המעפיל

המעפיל
חדר האוכל משנת 1957 בתכנון שמואל מסטצ'קין
מחוז	המרכז
מועצה אזורית	עמק חפר
גובה ממוצע	‎33‏ מטר
תאריך ייסוד	1945
תנועה מיישבת	התנועה הקיבוצית
סוג יישוב	קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016‏^[1]
- אוכלוסייה	802 תושבים
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎-0.6%‏ בשנה עד סוף 2016
מפת מיקום מפה דינמית (למפת נתניה מוגדלת) המעפיל (למפת נתניה רגילה) המעפיל (למפת ישראל רגילה) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון הים האדום המעפיל (למפת ישראל מוגדלת) ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון הים האדום המעפיל 32°22′41″N 34°58′58″E / 32.3780029141102°N 34.9827743096988°E מפת היישובים של מועצה אזורית עמק חפר באדום - המעפיל בירוק - מיקום בניין המועצה
http://www.hamaapil.co.il

קואורדינטות: 32°22′41″N 34°58′58″E / 32.3780029141102°N 34.9827743096988°E

הַמַּעְפִּיל הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי-השומר הצעיר. שנת ייסוד: 1938, שנת עלייה לקרקע: 1945. היישוב הוא חלק מהמועצה האזורית עמק חפר.

הקמת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת "המעפיל" נוסדה בשנת 1938 בחדרה. גרעין מייסדיו היו יוצאי השומר הצעיר בגליציה, פולין, גרמניה ואוסטריה, שקיבלו את הכשרתם במרחביה, בבית זרע ובמעברות. רוב חברי הקבוצה היו מעפילים ומכאן בחרו את שם הקבוצה. בחדרה עסקה הקבוצה בעבודות מזדמנות בפרדס ובבנייה, אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטמצם ייצוא פרי ההדר, וכך איבדו את עבודתם. חברי הקבוצה החליטו לנדוד בקבוצות כדי למצוא פרנסה, אך ב-1941 פקדה אותם מגפת טיפוס וקדחת. המגפה הביאה את הקבוצה לנטוש את חדרה, ולעבור למפרץ חיפה, שם התפרנסו מעבודות סבלות בנמל חיפה. לאחר המעבר, התאחדה הקבוצה יחד עם קבוצת "נחשונים" שישבה בקריית חיים, תחת השם "המעפיל".

אדמות היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמות אשר עליהן הוקם הקיבוץ נרכשו בשנת 1932 על ידי יהושע חנקין מידי הכפר הערבי קאקון, שהיה מגדולי היישובים הערביים בשרון בזמנו. האדמות נמכרו כחלקות בודדות לבעלי מלאכה, לסוחרים ולאנשים שונים שרצו להשקיע את כספם בפרדסים. קוני האדמות התאגדו לשם הקמת משק הדרים מרוכז במקום, ובמסגרת ההכנות חפרו באר והקימו את שכונת "מרץ ב'" שהתעתדה ליישוב עם תחילת תנובתם של מטעי ההדרים שבמקום. אולם פרוץ מאורעות תרצ"ו הפך את התוכניות, מעט התושבים שהיו בשכונה נטשוה ופורעים מהכפר הסמוך קאקון השמידו את הצריפים המעטים והבאר שבמקום. בשנת 1942 רכשה הקק"ל את האדמות מידי הבעלים שלא חפצו בהן עוד, והוחלט למסור אותן לקבוצת "המעפיל".

העלייה לקרקע והשנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בנובמבר 1945, יום השנה להצהרת בלפור, עלתה הפלוגה הראשונה לאדמות אלו במסגרת מבצע העלייה של שתים עשרה נקודות ההתיישבות. עם היתד הראשונה הצטרפה קבוצת גרעין מאנגליה וקבוצות השלמה מחברות נוער שהתחנכו במקום. בשנים הראשונות להקמתו המשק סבל קשות משכונותו לכפר הערבי קאקון, וספג יריות, צליפות והטרדות בלתי פוסקות. במלחמת העצמאות החמיר המצב והקיבוץ סבל ללא הרף מהתנכלויות, יריות וצליפות שמנעו מהחקלאים לקצור את אדמתם עד כדי כך שנצרכו לקצור לאור הירח. מתוקף היותו היישוב המזרחי ביותר בעמק חפר, הקיבוץ שימש כבסיס לכוחות צה"ל בתקיפתם את הכפרים הערביים שנותרו בשרון. חומרת האירועים הביאה לפינוי ילדי הקיבוץ לחדרה עד שוך הקרבות, ומרבית העיסוק היה סביב הלחימה. חברי המעפיל שעבדו בשדות שימשו כסיירים לחטיבת אלכסנדרוני שהובאה כתגבורת על מנת להסיג את הכוחות הערביים שישבו על גדרות היישוב. גם לאחר כיבוש קאקון, המשיך הקיבוץ לסבול מהתקפות הנגד שביצעו העיראקיים. רק עם סיום המלחמה התפנה הקיבוץ לבניין המשק החקלאי בו.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי הכלכלה העיקריים בקיבוץ הם:

ענפי החקלאות השונים - רפת, פרדס, אבוקדו, גידולי שדה, מדגה.
מפעלי תעשייה -
- מפעל "תגה" - שותפות מוגבלת בבעלות הקיבוץ, העוסקת בייצור ובשיווק גרביים והלבשה תחתונה בישראל תחת המותג "תגה", וכן עבור חברות ומותגים אחרים. בשנת 2001 במסגרת מיזוג עם חברת דלתא, נמכרה פעילות ייצור ושיווק הגרביים.^[2]
- מפעל MCP - מפעל לפיתוח מוצרי פלסטיק מתקדמים, בשותפות עם קיבוץ גזית.

תרבות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום הספורט מחזיק הקיבוץ קבוצת כדורעף - הפועל המעפיל, שזכתה באליפות ישראל 14 פעמים, ובגביע המדינה 12 פעמים.
חברת הקיבוץ אורה גולדשטיין-אנלין הייתה אלופה אולימפית ושיאנית עולם בספורט הנכים, שזכתה ב-13 מדליות, מהן 4 זהב, בשלוש אולימפיאדות נכים: 1968, 1972 ו-1976.