אהרן קמינקא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב ד"ר אהרן קמינקא (1945)

הרב ד"ר אהרן (ארמנד) קָמינקָא (לעיתים קאמינקא; בלועזית: Armand Kaminka;‏ 5 במאי 1866, ברדיצ'ב12 במרץ 1950, תל אביב) היה רב, מלומד, משורר ומתרגם עברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בברדיצ'ב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), לזאב וולף ושרה ביילה. בילדותו למד אצל מלמדים פרטיים ששכר אביו. בגיל 14 נכנס ללמוד בבית המדרש לרבנים בברלין (1880) שהיה בראשות הרב עזריאל הילדסהיימר. לאחר מכן הוא למד פילוסופיה, שפות המזרח וכלכלה פוליטית בהמבורג, בריגה ובאוניברסיטת ברלין, כן למד בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בסורבון ובאקול דה סיינס פוליטיק בפריז.

קמינקא קיבל תואר דוקטור ונסמך לרבנות. משנת 1893 כיהן כרב בקהילה בפרנקפורט על האודר לתקופה של חצי שנה. בין השנים 1893–1897 כיהן כרב ומטיף ה-Tempelgemeinde בפראג. לאחר מכן, מ-22 בספטמבר 1897 ועד 1900 כיהן כרבהּ הראשי של העיר אוסייק (Osijek; אז אֶסֶג; בסלבוניה) והמחוז. בשנת 1900 עבר לווינה, שם עבד כמורה בתיכון ומרצה לפילוסופיה יהודית בבית המדרש של אייזיק הירש וייס בעיר, וכיהן כמזכיר ראשי של "האליאנס היהודי של וינה" (Israelitische Allianz zu WIen, מיסודו של יוסף ריטר פון ורטהיימר). בשנת 1903 נשלח מטעם האליאנס לקישינב עם ביאליק ואחרים לחקור את הפרעות שהתחוללו בעיר זמן קצר קודם לכן.

קמינקא היה פעיל ציוני. היה בין מייסדי אגודת חובבי ציון בברלין ובשנת 1897 השתתף בקונגרס הציוני הראשון בבזל. בשנת 1912 ביקר בארץ ישראל, ופרסם את רשמיו מן הביקור בעיתונות הציונית בשפה העברית והגרמנית. לאחר השתלטות הנאצים על אוסטריה באנשלוס בשנת 1938 נעצר על ידם לתקופה קצרה, ועם שחרורו עלה לארץ ישראל וקבע את מקום מגוריו בתל אביב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1896 היה נשוי לקלרה לבית לוי (נפטרה ב-1966). ילדיהם: אפרים פליקס קמינקא (מחבר הביאור למסכת אבל רבתי בהוצאת העובד הדתי), גדעון קמינקא (אדריכל וחבר מועצת העיר חיפה) וד"ר אירנה פישר (Irene Fischer; מבכירות מדע הגאודזיה בשנות השישים והשבעים). עם צאצאיו נמנים בין השאר נכדיו ד"ר נחום קמינקא (יזם הי-טק ומקים המרכז לחשיבה פורצת דרך בישראל) ופרופ' מיכאל פישר (אנתרופולוג, המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס) וניניו ד"ר אייל קמינקא (סופר ומנכ"ל) ופרופ' גל קמינקא (פרופסור למדעי המחשב ורובוטיקה באוניברסיטת בר-אילן).

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמינקא היה בין המתרגמים הראשונים של יצירות הספרות הקלאסית לעברית. בין השאר תרגם את סנקה, סופוקלס, אייסכילוס, אוריפידס, אריסטו, מרקוס אורליוס וסאפפו. בנוסף לעבודתו כמתרגם פרסם מספר ספרי שירה ופרשנות דתית.

הוציא תרגום עברי מוער של הספר החיצוני "חזון עזרא" תחת השם "ספר חזונות אַסִּר שאלתיאל: בן יכניה מלך יהודה", מתוך הגרסאות הלטינית, הסורית והארמנית.[1]

ב-1944 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגום מכתבי מוסר של סנקה.[2] ב-1950 זכה בפרס בשנית, על תרגום "על הנפש" של אריסטו.

