מחמוד עבאס חילמי

מחמוד עבאס חילמי

לידה	1938 ממלכת מצרים
הוצאה להורג	11 במאי 1966 (בגיל 28 בערך) קהיר, מצרים
מדינה	מצרים
השתייכות	חיל האוויר המצרי

מחמוד עבאס חילמי (1938 – 11 במאי 1966), היה טייס, ומדריך טיס בדרגת סרן בחיל האוויר המצרי, אשר ערק לישראל כשהוא מטיס מטוס אימונים מדגם יאק-11, מתוצרת החברה הרוסית לייצור כלי טיס יאקובלב. עבאס הוצא להורג על ידי שלטונות מצרים, בבית הכלא בקהיר, ב-11 במאי 1966.

העריקה

ב- 19 בינואר 1964 בבוקר, התגלו על מסכי המכ"ם של חיל האוויר שלושה מטוסים מצרים (2 מדגם מיג 17 ו-1 מדגם יאק-11). חיל האוויר הזניק אל מול המטוסים המצרים שני מטוסי יירוט ישראליים. כאשר הגיעו המטוסים המצרים לקרבת הגבול, פנו שני המיגים חזרה לעבר מצרים, ואילו מטוס היאק שנשא על גופו את סמל חיל האוויר המצרי, ואת דגל קע"ם, המשיך לעבר ישראל.

את היאק-11, הטיס מחמוד עבאס חילמי, לאחר שתכנן את המעשה במשך כחודשיים. חילמי היה בן הזקונים של אם קשישה המתגוררת בקהיר, ולה עוד שתי בנות המבוגרות מאחיהן הטייס. חילמי, בעל ותק טיסה של 7 שנים, החל את הקריירה שלו כטייס בשנת 1957, ועבר קורס להטסת מטוסי סילון בצ'כוסלובקיה. השתתף כטייס במלחמת האזרחים של צפון תימן, בזמן שמצרים בהנהגת גמאל עבד אל נאצר תמכה במורדים, ולאחרונה היה מדריך טיסה באקדמיה של חיל האוויר המצרי שבסמוך לעיר בילביס.

עבאס תכנן את עריקתו במשך כשמונה שבועות, הוא קבע את יום הטיסה ליום אחד לאחר שהסתיימה ועידת הפסגה הערבית הראשונה, שהתקיימה בקהיר, וכל ראשי המדינות, מלכים ונשיאים, המריאו עם מטוסיהם הפרטיים מקהיר בחזרה למדינותיהם. ביום זה כך קיווה, איש לא ישים את ליבו למטוס קטן הטס לכיוון ישראל.

הוא ניצל את היותו מדריך טיסה כדי ליטול את המטוס מבית הספר לטיסה, ולממש את כישוריו לטיסה נמוכה מתחת לרדאר, כאשר הוא לוקח בחשבון את העובדה שהמטוס הוא בעל מכל דלק גדול, ועשוי לשהות באוויר מרחקים ארוכים. כמו כן הוא בנה על כך שטייסים אחרים שיראו אותו, יחשבו כי מדובר בטיסת אימון של פרח טיס. ואכן להערכתו של עבאס שני המיגים המצרים שדלקו אחריו, עשו זאת, כי חשבו שמדובר בפרח טיס הטס בטעות לכיוון ישראל, ובכוונתם היה להעמידו על טעותו. ברגע שראו הטייסים המצרים את מטוסי היירוט הישראלים, הם נטשו את המרדף אחר המטוס, ושבו כלעומת שבאו.

בישראל

טייסי מטוסי היירוט, אשר הבחינו כי הטייס הוריד את גלגלי המטוס, והוא מתכוון לבצע נחיתה, ליוו אותו אל שדה התעופה בחצור. חילמי הנחית את המטוס, וקצין המבצעים של שדה התעופה בליווי קבוצת חיילים, התקרבו אליו, והורו לו לעצור, כאשר קצין המבצעים מזנק על כנף המטוס. הטייס פתח את הדלת, השיב בחיוב על השאלה האם הוא דובר אנגלית, הזדהה, מסר כי הגיע מרצונו החופשי וכי הוא מבקש מקלט מדיני בישראל.

עבאס חילמי הועבר למועדון הקצינים בבסיס, ומשם נלקח לביתו של מפקד הבסיס, איתו סעד סעודת צהריים. לאחר מכן נחקר, מסר את פרטיו האישיים, וביקש מקלט מדיני. בערב התקיימה בחצור מסיבת עיתונאים בהשתתפות דובר צה"ל אריה שלו והטייס, אשר דיבר בכנות ובביטחון, בחר על אלו שאלות להשיב בהרחבה, ועל אלו לסרב לענות. הוא טען שבחר לערוק מסיבות פוליטיות, אך לא פירט מהן הסיבות. הוא גם לא הבהיר אם בכוונתו להישאר לחיות במדינת ישראל, או לא.

