אנסמבל עיתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנסמבל עיתים
מדינה ישראלישראל ישראל
משרד ראשי Emblem of Tel Aviv.svg תל אביב-יפו
מייסדים רנה ירושלמי עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהל פעילות צבי סער
תקופת הפעילות 1989–הווה (כ־33 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סרט התעודה של טל אלה "חזרה עם רנה" משנת 2018

אנסמבל עיתים הוא קבוצת תיאטרון שפועלת כמעבדה, במטרה לחפש צורות חדשות ולהרחיב את דרכי היצירה האמנותיות בתיאטרון. הקבוצה פועלת בחסות התיאטרון הקאמרי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסמבל עיתים הוקם ב-1989 על ידי רנה ירושלמי, יחד עם מעצב הבמה והתפאורן משה שטרנפלד כתיאטרון נסיוני, במטרה לחקור את מהויות התיאטרון ולחשוף את תפקידו בתוך השינויים החברתיים והתרבותיים של זמננו[1]. במסגרת האנסמבל ההכנות והחזרות לכל מופע מתקיימות כתהליך מעבדתי ולא מסחרי. בתהליך זה נחקרת מחדש בכל פרויקט שאלת היחסים בין כל מרכיבי התיאטרון - חלל, זמן, קהל, שחקן, שפה, תנועה והקומפוזיציה עצמה. בסוף התהליך מתפתחת שפה בימתית חדשה שיוצאת מהחוקיות הקיימת וממציאה את עצמה מחדש.

האנסמבל החל לפעול במרכז ביכורי העתים בתל אביב, מכן שמו[1].

ההפקה הראשונה של האנסמבל הייתה "המלט" מאת ויליאם שייקספיר עם שולי רנד בתפקיד הראשי. ההצגה הועלתה לראשונה באוקטובר 1989 בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, וזכה לביקורות חיוביות[2]. הצלחתו הובילה לייסוד האנסמבל כלהקה קבועה, לאחר שהתיאטרון הקאמרי הזמין את האנסמבל להופיע עם "המלט" באולם החזרות שלו[3]. ההצגה רצה בין השנים 19891993 והועלתה בפסטיבל הבינלאומי של שייקספיר בבראונשוויג ובאקדמיית ברוקלין[4][5].

בשנת 1991 העלה האנסמבל את "וויצק" בעיבדה וביימה ירושלמי על פי גאורג ביכנר, שוב בכיכבו של שולי רנד[6].

בשנת 1993 העלה האנסמבל את "רומיאו ויוליה" מאת שייקספיר.

בשנים 19962000 העלה האנסמבל את "פרויקט התנ"ך", עיבוד של טקסטים מהתנ"ך בארבעה חלקים: "ויאמר", "וילך", "וישתחו, "וירא"[7].

בשנת 2002 עבר האנסמבל לפעול מאולם נחמני. האולם שבמקור הכיל 600 מקומות ישיבה הוקטן ל-90 מקומות, ובשאר השטח הוקמו חדרי חזרות ומחסן תפאורת עבור האנסמבל[8]. באותה שנה העלה האנסמבל את המחזה ""מיתוס"" שכרך יחדיו קטעים מטרגדיות של אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס וטקסטים מודרניים[9].

בשנת 2005 העלה האנסמבל את "שלוש אחיות"[10].

בשנת 2007 העלה האנסמבל את "חלום ליל קיץ" מאת שייקספיר[11].

בשנת 2008 העלה האנסמבל את "הדיבוק"[12].

בשנת 2010 העלה האנסמבל את "הרצל"[13].

בשנת 2012 העלה האנסמבל את "הטייפ האחרון של קראפ", מחזה בן מערכה אחת, מאת סמואל בקט[14].

בשנת 2013 העלה האנסמבל את "המלך הולך למות" מאת אז'ן יונסקו[15]. המחזה זכה בשני פרסי קיפוד הזהב, הצגת השנה ובמאי השנה[16].

בשנת 2015 העלה האנסמבל את "פר גינט"[17]. המחזה זכה בשני פרסי קיפוד הזהב[18].

בשנת 2017 העלה האנסמבל את "סוף משחק"[19]. באותה שנה גם העלה את המחזה "טימון איש אתונה".

ביוני 2016 עיריית תל אביב החליטה על סגירת אולם נחמני, מאחר שהוא היה צריך שיפוץ מקיף בעלות של כ-30 מיליון שקלים. לאחר שהושקעו כספים רבים בשיפוץ אולם תיאטרון הבימה, הסינמטק, היכל התרבות וחידוש בניין תיאטרון בית ליסין (פסאז' הוד), החליטה העירייה לא להקצות כספים למבנה תיאטרון נוסף בעיר[8]. בעקבות סגירת האולם "אנסמבל עיתים" נאלץ למכור את רוב הציוד שאכסן במבנה, והוא עבר לפעול במקלט ציבורי[20].

תפיסה אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי סהר, הבמאי והמנהל האמנותי של אנסמבל עיתים, ממשיך את מסורת האנסמבל לשאיפה למקוריות בכל פרויקט. כתלמיד של רנה ושחקן באנסמבל צבי ממשיך בדרכו את רוח האנסמבל באמצעות מחקר, עבודת יצירה משותפת, פיתוח אלמנטים חזותיים ושימוש בערוצים עכשוויים.

