מדינת קליפורניה נגד מארי

מדינת קליפורניה נגד מארי (ידוע גם בשמות "העם נגד מארי" או "אנשי מדינת קליפורניה נגד קונרד רוברט מארי") הוא משפט פלילי אמריקאי שנערך כנגד הרופא האישי של מייקל ג'קסון קונרד מארי שהואשם במותו של הזמר בשוגג לאחר שנקבע כי סיבת מותו של הזמר היה ממנת יתר של פרופופול. המשפט החל ב-27 בספטמבר 2011 בבית המשפט העליון המחוזי של לוס אנג'לס, קליפורניה. המשפט תועד בטלוויזיה והשופט אשר ניהל את המשפט היה מייקל פסטור. ב-7 בנובמבר אותה שנה הגיע פסטור להכרעה בפסק הדין ומצא את מארי אשם.

התובעים בתיק היו סגני התובע המחוזי בלוס אנג'לס דייוויד וולגרן ודבורה ברזיל ואילו הסנגורים במשפט היו אדוארד צ'רנוף, מת'יו אלפורד, ג'יי מייקל פלנגן ונארג גורג'יאן. הסנגורים טענו כי טען שג'קסון, שהיה עייף ותחת לחץ מחזרות, נטל שמונה טבליות של לוראזפאם ובנוסף הם טענו כי כאשר ד"ר מארי יצא מהחדר ג'קסון נטל בעצמו מנה של פרופופול שעם הלוראזפאם בעצם נגרם מותו של ג'קסון. בנוסף הסנגורים הציגו הוכחות כי ג'קסון בילה עם מארי לפחות שישה לילות בשבוע בהם התחנן בפניו שייתן לו תרופות חזקות מספיק בשביל להרדים אותו.

מארי אמר לרשויות שג'קסון להוט במיוחד לקבל פרופופול, כשתרופות הרגעה עוצמתיות אחרות לא הצליחו להרגיע אותו. העדויות הצביעו על כך שפרופופול, בשילוב עם תרופות אחרות במערכת של ג'קסון, מילאו את תפקיד המפתח במותו. בשנת 2011, חבר המושבעים מצא את מארי אשם לאחר כשמונה שעות של דיון, והוא נידון לארבע שנות מאסר, אך שוחרר לאחר שנה ו-11 חודשים עקב התנהגות טובה וגם בגלל אסירים נוספים שהיו צריכים להיכנס לכלא.

ציר הזמן של המשפט

27 בספטמבר 2011, היום הראשון

המשפט נפתח עם הצהרות מצד שני הצדדים. לאחר מכן השופט צפה בתצלום של ג'קסון שוכב על אלונקה לאחר שכבר הוכרז כמת. לאחר מכן חבר המושבעים האזין לקלטת בה אמר ג'קסון דברים אחרונים לפניי מותו. עורך דינו של מארי אמר לבית המשפט שמארי אינו אשם במותו של ג'קסון, שג'קסון נתן לעצמו מנת תרופות שהרגה אותו כל כך מהר שג'קסון "אפילו לא הספיק לעצום את עיניו". "מה שקרה במהלך הזמן הזה הוא שהמעשים והמחדלים של הרופא האישי של מייקל ג'קסון קונרד מארי הובילו ישירות למותו בטרם עת בגיל 50", אמר התובע וולגרן. "האמון השגוי הזה בידו של קונרד מארי הוא הגורם למותו של מייקל ג'קסון". הוסיף הובע לומר. לאחר דברים אלו העד הראשון, קני אורטגה, זומן להעיד.

28 בספטמבר 2011, היום השני

מייקל ווליאמס, עוזרו האישי של ג'קסון עלה להעיד.

29 בספטמבר 2011, היום השלישי

שני חברים לשעבר בצוות של ג'קסון, שומר הראש אלברטו אלוורז והשף קאי צ'ייס, עלו לדוכן העדים. אלוורז היה האדם הראשון שנכנס לחדר השינה של ג'קסון לאחר שמארי הפעיל את האזעקה. הוא ציין שמארי ביקש ממנו להניח בקבוקונים מהארון שליד המיטה של ג'קסון בשקית ולהביא לו בקבוק המכיל תמיסת IV (תמיסה המכילה מלח) ובקבוק נוסף שנראה לפי אלוורז כמו בקבור פרופופול לפניי שהתקשר לאמבולנס.

30 בספטמבר 2011, היום הרביעי

עדים נוספים נקראו לדוכן העדים. בוב ג'ונסון, הבעלים של חברה המייצרת מדי דופק, העיד ראשון. העד הבא היה מטופל לשעבר של שמארי, רוברט ראסל מלאס וגאס. העד השלישי היה הפרמדיק הראשון שנכנס לביתו ולחדר השינה של ג'קסון, ריצ'רד סניף. העד הרביעי היה הפרמדיק מרטין בלונט. ד"ר רישל קופר, רופאה בחדר מיון במרכז הרפואי UCLA, העידה לאחר מכן. על אף שלא נקבע מותו עד זמן מה לאחר שהגיעו לבית החולים (14:26), הפרמדיקים מעולם לא ראו סימני חיים מהרגע שבו נכנסו לראשונה לחדר השינה של ג'קסון (12:26).

3 באוקטובר 2011, היום החמישי

קופר המשיכה להעיד, היא דיברה על פעולות ההחייאה שנעשו על מנת להציל את ג'קסון ודיברה על התרופות שניתנו על מנת לעשות פעולות אלו אשר ביניהם היו וזופרסין, אטרופין ודופמין. בנוסף היא טענה כי מהרגע שג'קסון נמצא ועד הרגע בו הוכרז מותו צוות ההחייאה לחץ על החזה שלו ואף נעשה שימוש בצינור אנדוטרכיאלי.

קופר העיד כי ג'קסון מת קלינית עם הגעתו לבית החולים, וכי מארי אמר לה שנתן לג'קסון 2 מ"ג של לוראזפאם מתישהו מוקדם יותר באותו יום, ואז עוד 2 מ"ג, מה שגרם לג'קסון ללקות בדום לב.

במהלך החקירה הנגדית, נשאלה קופר על השפעתו של פרופופול כחומר הרגעה. לדבריה המנה ההתחלתית המומלצת לנתינת התרופה היא מיליגרם ואת המנה מזריקים לזרוע של החולה. היא אמרה כי התהליך מתרחש בין דקה לדקה וחצי וכי הצוות מפקח כל הזמן על המטופל. בנוסף היא אמרה כי מהרגע שבו ניתנת התרופה לוקח לה כ-10 דקות להשפיע. כשנשאלה מה תהיה ההשפעה של "25 מ"ג במשך 3–5 דקות" על מטופל, היא השיבה שהיא לא מצפה שתהיה לכך השפעה. כשנשאלה לגבי מתן פרופופול באמצעות טפטוף IV, היא אמרה שזה קורה רק אם המטופל עובר אינטובציה והאפקט הרצוי הוא הרגעה עמוקה.

ליד חבר המושבעים היו עובדים של חברות AT&T ו-Sprint Corporation אשר הדריכו את המושבעים כיצד להוריד את רשומים מהטלפון של מארי מיום מותו של ג'קסון.

ד"ר טאו נגוין קרדיולוג מהמרכז הרפואי של UCLA, העידה שהיא התבקשה באותו יום כדי לעזור בטיפול ב"מטופל V.I.P בשם מייקל ג'קסון". היא התרשמה שהמטופל "מקודד", כלומר עבר החייאה שהצליחה חלקית. עוד היא העידה שכאשר מארי הגיע לבית החולים, הוא היה "מיואש והרוס", והוא אמר לצוות: "אל תוותרו בקלות, נסו להציל את חייו". בהמשך היא דיבר העל ההשפעה של לוראזפאם, התרופה שלטענת מארי התחילה את דום הלב של ג'קסון. לדבריה התרופה כי התרופה מיועדת להרגעה אך היא גם גורמת להירדמות ולדום נשימה. בחקירה הנגדית היא נשאלה האם התרופה מיועדת גם לאנשים הסובלים מנדודי שינה והיא ענתה בחיוב.

לאחר מכן היא המשיכה לדבר על פלומאזניל. היא טענה כי תרופה זו היא נגד תרופותת אטיבן. היא טענה כי תרופו אטיבן יכולות לגרום למטופל לדיבור מעורפל אבל פרופופול לא. היא המשיכה ואמרה כי פרופופול זוהי תרופה שניתנת לשימוש רק בבית חולים ביחידה לטיפול נמרץ או בחדר פרוצדורות וכי התרופה ניתנת על ידי צוות מומחים אשר כולל בין היתר רופא מרדים. בנוסף היא אמרה כי במהלך הפרוצדורה נדרשת בהישג יד גם עגלת החייאה והליך ניטור.

4 באוקטובר 2011, היום השישי

סטייסי ראגלס, מישל בלה וסייד אדינג, שכל אחד מהם היה בקשר עם מארי ב-25 ביוני 2009, העידו על מערכות היחסים שלהן עימו. אנדינג, מי שנחשבת לאדם שמארי דיבר איתו כשהבחין שג'קסון לא נושם טענה כי היא שמעה במהלך השיחה שיעול ומלמול שלא הפסיק במשך 3–4 דקות.

בת זוגו של מארי ניקול אלוורז העידה גם היא במשפט. אלוורז הייתה האדם שמארי התקשר אליו כשהיה באמבולנס עם ג'קסון והוא הופיע בדירתה מאוחר יותר באותו הערב.

טים לופז, המועסק בשירותי המרקחת "אפליד", יצר קשר עם מארי בנוגע לרכישות של פרופופול ובנוקווין. הוא העיד על הזמנות שהוציא מאריי עבור פרופופול ועבור קרם בנוקווין, לשימוש בטיפול במחלת הוויטיליגו, מאפריל עד יוני 2009 (225 בקבוקונים בסך הכל). הזמנות הפרופפול של מאריי נותבו דרך משרדו בלאס וגאס ולאחר מכן נשלחו לדירתו של אלווארז בלוס אנג'לס. הוא גם הזמין כמויות הולכות וגדלות של פרופופול ככל שחלף הזמן.

5 באוקטובר 2011, היום השביעי

סאלי הירשברג, עובדת שירות לקוחות ומכירות של חברת "Seacoast Medical", מפיצת תרופות באומהה, נברסקה, נקראה לראשונה לדוכן. העדות כללה פרטים על התנהלותו של מארי עם המשרד: הוא פתח חשבון בדצמבר 2006; הזמין פריטים רפואיים שונים במהלך אפריל 2009, כולל סט IV; וביטל הזמנה לאיסוף שתן ב-26 ביוני 2009. הירשבג העידה בחקירה הנגדית כי הזמנת פריטים אלו הם אינם חריגים עבור רופא המתמחה בטיפול קרדיווסקולרי.

סטיבן מרקס, בוחן לזיהוי פלילי בתחום המחשבים שעבד עבור ה-המנהל לאכיפת הסמים בווירג'יניה במהלך יוני 2009, העיד לאחר מכן. הוא ביצע ניתוח של האייפון של מארי וחילץ ממנו צילומי מסך, מיילים והקלטות. המיילים התייחסו להערות רפואיות בכתב יד עבור החולים עומאר ארנולד ופול פארנס, שהם היו שני השמות שג'קסון השתמש בהם תחת טיפולו של מארי.

