יוסף אחאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסף אחאי

יוסף אחאי (שוקסטליסקי) (ג' בטבת תרנ"ט, 17 בדצמבר 1898כ"ט בשבט תשמ"ח, 17 בפברואר 1988) היה ממייסדי תנועת "החלוץ" בליטא, חלוץ איש העלייה השלישית, מחנך עברי, סופר, עורך ומתרגם, עיתונאי ומשורר ילדים, ממייסדי קיבוץ נצר סרני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחאי נולד ב-1898 בעיר קובנה שבצפון-מערב האימפריה הרוסית (ליטא) בשם יוסף שוקסטליסקי, הבכור משבעת ילדיהם של פרל (פנינה) לבית קידנסקי ושמואל שוקסטליסקי (לימים כפכפי; 1874–1939). אביו היה ממייסדי החדר המתוקן בקובנה, שבו לימדו תנ"ך, ספרות עברית חדשה ודקדוק, בנוסף ללימודים המקובלים בחדר הישן. כשנוסדה בקובנה הגימנסיה הריאלית, היה בה למורה לתנ"ך. אחאי למד ב"חדר" ובישיבה, וסיים את לימודיו בגימנסיה של אביו. אחאי הושפע מאוד מאביו, וכאשר נוסדה בליטא העצמאית בגמר מלחמת העולם הראשונה תנועת "החלוץ", הצטרף לשורותיה, ואחרי הכשרה חקלאית קצרה עלה בשנת תרפ"א עם קבוצת אחווה, לארץ ישראל. הקבוצה עבדה בסלילת כבישים, ויוסף בנוסף לעבודה הפיזית, לימד עברית את העולים החדשים בני העלייה השלישית, שלא קיבלו השכלה עברית בגולה. בזכות השכלתו ובזכות כישוריו הפדגוגיים, שלחה אותו הקבוצה לסמינר למורים בירושלים, כדי שיהיה מורה במשק שיקימו. כשהתגורר בפלוגת גדוד העבודה בירושלים, הכיר את גניה מייזלס, מאנשי "החלוץ" של יוסף טרומפלדור, שעלתה מרוסיה ולמדה אז ציור ב"בצלאל", והשניים הקימו יחד משפחה. כשעמדה גניה ללדת, הפסיקו שניהם את לימודיהם וחזרו לקבוצתו, ששהתה אז באיילת השחר. שם הקבוצה, "אחווה", היא המקור לשם המשפחה שאימץ לעצמו, וגם לשמו של בנו הבכור, אחיעזר (אחיק), שנולד ב-1923. בנו השני, שנולד כעבור כשנה בירושלים, נפטר בינקותו. הקבוצה עברה למושבה יבנאל, ואחאי שב לירושלים להשלים את לימודיו בסמינר.

בשנת תרפ"ה (1925) סיים את לימודיו ועבר עם משפחתו לתל אביב והיה מראשוני המורים בבית החינוך לילדי עובדים. בשנת 1926 נולדה בתו אביטל. בסוף שנת 1927 עבר אחאי למושב בלפוריה והיה מורה בבית הספר שם. ב-1929 עבד כמורה בבית הספר שבקיבוץ חפציבה, וב-1930 עבר עם משפחתו לקיבוץ כנרת, שם הורה בבית הספר המשותף כנרת–דגניה. בסוף אותה שנה נפרדו יוסף וגניה.

אחאי נסע לעיר נירנברג שבגרמניה, שם החליף את ש. שלום כמורה לעברית בחוג "שוחרי השפה העברית" של ד"ר מיינהולד נוסבאום. ב-1935 שב ארצה, לקיבוץ גבעת ברנר, בו חי עד שנת תשי"ב (1952). הוא הורה עברית, ערך את יומן הקיבוץ והיה מראשוני יוצריה של ההגדה הקיבוצית לפסח.

בנו הבכור נותר ללמוד בתל אביב ולימים סיים את הגימנסיה העברית הרצליה, ואילו בתו אביטל הצטרפה אליו בגבעת ברנר והתחנכה בחברת הילדים במשק. בשנות ה-40 נישא לצפורה טננבאום, ילידת ורשה, שעלתה ב-1928 והגיעה מיד לגבעת ברנר. לזוג נולדו שלושה ילדים: עמרי (1941), שמואל (1942) ועידית (1945). אשתו הייתה חולה בטרשת נפוצה, והייתה מרותקת במשך שנים למיטתה.

במסגרת הפילוג בקיבוץ המאוחד, הצטרף אחאי לחברי מפא"י הפורשים והיה ממקימי קיבוץ נצר סרני, על-שם ידידו הטוב אנצו סרני, חבר גבעת ברנר שנמנה עם הצנחנים הארץ ישראלים, ובשליחותו נתפס ונרצח במחנה הריכוז דכאו. בנצר סרני חי יוסף עד יומו האחרון (1988), אך רוב הזמן עבד כשליח הקיבוץ באזור תל אביב.