בתקופה הראשונה לשהותו בישראל המשיך עבאס לשכון בבסיס חצור, שם זכה לביקורו של הרמטכ"ל יצחק רבין, אשר שוחח איתו ותשאל אותו מבלי שעבאס ידע עם מי הוא משוחח. כן ביקרו אצלו מפקד חיל האוויר, עזר ויצמן וסגנו מוטי הוד. לשאלותיהם של עיתונאים האם בכוונתו להשתקע בישראל, השיב כי טרם קיבל החלטה בנושא.

תגובות

לעריקתו של הטייס ניתן ביטוי רב בתקשורת העולמית. תאגיד השידור הבריטי, תחנות השידור האמריקאיות והרדיו הצרפתי הבליטו את הידיעה, חזרו עליה בכל מהדורת חדשות, ובכל פעם הוסיפו פרטים חדשים. העיתונים פרסמו את הידיעה בהרחבה בעמודים הראשיים, ועיתוני צרפת קשרו את האירוע לוועידת הפסגה הקהירית שהסתיימה לא מכבר, וכן לחוסר שביעות רצונם של קציני צבא מצרים מהמעורבות במלחמת האזרחים בתימן. עיתוני מצרים פרסמו את הודעתה של ממשלתם, כי מטוס של חיל האוויר המצרי נעלם מחמת מזג אוויר גרוע.

סוף דבר

חילמי שהה בישראל כ-6 חודשים. במהלכם, עבר לבקשתו השתלמות בהטסת מטוסי נוסעים, ולמד ספרדית. הוא קיווה שכך יוכל למצוא תעסוקה, כטייס אזרחי, בכל ארץ בה יבחר להתגורר. מדינת ישראל ארגנה עבורו זהות חדשה, והוא נשלח לארגנטינה, להתחיל חיים חדשים.

עריקתו של חילמי לישראל, היחס ההוגן שקיבל בה, וכן הפרסום העולמי הרב לו זכתה הפרשה, הסב למצרים נזק רב. יוקרת הצבא המצרי ניזוקה, והמורל של טייסי חיל האוויר המצרי נפגע קשות^{[דרוש מקור]}. שלטונות מצרים לא חסכו מאמצים לאתר את חילמי, כדי להביאו למשפט ראווה במצרים ולשקם את הכבוד הלאומי.

ב-27 ביוני 1964, דיווח רדיו קהיר, בפינתו בשפה העברית, בשם העיתון אל-אהראם, כי הטייס המצרי פנה ביוזמתו לשגרירות מצרים, והסגיר את עצמו לידי אנשיה, וכי כעת הוא נחקר במצרים. באותו יום נמצאה מושלכת בבואנוס איירס גופת אדם כרותת ראש.

שתי עובדות אלו יצרו חרושת של שמועות. עיתונאים זרים העריכו כי העיתון אל-אהראם נחפז להודיע על כך שחילמי הועבר למצרים, וכיוון שכך נבצר מהמצרים להעביר את הטייס שנחטף על ידי סוכניהם למצרים, והם רצחו אותו בארגנטינה. כחיזוק לטענתם הם הצביעו על כך שהעיתון המצרי דיווח על ההסגרה, פעם אחת בלבד ולא חזר על הדיווח. העיתונאים הסיקו שהגופה שנמצאה היא גופתו של חילמי.

בפועל, אכן הועבר חילמי על ידי הסוכנים המצריים בארגנטינה לקהיר, שם נשפט והוצא להורג, לאחר שנשיא מצרים חתם על גזר הדין ואשרר אותו. את הידיעה על ההוצאה להורג דחו המצרים, ופרסמו אותה רק ב-10 במאי 1966 יום הגעתו של ראש ממשלת ברית המועצות, אלכסיי קוסיגין לביקור במצרים.

ראו גם

• בסאם עאדל
• מוניר רדפא

קישורים חיצוניים

• טייס מצרי עורק עם מטוסו לישראל – סיפורו של מחמוד עבאס חילמי באתר חיל האוויר.
• מצרים לא סלחה, הטייס שערק, הוצא להורג בקהיר – קטעי עיתונות
• טייס מצרי מבקש מקלט בישראל,1964, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים