מחמוד עבאס חילמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הטייס מחמוד עבאס חילמי

מחמוד עבאס חילמי (1938, מצרים - 11 במאי 1966, קהיר), היה טייס, ומדריך טיס בדרגת סרן בחיל האוויר המצרי, אשר ערק לישראל כשהוא מטיס, מטוס אימונים מדגם יאק-11, מתוצרת החברה הרוסית לייצור כלי טיס יאקובלב. עבאס הוצא להורג על ידי שלטונות מצרים, בבית הכלא בקהיר, ב-11 במאי 1966.

העריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 19 בינואר 1964 בבוקר, התגלו על מסכי המכ"ם של חיל האוויר, 3 מטוסים מצרים (2 מיג 17, ו- מטוס מדגם יאק-11). חיל האוויר הזניק אל מול המטוסים המצרים 2 מטוסי יירוט ישראליים. כאשר הגיעו המטוסים המצרים לקרבת הגבול, פנו 2 המיגים חזרה לעבר מצרים, ואילו מטוס היאק שנשא על גופו את סמל חיל האוויר המצרי, ואת דגל קע"ם, המשיך לעבר ישראל.

את היאק-11, הטיס מחמוד עבאס חילמי, לאחר שתכנן את המעשה במשך כחודשיים. חילמי היה בן הזקונים של אם קשישה המתגוררת בקהיר, ולה עוד 2 בנות המבוגרות מאחיהן הטייס. חילמי בעל ותק טיסה של 7 שנים, החל את הקריירה שלו כטייס בשנת 1957,  ועבר קורס להטסת מטוסי סילון בצ'כוסלובקיה. השתתף כטייס במלחמת האזרחים של צפון תימן, בזמן שמצרים בהנהגת גמאל עבדול נאצר תמכה במורדים, ולאחרונה היה מדריך טיסה באקדמיה של חיל האוויר המצרי שבסמוך לעיר בילביס.

עבאס תכנן את עריקתו במשך כשמונה שבועות, הוא קבע את יום הטיסה, ליום אחד לאחר שהסתיימה ועידת הפסגה הערבית הראשונה, שהתקיימה בקהיר וכל ראשי המדינות, מלכים ונשיאים, המריאו עם מטוסיהם הפרטיים מקהיר,בחזרה למדינותיהם. ביום זה כך קיווה, איש לא ישים את ליבו למטוס קטן הטס בכיוון ישראל.

הוא ניצל את היותו מדריך טיסה כדי ליטול את המטוס מבית הספר לטיסה, ולממש את כישוריו לטיסה נמוכה מתחת לרדאר. כאשר הוא לוקח בחשבון את העובדה שהמטוס הוא בעל מיכל דלק גדול, ועשוי לשהות באוויר מרחקים ארוכים. כמו כן הוא בנה על כך שטייסים אחרים שיראו אותו, יחשבו כי מדובר בטיסת אימון של פרח טיס. ואכן להערכתו של עבאס 2 המיגים המצרים שדלקו אחריו, עשו זאת, כי חשבו שמדובר בפרח טיס הטס בטעות לכיוון ישראל, ובכוונתם היה להעמידו על טעותו. ברגע שראו הטייסים המצרים את מטוסי היירוט הישראלים, הם נטשו את המרדף אחר המטוס, ושבו כלעומת שבאו.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טייסי מטוסי היירוט, אשר הבחינו כי הטייס פתח את גלגלי המטוס, והוא מתכוון לבצע נחיתה[1], ליוו אותו אל שדה התעופה בחצור. חילמי הנחית את המטוס, וקצין המבצעים של שדה התעופה בליווי קבוצת חיילים, התקרבו אליו, והורו לו לעצור, כאשר קצין המבצעים מזנק על כנף המטוס. הטייס פתח את הדלת, השיב בחיוב על השאלה האם הוא דובר אנגלית, הזדהה, מסר כי הגיע מרצונו החופשי וכי הוא מבקש מקלט מדיני בישראל.