בנוסף לתרגומיו, חיבר קמינקא שירים ומחזה, ופרסם מאמרים רבים על המקרא, על ספרות חז"ל, על ספרות ההלכה ועל מחשבת ישראל. כן שלח ידו בפירוש המקרא, ובפירושיו גישר בין פרשנות מסורתית ובין מחקר באמצעות כלים מדעיים מודרניים. בין פירושיו: פירוש לספר ישעיהו כולל מאמר על "אחדות ספר ישעיהו ורעיונותיו היסודיים; "האליגוריות של שיר השירים"; "פירוש הגיוני לספר איוב". השתתף במפעלו המקיף של אברהם כהנא לפירוש המקרא, וכתב במסגרתו את הפירוש לשיר השירים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה ודרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אספת שירים / משירי אהרן בן-זאב קאמינקא: חלק ראשון: רנה ותפלה; שירי עצב; זמורות נכריות, פריז: א' דורלאכער, תרמ"ח 1888. [יותר לא הופיע]
  • צהרים: שירים חדשים גם ישנים, וינה: אחיאסף, תרס"ט.
  • רזי עולם: ועוד שירים, וינה: מנורה, תרפ"ז 1927.[3]
  • שבר בית אחאב: דרמה בארבע מערכות, תל אביב: מסדה, תש"א 1941. (מחזה מקראי)

מסות וספר מסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האם היהדות עולה או יורדת?, אודסה: אחיאסף, תרס"ח 1908.
  • Meine Reise nach Jerusalem: Skizzen aus Ägypten und Palästina [מסעי לירושלים: רשימות ממצרים ופלשתינה], Frankfurt a. M.: Kauffmann, 1913. (בגרמנית)

הגות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחקרים במקרא ובתלמוד ובספרות הרבנית (2 כרכים), תל אביב: דביר, תרצ"ח–תשי"א 1951. (קובץ)[4]
  • מדוע דרך רשעים צלחה?: שלשה פרקים בבחינת צדקת אלהים בעולם, על פי שיטה הגיונית, ירושלים: (דפוס אחוה), תש"א 1941. (חוברת קצרה)

ביאורים למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תורה, נביאים וכתובים עם פירוש מדעי / יוצא בהשתתפות למדנים מומחים על ידי אברהם כהנא, כרך יא: חמש מגילות: מפורשות: שיר השירים על ידי א. קמינקא; רות על ידי א. כהנא; איכה על ידי פ. פרלס; קהלת על ידי א. כהנא; אסתר על ידי ג. הירשלר, תל אביב: הוצאת מקורות, תר"ץ.
  • מקרא מפורש, כרך יב: ספר ישעיהו בצרוף מבוא ומאמר אחדות ספר ישעיהו ורעיונותיו היסודיים מאת הרב א. קמינקא; עם רשימת סדר הזמנים מאת א. א. עקביא, תל אביב: יזרעאל (ש. שרברק), 1941.
  • פירוש הגיוני לספר איוב על יסוד המסורה, תל אביב: יבנה, תש"ט 1949.[5]

