מוזיאון הדגמים של קונרד שיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מוזיאון הדגמים של קונרד שיק
Schick27.jpg
חדר בתצוגה
מידע
סוג דגמים מיניאטוריים
מיקום ירושלים, ישראל
מייסדים קונרד שיק
קואורדינטות 31°46′34″N 35°13′44″E / 31.776136°N 35.229°E / 31.776136; 35.229
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew.svg
 
מוזיאון הדגמים של קונרד שיק
מוזיאון הדגמים של קונרד שיק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
חדר תצוגת תולדות המבנה
דגם כנסיית הקבר
דגם ירושלים בימי בית שני
דגם המשכן
בור המים

מוזיאון הדגמים של קונרד שיק מהווה חלק ממתחם כנסיית המשיח, השוכן מול מגדל דוד בירושלים. במוזיאון מוצגים דגמים מיניאטוריים של ירושלים וחלקים ממנה, אשר נעשו ברובם על ידי האדריכל והארכאולוג, קונרד שיק. האתר כולל גם תצוגת תמונות, המספרת את תולדות המקום, ובית קפה קטן.

היוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוֹנְרָד שִיק (27 בינואר 1822 - 23 בדצמבר 1901) חי ופעל בירושלים במחצית השנייה של המאה ה-19, ונחשב לאחד מחוקרי ארץ ישראל הגדולים בימיו. הוא הגיע לירושלים ב-1846 כמיסיונר פרוטסטנטי גרמני, אך במהרה נטש את פעילותו במיסיון, והשקיע את מרצו באדריכלות, ארכאולוגיה, נגרות וקרטוגרפיה. במשך שנים עבד עם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל (PEF), ופרסם מאות מאמרים אודות מצבה הפיזי והארכאולוגי של ירושלים. שיק, שרכש את השכלתו באופן אוטודידקטי, התמחה בבניית מודלים מוקטנים של מבנים ומתחמים אורבניים, אשר חלק מהם מהווים את אוסף המוזיאון. הדגמים הייחודיים שיצר שיק פרנסו אותו בכבוד, ומהכסף שהרוויח הקים את ביתו המפואר ברחוב הנביאים, המכונה בשם בית תבור.

תוכנית הקמת המוזיאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה שנים לאחר שהגיע לישראל, הצטרף שיק ל"חברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים" (LJS) מטעם המיסיון האנגליקני. במשך 50 שנה פעל שיק במסגרת המיסיון, אך לא עסק בהטפה, אלא בהקניית מקצועות נצרכים למומרים שהצטרפו לקהילה. הוא החל לעבוד כמורה לנגרות ולמלאכה בבית הספר של המוסד, אשר רוב תלמידיו היו יהודים מומרים. שליטתו של שיק הן באדריכלות והן בנגרות, אפשרו לו ליצור דגמי עץ מוקטנים לבתים, ועל פיהם הקים את המבנים בגודל האמיתי. במסגרת עבודתו, לימד את תלמידיו כיצד ליצור מודלים מיניאטוריים מעץ בפרספקטיבה ובפרופורציות המושלמות ביותר, ועבודתו המדויקת והאיכותית זכתה להתפעלות, הן מצד תלמידיו, והן מצד מעסיקיו. הדבר דרבן את שיק ליצור דגמים נוספים, הפעם של מתחמים בירושלים, ואף של ירושלים כולה. בתום עשרות שנות פעילות הצטברו בבית המלאכה של המיסיון מספר רב של דגמים מרשימים מאד, והנהלת המוסד החליטה להציג כמה מהם במבנה הקהילה, הנקרא על שם אחד מראשי ה-LJS - 'מרכז המורשת בית ניקולאיסון'.

הדגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדגמים הראשונים שיצר שיק היו של מבנים שבנה בירושלים, כמו 'בית טליתא קומי', 'בית החולים הנסן' שבטלביה, שכונת מאה שערים ועוד. מטרת דגמים אלו הייתה, כאמור, ליצור תבנית מוקטנת, שעל פיה ייבנו הבית או השכונה.

דגמי הר הבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעם הראשונה בה נקרא שיק ליצור דגם מורכב יותר, הייתה כאשר הוואקף המוסלמי נזקק לשירותיו האדריכליים, וביקש ממנו לסייע בעבודות הבניין והשחזור במסגדי הר הבית. שיק ניצל את הגישה החופשית שניתנה לו כדי לחקור את השרידים הארכאולוגיים והמחילות התת-קרקעיות במקום, ולערוך מיפוי ורישום אדריכלי מדוקדק של ההר, מחילותיו ומבניו. בעקבות כך, יצר שיק דגם עץ של הר הבית, אותו הציג מאוחר יותר בתערוכה בינלאומית בווינה. עניינו של שיק בהר הבית גבר, ובהמשך הוא יצר עוד דגמים רבים שלו, כולל דגמים משוערים של בית המקדש. ממצאיו של שיק ותרשימיו שימשו אבן דרך חשובה בחקר האתר, שעל פי רוב היה בלתי נגיש לחוקרי ארץ ישראל.

