מולה בן-חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מולה בן-חיים (30 ביולי 19167 באוקטובר 1993) היה צייר ישראלי ממוצא פולני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-חיים נולד בשם מולה (שמואל) קוֹשְצְ'יַאנְסקי (Kościanski) ב-1916 בעיר לידא שבפולין לחיים ופרומה לבית יוּדֶלֶביץ'. הוא למד לימודים כלליים בבתי הספר העממי ובגימנסיה העברית "תרבות" בעיר הולדתו ולימודי מוזיקה (מנדולינה וכינור) אצל מורים פרטיים. את צעדיו הראשונים בציור עשה כבר בילדותו אצל אמנים (האחד בשם סגל והשני בשם טאגר) שהעלו ציורי קיר על כותלי בית כנסת מקומי. בשנת 1936, בגיל 20, התגייס גיוס חובה לצבא הפולני בחיל התותחנים. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בשרתו במדי הצבא הפולני, נפל בשבי הגרמני, ברח מהשבי ומצא מקלט בעיר וילנה, שהייתה תחת שלטון ליטאי ואחר כך תחת שלטון סובייטי.

בשנים 19391941 למד בן חיים ציור באקדמיה הממלכתית (ע"ש אנה הקדושה) בווילנה והיה פעיל כתפאורן בתיאטראות הפולניים בעיר. עם פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות ביוני 1941, נמלט בן חיים לאסיה התיכונה. בראשית 1945, עם תבוסת הצבא הגרמני וראשית שחרור פולין, חזר מולה לפולין ואחר כך לווילנה, שם התארגן עם חבריו מ"השומר הצעיר" לבריחה לעבר בוקרשט בירת רומניה, משם הגיעו ידיעות על שליחים מארץ ישראל המארגנים עלייה ארצה. במשך השנים 19451947 היה מהפעילים המרכזיים בארגון "הבריחה" ועלייה ב' לארץ ישראל. ב-1947 עלה ארצה עם רעייתו המשוררת רבקה בסמן בן-חיים, הצטרף לקיבוץ המעפיל בעמק חפר, והשתתף במלחמת השחרור ביחידה להסוואה. לאחר המלחמה חזר במלוא המרץ והתמסר לציור. בשנים 19521954 השתלם בציור במכון אבני בהדרכתם של מרסל ינקו ומשה מוקדי. בשנים 1954–1955 למד בפריז באקדמיית גראנד שומייר (Académie de la Grande Chaumière) ובייחוד בתורת הפסיפס (מוזאיקה) אצל ג'ינו סווריני. בשנים 19621965 שימש נספח לענייני תרבות בשגרירות ישראל במוסקבה. בן חיים היה מזכיר איגוד אמני הקיבוצים, חבר מרכז אגודת הציירים והפסלים בישראל ואחר כך יו"ר אגודה זו (19661968). בשנת 1961 הוצגה תערוכת יחיד שלו בגלריה צ'מרינסקי שבתל אביב ותערוכת יחיד בגלריה "אקספלורר" בניו יורק. בשנים 19621965 הוצגו ארבע תערוכות יחיד שלו בישראל.

בן חיים השתתף בתערוכות בישראל, פריז, (המוזיאון לאמנות מודרנית), ניו יורק (מלון וולדורף-אסטוריה), בוסטון (גלריה הרולד ארנסט) וכן בעיר ליל בצרפת, תערוכת העשור במוזיאון תל אביב, המשכן לאמנות עין חרוד, מוזיאון הרצליה ועוד.

בשנת 1968 קיבל בן חיים פרס רכישה של מוזיאון תל אביב. בשנת 1968 ביצע ציור קיר בבניין המשלחת הכלכלית הישראלית בניו יורק, וקודם לכן בשנת 1966 יצר קיר של פסיפס בבית הארחה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית ברמת אביב. בין השנים 19721993 היה מאמני קריית האמנים צפת.

כתב מרסל ינקו על מולה בן-חיים:

בזמן האחרון דומה, שהאכספרסיוניזם של הצבע, מבולבל ושלוח רסן השתלט על המוחות, ותופעה זו - נשקפת ממנה הסכנה: שכן עלולה היא ליהפך לחמרנות אווילית שאחת דתה – שיעבוד לגולם חסר הצורה. לפיכך, מה מעודד להתקל בימינו בצייר כמולה בן- חיים אשר לא נכנע לשכרון ההיסוסים והסטיות. ייתכן, כי סיבת הדבר נעוצה בעובדת היותו בעבר חבר קיבוץ. נדמה לי, כי הוא בחר בדרך יציבה והגיונית. אופיינית לו השליטה בצורה ובצבע הטוב וכל זה אינו מעקם את חוט השדרה שלו. חפשי מבנאליות ומשיעבוד הוא מבקיע לעצמו באומץ-לב, בכנות ובהצלחה דרך רצינית בציור.

מהספרים שאייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה בסמן בן-חיים, די דרייצנטע שעה : לידער, צייכענונגען, (ציורים), - מולה בן-חיים, מוציא לאור : ישראל-בוך, תל אביב, תש"ס, 1999, (84 עמודים).
  • רבקה בסמן בן-חיים, אויף א סטרונע פון רעגן, צייכענונגען, (ציורים), - מולה בן-חיים, מוציא לאור : ישראל-בוך, תל אביב, תשס"ג, 2002, (112 עמודים).
  • צבי הירש סמוליקוב, ניט קיין פויגלען, נאר באפליגלט : פראזעאלאגישע אויסדרוקן (באפליגלטע ווערטער) אפגעקליבן פון נחום סטוטשקאווס בוך דער אוצר פון דער יידישער שפראך, / אפקלייב - צבי הירש סמאליאקאוו ; אילוסטראציעס, (איורים), - מולה בן-חיים, הילע, (עטיפה), - משה בערנשטיין, מוציא לאור : פארלאג י"ל פרץ, תשס"ג, 2002, (94 עמודים).
  • רבקה בסמן בן-חיים, לכבוד איך און דו : לידער, א ווארט פריער, (הקדמה), - אלכסנדר שפיגלבלאט, הילע און אילוסטראציעס, ( עטיפה ואיורים), מולה בן-חיים, תל אביב : ה. לייוויק פארלאג ביים פאראיין פון יידישע שרייבערס און זשורנאליסטן אין ישראל, בית ליוויק, תשס"ו, 2006, (2 כרכים).
  • רוני סומק, אני עיראקי פיג'מה, (שירים), תרגום ליידיש ועריכה - רבקה באסמאן-בן חיים, ישראל רודניצקי, מעוטר בתמונות ... של מולה בן-חיים, (עברית ויידיש עמוד מול עמוד), תל אביב : ה. לייוויק פארלאג 2008, (63 עמודים).
  • רבקה בסמן בן-חיים, על מיתר הגשם : מבחר שירים, (כותר נוסף : אויף א סטרונע פון רעגן), (תרגמו מיידיש - יוסף אחאי ... ואחרים), איור : מולה בן-חיים, מוציא לאור : קשב לשירה, תל אביב, תשע"א, 2010, (111 עמודים).
  • מנדל שרל, המשפחה שלנו : והיה כי ישאלך בנך , ציורים - מולה בן חיים, מוציא לאור: דליה : מערכת, תשע"ד, 2014, (80 עמודים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]