אחאי עבד בהוצאת הספרים של איחוד הקבוצות והקיבוצים בתל אביב, כעורך כתב העת של האיחוד "ניב הקבוצה" וכמסגנן הספרים של ההוצאה. כמו כן עסק בתרגום שירה מיידיש ומגרמנית, ערך יומן מיוחד לכבוד שבת, חיבר פזמונים ושירי ילדים והשתתף בכתיבה בעיתונים "דבר", "דבר לילדים" (היה חבר המערכת) ו"הדור". מאז שנות החמישים הראשונות של המאה ה-20, כשנוסדו בארץ חוגי תנ"ך רבים, בהשראת החברה לחקר המקרא בישראל, הקימה גם מועצת פועלי תל אביב חוגי תנ"ך, ואחאי נבחר לנהל את החוג המרכזי ב"בית תבורי" ואחר כך גם ב"בית ברמן". אחאי, שריתק את שומעיו, התבקש ללמד בחוגים נוספים למקרא: בחולון, ברמת גן, בראשון לציון, בצהלה ובקיבוץ נצר סרני. הוא המשיך להרצות בחוגי המקרא עד קרוב למותו (כמעט בן 90), ונודע כאחד מגדולי מפיצי התנ"ך בקרב העובדים במועצות הפועלים ובקרב השכבות העממיות.

אחיו הצעיר יצחק כפכפי (1911–1998) היה ממייסדי תנועת הנוער "המחנות העולים", מתרגם ועורך.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עין קדם: (מונולוגים תנכיים); רישומים: כלב קסטל, תל אביב: אל"ף, תשל"ג 1972.

לאחר מותו:

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל רביקוביץ, יוסף אחאי, שבח אדן, לבני מצוה: גליונות לעבודה עצמית ומקראה, בית ברל: המדרש לחינוך המשותף – המעבדה הפדגוגית, איחוד הקבוצות והקבוצים – מחלקת החינוך – החוג למתודיקה, תשי"ט. (מהדורה ב מתוקנת: בר מצווה: חוברת הדרכה למורים בבית הספר הממלכתי, תל אביב: תרבות וחינוך; משרד החינוך והתרבות – המרכזיה הפדגוגית, 1961)
  • יוסף אחאי (עורך), איקי – לזכרו, [גבעת ברנר: חמו"ל], תשל"ב 1972. (ספר זיכרון לבן הקיבוץ סרן יצחק (איקי) קוטלר)

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלשה שירי אכרים: למקהלה מעורבת בלווי פסנתר, לפי שירי עם קדומים; עברית: יוסף אחאי, תל אביב: המרכז לתרבות ('ספריה מוזיקלית', 26), 1948. (תווים)
  • ז'אן בטיסט מוליר, הרופא המאהב: קומדיה בשלש מערכות; עברית: אליהו חזן; תרגום השירים: יוסף אחאי, תל אביב: הוצאת הספרים והתוים של מרכז לתרבות והסברה ('ספרית מחזות ומערכונים', חוברת יג), תשי"א.
  • יעקב פרידמן, שלג במדבר; עברית: י' אחאי [ואחרים], תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תש"ל. (שירים)
  • יעקב פרידמן, מיומנה של משוררת; תירגום מיידיש: יוסף אחאי, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תשל"ב.
  • חיה'לה גרובר, משני צדי המסך; תרגם מיידיש: יוסף אחאי, חיפה: פינת הספר, תשל"ג.
  • רבקה קוויאטקובסקי-פנחסיק, חיימקה: יומנו של נער מגיטו לודז'; איורים: בינה גבירץ; תרגם מאידיש: יוסף אחאי, ירושלים; תל אביב: מ' ניומן, תשל"ה.
  • רבקה קוויאטקובסקי-פנחסיק, בין כרמל וים; עברית: יוסף אחאי, חיפה: עצמי, תשל"ו.
  • י.ב. אלטרמן, ליקוי חמה; תרגם מיידיש: יוסף אחאי, תל אביב: הוצאת ספרים י.ל. פרץ, 1976.
  • אפרים שרייער, עלי אביב; מיידיש: יוסף אחאי, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ט.
  • משה מלמן, ראשיתו של כפר ארגנטינה – ניר צבי: ליובל ה-25 לניר-צבי, עברית: יוסף אחאי, תל אביב: [חמו"ל], 1979.
  • ישעיהו רכטר, שתי אחיות; תירגום: יוסף אחאי, תל אביב: עמך, תש"ם 1980.
  • שאול מאלץ, בגילה וברִנה; תרגם: יוסף אחאי, תל אביב: הוצאת י. ל. פרץ, תשמ"א. (שירים)
  • ישעיהו רכטר, הבן האובד: רומן; תירגום: יוסף אחאי, תל אביב: ניי-לעבן, תשמ"ב 1982.
  • ישעיהו רכטר, נקם; תרגם: יוסף אחאי, תל אביב: ניי לעבן, תשד"ם 1984. (רומן)
  • רבקה בסמן בן-חיים, על מיתר הגשם: מבחר שירים; תרגמו מיידיש: יוסף אחאי [ואחרים]; על העטיפה ובספר: יצירות מאת מולה בן-חיים, תל אביב: קשב לשירה, תשע"א 2010.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יצחק כפכפי, "על יוסף אחאי ז"ל, 1988-1898", בתוך יוסף אחאי, בחוגי מקרא, תל אביב 1993, עמ' 7–18.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]