מגדה גבלס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מגדה גבלס

יוהנה מריה מגדלנה "מגדה" גבלס (Johanna Maria Magdalena "Magda" Goebbels;‏ 11 בנובמבר 1901 - 1 במאי 1945) הייתה אשתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס וכונתה "הגברת הראשונה של הרייך השלישי". חברה אדוקה במפלגה הנאצית, וחברה ותומכת פוליטית של אדולף היטלר. גבלס שימשה סמל לפוריות, ל"אם האידיאלית" ולסמל פמיניסטי בגרמניה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, השתתפה ברצח ששת ילדיה ושמה קץ לחייה יחד עם בעלה.

ילדות ונישואים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדה נולדה בשנת 1901 בברלין, לאוגוסטה ברנד בת ה-22, ולמהנדס אוסקר ריטצ'ל, שככל הנראה התחתנו רק מאוחר יותר באותה שנה, והתגרשו ב-1904. אמה של מגדה התחתנה מחדש עם יהודי, ריכרד פרידלנדר, ועברה לגור עמו בבריסל. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשו אזרחי גרמניה מבלגיה, ומגדה ואמה עברו לברלין, ובשנת 1914 התגרשה אוגוסטה מבעלה. בתקופה זו התחברה מגדה עם פליטה נוספת מבלגיה - ליזה ארלוזורוב, והייתה מיודדת גם עם אחיה, חיים ארלוזורוב, מראשי התנועה הציונית[1]. ארלוזורוב היה בן כתתה.[2] יש הטוענים כי אף פיתחה קשר רומנטי עם חיים ארלוזורוב, והועלתה אף תאוריית קשר המקשרת את רציחת ארלוזורוב ב-1933 לניסיון נאצי "להעלים" כל עדות לקשר זה, או לפעולת נקם אישית של גבלס[3].

בגיל 17, בדרכה חזרה מבית הספר ברכבת, פגשה מגדה את גינטר קוונדט, תעשיין בן 34 שהחזיק מאוחר יותר בחלק נכבד ממספר חברות גדולות, בהן BMW, והשניים התחתנו בינואר 1921. ב-1 בנובמבר באותה שנה נולד בנם היחיד הרלד קוונדט, שהיה בנה היחיד של מגדה ששרד את מלחמת העולם השנייה, הוא לחם בחזית כטייס בלופטוואפה ונתפס על יד כוחות בעלות הברית בשנת 1944 בהיותו חייל. הרלד מת ב-22 בספטמבר 1967, ולימים בתו התגיירה ונישאה ליהודי גרמני[4]. גינטר בילה זמן מועט עם מגדה, דבר שגרם לה לתסכול רב. ישנן עדויות כי בהיותה בת 23 היא נמשכה לבנה החורג בן ה-18, הלמוט קוונדט, שמת בשנת 1927. באותה שנה יצאו מגדה וגינטר לטיול בן שישה חודשים בארצות הברית, שם התאהב בה אחיינו של נשיא ארצות הברית הרברט הובר. לאחר גירושיה מקוונדט בשנת 1929, הוא אף נסע לגרמניה וביקש את ידה של מגדה, אירוע שהסתיים בתאונת דרכים בה היא נפצעה בצורה קשה.

נישואים שניים והקמת משפחה עם יוזף גבלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואי מגדה ויוזף גבלס בדצמבר 1931. מאחור, אדולף היטלר

מגדה, צעירה, יפה וללא צורך לעבוד (לאור הסכם גירושין נדיב), הלכה בעצת ידיד לכינוס של המפלגה הנאצית, שם התרשמה מאוד מנאומו הסוחף של יוזף גבלס, שהיה אז גאולייטר של ברלין. היא הצטרפה למפלגה בספטמבר 1930, עסקה בעבודה התנדבותית זמן מה, עד ששובצה לתפקידים פקידותיים במטה המפלגה. על אף שיש הטוענים כי היא נמשכה להיטלר עצמו (שלא רצה להתחתן בשלב זה), התחתנו גבלס ומגדה ב-19 בדצמבר 1931, כשהיטלר שימש כעד. היטלר התקרב והיה לחבר טוב של מגדה, ואף נהג לשבת עימה לשיחות ליליות. לאחר ניסיון כושל להרעיל את היטלר בינואר 1933, הוא ביקש ממגדה כי היא תכין את כל ארוחותיו.