בנוסף הוצגו גם הודעות דוא"ל הנוגעות לביטוח של ג'קסון בזמן שהותו בלונדון. חברת הביטוח אישרה כי מארי היה הרופא היחיד של ג'קסון מאז 2006, וכי הם רצו דיווחים ותיעוד רפואי מעמיק מאוד ובדיקה של ג'קסון במהלך החזרות לפני שהסכימו לבטח אותו. אם כי ככל הנראה ג'קסון סירב לאשר לשלוח את התיעוד הרפואי שלו.

במהלך העדות הושמעה הקלטה של שיחה בין מארי לג'קסון מה-10 במאי 2009. בהקלטה ג'קסון דיבר על ריפוי העולם ועזרה לילדים כיוון שלא הייתה לו ילדות, בדיבור מעורפל, כמעט בלתי מובן. ההקלטה הסתיימה בשאלה של מארי: "אתה בסדר?" ועם תשובתו של ג'קסון "אני ישן".

הבאה לתת עדות הייתה אליסה פליק, חוקרת מקרי מוות במחוז לוס אנג'לס בשמונה השנים האחרונות. תפקידיה כוללים חקירת מקרי מוות (טבעי/התאבדות/רצח) ועבודה עם גורמים רפואיים כדי לקבוע את סיבות המוות. פליק הלכה למרכז הרפואי של UCLA בשעה 17:20 ב-25 ביוני 2009, כדי לבחון את גופתו של ג'קסון ולקבל מידע על מותו. היא בדקה את הגופה בחדר פרטי וכן הערות ותצלומים וחיפשה פצעים/פציעות חיצוניות; כל סימן אשר יעיד על סיבת המוות. לא נמצאו כאלה. היא לקחה ארבעה בקבוקוני דמו של ג'קסון לבדיקת רעילות והלכה לביתו של ג'קסון כדי לבצע חקירה במקום. בעודה בחדר השינה של ג'קסון, היא מצאה בקבוק פרופופול ריק של 20 מ"ל ובקבוק פלומאזניל ריק של 5 מ"ל על הרצפה ליד השידה שליד המיטה. היא גם גילתה תרופות מרשם אחרות, כגון דיאזפאם, לורזפאם וטמסולוזין (פלומקס), בקבוק אחד שנרשם לג'קסון וכמה תרופות שנרשמו על ידי אלן מצגר. תרופות נוספות שנמצאו היו בנוקווין, הידרוקינון, לידוקאין ומיכל חמצן ליד המיטה. ציוד רפואי שכלל פדים לאלכוהול, מזרק 10 סמ"ק ללא המחט, צנתר IV על הרצפה מתחת למנשם ידני, בקבוק אספירין, קופסת מזרקים, קטטרים, קנקן שתן ומוט IV עם שקית מלח וצינור עטוף מעליו נמצאו גם הם.

בנוסף היא גם מצאה שלוש שקיות אשר שקית אחת הכילה ערכה לבדיקת לחץ דם ו-3 בקבוקי לידוקאין, שקית שנייה הכילה פסולת רפואית כמו בקבוקונים ריקים וכוס שתן והשקית השלישית הכילה שקיות ריקות של תחבושות, שקיות צנתר ריקות, פדים לאלכוהול, כיסוי לתחבושות, חבילת מזרקים ריקה, ארבעה פקקים של בקבוקוני תרופות ומכסה למחט. בנוסף גם השקית עם המלחים באותה קרועה ובקבוק פרופופול כמעט ריק היו גם הם בפנים. בנוסף תכולת השקית גם כללה תיק קטן שבתוכו היו עוד בקבוקי של 100 מ"ל ו-20 מ"ל מלאים ברמות שונות כאשר חלקם פתוחים וחלקם סגורים וזה בנוסף לבקבוקים עם לוראזפאם, פלומאזניל, לידוקאין ובנוקווין וכרטיסי ביקור של מארי.

6 באוקטובר 2011, היום השמיני

פליק מאשרת שוב מספר מהדברים שהיו ליד מיטתו של ג'קסון. לאחר מכן פליק סיפרה שהיא הוציאה צו שמורה על מארי להגיש את הרישומים הרפואיים של ג'קסון היא טענה כי אכן כל הרישומים הוגשו לה אך מלבד אלו של 2009. לאחר מכן ההגנה מעמתת את פליק עם מספר טעויות שביצעה במהלך הבדיקה כמו העובדה שהרימה בקבוק לפניי שהיא צילמה אותו ורק לאחר מכן צילמה אותו, אי צילום של מספר דברים שציינה שמצאה ואף ציינה מספר הערות שפליק כתבה ואז מחקה. בנוסף גם ההגנה עימתה את פליק עם מספר דברים שהיא ציינה שמצאה אך לא תיעדה אותם בכתב.

לאחר מכן נקרא להעיד דן אנדרסון, חוקר רעלים הראשי במשרד החוקר מקרי המוות עם נייסון של 21 שנים בתחום. הוא בדק דם ושתן שנלקחו מג'קסון ב-UCLA ובנתיחה שלאחר המוות ב-26 ביוני 2009. בדם שנלקח מוריד הירך היה נראה כי הדם היה מהול בפרופופול (2.6 מיקרוגרם/מ"ל), לידוקאין (0.84 מיקרוגרם/מ"ל) ולוראזפאם (0.169 מיקרוגרם/מ"ל). דם שנלקח מליבו של ג'קסון נראה כי היה מהול בפרופופול (3.2 מיקרוגרם/מ"ל), לידוקאין (0.68 מיקרוגרם/מ"ל), דיאזפאם (<0.1 מיקרוגרם/מ"ל), לוראזפאם (0.162 מיקרוגרם/מ"ל), מידאזולם (4.6 מיקרוגרם/מ"ל) ו-5.1% המוגלובין. בקבוקוני דם שנלקחו מג'קסון ב-UCLA נמצאו כמכילים פרופופול (4.1 מיקרוגרם/מ"ל). תוצאות נוספות כללו תוצאות של בדיקת כבד אשר היה ספוג בלידוקאין (0.45 מיקרוגרם/מ"ל) ופרופופול (6.2 מיקרוגרם/מ"ל)), בדיקת קיבה אשר נמצאה כספוגה בלידוקאין (1.6 מיקרוגרם/מ"ל) ופרופופול (0.13 מיקרוגרם/מ"ל), בדיקת שתן אשר נמצא כי היה מהול בלוראזפאם, לידוקאין, מידאזולם, פרופופול ואפדרין והומור זגוגי אשר היה סוג בפרופופול (0.4 מיקרוגרם/מ"ל). פרופופול נמצא בכל שמונת הדגימות. כמו כן, נבדקו המזרק והבוכנה בנפח 10 סמ"ק, קנה המזרק, הנוזל במזרק וצינורית ה-IV (בהם נמצאו פרופופול ולידוקאין). בדגימות לא נמצאו אלכוהול, ברביטורטים, קוקאין, היפנוזה מרגיעה, מריחואנה, מתאמפטמין, אופיאטים, קודאין, מורפיום, הידרוקודון או דמרול.

בחקירה הנגדית העיד אנדרסון כי ישנה חלוקה מחדש של החומרים בדם לאחר המוות, מכאן שנמצאו ריכוזים שונים של תרופות בחלקים שונים בגוף מהם נכנסו בתחילה. עוד נשמע כי: קנקן השתן מחדר השינה יכול להיות מימים קודמים ואולי אפילו לא השתן של ג'קסון, שהכמות הנמוכה של פרופופול בהומור הזגוגי הייתה זניחה, ושלא נמצא פרופופול על ה-IV. המקום היחיד שהוא נמצא היה בחלק התחתון של הצינור והמזרק; לא ניתן היה לקבוע את פרופורציות התרופה.

7 באוקטובר 2011, היום התשיעי

דן אנדרסון המשיך לענות על שאלות לגבי רמות התרופות במערכות של ג'קסון והחומרים שנמצאו בשקית ה-IV (ללא תרופות), צינורות ומזרקים (שבהם נמצאו פרופופול ולידוקאין) שנמצאו בחדר השינה של ג'קסון. רמת הלורזפאם במערכת של ג'קסון (0.162 מיקרוגרם/מ"ל) הייתה בטווח הטיפולי (0.1-0.2 מיקרוגרם/מ"ל). הוכח כי הכמות הכוללת של לוראזפם בקיבה של ג'קסון הייתה 0.046599 מ"ג; בערך 1/43 טבליה של 2 מ"ג. צוין שאם היה הרבה מחומר מסוים בדם אבל לא הרבה בשתן אז זה נלקח; ניתן לומר אותו דבר לגבי חומרים בקיבה.

פליק נזכרה שהיא צריכה להבהיר כמה בעיות בתמונות ובמיקום הפריטים בצילומים שעליהם העידה ב-6 באוקטובר.

הבא שנקרא להעיד היה הבלש סקוט סמית' ממשטרת לוס אנג'לס. עם ניסיון של 24 שנים במשטרה (20 שנים מתוכם כבלש), הוא עבד במחלקת רצח ושוד במהלך יוני 2009. ב-25 ביוני 2009, הוא נכנס לחדר המיון של UCLA בשעה 16:25 ונשאר עד 19:00. באותה תקופה הוא לא ראה את מארי, אבל אסף צילומי טלוויזיה במעגל סגור של יציאתו של מארי מהמיון ב-16:38 והופעתו בלובי המערבי ב-17:02. לפני שסמית' עזב, היו לו ראיונות קצרים עם מוחמד ואלווארז. לאחר מכן הלך סמית' למעון קרולווד כדי לסייע ולתמוך בחוקרי חוקר המוות. כולם יצאו מהבית בשעה 21:30, והאבטחה של ג'קסון נותרה אחראית על הבית. ב-26 ביוני, סמית' השתתף בנתיחה שלאחר המוות, שנדחתה בהמתנה לטוקסיקולוגיה, ואז חזר לבית כדי להמשיך ולחקור כי משפחת ג'קסון מסרה כמה חפצים למשטרה (ביניהם קנאביס רקוב בערכת גילוח, קרם, נייר, מעטפה). בתוך ערכת הגילוח היה בקבוק טמאזפאם שנרשם על ידי מארי לעומאר ארנולד מתאריך 26 בספטמבר 2008. בעודו בבית, סמית' מצא כמה בקבוקי גלולות ריקים בחדר האמבטיה הראשי.

בזמן שסמית' היה על הדוכן, ראיון משטרה בן שעתיים עם מארי, שנערך 48 שעות לאחר מותו של ג'קסון, הושמע לבית המשפט. הוא נערך במלון ריץ' קרלטון, ואורלנדו מרטינז שאל את השאלות; צ'רנוף נכח במקום. נשמע שמארי פגש את ג'קסון לראשונה ב-2006, מאבטח (בנו של חולה) ביקש ממארי לפגוש אותו, ומארי טיפל לראשונה בילדיו של ג'קסון בשפעת. אמיר (מייקל אמיר ויליאמס) אמר למארי שמייקל ג'קסון היה רוצה שמארי יהיה שם להופעות. מארי הבין שהוא יהיה עובד של ג'קסון, אבל אז גילה ששכרו ישולם על ידי AEG Live. מארי אמר שג'קסון לא היה אדם שאכל טוב, והוא כנראה פנה לרופאים בגלל בעיות שהוא לא חשף למארי. נשמע שמארי בילה שישה לילות בשבוע בביתו של ג'קסון, ללא ימי ראשון, ובדרך כלל היו רק הילדים של מארי, ג'קסון וג'קסון עצמו בבית.