מאמרים (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'מחקרים ליסודי ההלכה הכתובה במשנה ותוספתא', הצופה לחכמת ישראל שנה ט (תרפ"ה), 33–64. (יצא כתדפיס מיוחד: בודפשט: קאטצבורג, תרפ"ה 1925.)
  • 'הרעיונות הסודיים של רשב"י', בתוך: נ"ה טורטשינר, א"א קבק, א' צ'ריקובר, ב"ש שוחטמן, ספר קלוזנר: מאסף למדע ולספרות יפה מוגש לפרופסור יוסף קלוזנר ליובל הששים,‫ תל אביב: ועד היובל בהשתתפות חברת אמנות בע"מ, תרצ"ז 1937, עמ' 171–180.
  • 'תרי"ג מצוות: לפי פשט הכתובים ושיטת הרמב"ם בי"ג העקרים', הסוקר שנה ד (תרצ"ו–תרצ"ז), עמ' 65–74. (יצא כתדפיס מיוחד: בודפשט תרצ"ח 1938.)
  • 'לקדמות ספר הזוהר', סיני ז (ה'ת"ש).
  • 'Die Komposition der Scheëltoth des R. Achai und die Rhetorik in den babyl. Hochschulen,' in: Festschrift Adolf Schwarz zum siebzigsten Geburtstage, 15. Juli 1916 / gewidmet von Freunden und Schülern; unter Mitwirkung von V. Aptowitzer; herausgegeben von Samuel Krauss, Berlin: R. Löwit, 1917, pp. 437-454. (בגרמנית)
  • 'Le prophète Isaïe: nouvelles recherches sur le développement de ses idées et l’unité de son livre,' 1925? (בצרפתית)
  • 'Les rapports entre le rabbinisme et la philosophie stoicienne,' Revue des études juives 82 (1926), 233-252. (בצרפתית)

היסטוריה וביקורת תרבות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבי בקרת היסטורית: מאמרים נבחרים,‫ ניו יורק: ספרים, תש"ד 1944.
  • Studien zur Geschichte Galiläas, Berlin: 1890. [דרישות וחקירות לקדמוניות ארץ הגליל, לדברי העיר טבריה ולהתפתחות תורה שבעל פה בימי התנאים הראשונים]
  • Die Geonim und ihre Schriften in kurzen biographischen Skizzen und ausgewählten Musterstücken. Mit besonderer Berücksichtigung der geonäischen Responsen-Litteratur (vom 7. bis zum 11. Jahrhundert), Trier: S. Mayer, 1892. (Erweiterter Abdruck aus Die jüdische Litteratur seit Abschluss des Kanons, herausgegeben von J. Winter und Aug. Wünsche.) (בגרמנית)
  • Die Litteratur der Geonäischen Zeit, 638-1038, Treves, 1894. (בגרמנית)
  • Moses Maimonides als geistiger Führer in unserem Zeitalter, Wien: Verlag des Maimonides-Institut, 1926. (בגרמנית)
  • Studien zur Septuaginta an der Hand der zwölf kleinen Prophetenbücher, Frankfurt a. M.: J. Kauffmann, 1928. (בגרמנית)
  • Beiträge zur Erklärung der Esra-Apokalypse und zur Rekonstruktion ihres hebräischen Urtextes, Breslau: M. & H. Marcus, 1934 (Schriften der Gesellschaft zur Foerderung der Wissenschaft des Judentums, 38). (בגרמנית)

