מרדכי הוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי הוד
Mordechai Hod Israeli officers with president Zalman Shazar at Beit Hanassi in Jerusalem. June 1967. D60-019 (cropped).jpg
מרדכי הוד, יוני 1967
תאריך לידה 28 בספטמבר 1926
מקום לידה דגניה א', ארץ ישראל
תאריך פטירה 29 ביוני 2003 (בגיל 76)
מקום פטירה ישראל
כינוי מוטי
השתייכות הבריגדה היהודיתהבריגדה היהודית  הבריגדה היהודית
Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19441973
דרגה אלוף (אוויר) אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
יועץ לשר הביטחון, מנכ"ל אל על, יו"ר התעשייה האווירית
הנצחה
"מצפור הוד" בגליל
יולי 1949, הטייס הצעיר מרדכי הוד (משמאל) בחברת נווטו ליד מטוס נורסמן
מוטי הוד ויצחק רבין במסיבת עיתונאים, ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים

מרדכי (מוטי) הוד (פיין) (28 בספטמבר 1926 - 29 ביוני 2003) היה המפקד השביעי של חיל האוויר מאפריל 1966 עד מאי 1973 ופיקד על מבצע מוקד שהשמיד את חילות האוויר הערביים בתחילת מלחמת ששת הימים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוד נולד בקיבוץ דגניה א', בנו של יוסף פיין. בשנת 1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התגייס לצבא הבריטי ושירת בפלוגת תובלה 178 שסייעה לבריגדה היהודית שלחמה בחזית איטליה.

בשנת 1946 התגייס לפלמ"ח, הוכשר בפלי"ם, ונשלח לאירופה כפעיל העפלה של המוסד לעלייה ב'. בסוף שנת 1947 הוא נעצר על ידי האיטלקים ושהה שבועיים בכלא. הוא למד טיסה אזרחית ברומא במימון המוסד לעלייה ב', ובמאי 1948 נשלח ללמוד טיסה קרבית בצ'כוסלובקיה. בדצמבר 1948 השתתף במבצע ולוטה, להברחת מטוסי ספיטפייר מצ'כיה לישראל[1], כשלזכותו רשומות פחות מחמש שעות ניסיון טיסה על המטוס. בשנת 1949 השלים את קורס הטיס בישראל כחלק מקורס הטיס הראשון בחיל האוויר הישראלי, שלימים נודע בשם "קורס מינוס 2". למרות התנגדות בקיבוץ, הצליח להשיג את אישורו להמשיך ולשרת בחיל־האוויר[2].

שירת כטייס מסרשמיט וספיטפייר, ובשנת 1950 נשלח לקורס הסבה למטוסי סילון בבריטניה (ומפייר וגלוסטר מטאור) והיה לטייס חיל־האוויר הישראלי הראשון שעבר קורס זה. בשנת 1951 מונה למפקד טייסת 101 ("טייסת הקרב הראשונה"), שהפעילה מטוסי P-51 מוסטנג. בשנת 1953 מונה למפקד הראשון של טייסת תעופה בחיל־האוויר כשמונה למפקד טייסת תעופה בבסיס רמת דוד.

ב-2 במרץ 1954, בהיותו סרן, פיקד במבצע שנונית על רביעיית מטוסי מוסטנג שליוותה את חילוץ צוות אח"י "אלמוגית" שעלתה על שרטון בחוף הסעודי, כ־146 ק"מ מדרום לאילת, וירתה רקטות ותותחים על הספינה לאחר חילוץ הצוות, כדי להבעיר אותה.

בשנת 1956 מונה למפקד טייסת 113, טייסת אוראגן בבסיס חצור, ופיקד עליה במלחמת סיני. שנה אחר כך מונה למפקד בסיס חצור. במאי 1961 מונה לראש מחלקת אוויר ולסגן מפקד החיל[3].