בין הטענות של מארי בהצהרה המוקלטת שלו למשטרה:

• אמיר התקשר לומר שג'קסון סיים את החזרות ב-00:10 ושהוא יפגוש אותו בבית. אמיר הגיע לשם ב-00:30; ג'קסון הגיע בין 1:05 ל-1:10.
• ג'קסון התקלח; מארי מרח קרם על גופו בגלל בעיות דרמטולוגיות.
• בשעה 1:30, מארי שם טפטוף מי מלח IV ברגלו של ג'קסון לטיפול בהתייבשות כתוצאה מהחזרות ונתן לו ואליום (10 מ"ג, טבליה אחת, שנלקחת דרך הפה) כדי לעזור לו לישון אבל הוא לא הצליח להירדם.
• בשעה 2:00, מארי נתן לג'קסון 2 מ"ג של לוראזפאם מדולל בתמיסת מלח ודחף באיטיות במשך 2–3 דקות לתוך קו ה-IV. הוא ראה את ג'קסון נשאר ער לגמרי במשך שעה. ג'קסון התלונן שהוא לא יכול לישון.
• בשעה 3:00, מארי נתן לג'קסון 2 מ"ג מידאזולם. ג'קסון עדיין היה ער. מארי ניסה לגרום לג'קסון לעשות מדיטציה והנמיך את האורות והמוזיקה. עיניו נעצמו והוא נרדם בין 3:20 ל-3:30; כעבור 10–12 דקות הוא שוב היה ער.
• בשעה 4:30 ג'קסון עדיין היה ער והתלונן, "אני צריך לישון, אני חייב להיות מוכן להופעות, אצטרך לבטל את סיבוב ההופעות כי אני לא יכול לתפקד אם אני לא ישן". "התרופה לא עובדת."
• בשעה 5:00, מארי נתן לג'קסון 2 מ"ג לוראזפאם. ג'קסון עדיין היה ער והתלונן על ביטול החזרות, על אי סיפוק מעריצים ועל לחץ רב.
• בין 6:00 ל-6:30 ג'קסון עדיין היה ער והתלונן
• בשעה 7:30, מארי נתן לג'קסון 2 מ"ג מידאזולם. זה לא השפיע, והוא תהה מדוע ג'קסון לא מגיב.
• בשעה 10:00, ג'קסון עדיין היה ער. הוא אמר שהוא רוצה "חלב" (פרופופול) כדי שיוכל לישון, ואמר "אני יודע שזה עובד".
• בשעה 10:40, ג'קסון אמר "פשוט תגרום לי לישון, לא משנה מה", "אני לא יכול לתפקד בלי שינה", "אני חייב לבטל הופעות". מארי טען שהוא היה בלחץ רב מג'קסון, אז הוא עבר לפרופופול.
• בשעה 10:50, מארי נתן לג'קסון מינון של 25 מ"ג פרופופול מדולל בלידוקאין שהוזל באיטיות במשך 3–5 דקות. נעשה שימוש בלידוקאין מכיוון שהפרופופול יכול לשרוף את הכלים. הייתה לזה השפעה מהירה מאוד.
• בגלל התרופות האחרות בגוף שלו, מארי נתן 25 מ"ג (המינון הרגיל היה 50 מ"ג) לפני תחילת הטפטוף כדי לשמור עליו ישן. מארי נשאל באיזו תדירות הוא נתן לג'קסון את "החלב", והוא ענה: "חודשיים, כל יום". הוא גם נשאל: "לפני שהפכת לרופא שלו, האם ידעת שהוא לוקח את זה?" מארי אמר שהוא הופתע עד כמה ג'קסון ידע על התרופה. הוא ידע שזה עובד, הוא ידע כמה להכניס, ידע איך להזריק את זה, הוא אמר שזה הדבר היחיד שעובד, צריך את הלידוקאין איתו כדי לעצור את השריפה שלו (ג'קסון קרא לזה נגד שריפה, "אנטי - צריבה עושה את זה נוח"). רופאים אחרים אפשרו לג'קסון לדחוף את זה בעצמו, ומארי "לא היה מרשה את זה" כי זה גרם לו לישון באופן מיידי. מארי כל הזמן אמר לג'קסון שזו הייתה שינה מלאכותית. מורי אמר שהוורידים של ג'קסון היו גסים, התייבשו והיו מלאים בקרישי דם שנגרמו משימוש רב מדי ב-IV לאורך זמן. הוא לא הצליח לקבל IV בידיו.
• בשעה 11:00, ג'קסון ישן אך לא נחר. בדרך כלל הוא היה בשינה עמוקה נוחר, אז מארי חשב שג'קסון יתעורר שוב. מארי התבונן בג'קסון. ריווי החמצן היה 90, קצב הלב היה 70.
• ב-11:18, מארי הרגיש בנוח, אז הוא קם ללכת לשירותים ולקח איתו חלק מהשתן של ג'קסון. מארי אמר שהוא נעלם לשתי דקות. כשמארי חזר, ג'קסון לא נשם וקצב הלב שלו היה 122. הוא חש דופק בעורק הירך של ג'קסון; גופו היה חם ולא שינה צבע. מארי החל בהחייאה והחייאה מפה לפה. חזהו של ג'קסון עלה ויורד עם אוורור. מארי הביט בטלפון ואז נזכר שהא לא עבד. הוא לא יכול היה להזיז את ג'קסון מהמיטה כדי לבצע החייאה, אז הוא הניח את ידו השמאלית מתחת לגופו של ג'קסון כדי להמשיך בעיסוי בחזה.
• מארי אמר שהוא לא הזמין אמבולנס כי הוא לא ידע את המספר בית של ג'קסון. הוא התקשר לאמיר להגיד לביטחון לעלות. בשלב זה היה לו דופק, אז הוא הרים את רגליו כדי לנסות להזרים את הדם לליבו. לאחר מכן הוא הזריק 0.2 מ"ג פלומאזניל ל-IV כדי לנסות לנטרל את הלורזפאם. הוא הלך לפגוש את אלוורז. אלווארז נכנס, ומארי אמר לו להתקשר להזמין אמבולנס ולעזור להעביר את ג'קסון לרצפה, מה שעשה. מארי עדיין עשה לו החייאה והחאייה מפה לפה כשהפרמדיקים הגיעו הם עשו לו אינטובציה. הם ראו PEA (פעילות חשמלית ללא דופק, הם יכלו לראות פעימה אבל לא היה התכווצות) ונתנו אטרופין, אפינפרין ונתרן ביקרבונט. לאחר 20 דקות, החובשים (כשהם היו באותו הזמן במגע עם UCLA) רצו לקבוע את שעת המוות. עם זאת, מארי גרם להם להעביר אליו את הטיפול. מארי אמר "לא רציתי לוותר, אני אוהב את מייקל, הוא היה חבר שלי, רציתי לעזור, הוא היה הורה יחיד, חחשבתי על הילדים שלו, חשבתי על הילדים שלי". החייאה המשיכה עד שהגיע האמבולנס; ולאחר מכן פעם אחת נוספת במפרץ הטראומה, שם צוות רפואי ניסה לפחות שעה לבצע החאיה. "[צוות רפואת החירום] היה מוותר בלעדיי", אמר מארי. הם קבעו את מותו, אבל מארי לא חתם על תעודת הפטירה כי הוא לא ידע את סיבת המוות.
• צ'רנוף הניע את מארי לספר למשטרה על שלושת הימים האחרונים. מארי אמר שג'קסון רצה "חלב" ללילה, אבל מארי לא רצה לתת את זה, כי זו לא הייתה שינה טבעית ועלולה להוות סכנה. "ניסיתי לגמול אותו מזהכדי שהשינה שלו תהיה טבעית יותר. מעולם לא ראיתי שום מחקר שבו מישהו היה מכור לפרופופול". מארי נתן לו כמויות פחותות (מינונים נמוכים יותר וקצב טפטוף נמוך יותר) ונתן לורזפאם ומידאזולם גם כן. ג'קסון אמר למארי שהוא רוצה "ללכת עד הסוף, רופאים אחרים יעשו את זה". מארי אמר שהלוראזפאם והמידאזולם לא פעלו. ג'קסון סבל מנסיגה, ומוחו אילץ אותו להישאר ער. מארי הצהיר שהוא "ניסה לגרום לו לישון כל הלילה, אבל שום דבר לא עבד. נתן לו פרופופול רק כדי שישן כמה שעות". "לא רציתי לפגוע בו, הוא היה חבר שלי, לא רצה ש-MJ ייכשל, אכפת לי מהכתיבה שלו ומההפקה שלו, ניסיתי לגמול אותו, MJ היה קצת חסר מנוחה, אבל זה עבד."

11 באוקטובר 2011, היום העשירי

ההליכים החלו עם סיום הקלטת הריאיון של מארי במשטרה שנערך 48 שעות אחריי מותו של ג'קסון. לאחר מכן, סמית' המשיך בעדותו. סמית' מעולם לא הזכיר בהערות כלשהן שהתייחס לבקבוק פרופופול שנמצא בתוך שקית מלחים במהלך חיפושים בביתו של ג'קסון ביוני 2009. הוא ראה את בקבוק הפרופופול ליד שקית מלחים חתוכה לאחר שפלייק הוציא אותם משקית אחרת וזו הייתה שקית המלחים היחידה שמצא. צווי חיפוש בוצעו בביתו של מארי בלאס וגאס, במשרדים שלו בלאס וגאס וביוסטון, בדירה של חברתו, במחסן שלו ובמכונית שלו, אך באף אחד מהם לא נמצא פרופופול. במהלך הצהרות קצרות שנלקחו ממוחמד ואמיר בבית החולים ב-25 ביוני 2009, אף אחד מהם לא הזכיר את זה שמארי ביקש להחזיר אותו לבית המגורים. אלוורז לא הזכיר את הפרופופול בשקית ה-IV או שמארי ביקש ממנו לשים דברים בשקיות עד לאחר פרסום סיבת המוות ב-27 באוגוסט 2009.

ד"ר כריסטופר רוג'רס, ראש הפתולוגיה המשפטית במשרד חוקר מקרי המוות, העיד כי ערך את הנתיחה של ג'קסון ב-26 ביוני 2009. לא היה שום דבר ברור המעיד על סיבת המוות, והוא היה בריא יותר מהאדם הממוצע בגילו מכיוון שלא הייתה טרשת עורקים על דפנות העורקים הכליליים שלו. לג'קסון לא הייתה מחלת לב, ולא הייתה פעילות אי סדירה בליבן. לא הייתה עדות למחלה אחרת או טראומה, הוושט שלו היה שלם ללא נוזל חלבי שם או בקיבה. הבטן לא הכילה כדורים או כמוסות. פיו, דרכי הנשימה העליונות וקנה הנשימה שלו היו כולם שלמים ללא חומר זר. רוג'רס לקח דגימות מכל איבר ושלח אותן למומחים הרלוונטיים להתייעצות מכיוון שהוא לא הצליח לקבוע את סיבת המוות ורצה ניתוח טוקסיקולוגי. רוג'רס גם ביקש ממארי את התיעוד הרפואי של ג'קסון אך מעולם לא קיבל אותו.