למגדה ויוזף, אשר תוארו פעמים רבות בתעמולה הנאצית כמשפחה הגרמנית האידיאלית, נולדו 6 ילדים:

  • הלגה
  • הילדגרד (נקראה גם "הילדה")
  • הלמוט הבן היחיד
  • הולדין (נקראה גם "הולדי")
  • הדוויג (נקראה גם "הדה")
  • היידרון (שנקראה גם "היידה" או "היידי")

ששת הילדים של מגדה ויוזף גבלס מתו ב-1945 מגלולות ציאניד שניתנו להם לאחר שהורדמו.

בניגוד לתדמית המשפחה המושלמת, היו לגבלס מספר רב של רומנים, המפורסם בהם עם השחקנית הצ'כית לידה בארובה. גבלס אף שקל להתחתן עם בארובה, אך לאחר שמגדה ביקשה מהיטלר רשות להתגרש, הורחקה בארובה על מנת לא לפגוע בתדמית המשפחה המושלמת. הרחקת בארובה העציבה את גבלס עמוקות, ואף נפוצו שמועות שהוא יישלח לשרת כשגריר גרמניה ביפן[דרוש מקור]. יש הגורסים כי גם מגדה עצמה ניהלה רומן עם הנאצי הבכיר קארל האנקה[5].

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת גבלס בהרכב מלא. למעלה הרלד - בנה של מגדה מנישואים קודמים

מגדה, כמו בעלה, זכתה להטבות חברתיות ואישיות רבות עקב קרבתה להיטלר, והיא הביעה תמיכה ונאמנות ציבורית ללא סייג לפיהרר. באופן פרטי, הביעה לא אחת חששות מתוצאות המלחמה, במיוחד לאחר שהמצב בחזית הרוסית החל להחמיר. בנובמבר 1942, בעת שהאזינה עם מספר חברים לנאומו של היטלר ברדיו, היא כיבתה את הרדיו בכעס ואמרה "אלוהים אדירים, איזה שטויות!". ב-1944 היא אף אמרה על היטלר: "הוא כבר לא מקשיב לקול ההיגיון. הוא מאמין לאלו שאומרים לו את שהוא רוצה לשמוע".

אין כל עדות כי ניסתה לעזור לאביה החורג, ריכרד פרידלנדר, לחמוק ממוות, והוא נספה בבוכנוולד. בקשה אחרת לעזרה, על ידי בת חברתה של מגדה מימי בית הספר, נפלה גם היא על אוזניים ערלות. כשנשאלה על האנטישמיות של בעלה היא ענתה כי "כך הפיהרר רוצה, ויוזף חייב לציית".

בתחילת המלחמה תמכה והשתתפה באופן נלהב בתוכנית התעמולה של בעלה. תפקידים רשמיים נוספים שביצעה היו בידור נשות ראשי מדינה אחרים, תמיכה בכוחות הלוחמים וניחום אלמנות מלחמה. מגדה ניסתה לעמוד בדמות האמא הפטריוטית, למדה להיות אחות ואף עבדה בחברת האלקטרוניקה הגרמנית טלפונקן. היא התעקשה להגיע לעבודה באוטובוס, כמו עמיתותיה לעבודה.