הפרפורמרים במופעים מגיעים מעולמות שונים: תיאטרון, מוזיקה, צילום, אמנות פלסטית, מחול ובובנאות. כולם לוקחים חלק בתהליך היצירתי בשיתוף הבמאי או הבמאית ותוך כדי כך משכללים את מיומנויות המשחק והמופע שלהם.

הצגות האנסמבל כיום מבוססות על שפת ה-PuppetCinema שאותה פיתח סהר.

הצגותיו "הדרך לעין חרוד", "גוליבר", "פתאום דפיקה בדלת", "מסע בין חלמונים", ו"מתיא" זוכות להצלחה בינלאומית ולשבחי הביקורת.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992, במסגרת זכייתה של רנה ירושלמי בפרס משה הלוי לאמנות הבמה, ציינו השופטים כי האנסמבל הוא:”מן התופעות האסתטיות המעטות בארץ ובעולם שניתן ליחס להן את התואר 'חשובות'... יחודו של האנסמבל בכך שאינו מטשטש את אישיותו של השחקן הבודד ובנכונות לבחון אמיתות מאובנות שנספחו ליצירות קלאסיות“[21].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אליקים ירון, רנה ירושלמי: שעור בתיאטרון ניסויי, מעריב, 23 בדצמבר 1988
  2. ^ המלט אחר, מעריב, 18 באוקטובר 1989
    שוש אביגל, אז איו היה? היה "המלט", חדשות, 20 באוקטובר 1989
    עדנה פלידל, המלצה - המלט, חדשות, 30 באוקטובר 1989
  3. ^ שוש אביגל, המלט גמדי, חדשות, 31 באוקטובר 1989
  4. ^ תמי לוביץ, רינה ירושלמי חזרה מגרמניה עם ביקורות מצוינות והזמנה לחזור לשם עם "וויצק" של גיאורג ביכנר, חדשות, 27 בנובמבר 1990
    תמי לוביץ, המלט נוסע לגרמניה, חדשות, 31 באוקטובר 1990
  5. ^ שוש אביגל, נוסעות לניו יורק, חדשות, 3 בינואר 1992
  6. ^ שוש אביגל, ירושלמי עשתה את זה שוב, חדשות, 7 באוקטובר 1991
    תמי לוביץ, מהמלט לוויצק, חדשות, 12 ביולי 1990
  7. ^ דוד שליט, ‏ותאמר. ותלך, באתר גלובס, 19 ביוני 2003
  8. ^ 1 2 יאיר אשכנזי, אולם נחמני 4 ייסגר סופית בגלל סירוב עיריית תל אביב לשפצו, באתר הארץ, 21 ביוני 2016
  9. ^ בתיה גור, סדק במיתוס, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
    נילי ברקן, ‏המיתוס לא נשבר, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2002
  10. ^ מיכאל הנדלזלץ, לאן נעלמה המנצחת, באתר הארץ, 27 ביוני 2005
  11. ^ מיכל בעדני, עכבר העיר, התגשמות החלום, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2006
    נתי אורנן, עכבר העיר תל אביב, ביער, ביער, באתר הארץ, 19 בינואר 2007
    מיכאל הנדלזלץ, אינני יכול להושיט ידי לקוצר ידם, באתר הארץ, 13 בינואר 2007
  12. ^ ציפי שוחט, עכבר העיר, הדיבוק של רנה ירושלמי, באתר הארץ, 18 ביולי 2008
    קובי ניב, ‏לדפוק חתונה, באתר גלובס, 15 ביולי 2008
  13. ^ איתן בר-יוסף, עכבר העיר, הרצל של רינה ירושלמי: בלי זקן ועם הרבה סגנון, באתר הארץ, 26 במאי 2010
    טל פרי, ‏הרצל יאמר, באתר גלובס, 30 ביולי 2009
  14. ^ מיכאל הנדלזלץ, "הטייפ האחרון של קראפ": זיוף בפרט החשוב ביותר, באתר הארץ, 1 במאי 2012
  15. ^ רון שוורץ, ‏מתים רק פעם אחת, באתר גלובס, 11 ביולי 2013
    מיכאל הנדלזלץ, "המלך הולך למות": יחי המלך דורון, באתר הארץ, 14 ביוני 2013
  16. ^ תמר רותם, "המלך הולך למות" בבימויה של רינה ירושלמי היא זוכת "קיפוד הזהב" ל-2013, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013
  17. ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, פר גינט: חוויה תובענית, אך משתלמת, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2015
  18. ^ יאיר אשכנזי, הקברט הסאטירי "הפסקת אש" זכה בפרס הצגת השנה בפרינג', באתר הארץ, 19 בנובמבר 2016
  19. ^ ננו שבתאי, בקט היה מאשר את "סוף משחק" של רנה ירושלמי, באתר הארץ, 4 ביוני 2017
  20. ^ יאיר אשכנזי, כלת פרס ישראל רנה ירושלמי ירדה למקלט, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2016
  21. ^ יואב בירנברג, העזה, מקוריות ופייטנות, חדשות, 10 בספטמבר 1992