עבאס חילמי, הועבר למועדון הקצינים בבסיס, ומשם נלקח לביתו של מפקד הבסיס, איתו סעד סעודת צהרים. לאחר מכן נחקר, מסר את פרטיו האישיים, וביקש מקלט מדיני. בערב התקיימה בחצור מסיבת עיתונאים בהשתתפות דובר צה"ל אריה שלו והטייס, אשר דיבר בכנות, ובביטחון, בחר על אלו שאלות להשיב בהרחבה, ועל אלו לסרב לענות. הוא טען שבחר לערוק מסיבות פוליטיות, אך לא פירט מהן הסיבות. הוא גם לא הבהיר אם בכוונתו להישאר לחיות במדינת ישראל, או לא.

בתקופה הראשונה לשהותו בישראל המשיך עבאס לשכון בכנף 4 - בסיס חיל האוויר בחצור, שם זכה לביקורו של הרמטכ"ל יצחק רבין, אשר שוחח אתו ותשאל אותו מבלי שעבאס ידע עם מי הוא משוחח. כן ביקרו אצלו מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן וסגנו מוטי הוד. לשאלותיהם של עיתונאים האם בכוונתו להשתקע בישראל, השיב כי טרם קיבל החלטה בנושא.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעריקתו של הטייס ניתן ביטוי רב בתקשורת העולמית. תאגיד השידור הבריטי, תחנות השידור האמריקאיות והרדיו הצרפתי הבליטו את הידיעה, חזרו עליה בכל מהדורת חדשות, ובכל פעם הוסיפו פרטים חדשים. העיתונים פרסמו את הידיעה בהרחבה בעמודים הראשיים, ועיתוני צרפת קשרו את האירוע לוועידת הפסגה הקהירית שהסתיימה לא מכבר, וכן לחוסר שביעות רצונם של קציני צבא מצרים מהמעורבות במלחמת האזרחים בתימן. עיתוני מצרים פרסמו את הודעתה של ממשלתם, כי מטוס של חיל האוויר המצרי נעלם מחמת מזג אוויר גרוע.

סוף דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חילמי שהה בישראל כ-6 חודשים. במהלכם, עבר לבקשתו השתלמות בהטסת מטוסי נוסעים, ולמד ספרדית. כך, קיווה יוכל למצוא תעסוקה, כטייס אזרחי, בכל ארץ בה יבחר להתגורר. מדינת ישראל ארגנה עבורו זהות חדשה, והוא נשלח לארגנטינה, להתחיל חיים חדשים.

עריקתו של חילמי לישראל, היחס ההוגן שקיבל בה, וכן הפרסום העולמי הרב לו זכתה הפרשה, היסב למצרים נזק רב. יוקרת הצבא המצרי ניזוקה, והמוראל של טייסי חיל האוויר המצרי נפגע קשות. שלטונות מצרים לא חסכו מאמצים לאתר את חילמי, כדי להביאו למשפט ראווה במצרים ולשקם את הכבוד הלאומי.

ב-27 ביוני 1964, דיווח רדיו קהיר, בפינתו בשפה העברית, בשם העיתון אל-אהראם, כי הטייס המצרי פנה ביוזמתו לשגרירות מצרים, והסגיר את עצמו לידי אנשיה, וכי כעת הוא נחקר במצרים. באותו יום נמצאה מושלכת בבואנוס איירס גופת אדם כרותת ראש.

שתי עובדות אלו יצרו חרושת של שמועות. עיתונאים זרים העריכו כי העיתון אל-אהראם נחפז להודיע על כך שחילמי הועבר למצרים, וכיוון שכך נבצר מהמצרים להעביר את הטייס שנחטף על ידי סוכניהם למצרים, והם רצחו אותו בארגנטינה. כחיזוק לטענתם הם הצביעו על כך שהעיתון המצרי דיווח על ההסגרה, פעם אחת בלבד ולא חזר על הדיווח. העיתונאים הסיקו שהגופה שנמצאה היא גופתו של חילמי.

בפועל, אכן הועבר חילמי על ידי הסוכנים המצריים בארגנטינה לקהיר, שם נשפט והוצא להורג, לאחר שנשיא מצרים חתם על גזר הדין ואישרר אותו. את הידיעה על ההוצאה להורג דחו המצרים, ופרסמו אותה רק ב- 10 במאי 1966 יום הגעתו של ראש ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסיגין לביקור במצרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טיסה עם גלגלים פתוחים, היא סימן בינלאומי לכוונה לנחות, ובקשה לאפשר זאת