מפקד חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1966 מונה למפקד חיל האוויר. שנה אחר כך, מיד לאחר יום הקרבות של 7 באפריל 1967, קודם לדרגת אלוף, אף על פי שלא היה לו הפז"ם הנדרש, כאות הוקרה על הישגי החיל בתקופת כהונתו[4]. כמפקד חיל האוויר פעל להחלפת המטוסים הצרפתיים (כמו המיראז' 3 והווטור) במטוסים אמריקניים (דוגמת ה־A-4 סקייהוק וה-F-4 פנטום), וקידם את פרויקט הפיתוח של מטוס קרב ישראלי שהפך מאוחר יותר למטוס הכפיר. גולת הכותרת של פעילותו הייתה הפיקוד על חיל האוויר במלחמת ששת הימים, שבתחילתה הכריע החיל את חילות האוויר של מצרים וסוריה במבצע מוקד, ומילא תפקיד משמעותי וגורלי בהכרעת המלחמה כולה. הוד פיקד על חיל האוויר גם במלחמת ההתשה, והוא היחיד מבין מפקדי החיל שפיקד עליו בשתי מלחמות. במאי 1973 העביר את הפיקוד על החיל לבני פלד.

לאחר שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת שחרורו, ביקש הוד להתמנות למנכ"ל התעשייה האווירית, תפקיד שהיה מוחזק בידי מייסד החברה אל שווימר. לאחר שהובהר להוד שלא ניתן למנותו למנכ"ל, קיבל הוד משר הביטחון, משה דיין, הבטחה למנותו ליו"ר פעיל של התעשייה האווירית, אולם אל שווימר התנגד למינוי[5], שלאחר מלחמת יום הכיפורים ירד מהפרק[6].

במלחמת יום הכיפורים שירת כיועץ אווירי לאלוף פיקוד הצפון ולאלוף פיקוד הדרום. אחרי המלחמה מונה על ידי דיין לעוזר שר הביטחון. אולם לאחר כניסת שמעון פרס לתפקיד שר הביטחון, לאור היחסים ביניהם, נתבקש הוד לעזוב את התפקיד[7], והועבר להיות יועץ צבאי לשר הביטחון ואחראי לנושא פיתוח פרויקטים צבאיים[8]. במהלך שנת 1975 הוא פרש גם מתפקיד זה[9] ועבר לעסקים פרטיים. תחילה ביקש לייצג את אדגר ברונפמן בישראל[10].

בשנת 1976 הקים בשותפות עם מועצות הייצור את חברת ק.א.ל.[11], אותה ניהל. הוד קיבל עם אשתו 49% ממניות החברה[12]. באוגוסט 1977, בעקבות פרישת אל שווימר, עלה שמו של הוד לתפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית[13], אולם שוב לא יצא המינוי אל הפועל. בנובמבר 1977 מונה הוד למנכ"ל חברת אל על[14], תוך שהוא מקבל על עצמו שלא לעסוק ביחסים בין אל על וק.א.ל.[15].

בשנים 19771979 היה מנכ"ל חברת התעופה אל על. באפריל 1978 הושבתה אל על על רקע יחסי העבודה העכורים עם העובדים, דבר שגרם נזק כבד לחברה. באוקטובר 1978 התקיימה שביתה נוספת[16], ושמחה ארליך האשים בשביתה את הוד[17]. ביולי 1979 התפטר מתפקיד מנכ"ל החברה בכותבו ש"הושלם שלב חשוב בקידום היעדים אליהם חתרתי - מוטב להסתפק בהישגים שהושגו ולהשאיר את השלמת המלאכה למישהו אחר"[18][19].