לאחר ניתוח טוקסיקולוגי, רוג'רס קבע שסיבת המוות היא מינון חריף של פרופופול, השפעו של בנזודיאזפינים המחמירים דיכאון נשימתי וקרדיווסקולרי. כשנשאל על אופן המוות, הוא העיד כי מדובר ברצח. פרופופול לא היה נחוץ, הטיפול היה מחוץ לבית חולים או מרפאה, והציוד המתאים לשימוש עם פרופופול לא היה שם. "הנסיבות אינן תומכות בניהול עצמי" כן הוא טען מכיוון שג'קסון היה צריך להתעורר, לקחת את התרופות בעצמו, להירדם, ואז להימצא לא נושם - הכול תוך 2 דקות. רוג'רס אמר שזה "תרחיש פחות סביר". "התרחיש הסביר יותר" היה ש"מארי העריך לא נכון את המינונים" שנתן לג'קסון וש"מארי בטעות נתן יותר מדי". היה חתך בפקק הגומי של הפרופופול שאינו עולה בקנה אחד עם מחט אלא מכשיר רפואי הנקרא ספייק, המשמש כדי לגרום לנוזל לזרום החוצה, כדי "להגדיר זרימה קבועה" של התרופה.

במהלך החקירה הנגדית, רוג'רס העיד כי העדות היחידה של פרופופול בציוד הרפואי הייתה במזרק, בחיבור Y ולאחר מכן גם בצינורות. אף אחד מהם לא נמצא בצינור העליון או בשקית המלחים של ה-IV. ההגנה שאלה "האם 25 מ"ג פרופופול שנדחף לתוך הגוף במשך 3–5 דקות יגרום למטופל לישון?" רוג'רס השיב שכן. ההגנה: "כמה זמן הם ישנו?" רוג'רס: "בערך 5 דקות." ההגנה: "אז מנה של 25 מ"ג של פרופופול בשעה 10:50 לא תהיה לה השפעה לאחר השעה 11:05?" רוג'רס: "נכון." ההגנה: "אחרי זה היית מניח שהשינה של המטופל נגרמה ממשהו אחר ולא פרופופול, נכון?" רוג'רס: "כן." הטווח הטיפולי של פרופופול הנדרש לניתוח גדול היה 4 מיקרוגרם/מ"ל, ובניתוחים פחותים הוא היה 2 מיקרוגרם/מ"ל. לג'קסון היו 2.6 מיקרוגרם/מ"ל בדפ שבירך, המשמש לבדיקה שלאחר המוות מכיוון שהוא אינו ממוקם ליד אף איבר גדול והוא נוטה פחות להתפלגות מחדש לאחר המוות. רוג'רס קבע כי רמה קטלנית של פרופופול תועדה בכל מקום בין 1 ל-17 מיקרוגרם/מ"ל. רמת הלורזפאם בקיבה של ג'קסון הייתה 0.64 מיקרוגרם/מ"ל, ורמת הדם בירך שלו הייתה 0.169 מיקרוגרם/מ"ל. ההשערה הייתה שג'קסון חייב לבלוע לוראזפאם די קרוב למועד המוות כדי שזה לא ייספג ויתפזר בגוף. פלנגן: "כדור של 2 מ"ג של לוראזפאם מביא אותך לרמה של 0.018 מיקרוגרם/מ"ל בדם?" רוג'רס: "כן". ההגנה: "אם תדחף (בבת אחת) מנה של לוראזפאם כדי להביא אותך לרמת 0.169 מיקרוגרם/מ"ל בדם, זה היה עוצר את הלב שלך, לא?" רוג'רס: "כן."

לאחר מכן רוג'רס נשאל אם זה עדיין יהיה רצח אם ג'קסון היה נוטל בעצמו את הפרופופול או הלורזפאם, ורוג'רס אמר, "נכון". לאחר מכן רוג'רס נשאל האם הפרופופול שנמצא בגופו של ג'קסון זהה בכמות שלו לכמות שנותנים לאדם שהולך לבצע ניתוח מורכב ורוג'רס השיב בחיוב. לאחר מכן נשאל "האם 25 מ"ג במשך 3–5 דקות יביאו אותך לרמת 2.6 מיקרוגרם/מ"ל בדם?" רוג'רס השיב בשלילה.

12 באוקטובר 2011, היום האחד עשר

ד"ר אלון שטיינברג, קרדיולוג מזה 13 שנה והוסמך לטיפול במחלות לב וכלי דם, CT לבבי וקרדיולוגיה גרעינית, העיד כי הוא אינו היה מומחה בהרדמה או פרמקולוגיה וכי גם מארי לא קיבל הסמכה לעסוק בכך. מקרה זה היה הפעם הראשונה ששטיינברג ראה חריגות קיצוניות מסטנדרט הטיפול. שטיינברג העיד כי משתמשים בפרופופול רק במקרים של צורך בהרגעה עמוקה כאשר המטופל יעבור הליך כואב משמעותית ויש סיכונים שהמטופל עלול להפסיק לנשום; זו הסיבה שהוא משמש עם ניטור מתמיד וציוד חירום בהישג יד. הוא העיד כי הוא משתמש בפרופופול רק בביצוע בדיקות קרדיו-הורסיות וכי נדרש להיות נוכח רופא מרדים. עבור מקרים של הרגעה קלה ומתונה, שטיינברג הצהיר שהוא ישתמש בבנזודיאזפינים ולעולם לא ירשום פרופופול עבור נדודי שינה. הוא קיבל את התיק של מארי והתבקש לבדוק את מעשיו ומחדליו בניגוד לסטנדרט הזהירות. הסקירה התבססה על דבריו של מארי עצמו מהראיון שלו במשטרה שנשמע בעבר על ידי בית המשפט. בשורה התחתונה ממצאיו של שטיינברג היו: "שש חריגות קיצוניות נפרדות ומובהקות מסטנדרט הטיפול". להלן החריגות:

1. פרופופול אינו מיועד מבחינה רפואית לאנשים הסובלים מבעיות שינה. "אף פעם לא שמעתי על שימוש בו עבור נדודי שינה, זה חומר הרגעה כירורגי חזק מאוד." אמר שטיינברג בעדות שלו. בנוסף לא היה הסכם כתוב בין ג'קסון למארי לגבי השימוש בתרופה.

2. הפרופופול ניתן בבית, ללא ציוד מתאים, ללא צוות רפואי, ללא גיבוי וללא השגחה פיזית על ידי הרופא המטפל. "כל אחד מאלה בנפרד תהיה סטייה קיצונית בפני עצמה", אמר שטיינברג בעדות שלו.

3. הכנה לא מספקת למצב חירום. על הרופא המטפל להכין את התרופות והצוות.

4. טיפול לא הולם, ג'קסון הפסיק לנשום ומארי לא פעל לפי הפרוטוקול של אירוע כזה. במהלך הפסקת נשימה, החולה מפסיק לנשום, מה שגורם לרמות החמצן בדם לרדת יותר ויותר, מה שגורם לעלייה בקצב הלב. חוסר חמצן מחליש את הלב, וללב יהיה חשמל אך לא יתכווץ (פעילות חשמלית ללא דופק). לבסוף, החשמל של הלב מפסיק לפעול (אסיסטולה). ומארי היה צריך לנסות להעיר את ג'קסון, להניח שקית אמבו על פיו, לנקות את דרכי הנשימה, להתקשר לאמבולנס ולתת פלומאזניל. במקום זאת, מארי החל בלחיצות חזה, שאינן עוזרות להפסקת נשימה. "הלב כבר עבד, הוא לא היה צריך לחיצות חזה", אמר שטיינברג. גם אז, ההחייאה הייתה באיכות ירודה, שכן היא הייתה צריכה להיות כרוכה בהחזקת שתי הידיים על משטח קשיח במקום יד אחת על המיטה.

5. הזמנת האמבולנס הייתה קריטית. מורי היה צריך להתקשר לאמבולנס באותו הרגע. במקום זאת הוא המתין עד 12:21 בצהריים, שזה היה בערך 20 דקות לאחר שג'קסון הפסיק לנשום. האמבולנס הגיע תוך ארבע דקות. "נדרשו לו סך הכל שתי דקות לקחת את ההחלטה הזו והרי היה לו איך להתקשר לאמבולנס".

6. אי שמירה על תיעוד רפואי תקין. אין הסכמה מדעת. אין תיעוד של הסימנים החיוניים של ג'קסון, המינונים שניתנו, התגובות לתרופה. מארי היה מבולבל או לא כנה לגבי הרישומים כשהם הגיעו לחדר המיון.

לאחר מכן שטיינברג נשאל האם סטיות האלו הם אלו שהובילו למותו של ג'קסון ושטיינברג השיב שכן. לאחר מכן שטיינברג נשאל אם ג'קסון היה נוטל בעצמו את התרופות זו עדיין הייתה עבירה והוא השיב שכן. שטיינברג טען כי כל התרופות אמורות להיות במקום שידו של המטופל אינה יכולה להיות משגת ולכן לא הייתה סיבה בכלל שג'קסון ייטול את התרופות על דעת עצמו.

במהלך החקירה הנגדית העיד שטיינברג שאם למטופל היה לחץ דם (שנגרם עקב דופק) ודופק של 122, הוא היה בר-הצלה. אם מטופל אינו נושם אך יש לו דופק, דרך הפעולה היא לנקות את דרכי הנשימה ולתת נשימות.

לאחר מכן עלה לדוכן העדים ד"ר נאדר קמנג'ר, בעל הסמכה לרפואה פנימית, רפואת ריאות, טיפול נמרץ ורפואת שינה. הוא משתמש בפרופופול מדי יום להרגעה בעת הנחת צינור אנדוטרכיאלי. זהו כלי האינדוקציה הקלאסי להרגעה עמוקה במהלך הליכים כואבים. זוהי התרופה הנפוצה ביותר לשמירה על הרגעה בחולים שמטופלים במכשירי נשימה מכניים. הרופאים צריכים לקרוא לרופא מרדים כדי לתת את זה, מישהו שיכול לשמור על דרכי הנשימה, ולמי שיכול להפוך את השפעות התרופות. קמנג'ר גם הצביע על החריגה הקיצונית של מארי מסטנדרט הזהירות, בהתאם לעדותו של שטיינברג.

13 באוקטובר 2011: היום השנים עשר

לאחר מכן לדוכן העדים עלה סטיבן שייפר, פרופסור להרדמה באוניברסיטת קולומביה משנת 2007 ופרופסור נוסף להרדמה באוניברסיטת סטנפורד משנת 2000. הוא מומחה לפרמקוקינטיקה (קצב תחילת פעולת התרופה, משך הפעולה וביטול התרופה הפעילה, בסיכום) ופרמקוקינטיקה עם 20 שנות ניסיון בעבודה עם מינהל המזון והתרופות (FDA). תחומי העניין שלו כוללים מודל מתמטי של איך מינון של תרופה מתורגם לריכוזים בגוף ולהשפעותיה על המטופל. הוא פרסם 19 מאמרים על הפרמקוקינטיקה של פרופופול. פרמקוקינטיקה כוללת מחקר של דילול התרופה בזרם הדם של המטופל. שייפר הוא העורך הראשי הנוכחי של כתב העת להרדמה ומשכך כאבים ובוועדת העריכה של כתבי עת רבים אחרים.

