הרעילו אותם על ידי שבירת גלולות ציאניד בפיהם. הדעות חלוקות האם מגדה בעצמה הרגה את ילדיה, או שד"ר לודוויג שטומפפגר סייע בהריגתם[5]. מגדה דיברה על המתת הילדים למעלה מחודש לפני ביצוע הרצח, ואף סירבה למספר הצעות, בהן של אלברט שפר, למלט את הילדים מברלין. חבורות על גופת המבוגרת שבהם, הלגה, בת ה-12, העידו כי היא התעוררה ונאבקה טרם מותה.

לאחר הרעלת הילדים יצאו מגדה ויוזף גבלס מחוץ לבונקר והתאבדו. לא ברור האם התאבדו בבליעת גלולות ציאניד ואז נורו על ידי חייל אס אס, האם נורו על ידי מכונת ירייה, או האם ירה יוזף במגדה ואז בעצמו. לאחר מותם שפכו עליהם דלק והם הוצתו ונשרפו באופן חלקי. הגופות החרוכות חלקית נמצאו ב-2 במאי על ידי כוחות סובייטים, צולמו, ופורסמו ברבים. גופות ילדיהם נקברו בחשאי על ידי הרוסים, עד 1970, אז נשרפו ואפרם פוזר בנהר האלבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכתבו של ארלוזורוב מ-21 במאי 1933
  2. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 27.
  3. ^ באתר איריש טיימס
  4. ^ כך מספר בזכרונותיו אלברט שפאר, שהיה בין היתר ידיד קרוב של בני הזוג גבלס
  5. ^ בסרט "הנפילה" המבוסס, בין היתר, על יומנה של טראודל יונגה, רוצחת מגדה את ילדיה בעצמה.