דגם ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במוזיאון מוצג דגם גדול, המציג את ירושלים בימי בית המקדש השני. הדגם, הבנוי לפרטי פרטים, נוצר על ידי שיק ותלמידיו, במטרה להציג את ירושלים כפי שנראתה בימיו של ישו. למרות שהממצא הארכאולוגי באותה עת היה דל למדי, קלע שיק כמעט במדויק ברוב חלקיה של העיר, ובעיקר בכל הקשור לטופוגרפיה.

דגמי אתרים ומתחמים בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מדגמי העץ במוזיאון מציג אחד לאחד את מתחם כנסיית המשיח, שנבנתה בהנחייתו של שיק על ידי תלמידי בית המלאכה. ייחודו של הדגם הוא במגירה נשלפת, המציגה את המנהרה שנתגלתה בבור המים שבמרתפו (להלן). דגם נוסף מציג את מתחם כנסיית הקבר, כולל החצרות והקפלות שסביבו. דגם זה מוצג בחדר אחר במתחם 'כנסיית המשיח', בשל גודלו הרב.

דגם המשכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הדגמים במוזיאון מציג את המשכן ששימש כעין "מקדש נייד" של בני ישראל בצאתם ממצרים. ייחודו של הדגם הוא בנושאו - לא מבנה אורבאני השוכן בירושלים, אלא מבנה ארעי מתולדות עם ישראל. הדגם מציג את המשכן על פי מידותיו המדויקות במקרא, והוא כולל פסלי פרות ובעלי חיים שהובאו לקורבן ושאר חפצים וחלקים ששכנו בחצר המשכן.

המנהרה ובור המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון הדגמים של שיק שוכן במבנה אבן עתיק, שנמכר בשנת 1854 לקהילת כנסיית המשיח. בקומת המרתף פעל במשך שנים רבות בית מלאכה של פלוני מוסלמי, ומתחת לבית המלאכה היה בור מים עתיק. לאחר שהנכס הועבר לידי הכנסייה, בוצעה בבור המים חפירה ארכאולוגית, שחשפה במפתיע מנהרה ארוכה, כ-70 מטרים ארוכה. המנהרה, שמהלכה מערב-מזרח, נחקרה ביסודיות על ידי אנשי ה-PEF, ואלה תיארכו אותה לימי בית המקדש השני, על סמך ממצאים אחדים, ובהם קטע מעמוד חרוך, שתוארך לימי החורבן. השערת החוקרים הייתה כי המנהרה שימשה כחלק ממערכת אספקת המים לירושלים ולמקדש, ואולי אף כמנהרת בריחה ומסתור למורדים.

דגמים נוספים של שיק ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא כל הדגמים שיצר שיק הגיעו בסופו של דבר למוזיאון. חלק מהם מוצגים בחדרים סגורים במרחב 'כנסיית המשיח', ויש כמה דגמי אבן המוצגים בחצר קפלת ההלקאה בויה דולורוזה שבעיר העתיקה. בקולג' שמידט שמחוץ לשער שכם מוצגים בקומת המרתף דגמים של מתחם הר הבית בתקופות שונות, החל מימי בית ראשון ועד מראה הר הבית במאה ה-19. מאחר שלא נשתמרו עדויות ארכאולוגיות למראה הר הבית בימי קדם, בחר שיק להציג את בית המקדש השני כמבנה בסגנון הרנסאנס, דבר הרחוק כמובן מן המציאות. דגמים נוספים של שיק, ובהם דגמי כנסיית הקבר, כנסיית המולד, הר הבית ואחרים פזורים ברחבי ארצות הברית ואירופה.

לשיק היו גם תלמידים שלמדו תחת ידיו את מקצוע הדיגום (נגרות), אחד מהם הוא גון מרטין טנץ. רוב דגמיו של טנץ הינם רק זכר קטן לדגמים המפוארים ששיק בנה, אך אפשר לראות בהם גם את היצירתיות של שיק. לאחרונה[דרושה הבהרה] נפתחה במוזיאון תערוכת דגמים משולבת של שיק ותלמידיו, הכוללת בעיקר דגמים שנבנו על ידי טנץ.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים גורן וריכב רובין, "דגמים ומפות תבליט של ירושלים ושל ארץ ישראל מעשי ידי קונרד שיק", בתוך מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל, כרך ט"ו (1998), ירושלים 75-47
  • חיים גורן (עורך), למען ירושלים - חייו של קונרד שיק, הוצאת אריאל (130-131), 1998