הוא העיד על ההיסטוריה של הנחיות המינון של פרופופול.

19 ו-20 באוקטובר: היום השלושה עשר והיום הארבעה עשר

שייפר הראה סרטון של השימוש בפרופופול במהלך פרוצדורה. לאחר מכן העיד כי הוא מצא שבע עשרה "הפרות חריפות ומובהקות" של מארי בסטנדרט הזהירות, מתוכן ארבע בלתי מתקבלות על הדעת, בהתבסס על הריאיון של מורי במשטרה:

1. היעדר ציוד חירום דרכי אוויר בסיסי.

2. היעדר ציוד חירום דרכי אוויר מתקדם.

3. היעדר מנגנון יניקה.

4. היעדר משאבת עירוי IV.

5. אי שימוש בשרוול לחץ דם.

6. היעדר אלקטרוקרדיוגרמה.

7. היעדר קפנוגרפיה.

8. חוסר שמירה על יחסי רופא-מטופל.

9. אי מעקב רציף אחר מצבו הנפשי של המטופל.

10. אי מעקב רציף אחר הנשימה של המטופל.

11. הכישלון בניטור רציף של לחץ דם ודופק.

12. לא הייתה יצירת קשר עם מוקד חירום.

13. אי התווית תהליך טיפול בתחילת ההליך.

14. אי שמירה על הסכמה בכתב.

15. חוסר בתיעוד.

16. הכישלון לחשוף הן לפרמדיקים והן ל-UCLA את השימוש בפרופופול ואת מה שמארי היה עד לו.

17. היעדר מדידת דופק בצורה מסודרת.

שאלה: כל אחד מ-17 הסעיפים האלו היה יכול לגרום למותו של מייקל? תשובה: כן.

לאחר מכן שייפר הראה סימולציה במחשב של מתן פרופופול ולוראזפאם וזרימתם בדם. במסגרת הסימולציה שייפר הציג מספר טענות נוספות שגם אם ג'קסון נתן לעצמו את התרופות לא זה מה שגרם למותו. בנוסף הוא גם הסביר על השימוש בעירוי IV ובפרופופול.

לאחר מכן שייפר נשאל מספר שאלות לגבי עדותו במהלך אותם ימים:

• "מצאת 17 הפרות חמורות מסטנדרט הזהירות ש-4 מתוכן מצאת שהן לא מתקבלות על הדעת?" תשובה: "כן".
• "הראית לנו סרטון שמסביר לנו על הדרך הבטוחה למתן תרופות הרגעה"? תשובה: "כן", "ולדעתך אמצעי הגנה אלו והציוד הזה נחוצים גם אם הרופא מתכוון לתת רק 25 מ"ג של פרופופול?" תשובה: "כן".
• "הסברת לנו מדוע זה בלתי אפשרי שמייקל ג'קסון מת כתוצאה מבליעת פרופופול דרך הפה?" "כן".
• "דיברת על לוראזפאם והגעת למסקנה שמייקל ג'קסון קיבל יותר מ-4 מ"ג של לוראזפאם ממה שד"ר מארי אמר?" "כן".
• "אתה גם דחית את הרעיון שבוודאי בעשר בבוקר שמייקל ג'קסון בלע שמונה טבליות של 2 מ"ג של לוראזפאם?" "כן".
• "והיית מרחיב את חלון הזמן הזה לארבע שעות כלומר בין שמונה בבוקר ל-12 בצהריים בהתבסס על מה שנמצא בבטן, לא ייתכן שמייקל ג'קסון בלע את הכמות הזאת של לוראזפאם?" "נכון."
• "הדגמת כאן את ההדמיה של איך אפשר להחדיר פרופופול עם סוג זה של מערך ועם חלק מהראיות ששוחזרו במקרה הזה?" "כן." "ושאפשר לדחוס את קו העירוי עם הפרופופול לתוך אגרוף היד שלי?" "כן."
• "עם לקיחת כל הראיות שבדקת וכל החריגות מסטנדרט הטיפול, הגעת למסקנה שקונרד מארי היה לא רק גורם מהותי, אלא גורם ישיר למותו של מייקל ג'קסון?" "כן".
• "אם כל זה התרחש כפי שאמר ד"ר מורי ולאחר מכן מייקל ג'קסון הזריק פרופופול או בלע טבליות לוראזפאם, האם עדיין דעתך שקונרד מארי היה גורם ישיר, לא רק גורם מהותי, למותו של מייקל ג'קסון?" "בהחלט." "ולמה זה?" "זה כיוון שהוא הרופא שהכניס פרופופול לחדר, התחיל מתן תוך ורידי וסיפק גישה לפרופופול למטופל שאולי מפתח תלות בתרופות הרגעה, והוא הפקיד את מייקל עצמו לדאוג לביטחונו. כל לילה והוא נכשל באחריות הזו בכך שאפשר מתן פרופופול תוך ורידי. הוא אחראי לכל טיפת פרופופול בחדר הזה". "ולוראזפאם?" "כל טיפת לוראזפאם בחדר הזה".
• "וזה כיוון שקונרד מורי הגדיר את המצב כשהוא נטש את המטופל בחדר?" "כן."

21 באוקטובר 2011, היום ה-15

שייפר נחקר לגבי קורות החיים שלו ולגבי מערכת היחסים שלו עם מומחה ההגנה ד"ר פול ווייט.

22 באוקטובר 2011, היום ה-16

החקירה של שייפר הסתיימה ובכך גם הסייתמה עבודת התביעה במשפט זה.

ציר הזמן של תיק ההגנה

24 באוקטובר 2011, היום השישה עשר

העדה הראשונה שנקראה מטעם ההגנה הייתה דונה נוריס ממשטרת בוורלי הילס, היא המנהלת של מוקד החירום של בוורלי הילס. לאחר מכן ההגנה השמיעה שיחה שנעשתה למוקד החירום ב-25 ביוני בשעה 12 ועשרים בצהריים ונמשכה 46 שניות מטלפון סלולרי.

העד הבא שהוזמן היה אלכסנדר סופאל, מומחה מעקב משטרתי שעובד עם משטרת לוס אנג'לס כבר 11 שנים. לפי עדותו של סופאל הוא הלך לביתו של ג'קסון כדי לבדוק את ההקלטות ממצלמות האבטחה. לדבריו, הוא לא איתר היכן נמצאות המצלמות או כמה מהן. לאחר מכן, ההגנה השמיעה שני סרטוני מעקב הכוללים את הגעתם של ג'קסון ומארי לבית המגורים.

העד הבא להעיד היה בלש משטרת לוס אנג'לס דן מיירס. הוא עובד במחלקת הרצח והשוד של משטרת לוס אנג'לס מאז שנת 1994. הוא הצטרף לחקירת מותו של ג'קסון ביום שני שאחרי 25 ביוני 2009. הוא ראיין את אלברטו אלוורז ב-25 ביוני וב-31 באוגוסט. בהצהרה הראשונית שלו הוא לא הזכיר לשים בקבוקונים או בקבוקון או בקבוק בשקית IV.

העד הבא שעלה לדוכן היה בלד משטרת לוס אנג'לס אורלנדו מרטינז. גם בחטיבת רצח ושוד, מרטינז נמצא במשטרת לוס אנג'לס כבר עשר שנים. כששמע על מותו של ג'קסון, הוא הלך ל-UCLA ונכח בחצי מהריאיון של אלווארז. הוא הצהיר שאלווארז לא הזכיר לשים בקבוקונים עבור ד"ר מארי או לראות בקבוקון או בקבוק בתוך שקית IV. נשמע כי מר וולגרן קיים פגישה עם אלוורז ומיירס במשרדו באפריל 2011. מרטינז הביא (מעדויות המקרה) לפגישה שקית מלח, בקבוק פרופופול ואוקסימטר דופק. אלוורז לא זיהה את בקבוק הפרופופול שהוצג לו. אלוורז התבקש לצייר את שקית המלוחים שראה לאחר שתיאר משהו בתחתית השקית, זה נראה כמו יציאה או סוג של מכשיר.

העד הבא היה ד"ר אלן מצגר. רופא, פנימי כללי וראומטולוג מאז 1974, מבוסס בלוס אנג'לס מאז 1981. פגש את ג'קסון לראשונה לפני 15–20 שנה. הוא החל לטפל בג'קסון בשנות ה-90 עבור דברים שונים. הוא התקרב לג'קסון דרך לידת ילדיו והפך לחבר. הוא היה הרופא הראשי של ג'קסון בלוס אנג'לס. הוא קיבל טלפון מג'קסון ב-12 ביוני 2008; השיחה הייתה על בעיות שינה, בעיות עור ותזונה. הוא לא דיבר עם ג'קסון חמש שנים קודם לכן. נשמע שד"ר מצגר היה בקשר לעיתים רחוקות עם המטפלת של הילדים במהלך השנים 2008–2009 תוך מעקב אחר הילדים. ג'קסון קרא לד"ר מצגר להגיע באפריל 2009 כדי לבדוק את בעיותיו הבריאותיות. זה לא היה יוצא דופן עבורו לבקר בבית. שלושת הילדים, ג'קסון וכמה מאבטחים נכחו בביקור. השיחה הייתה על בעיות רפואיות ועל לוח הזמנים של החזרות של ג'קסון. ג'קסון רצה לעשות 50 הופעות אבל היה מודאג לגבי התזונה. הם גם דיברו על הידרציה לפני ואחרי הופעה. נשמע שלג'קסון היו בעיות שינה במשך 15–20 שנה, במיוחד לאחר הופעה. ד"ר מצגר טיפל בג'קסון לעיתים רחוקות בגלל בעיות השינה שלו במהלך השנים בסיבובי הופעות. באפריל 2009 הוא שאל את ד"ר מצגר לגבי תרופות IV לשינה, כשהזכיר 'מיץ', אבל הוא לא היה בטוח מה הוא מבקש. ג'קסון לא האמין שכל תרופה דרך הפה תהיה מועילה; הם לא עבדו. הוא ניסה דברים כמו אלפראזולאם, קלונאזפאם, טיילנול פי אם וכו'. שום דבר מזה לא עבד. נשמע שד"ר מצגר אמר לג'קסון שתרופות IV לשינה הן מסוכנות ואין לתת אותן מחוץ לבית חולים. נשמע שג'קסון ראה רופאים נוספים: ד"ר רוזן לטיפול בכאב וד"ר קליין על הוויטיליגו שלו. ד"ר מצגר הצהיר שהוא מעולם לא סיפק לג'קסון תרופה לווריד. נשמע שמצגר לא דיבר עם ג'קסון בין הפגישה באפריל 2009 ועד מותו. הפרקליטות שאלה את מצגר "האם כל סכום כסף ישכנע אותך לתת פרופופול?" "לא" ו"האם אי פעם נתת לג'קסון פרופופול?" "לא."

