לדלג לתוכן

מוסא אבו מרזוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוסא אבו מרזוק
موسى أبو مرزوق
אבו מרזוק בשנת 2006 בדמשק
אבו מרזוק בשנת 2006 בדמשק
לידה 9 בינואר 1951 (בן 73)
רפיח, מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
השכלה
מפלגה חמאס עריכת הנתון בוויקינתונים
יושב ראש הלשכה המדינית של חמאס
1992–1996
(כ־4 שנים)
סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס
15 בינואר 199723 בינואר 2014
(17 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוסא מֻחַמד אבו מרזוק (ערבית: موسى محمد ابو مرزوق; נולד ב-9 בינואר 1951) הוא אחד מחברי הלשכה המדינית של חמאס, כיהן בעבר כראש הלשכה.

משפחתו של אבו מרזוק, שמקורה ביבנא, נמלטה במהלך מלחמת העצמאות למחנה הפליטים בעיר רפיח.

לאחר לימודי התיכון ברפיח, סיים אבו מרזוק ב-1976 לימודי הנדסה בקהיר וקיבל תואר ראשון בהנדסה מכנית. בשנת 1978 היה לחבר בגוף המייסד של האוניברסיטה האסלאמית בעזה. לאחר לימודיו בקהיר, יצא אבו מרזוק למפרץ הפרסי והחל לעבוד כמהנדס בחברת המים והחשמל באיחוד האמירויות הערביות, ולאחר מכן כמהנדס בחברת נפט. אבו מרזוק למד הנדסה תעשייתית בארצות הברית, קיבל תואר ראשון, ומאוחר יותר תואר שני בניהול הבנייה מטעם אוניברסיטת קולורדו. את תואר הדוקטור קיבל באוניברסיטת לואיזיאנה טק.

את פעילותו הפוליטית במסגרת תנועת האחים המוסלמים החל אבו מרזוק בשנת 1986. הוא התקדם בהיררכיה של חמאס בעיקר ב-1989, לאחר מעצר מרבית מנהיגי התנועה במהלך האינתיפאדה הראשונה. לטענת ישראל, בשנים 1991–1993 הוא שלח כספים ממקום מושבו בארצות הברית לאנשי חמאס ביהודה ושומרון ורצועת עזה לצורך מימון פעילות החמאס[1]. בשנת 1992 נבחר לעמוד בראש הלשכה המדינית של חמאס ומילא את התפקיד ממקום מושבו בעמאן, בירת ירדן, עד אשר גורש ממנה ב-30 ביוני 1995.

לאחר גירושו מירדן הגיע לארצות הברית ונעצר בנמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי, כמי שנכלל ברשימת טרוריסטים. בתחילה, ישראל דרשה את הסגרתו[1], אולם בהמשך חזרה בה בהוראת ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, מחשש שמשפטו יעורר את הארגון לחדש פיגועים, והוא נשאר בכלא האמריקני עד ששוחרר ב-4 במאי 1997[2]. לאחר שחרורו מהכלא האמריקני נבחר לסגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, תפקיד שאותו הוא ממלא עד היום. חוסיין מלך ירדן הסכים לתת לו מקלט בשל הלחץ הגובר מצד הציבור הירדני.

ביולי 1997, לאחר פיגוע התאבדות בשוק מחנה יהודה בירושלים, הוחלט בקבינט המדיני-ביטחוני שיש לפגוע במנהיגי חמאס. אנשי המוסד הציעו לראש הממשלה בנימין נתניהו מספר שמות, ביניהם ח'אלד משעל ומוסא אבו מרזוק. נתניהו העדיף שאנשי המוסד יתנקשו בחייו של אבו מרזוק, אך אנשי המוסד הזהירו את נתניהו כי פגיעה באזרח אמריקני שהשלטונות מסרבים להסגיר תגרור פגיעה ביחסים בין ישראל לארצות הברית. לבסוף הוחלט כי משעל יהיה היעד להתנקשות אולם הניסיון כשל.

ב-21 בנובמבר 1999 גורש בשנית מירדן, עם שובו מאיראן. בשנים 2001–2012 התגורר בדמשק. עם עזיבת ראשי החמאס את סוריה, עבר בתחילת 2012 לקהיר[3]. שם נתן ריאיון בן למעלה מ-5 שעות לעיתון היהודי פורוורד.[4]

ב-2006 הביע אבו מרזוק הכרה בקיומה של ישראל בריאיון לתחנת הרדיו הישראלית-פלסטינית "רדיו כל השלום" באמרו כי "אין ספק שיש הכרה מציאותית שלנו בישראל, בכך שישראל קיימת בשטח – ואין חותמים הסכמים עם גוף דמיוני אלא עם מי שקיים. ישראל קיימת וכולם מתייחסים להסכמים האלה. הבעיה אינה נמצאת ביחס לזה, ולא זה מה שדורשים מחמאס. הבעיה שלנו היא הדרישה להכיר בלגיטימיות של הכיבוש – ולכך לא נסכים"[5].

אבו מרזוק, חבר הגוף המייסד של מוסד "אל-קֻדְס" אשר נוסד ב-2001 בביירות, משמש חבר ועדת המעקב של הוועידה הלאומית האסלאמית. הוא נמצא על התפר שבין האגף המתון בחמאס, לבין ההנהגה הקיצונית של הארגון – בראשות ח'אלד משעל וד"ר מחמוד א-זהאר. אבו מרזוק מופקד בלשכה המדינית על גיוס הכספים בארצות הברית. הוא נחשב למעשה לאחד מ"הוגי הדעות" של הנהגת חמאס.

בשנת 2014 שהה כחודשיים ברצועת עזה לאחר שמצרים אישרה את כניסתו, על מנת להשלים את הסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס[6].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הערכות, הונו של אבו מרזוק מגיע ל-2–3 מיליארד דולר[7]

במהלך מלחמת חרבות ברזל, אחיו של מוסא, יוסוף אבו מרזוק, נהרג מהפצצה של צה"ל באזור רפיח[8].

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]