עם החמרת מצבה של גרמניה הנאצית בחזיתות השונות החמיר גם מצבה הבריאותי של מגדה. היא סבלה מדיכאונות ואושפזה בין השאר בתחילת 1944 בסנטוריום. בעקבות קשר ה-20 ביולי סבלה מהתמוטטות עצבים והבטיחה בטלפון להיטלר שהיא מוכנה להקריב עבורו את חייה "אם הרוסים יגיעו לשערי ברלין". לקראת סוף המלחמה החלה לסבול מהפרעה עצבית שאינה ניתנת לריפוי בשם Trigeminal neuralgia. הפרעה שאינה גורמת לנזק מסכן בריאות, אך גורמת לכאב רב. הדבר גרם לאשפוזה מספר פעמים.

רציחת ילדיה והתאבדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 באפריל 1945, בעוד הצבא האדום נכנס לברלין, עברה כל משפחת גבלס לגור בפיהררבונקר. המקלחת והשירותים האישיים היחידים בבונקר היו של היטלר עצמו - והוא שמח להתחלק בהם עם מגדה וילדיה. ב-28 באפריל כתבה מגדה מכתב פרידה לבנה הרלד, שהיה שבוי מלחמה בקנדה באותו זמן. במכתב זה, השריד היחיד בכתב ידה של מגדה, היא כותבת כי על אף רצונו של הפיהרר, החליטה להישאר בבונקר, להתאבד ולהרוג את 6 ילדיה, וזאת מאחר ש"העולם ללא היטלר והתנועה הנאצית אינו שווה דבר", וכן מאחר ש"הילדים ( - ילדיה) טובים מדי לעולם הקרב ובא ללא היטלר". בעדותו האחרונה של גבלס, הוא מצהיר כי על מגדה וילדיהם להישאר ולהתאבד עמו בבונקר. את רצח ילדיו הוא הצדיק בכך ש"אם היו מבוגרים מספיק, היו גם הם בוחרים להתאבד".

ב-30 באפריל 1945 התאבד היטלר עם אשתו הטרייה אווה בראון, בעוד הסובייטים ממשיכים לכבוש את העיר. למחרת ב-1 במאי הרדימו מגדה ובעלה את ילדיהם באמצעות מורפין, ולאחר מכן רצחו אותם על ידי שבירת גלולות ציאניד בפיהם. הדעות חלוקות האם מגדה בעצמה הרגה את ילדיה, או שד"ר לודוויג שטומפפגר הרגם[6]. מגדה דיברה על רציחת הילדים למעלה מחודש לפני ביצוע הרצח, ואף סירבה למספר הצעות, בהן של אלברט שפר, למלט את הילדים מברלין. חבורות על ילדתה המבוגרת, הלגה, בת ה-12, מעידים כי היא התעוררה ונאבקה טרם מותה.

לאחר רצח הילדים יצאו מגדה ויוזף גבלס מחוץ לבונקר והתאבדו. לא ברור האם התאבדו בבליעת גלולות ציאניד ואז נורו על ידי חייל אס אס, האם נורו על ידי מכונת ירייה, או האם ירה יוזף במגדה ואז בעצמו. לאחר מותם שפכו עליהם דלק והם הוצתו ונשרפו באופן חלקי. הגופות החרוכות חלקית נמצאו ב-2 במאי על ידי כוחות סובייטים, צולמו, ופורסמו ברבים. גופות ילדיהם נקברו בחשאי על ידי הרוסים, עד 1970, אז נשרפו ואפרם פוזר בנהר האלבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכתבו של ארלוזורוב מ-21 במאי 1933
  2. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 27.
  3. ^ אנה מריה זיגמונד, נשות הצמרת הנאצית, ספריית פועלים, ה'תשס"ו (2005), עמוד 81 (הערת המתרגם). זיגמונד טוענת כי בשלב מסוים ניהלה מגדה יחסים אינטימיים עם ארלוזורוב וגבלס במקביל.
  4. ^ באתר איריש טיימס
  5. ^ כך מספר בזכרונותיו אלברט שפאר, שהיה בין היתר ידיד קרוב של בני הזוג גבלס
  6. ^ בסרט "הנפילה" המבוסס, בין היתר, על יומנה של טראודל יונגה, רוצחת מגדה את ילדיה בעצמה.