לאחר מכן לדוכן העדים עלתה שרילין לי. לי עוזרת לבדרנים וספורטאים עם בעיות תזונאיות. בנוסף היא גם משמשת כאחות מוסמכת ומוסמכת על פי חוק לתת מרמשמים לתרופות אך היא בוחרת שלא. פאחים מוחמד התקשר ללי וביקש ממנה לטפל בילדיו של ג'קסון שהצטננו. היא אמרה לו שהיא לא רופאת ילדים אבל היא הוזמנה בכל זאת. לי הלכה לביתו של ג'קסון בינואר 2009 לאחר שקבעה פגישה. ג'קסון שאל מה היא עשתה והוא ציין שהוא עייף והוא רוצה טיפול תזונתי. לי ביקשה מג'קסון לצום באותו לילה והיא חזרה למחרת לעשות הערכה: ג'קסון השלים בדיקה גופנית ודמו נלקח לבדיקה. לי רצתה לקבוע את הסיבה לעייפותו של ג'קסון. היא שמה לב שהוא שתה הרבה רד בול, מה שעלול לגרום לעייפות. לי טענה שהוא אמר שהוא מזיע הרבה במהלך החזרות והיא טענה שהוא יכול לרדת בין 5 ל-7 ליברה כתוצאה מזה (בין 2.2 ל-3.1 קילוגרם). לי אמר שהסימנים החיוניים של ג'קסון היו נורמליים וכי היא נתנה לו לשתות שייקים בריכוז גבוה ומינון תזונתי במינון נמוך. לי הצהירה שאחרי ה-IV הראשון (חומצת אמינו) בתחילת פברואר, הוא הרגיש הרבה יותר טוב ומלא אנרגיה. במרץ 2009, ג'קסון אמר שהוא לא יכול לישון ולי המליצה על מוצרי שינה טבעיים. הוא אמר שהם לא עובדים בשבילו. ג'קסון אמר, "כשאני צריך לישון אני צריך את זה מיד", כשהם נפגשו ביום ראשון של חג הפסחא. ג'קסון רצה שהיא תראה שהוא לא ישן טוב. ג'קסון גם רצה להראות לה שתוספי מזון טבעיים לא עובדים. נשמע שלי רצתה לערוך לימודי שינה, אבל ג'קסון אמר שאין לו זמן לזה. ג'קסון הזמין אותה להישאר ולראות איך הוא לא ישן. לי נתן לו את IV וסו של תה מיוחד אבל היא הבחינה שהוא התעורר ב-3 לפנות בוקר. הוא יכול היה לישון רק כ-5 שעות והוא חזר ואמר לה שהוא לא יכול לישון כל הלילה. לי קבע שהוורידים של ג'קסון היו קטנים מאוד. ג'קסון התחיל לדבר על קבלת תרופות לשינה בסביבות חג הפסחא.

25 באוקטובר 2011: היום השבעה עשר

השופט מחליט כי החוזה של ג'קסון עם חברת AEG Live לא יתקבל כראיה.

האחות שרילין לי עדיין הייתה על הדוכן. נשמע כי לי מאמינה בבריאות הוליסטית ויש לו תואר דוקטור בה. ההגנה פתחה בניקוי חלק מהתאריכים ברשומות שלה:

• 12 באפריל, יום ראשון של חג הפסחא: "הלכתי לביתו של ג'קסון, הוא אמר שהוא צריך מוצרים לשינה", העידה לי.
• 19 באפריל: לי יצאה לביתו של ג'קסון, יום ראשון בבוקר; ג'קסון אמר ללי שהוא "פשוט לא יכול לישון", הוא מתקשה מאוד. ג'קסון הביע את רצונו בדיפריבן; "זו הייתה התרופה היחידה שגורמת לו להירדם מיד". לי הייתה מודאגת; נראה היה שהיא מכירה את התרופה ואת ההשלכות של השימוש בה. ג'קסון אמר ללי שהוא קיבל תרופה זו בעבר אבל רק לניתוח, לא לשום דבר אחר. לי אומרת שהיא לא ידעה מה זה דיפריבן, אז היא התקשרה לחבר שלה שהיה רופא גם שאמר שזה חומר הרדמה המשמש לניתוח בבית חולים. ג'קסון אמר לה שרופאים אחרים אמרו שדיפריבן בטוח לשימוש, שכל מה שצריך זה לפקח עליו. ג'קסון ביקש ממנה להישאר באותו לילה כי הוא רצה להראות ללי שהוא לא מצליח לישון, הוא ישן 5 שעות, התעורר והיה מוטרד מזה שהוא לא ישן יותר ושהתרופה התזונתית לא עובדת. לאחר מכן הוא אמר "הדבר היחיד שעוזר זה דיפריבן, אתה יכול למצוא מישהו שיעזור לי לישון?" "ברגע שדיפריבן נכנס לי לוורידים זה ממוטט ואני הולך לישון מיד". לי אמר "אני יודעת שאתה רוצה להיות ממוטט אבל מה אם אתה לא תתעורר?" "את רק צריכה להיות במעקב". היא אמרה לג'קסון שאף אחד שאכפת לו ממנו לא יתן לו את התרופה. ג'קסון התלונן בפני לי שאי שינה "ישבש לי את ההופעה". לי העידה שאחת מתופעות הלוואי של התרופה הייתה אובדן זיכרון והיא שאלה את ג'קסון "מה אם תשכח את השירים שלך?" הוא אמר שלעולם זה לא יקרה. הוא חיבק אותה והיא לא ראתה אותו שוב.
• 21 ביוני 2009: שומר הראש של ג'קסון התקשר ללי ואמר שג'קסון רוצה לראות אותה. לי אומרת שהיא יכלה לשמוע את ג'קסון ברקע, אומר "תגיד לה מה לא בסדר, חצי גוף חם, חצי קר". היא אמרה שהיא רחוקה מכדי לבדוק אותו (הייתה פלורידה) ושהוא צריך ללכת לבית החולים. לי זיהה את התסמינים וחשבה שהוא על פרופופול.

ליד הדוכן עמד אמיר דן רובין, מנהל בית חולים בסטנפורד, קליפורניה ומנהל תפעול ראשי במרכז הרפואי UCLA בחל מיוני 2009. הוא הסביר את הפריסה של המרכז הרפואי UCLA, הוא עבד באזור הניהול. רובין טען כי ביום בו ג'קסון הגיע לבית החולים הוא טען ששמע "שמטופל מעניין" הובא לחדר המיון. הוא המשיך לאבטח את האזור למטרות פרטיות ואבטחה. הוא נכח בבית החולים לדיון על פרסום הודעה לעיתונות עם מנכ"ל AEG Live (רנדי פיליפס) וג'רמיין ג'קסון, אחיו של מייקל. ההצהרה פורסמה על ידי ג'רמיין ג'קסון במרתף בית החולים; נאמר שמייקל ג'קסון מת. רובין אמר שמורי הציע שסיבת המוות, "לא ידועה", צריכה להיות בהודעה לעיתונות.

ליד הדוכן עמד ברנדון קית' פיליפס, נשיא ומנכ"ל AEG Live, חטיבת AEG, במשך תשע שנים וחצי. הוא עבד בתעשיית הבידור כבר שלושים שנה. AEG הם הבעלים והמפעילים של קריפטו. קום ארנה ו-O2 ארנה. פיליפס היה אחראי על עניינים כלכליים, הזמנת זמרים להופעות, וידא שהמשרדים האזוריים פועלים כראוי וכן התעסק גם בנושא הפסטיבלים. פיליפס ייצג את ג'קסון כסוכן/יועץ כבר ב-1993 אך הפעם הראשונה שראה את ג'קסון זה היה ב-2007.

פיליפס פגש את ג'קסון בספטמבר 2008 עם המנהל של ג'קסון על מנת לדון איתו על הופעות ב-O2 ארנה. הוא הציע לג'קסון לקיים סדרה של הופעות ב-O2. זו הייתה הפעם הראשונה שהוצעה הצעה כזו לאמן כלשהו ולטענתו של פיליפס זה היה יכול לקרות רק עם כוכב גדול כמו ג'קסון. ג'קסון אהב את הרעיון והקשיב לדבריו של פיליס בקשב רב. היו להם פגישות רבות לאחר מכן. אחת הסיבות שג'קסון רצה להשיב להצעה בחיוב הייתה שהוא רצתה להישאר במקום קבוע אחד ולא לעבור עם הילדים ממקום למקום. בינואר 2009 החוזה נחתם: הוא כלל 30 הופעות אם כי ג'קסון רצה לקבל יותר הופעות מאשר פרינס. ההגנה גם שאלה שאלות לגבי כספי החוזה גם התביעה התנגדה לשאלות והשופט קיבל את ההתנגדויות. לאחר מכן פיליפס סיפר כי מכירת הכרטיסים ל-10 הופעות הראשונות יצאה לדרך והביקוש היה "מעל לכל דמיון". "מעולם לא ראינו סוג כזה של ביקוש לכרטיסים" אמר פיליפס שטען שכל הכרטיסים של המכירה המוקדמת נרכשו לא רק ב-10 ההופעות האלו אלא גם ב-21 הופעות נוספות בסבב. לאור הביקוש פיליפס ביקש אישור מג'קסון לפתוח הופעת נוספות והוא קיבל אישור לבקשה אם כי ג'קסון אמר שהוא לא מסכים לעושת יותר מ-50 הופעות כי אז זה אומר שהוא לא יוכל לשהות בלונדון בתור תייר והוא יצטרך אזרחות קבועה. בזמן שבו שהה בלונדון הוא ביקש שיהיה לו בית משלו על מנת שהוא והילדים לא יתקעו במלון במהלך הזמן הזה. הוא גם רצה שצוות של שיאי גינס יגיע למופע ה-50. בזמן הזה ג'קסון ביקש שמארי יהיה הרופא הקבוע שלו. פיליפס נפגש עם ג'קסון ומארי עצמו ביוני 2009 כדי לדון בבריאותו של ג'קסון. מארי הבטיח לפיליפס שג'קסון במצב בריאותי מצוין ושמורי ידאג לדיאטה של ג'קסון. נשמע שקני אורטגה אמר לפיליפס שהוא מודאג מההתמקדות של ג'קסון בהופעות בהפקה בסדר גודל כזה. פיליפס התחיל להראות לחץ והלחיץ את אורטגה לקראת אמצע יוני בגלל זה. הייתה בעיה של הגעת ג'קסון לחזרות להופעות. אורטגה אמר שהוא צריך להיות שם כי הוא היה נקודת המשען; הכל הקיף אותו בהפקה. אורטגה קבע פגישה ל-20 ביוני שתהיה על האיחור וההתמקדות של ג'קסון בחזרות. נשמע כי בהתבסס על המייל של אורטגה, היה ברור שהוא מרגיש שמדובר בפגישת חירום. הפגישה הייתה עם מארי, ג'קסון, אורטגה ופיליפס. אורטגה לא הבין מדוע ג'קסון לא היה מאורס כפי שחשב שיהיה. מייקל לא הגיב מיד. מארי דיבר בשם מייקל על המצב, "הבטיח לנו שמייקל ייכנס לזה". פיליפס השתתף בחזרות ב-23–24 ביוני כדי לוודא שהכל חוזר למסלול. ב-25 ביוני, פיליפס הלך לבית החולים ונשאר שם כל הזמן שג'קסון היה שם. "הייתי שם כל היום עד הערב". מארי היה ב"מצוקה קשה".

