חמשת מיני דגן – הבדלי גרסאות
מ הוספת ספר לקריאה נוספת העוסק בבירור מקיף בנושא הערך |
|||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים ב[[מסכת חלה]]. דינים אלו כוללים: |
הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים ב[[מסכת חלה]]. דינים אלו כוללים: |
||
* על [[לחם]] הנעשה מחמשת המינים מברכים לפני האכילה [[ברכת המוציא לחם מן הארץ]], ולאחריה [[ברכת המזון]], ואם |
* על [[לחם]] הנעשה מחמשת המינים מברכים לפני האכילה [[ברכת המוציא לחם מן הארץ]], ולאחריה [[ברכת המזון]], ואם נאכל בשיעור של פחות מכזית (27 גרם) אין לברך ברכה אחרונה. |
||
* הלש עיסה מחמשת המינים חייב ב[[הפרשת חלה]]. |
* הלש עיסה מחמשת המינים חייב ב[[הפרשת חלה]]. |
||
* מצווה לאכול [[מצה]] העשויה מאחד או יותר מחמשת המינים ב[[ליל הסדר]]. |
* מצווה לאכול [[מצה]] העשויה מאחד או יותר מחמשת המינים ב[[ליל הסדר]]. |
||
גרסה מ־22:03, 6 במרץ 2014
חמשת מיני דגן הם חמישה סוגים של דגן, שלהם נקבעו דינים מיוחדים בהלכה היהודית. ואלו הם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, כוסמין ושיפון.
מאפייניהם
חמשת מיני דגן מהווים חלק חשוב מתפריט מזונו של האדם. מהם אופים לחם שהיה ועודנו מרכיב חשוב במזונם של בני האדם. בהרכבם התזונתי של חמשת מיני דגן קיים בנוסף לעמילן, גם חלבון הגלוטן, האחראי לתופעת החימוץ הייחודית לחמשת המינים, והמבחינה בינם לגידולי שדה וקטניות אחרים. חמשת מיני דגן מתאפיינים בשלב נוסף של עיבוד חקלאי לאחר הקצירה, והוא האיסוף לערימה (=דיגון).
חמשת מיני דגן בתנ"ך
חמשת מיני דגן מיוצגים בשבעת המינים באמצעות החיטה (כוסמין ושיפון) והשעורה (שיבולת שועל):
"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש"
— דברים, ח', ח'
ישעיהו בפרק כ"ח מתאר את עבודות החקלאי ומזכיר את חמשת המינים:
"הֲלוֹא אִם־שִׁוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ קֶצַח וְכַמֹּן יִזְרֹק; וְשָׂם חִטָּה שׂוֹרָה וּשְׂעֹרָה נִסְמָן, וְכֻסֶּמֶת גְּבֻלָתוֹ"
דינים מיוחדים לחמשת מיני דגן
הדינים הייחודיים לחמשת מיני דגן מנויים במסכת חלה. דינים אלו כוללים:
- על לחם הנעשה מחמשת המינים מברכים לפני האכילה ברכת המוציא לחם מן הארץ, ולאחריה ברכת המזון, ואם נאכל בשיעור של פחות מכזית (27 גרם) אין לברך ברכה אחרונה.
- הלש עיסה מחמשת המינים חייב בהפרשת חלה.
- מצווה לאכול מצה העשויה מאחד או יותר מחמשת המינים בליל הסדר.
- אסור לאכול בחג הפסח חמץ העשוי מחמשת המינים, וכן אסור שיהיה חמץ בבית.
- אסור לאכול מן היבול החדש של חמשת המינים, לפני ט"ז בניסן יום הקרבת העומר, וכן אסור לקצור את היבול.
- ובנוסף האוכל חמשת מיני דגן בחג הסוכות חייב לישב בסוכה
דינים אלו חלים על כל אחד מחמשת המינים בנפרד וגם על תערובת המורכבת מכמה מיני דגן שונים.
זיהויים
השעורה ושיבולת השועל נחשבים למין אחד לעניין איסור כלאיים. הכוסמין והשיפון נחשבים אף הם למין אחד לעניין זה.
בין חוקרי הריאליה בתקופת המשנה והתלמוד, חלוקות הדעות בשאלה אם הצמחים הנקראים כיום כוסמין ושיבולת שועל (קוואקר), הם אכן הצמחים שנקראו בשם זה במשנה.
פרופסור יהודה פליקס זיהה את שיבולת שועל עם זן של השעורה וטען שלא ייתכן ששיבולת שועל היא סוג הדגן הקרוי בשם זה כיום (Avena), והמשמש להכנת דייסות ודגני בוקר, מכיוון שבדגן זה אין גלוטן והוא לא היה מוכר לחז"ל בימי המשנה והתלמוד. פרופסור פליקס סיפר שבעקבות זיהויו הרב שלמה זלמן אוירבך היה מברך ברכת שהכל על ארוחת הבוקר שלו שהכילה דייסת שיבולת שועל במשך כשנתיים, עד שהרב יוסף שלום אלישיב גער בו בטענה שהוא לא יכול לשנות מנהג ישראל של מאות שנים עוד מימי הראשונים בגלל חוקר אחד.
פרופ' זהר עמר פרסם מונוגרפיה מקיפה ביותר על חמשת מיני דגן (תשע"א) ובמחקרו המקיף הציג את כל מסורות הזיהוי והצעות החוקרים. במחקרו הוא מביא ראיות ופרשנויות חדשות, ותומך למעשה באפשרות שגידלו בארץ ישראל בעבר שבולת שועל ושיפון באופן מוגבל בצפונה של הארץ.
לקריאה נוספת
- חמשת מיני דגן, זהר עמר. הוצאת מכון הר-ברכה, ה'תשע"א.