לאחר מכן היה נציגה של חברת נורת'רופ בישראל. בבחירות לכנסת ה-11 בשנת 1984 היה גזבר מטה הבחירות של מפלגת יחד[20]. בשנת 1986 פעל עזר ויצמן למנות את הוד ליו"ר התעשייה האווירית[21]. הפעם, למרות התנגדות של שרים מהליכוד[22] שלא רצו את הוד, המתנגד לפרויקט הלביא[23] בתפקיד, יצא המינוי אל הפועל, ובשנים 19871993 כיהן הוד כיו"ר התעשייה האווירית. בשנת 1995 השלים לימודי דוקטורט במנהל עסקים מטעם אוניברסיטת פסיפיק וסטרן בלוס אנג'לס.

נפטר ב-29 ביוני 2003 לאחר מאבק בסרטן.

באביב 2007 נחנך אתר הנצחה לאלוף הוד הנקרא "מצפור הוד" בצומת אלומות והוא נקודת תצפית על ימת הכנרת ועל הרי הגולן.

בשנת 2013 נקרא על שמו רחוב בשכונת צהלה בתל אביב בה התגורר רוב ימיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמשון עופר, מפקד החיל עושה חיל, דבר, 11 באפריל 1967
  2. ^ עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, ספרית־מעריב, תל אביב 1975, עמ' 78-77
  3. ^ רמ"ח אוויר חדש, אתר חיל האוויר
  4. ^ מ. הוד מפקד חיל האוויר הועלה הבוקר לדרגת אלוף, מעריב, 10 באפריל 1967
  5. ^ יונה שמשי, הוד ינחת בתעשייה האווירית, דבר, 14 בספטמבר 1973
    רחל פרימוראדוני האלוף, אני מצטער, אך לא אוכל לעבוד אתך, מעריב, 4 באוקטובר 1973
    רחל פרימורפרשת מוטי הוד בתעשייה האווירית, מעריב, 5 באוקטובר 1973
  6. ^ רחל פרימורמאז המלחמה מצאה את עצמה התעשייה האווירית בתנופת ייצור מחודשת, מעריב, 15 באפריל 1974
  7. ^ אלי אייל, חד גדיא במימסד הפוליטי בטחוני, מעריב, 1 בנובמבר 1974
  8. ^ אלוף הוד יועץ צבאי לשר הבטחון, דבר, 2 בינואר 1975
  9. ^ חיים איזקנגד מטה כללי שני, דבר, 17 באוקטובר 1975
  10. ^ מוטי הוד פתח משרד בת"א, דבר, 2 בנובמבר 1975
  11. ^ מרדכי הוד מציע להקים חברה להטסת תוצרת חקלאית לאירופה, דבר, 19 בפברואר 1976
    פחתו הסיכויים להקמת, דבר, 2 באפריל 1976
  12. ^ הגרעון של חברת ק.א.ל., דבר, 14 בנובמבר 1977
  13. ^ ראובן איילנד - מועמד למנכ"ל קא"ל, דבר, 30 באוגוסט 1977
  14. ^ הוד ימונה היום כמנכ"ל אל על, דבר, 17 בנובמבר 1977
  15. ^ קאל שוכרת טייסים זרים - במקום ישראלים, מעריב, 4 בינואר 1979
  16. ^ רחל פרימוראל על שוב שביתה, מעריב, 6 באוקטובר 1978
  17. ^ ארליך להוד: אתה אשם, דבר, 9 באוקטובר 1978
  18. ^ דן ארקין, מוטי הוד: בכל ימי עבודתי, מעריב, 4 ביולי 1979
  19. ^ חברת אל על אחרי התפטרות מוטי הוד, דבר, 5 ביולי 1979
  20. ^ יהושע ביצורעזר וייצמן משתלב, מעריב, 15 בינואר 1987
  21. ^ יוסף ולטר, רבין תומך במינוי הוד, מעריב, 19 במאי 1986
  22. ^ שרגא מקל, נסים מבקש לבדוק את כשרות, מעריב, 29 ביוני 1986
  23. ^ עמנואל וינסטון, ישראלים מסייעים ליירט את הלביא, מעריב, 11 בינואר 1987