עד ההגנה הבא היה הטוקסיקולוג מייקל הנסון, קצין תפעול טכנולוגי ב-Pacific Toxicology. הנסון מכיר את פלנגן מאז 2009. החברה שלו עבדה עם פלנגן די הרבה זמן. הנסון בדק דגימות שתן שנמסרו ממשרד חוקרי המוות במחוז LA. הוא גם סיפק בדיקות הגנה לתוכן הקיבה. נשמע שד"ר שיפר שלח אימייל להנסון לגבי הליך הפעולה הסטנדרטי שלו (SOP) עבור תוצאות להימצאות לוראזפאם, אך הוא לא שלח בחזרה למייל לשופר ופנה לפלנגן במקום זאת. במהלך החקירה הנגדית, שאל וולגרן את הנסון מדוע לתביעה ולהגנה יש 2 עותקים שונים של התוצאות. הנסון אמר שהוא לא יודע.

26 באוקטובר 2011, היום השמונה עשר

העד הראשון של היום היה גרי קאוזי, המתגורר בסידר סיטי, יוטה. קאוזי הכיר את מאריי במשך 11 שנים. הם הכירו כשהוא גר בלאס וגאס, כשקאוזי עבר התקף לב. "מארי הכריח אותי לחתום על ניירת, סוג של שחרור, ואז לקחו אותי לחדר הניתוח לבדיקת אנגיוגרפיה". "במהלך ההליך שלי לא רציתי להרדים. ראיתי הכל על המסך. הוא תמיד הסביר לי כל מה שהוא עושה". הוא נמצא בקשר רציף עם מארי מאז שהיה בבית החולים. הם נשארו חברים. נשמע שהם נשארו חברים בגלל האהבה שיש לד"ר מארי למטופליו. קאוזי הצהיר שמארי הוא "החבר הטוב ביותר שלו". קאוזי אמר שמארי לא היה חמדן ושהוא מעולם לא יהיה. הוא יטפל בחולים בלי קשר אם יש להם ביטוח או לא. מארי פרץ בבכי כשקאוזי אמר שמארי יבלה איתו את כל הזמן הדרוש, הוא יתקשר לאשתו כדי להסביר את הבעיות. נשמע שקאוזי העניק שני ראיונות בטלוויזיה בנוגע למארי כאשר אחד הראינות היה בחינם כדי לעזור למארי. במהלך החקירה הנגדית, קאוזי אמר שד"ר מארי ידוע ב"חמלה שלו, ברגשותיו - אתה יכול לשאול כל אחד מהמטופלים שלו; הוא הרופא הטוב בעולם". "אני לא חושב שהוא עשה את מה שהוא מואשם בו. ממה שאני יודע, מה שאני מרגיש כרגע הוא לא עשה את זה". וולגרן שאל את קאוזי אם הוא יבוא להעיד בשם בני הזוג מארי, גם אם הוא ידע שמארי התרשל בבוטות. הוא אמר כן. קאוזי ירד מהדוכן וכשיצא החוצה, הוא נישק את ד"ר מארי על מצחו ולחץ את ידו.

לאחר מכן עלה לדוכן אנדרו גסט, גם הוא מטופל קודם של מארי מלאס וגאס. גסט תיאר כיצד פגש לראשונה את מארי במהלך ההליכים שעבר על ליבו. גסט אמר "האיש הזה שיושב שם הוא הרופא הטוב ביותר שראיתי אי פעם" "אני חי היום בגלל האיש הזה." נשמע שגסט ערך ראיון, ללא תשלום, עם CNN כי הוא האמין שמארי זקוק לתמיכה ואינו מקבל "יחס הוגן". וולגרן שאל: "שום דבר לא ישנה את דעתך על האיש הזה, נכון?" גסט ענה: "נכון."

לאחר מכן עלתה לדוכן הייתה לונט סמפסון. עוד מטופלת של מארי. כעת היא גרה בסן דייגו, אך התגוררה בלאס וגאס זמן רב. לסמפסון היו 2 התקפי לב בזמן שהותה בלאס וגאס, ד"ר מארי טיפל בה. "מעולם לא היה לי רופא שהיה יותר אכפתי ויסודי." כשנשאלה אם היא חושבת שמארי חמדן או מונע מכסף היא אמרה: "אני יודעת שד"ר מארי אינו חמדן או רעב לכסף. הוא דואג לאנשים פרו-בונו, אנשים בלי כסף". סמפסון אמר שמארי מעולם לא הזכיר שהוא הולך לעבוד עם ג'קסון. "הוא אמר לי שהוא הולך לקחת שבתון לשנה".

הבא שנקרא לודכן היה דניס היקס. היו לו בעיות לב וקיבל טיפולים מיוחדים, הטיפול האחרון בסביבות 2004–2005. הילדים של מארי היו השכנים שלו. נשמע שהיקס הוא בן 66, והוא הלך לרופאים שונים ומעולם לא היה לו אחד שנתן לו את הטיפול שהוא עשה. "היה לי ביטוח שבקושי משלם על משהו; הוא אמר שהוא יעזור. כשאחי ראה שקיבלתי את הטיפול, אחי אמר שהוא רוצה גם. היו לו בעיות לב אבל לא היה לו כסף לזה. ד"ר מארי אמר לאחי לא לדאוג מהתשלום, שהוא יטפל בו בחינם. והוא עשה זאת". וולגרן שאל את היקס: "מתי נודע לך שד"ר מארי יוצא לסיבוב הופעות עם ג'קסון?" היקס ענה, "אפילו לא ידעתי את זה עד שראיתי את זה בטלוויזיה."

לאחר מכן עלתה לדוכן רובי מוסלי. היא גרה ביוסטון. היא מזכירת מועצת אזרחי בית אקרס, קהילת קשישים עם הכנסה נמוכה. אביו של ד"ר מארי היה רופא במחוז בית אקרס. ד"ר מארי פתח את המרפאה לזכרו של אביו. "הוא התחייב לקהילה לפתוח מרפאה לזכרו של אביו". כשההגנה שאלה אם מארי חמד בכסף, השיבה מוסלי "אם האיש הזה היה חמדן, הוא לא היה מגיע לעבוד בבית אקרס, שם 75% מהאנשים עניים. הוא הרוויח פחות מאשר בלאס וגאס". מארי טיפל במוסלי בנושא בעיות לב.

27 באוקטובר 2011, היום התשעה עשר

הראשון להעיד באותו היום היה ד"ר רוברט ולדמן רופא מומחה ברפואה פנימית, נפרולוגיה ורפואת התמכרויות, עוסק ברפואת התמכרות ובטיפול בחולים הסובלים ממחלות התמכרות כבר 23 שנים אך אינו מוסמך לכך. הוא תיאר בפני בית המשפט את מה שקורה לחולה במהלך התמכרות וגמילה, כולל הסימנים המעידים על כך והתסמינים והתרופות שיכולות להיות מעורבות בכך. ד"ר ולדמן קבע כי תופעות הלוואי של גמילה מתרופות הן הזעה, הגברת קצב הלב, בחילות, התכווצויות, נדודי שינה, וחרדה עצומה. נשמע שהפחד הגדול ביותר של המכור הוא שלא תכבד את אי הנוחות שהם יעברו במהלך הטיפול ותהליך הגמילה. עוד נשמע שניקוי רעלים מהיר אינו טיפול. הוא משתמש ברמות גבוהות של הרגעה תוך ורידי וזהו תהליך המשמש בהרדמה כללית כדי לעזור לסבול את אי הנוחות. נשמע שדעתו של ד"ר ולדמן היא שיש ראיות המצביעות על כך שג'קסון היה תלוי (לא מכור) בדמרול (פטידין) עקב המינונים הגבוהים התכופים שקיבל במאי 2009, המצוינים ברשומות הרפואיות של ד"ר קליין של עומאר ארנולד (שם בדוי של ג'קסון). נשמע כי מתיקיו הרפואיים של ד"ר קליין עולה כי באפריל 2009 קיבל ג'קסון 775 מ"ג דמרול להליכי בוטוקס. במהלך שלושת הימים של תחילת מאי 2009, ג'קסון קיבל עוד 900 מ"ג של דמרול עבור הליכי בוטוקס ודברים נוספים. ד"ר ולדמן אמר כי הזרקה במשך 6 ימים עם מינונים גבוהים מאוד של דמרול תיצור תלות באופיואידים אצל כל אחד מאיתנו.

ליד הדוכן עמד ד"ר פול ווייט, מומחה בהרדמה תוך ורידית, הוא התחיל לעבוד עם פרופופול ב-1983 עוד לפניי שה-FDA אישר אותו לשימוש בהרדמה כללית ב-1989. הוא פרסם 435 מאמרים במהלך הקריירה שלו. בנוסף גם הוא כתב כחמישה עשר ספרים, שניים מהם היו ספרי לימוד מרכזיים. ד"ר ווייט כתב חמישה ספרים על פרופופול אשר נפרשו על פניי 21 פרקים בספרי לימוד שונים. לאחר שמחקר ראשוני הראה שפרופופול איפשר לחולים להתעורר מוקדם יותר, הוא חזר לחברה בה ביצע את מחקריו וביקש לערוך מחקר המשך. ד"ר ווייט אמר, "יש אנשים שקוראים לי האבא של טיפול הרדמה במעקב (MAC) (מודעות להרדמה)". "בינואר השנה, מר פלנגן יצר איתי קשר והזכיר את השם קונרד מארי. לא הייתי בטוח אם אני רוצה להיות מעורב במשפט מתוקשר הכולל מותו של ידוען. הייתי מבולבל איך מומחים קבעו שמארי החדיר פרופופול. זה לא היה ברור לי". ד"ר ווייט פגש את שייפר ב-1981, זמן קצר לאחר הגעתו לסטנפורד. הוא פנה אליו בנוגע למחקר. נשמע שד"ר ווייט ביצע מחקר עם בעלי חיים ומצא שלפרופופול שמגיע ישירות לקיבה אין השפעה קלינית אם כי שייפר פרסם מאמר שונה על מחקר שינה שעשה בסין אשר סותר את טענותיו. ד"ר ווייט אמר כי "התפיסה שלי על המאמר הייתה שונה מזו של ד"ר שייפר. המחקר הראה שפרופופול בטוח ויעיל לנדודי שינה אבל זה בהחלט לא מחקר מובהק".