מהדורות מדעיות ועיבוד לכתבים יהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הדיואן לר' שלמה בונפיד, יוצא לאור בפעם הראשונה ע"פ כ"י יחיד שבאוצר הבודלייאנא באוכספורד עם הערות מאת אהרן קאמינקא, ממזרח וממערב ב (וינה תרנ"ה 1895), 107–128.
  • תחכמוני / רבי יהודה אלחריזי: נערך על פי כת"י ומהדורות שונות (מהדורה ביקורתית) עם מבוא גדול והערות על ידי א' קאמינקא, ורשה: אתיאסף, תרנ"ט 1899.
  • שאילתות דר' אחאי גאון: יוצאות לאור בפעם הראשונה על פי הנוסחאות הנכונות, אשר בכתבי-יד העתיקים באוצרות הספרים בווינא, פריז, אוכספורד ופפד"מ ושרידי כ"י מהגניזה במצרים, עם מבוא והגהות והערות מאת אהרן קאמינקא, וינה: י' שלעזינגער, תרס"ח 1908.
    • 'סידורן ומטרתן של השאילתות דרב אחאי גאון על פי כתבי היד היותר עתיקים של הספר הזה', סיני ו (ת"ש), קעט–קצב. (יצא כתדפיס מיוחד: ירושלים: דפוס העברי, ת"ש 1940.)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רעיונות מרקוס אברליוס אנטונינוס; תרגם מיונית אהרן קמינקא; עם תמונת המחבר ועם מבוא והערות מאת המתרגם, ורשה: א"י שטיבל, תרפ"ג 1922.
  • ספר חזונות אסר שאלתיאל בן יכניה מלך יהודה (הנקרא ביונית בשם ספר הנביא עזרא וברומית עזרא הרביעי): הושב בפעם הראשונה למקורו העברי מתוך התרגומים ברומית, סורית וארמינית, בשים לב לנוסחאות כתבי יד עם מבוא והערות מאת א' קמינקא,‫ תל אביב: דביר, תרצ"ו 1936.[6]
  • סנקה:
    • לוציוס אנאוס סנקא, מכתבי מוסר: מכתבים א–קכד; מתורגמים מרומית עם הערות, בידי אהרן קמינקא,‫ 2 כרכים, כרך א: ירושלים: ר' מס: בסיוע מוסד ביאליק, ת"ש 1940; כרך ב: תל אביב: הוצאת דבר בהשתתפות מוסד ביאליק, תל אביב, תש"ב 1942 (כתבי לוציוס אנאוס סניקה, 1–2).‬[7]
    • לוציוס אנאוס סנקא, שיחות פילוסופיות; מתורגמות מרומית, עם מבואות והערות והשקפה כוללת: חיי סנקא ודעותיו מאת אהרן קמינקא, 2 כרכים,‫ תל אביב: דבר בהשתתפות מוסד ביאליק, תש"ג–תש"ה 1945 (כתבי לוציוס אנאוס סניקה, 3–4).‬
    • לוציוס אנאוס סנקא, מחקרי הטבע: שבעה ספרים לפוליביוס במות אחיו; מתורגמים מרומית עם מבואות והערות ומאמרים נספחים מאת המתרגם אהרן קמינקא,‫ תל אביב: דבר בהשתתפות מוסד ביאליק, תש"ו 1945 (כתבי לוציוס אנאוס סנקה, 5).
    • לוציוס אנאוס סנקא, כתבים נבחרים; מתורגמים מרומית בלויית מבואות והערות על ידי אהרן קמינקא; הקדמה מאת מ' הדס,‫ תל אביב: דביר, תשכ"ב 1962. (ספריית דביר לעם; יצא לאחר מותו)
  • טרגדיות נבחרות של איסכלוס, סופוקלס ואופידס; מתורגמות מיונית עם הערות וביאורים ועם מבוא כולל לטרגדיה העתיקה, מאת אהרן קמינקא,‫ תל אביב: דביר, ת"ש 1940. (יצאו שוב בשנים תשי"ט–תשל"ד ותשל"ח, וכן ככותרים נפרדים בהוצאת האוניברסיטה העברית.)
  • מרגוט קלאוזנר, ספפו מלסבוס: רומן היסטורי (מתורגם מכתב היד בידי א. לובראני, תרגום השירים מיונית מאת א. קמינקא. ערך מ. סתר), תל אביב: מסדה (ספרית מועדון הספר), 1945.
  • אריסטוטלס, על הנפש; מתורגם בפעם הראשונה מן המקור היוני עם מבוא והערות על ידי אהרן קמינקא, תל אביב: דביר, תש"ט 1949.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר היובל לכבוד הרב ד"ר אהרן קאמינקא ליום מלאת לו שבעים שנה, וינה תרצ"ז.[9]
  • יעקב ישראל דינסטג, 'ד"ר אהרן קמינקא כחוקר הרמב"ם', ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי ו (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"א 1980), 54–69.
  • הלל ברזל, שירת חיבת ציון, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ח 1987, פרק 12: חותמי התקופה: אהרן קמינקא, אהרן ליבושיצקי, נח פינס, י.ל. ברוך (ברוכוביץ), אלתר יצחק לוין – "אסף הלוי איש ירושלים", עמ' 359–395.
  • 'זיכרון לראשונים: אהרן קמינקא', קתרסיס 14 (2010), 148–152.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרגומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]