28 באוקטובר 2011: היום העשרים

ווייט חזר שוב לדוכן העדים ושוב חזר על העובדה כי נראה שמארי לא סיכן את ג'קסון. ווייט אמר כי "המינון של פרופופול שאנחנו מדברים עליו כאן הוא 25 מ"ג. זהו מינון שמייצר מעט חרדה, מעט ישנוניות". נשמע משהו שרופאים מרדימים בעלי הכשרה להרגעה משתמשים בו. עבור רופאים שאינם מרדימים, רוב בתי החולים דורשים אישור לשימוש בסדציה. לאחר מכן התבקש ווייט לקרוא מסמך שניתן לו. זה היה האישור של מארי מבית החולים סנרייז מדיקל שאישר לו לתת סדציה מתונה. זה מכשיר את הרופא לתת תרופות כדי להשיג הרגעה מתונה; אך עליו לפקח בקפידה על מטופלים. ההסמכה גם אומרת שהרופא מורשה לחלץ חולים מהרגעה עמוקה, לנהל את דרכי הנשימה שנפגעו ולספק אוורור נאות. פלנגן עבר תרחישים שונים עם ד"ר ווייט על מה יכול היה לגרום למותו של ג'קסון. לאחר מכן, ד"ר ווייט הדגים כיצד מערבבים פרופופול ולידוקאין בתוך מזרק וכיצד נותנים אותו באמצעות טפטוף מלוחים וצינור Y. ווייט הזריק 5 מ"ג של תערובת פרופופול/מי מלח לתוך כוס כדי להראות שפרופופול לא עולה בקו ה-IV ופרופופול נדבק לצינור הפלסטיק. הוא אמר שזו בהחלט דרך בטוחה מאוד להזריק פרופופול, והיא הייתה רק 25 מ"ג. פלנגן שאל אם הוא יכול לדמיין מישהו משתמש בשקית IV כדי לתלות את בקבוק הפרופופול כשיש ידית על הבקבוק, "לא." השיב ווייט והוסיף: "למה שמישהו יעבור את הטרחה של לחתוך שקית מלח כדי להכניס את הבקבוק פנימה כאשר לבקבוק יש ידית?" פלנגן שאל: "אז איך אתה מערבב תמיסת פרופופול עם מי מלח כדי להפוך אותה ל-1-1 מ"ג/מ"ל? אתה מושך את הלשונית מהבקבוק, מדביק את החלק העליון, ואז מזריק את כל בקבוק הפרופופול לתוך שקית המלחים, מנער את השקית כדי שיהיה 1-1 מיקרוגרם/מ"ל."

פרופרופול עובר חילוף חומרים, אך חלקם מופרש בשתן ללא שינוי. היה חצי ליטר שתן בשלפוחית השתן של ג'קסון בזמן הנתיחה. הוא הכיל מעט מאוד פרופופול ללא שינוי. ווייט הגיב, "אני לא יכול להבין את תאוריית העירוי של 3 השעות שבה היו עדויות להתקנת עירוי וסילוק התרופה בשתן". פלנגן שאל אז, "האם אתה חושב שזו הייתה הזרקת פרופופול עד כמעט 11:30 בבוקר/12, נכון?" "אני חושב כך." פלנגן שאל אז: "שייפר אמר שהתרחיש שלו תואם את כל העובדות במקרה הזה. האם זה מתיישב עם ההצהרה של ד"ר מארי?" "לא." "האם התיאוריה של ד"ר שייפר מתיישבת עם ראיות פיזיות בזירה או במרכז השתן?" "לא." אמר ד"ר ווייט. "התיאור שלי תואם את העדויות בזירה וריכוז השתן בנתיחה". הוא הזריק לעצמו 25 מ"ג של פרופופול בזמן שמארי היה בחוץ. השילוב של לוראזפאם, תרופה הרגעה נוספת, מידזולם ופרופופול היה קטלני.

31 באוקטובר 2011, היום ה-21

לא נשמע מווייט שמתן פרופופול ללא ניטור קפדני ליד המיטה עלול להיות מסוכן. "האם אתה מסכים שהיו מקרים שבהם ד"ר מארי חרג מסטנדרט הטיפול ב-25 ביוני 2009?" "כן". וולגרן שאל, "האם אי פעם נתת פרופופול בחדר השינה של מישהו?" "לא". "שמעת מישהו אחר עושה את זה?" "לא." ד"ר ווייט מסכים שד"ר מארי חרג מ"סטנדרט הטיפול" של ג'קסון, אך אינו יודע באיזו מידה. "האם אתה חולק על דעתו של ד"ר שייפר כי אי שמירת מסמכים רפואיים מהווה סטייה 'בוטה ובלתי מתקבלת על הדעת'?" ווייט לא יודע מה משמעותן של הממילים בוטות ובלתי מתקבלות על הדעת במקרה הזה. "האם היית נותן פרופופול לחולה ללא ציוד מתאים לפתיחת דרכי הנשימה?" "בוודאי היו לי אמצעים לאוורור. אמצעי אוורור יכולים להיות מנשם ידני ומסכה, לאו דווקא ציוד נשימה אחר". נשמע כי ד"ר ווייט קיבל עד כה 11,000 דולר עבור עדותו בתיק זה. בדרך כלל הוא גובה 3,500 דולר ליום וכל הוצאה כמו כרטיסי טיסה. הוא לא חושב שלהגנה יש כל כך הרבה אז לא יחייב אותם כל כך. ד"ר סאפר העיד במשך ימים רבים, וביצע סימולציות רבות הן לפרקליטות והן להגנה בחינם. "האם הוצע לד"ר מארי כסף כדי לספק את הפרופופול של ג'קסון?" "להבנתי הציעו לד"ר מארי כסף להיות הרופא האישי של ג'קסון." וולגרן שאל: "אם הזרקתם 25 מ"ג פרופופול, האם זה בסדר לצאת מהחדר?" "25 מ"ג נספגים בגף בתוך 15–30 דקות גג, לאחר מכן אני לא רואה שום בעיה בלעזוב את מיטת החולה". "אם המטופל היה אוהב 'לדחוף' את הפרופופול בעצמו, היית יוצא מהחדר?" "לא." לאחר שנשאל על מעשיו של מארי לאחר שמצא את ג'קסון, אמר ד"ר ווייט: "הייתי עושה דברים אחרת. הייתי קורא לעזרה, מתקשר לאמבולנס ויוזם החייאה". כשנשאל על העיכוב של מארי להתקשר לאמבולנס הוא ציין: "הייתי מתקשר מוקדם יותר, אבל לא מאמין שזה היה משנה משהו במקרה הזה". "3-5 דקות לאחר שמצאתי אותו הייתי מתקשר." זה נשמע, "לשכוח להזכיר את פרופופול היה פרט שהתעלמו ממנו. האם זה יכול להיות גם שקר?" "כן." לאחר שד"ר ווייט הזכיר שהוא מאמין שלג'קסון יש מחסן פרופופול משלו, וולגרן ביקש מהשופט להתעקש מהעד להגיב לשאלה בלבד. השופט ביקש מהמושבעים לצאת מהאולם. וולגרן שאל "האם אתה דוחה את העובדה שג'קסון שתה פרופופול וזה גרם למותו?" "כן." אך לאחר מכן המשיך ואמר: "אני לא דוחה לחלוטין את תאוריית הניהול העצמי, אך הראיות מצביעות על כך שג'קסון לא שתה פרופופול". פלנגן שאל אז את ד"ר ווייט: "אם החולה מת בצהריים, האם זה משנה אם העזרה תגיע 5 דקות מאוחר יותר?" "לא סביר." ד"ר ווייט המשיך והוסיף, "לפרופופול אין טיפול היפוך. הטיפול היחיד במנת יתר של פרופופול הוא זמן".

במהלך עדותו נקנס ד"ר ווייט בגין ביזיון בית המשפט לאחר שלא ציית להוראה של השופט שלא להתייחס לדיונים אישיים עם מארי בעדותו, במקום להתייחס רק להצהרות מדו"ח המשטרה הרשמי של מארי. ניתן היה לקנס את ד"ר ווייט בסכום של עד 1,000 דולר, אך השופט קבע את הקנס ל-250 דולר. ד"ר ווייט אמר לשופט, "עשיתי כמיטב יכולתי כפי שהוזמנתי על ידך לענות על השאלה בצורה אמיתית ומלאה ככל שיכולתי". הוא גם אמר, "אני מתנצל מאוד אם לא כיבדתי אותך. למדתי הרבה מהניסיון הזה". אישום שני בגין ביזיון בית המשפט נגד ד"ר ווייט בוטל, לאחר שבדיווח מקוון נטען^{[דרוש מקור]} כי הוא מלמל "זבל" כאשר עמיתו, ד"ר שייפר, ניגש להעיד.

לאחר דחיית בית המשפט, השופט אמר לעורכי הדין שהוא ייתן להם יום חופש אחד כדי שיוכלו להכין את טיעוני הסיום שלהם. השופט שאל את מארי אם הוא מתכוון להעיד. מארי השיב: "אני צריך עוד זמן לדבר עם עורכי הדין שלי. לא קיבלתי את ההחלטה הסופית שלי". השופט אמר למארי שיהיה לו עד מחר בבוקר להחליט. מארי אמר: "הכל יהיה תלוי איך התיק יתקדם". וולגרן אמר שהוא יקרא לד"ר שייפר לזמן קצר כעד מפריך. השופט אמר כי הוא מצפה שכל איסוף הראיות בתיק יסתיים למחרת. המשפט היה אמור להתחדש בשעה 9:30 בבוקר עם סיום ההפניה מחדש של ד"ר ווייט.

1 בנובמבר 2011, היום ה-22

פלנגן וד"ר וייט מדברים על רמת הלורזפאם בגופו של ג'קסון. נשמע שקיימות אפשרויות רבות כיצד הגיעו רמות כאלו של לורזפאם בדם ובשתן למקום בו היו בנתיחה. פלנגן לד"ר ווייט: "אנחנו לא יודעים כמה כדורי לורזפאם ג'קסון לקח, נכון?" "אף אחד לא יכול להיות בטוח." ד"ר ווייט אמר כי התרחיש של ד"ר שיפר של עירוי של שלוש שעות אינו נכון מכיוון שרמות הפרופופול בשתן היו נמוכות מדי. ד"ר ווייט קבע כי 25 מ"ג על שהוזרקו במשך 3–5 דקות של פרופופול יגרמו רק לישנוניות קלה, אם בכלל.

3 בנובמבר 2011, היום ה-23

חבר המושבעים שמע הוראות מהשופט, הן מהתביעה והן את טיעוני הסגירה של ההגנה והן הנחיות אחרונות מהשופט לאחר המשפט.

גזר דין

ב-7 בנובמבר 2011, היום ה-24 למשפט, נמצא מארי אשם בהריגה שלא מרצון. השופט קבע את מתן גזר הדין ל-29 בנובמבר, והורה על מעצרו של מארי ללא ערבות. ב-29 בנובמבר, היה נדון מארי לעונש המרבי של ארבע שנות מאסר. לפי פקידי השריף של מחוז לוס אנג'לס, מארי ריצה פחות משנתיים בכלא מחוז לוס אנג'לס עקב הצפיפות בכלא הקליפורני.

שחרור מהכלא

מארי שוחרר ב-28 באוקטובר 2013, שנתיים לפני המועד, עקב הצפיפות בכלא בקליפורניה והתנהגות טובה. מארי סירב להעיד בתביעת המוות הבלתי-מוצדק (שלא צלחה) של קתרין ג'קסון נגד מעסיקו לשעבר, AEG Live, אשר טענה כי יש להטיל על החברה אחראית למותו של ג'קסון. לפי סוכנות הידיעות AP, "רישיונותיו הרפואיים של מארי נותרו מוקפאים או בוטלו בשלוש מדינות שבהן עסק בעבר ברפואה".