יום בשורה – הבדלי גרסאות

יוֹם בְּשׂוֹרָה
	בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הָאוֹיֵב הַנּוֹרָא; אֶת שֹׁמְרוֹן הֵבִיא בְּמָצוֹר;; אַרְבָּעָה מְצֹרָעִים לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרָה.; לָהּ בִּשְּׂרוּ בְּשׂוֹרַת הַדְּרוֹר.; ; כְּשֹׁמְרוֹן בְּמָצוֹר – כָּל הָאָרֶץ כֻּלָּהּ,; וְכָבֵד הָרָעָב מִנְּשׂא.; אַךְ אֲנִי לֹא אֹבֶה בְּשׂוֹרַת גְּאֻלָּה,; אִם מִפִּי מְצֹרָע הִיא תָבוֹא.; ; הַטָּהוֹר יְבַשֵּׂר וְגָאַל הַטָּהוֹר,; וְאִם יָדוֹ לֹא תִמְצָא לִגְאֹל –; אָז נִבְחָר לִי לִנְפֹּל מִמְּצוּקַת הַמָּצוֹר; אוֹר לְיוֹם בְּשׂוֹרָה הַגָּדוֹל.
	מתוך: "ספיח", 1927

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־21:58, 28 בינואר 2018

יום בְּשׂוֹרָה הוא שיר עברי מאת רחל המשוררת, שנכתב ב-1927 ונכלל בספר שיריה הראשון, "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר מתייחס לסיפור בספר מלכים ב', פרק ז' על אודות ארבעה מצורעים שבישרו לעיר שומרון על סיומו המפתיע של המצור של צבא ארם דמשק על העיר, שגרם לרעב כבד.

בשירהּ מצהירה המשוררת כי תסרב לשמוע בשורת גאולה אם זו לא תגיע מאיש טהור; כלומר רק מי שמעשיו טהורים ראוי לגאול את העם, לא "מצורע" – מי שמנודה מהחברה עקב מעשיו.

פירוש השיר

ככל הנראה, רחל התייחסה בשירה למחלוקת ביישוב כנגד התנועה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי. הרוויזיוניסטים נחשבו למוקצים ביישוב, שזיהה בהם סממנים פשיסטיים, ולפיכך היו "מצורעים".^[1] בדיעבד אומצה פרשנות זו על ידי עיתון "הארץ", שהדפיס את השיר לאחר מותה כמאמר מערכת בגיליון של 23 ביולי 1946, למחרת פיצוץ מלון המלך דוד על ידי האצ"ל.

אורי הייטנר ואחרים הציעו לקרוא את השיר קריאה שונה, אירונית, ולפיה המצורעת היא רחל בעצמה, שחלתה והודרה עקב כך מקבוצת כנרת. השיר, לפי קריאה זו, מציג באופן ביקורתי את הקוראים הטהרנים אשר אינם מוכנים לקבל את בשורתה של המשוררת בשל היותה "מצורעת" ומבודדת (או את בשורתם של דוברים משולי החברה בכלל).

תשובתו של חיים גורי

המשורר חיים גורי העיד על עצמו כי התמודד עם השיר כל ימיו.^[2] הטרידה אותו הגישה הטהרנית שלפיה עדיף לא להיגאל כלל מאשר שאת הגאולה יביאו "טמאים". דן מירון כתב כי גורי "מאשים את המשוררת רחל על שבשירה 'יום בשורה' סירבה לקבל את הבשורה מפי ארבעת מצורעי שומרון, שנותרו מחוץ לעיר בעת המצור הנורא, והיו הראשונים שהבחינו בהיעלמות הניסית של הצבא הצר. המשוררת התייחסה אליהם לא כאל בני אדם נגועים, אך בעלי שמות פרטיים, אלא כאל 'אליגוריה', שבאמצעותה דחתה – כנאמנת בית 'דבר' – את הגאולה הציונית כפי שניסחוה ז'בוטינסקי ותלמידיו, כאילו היום הם מצורעים."^[3]

גורי התייחס לשיר בהרחבה במסגרת מאמר מ-1977^[4] וכן במסגרת מחזור השירים "שאריות אריג", שהופיע בספרו "מחברות אלול" (הקיבוץ המאוחד, 1985), שם כתב: "והעיר שומרון סגורה ומסוגרת / ורעב גדול מאין כמוהו / רחל, רצוי היה שגם אותי תוסיפי, חמישי / לאלה שבישרוה. / פחות דפוק, אך לא טהור מהם בְּטַעֲרִיפֶה!" – כלומר גם ידיו של גורי, לוחם הפלמ"ח ולפיכך מבשר הגאולה הציונית ותקומת מדינת ישראל שאיננו מ"מחנה המצורעים" כביכול, אינן נקיות ואינן טהורות בהרבה.

תרגום

השיר תורגם לאנגלית על ידי מרי סירקין (התפרסם בשבועון Jewish Frontier,‏ 1935).^[5]

ליידיש תורגם מספר פעמים: על ידי אברהם ליֶסין (בכתב העת "‏די צוקונפט", 1927);^[6] על ידי ידידה הקרוב של המשוררת, זלמן שזר (רובשוב) (בקובץ שיריה המתורגמים "רחל'ס לידער", 1932);^[7] ועל ידי שמואל זארומב (באנתולוגיית שירי ארץ-ישראל שבעריכת משה בסוק "דאָס בוך פֿון דער ניַי-ארץ-ישראלדיקער פּאָעזיע", 1936).^[8]

קישורים חיצוניים

רחל המשוררת, יום בשורה, מתוך ספרה "ספיח", 1927
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים חיים גורי, המלצת קריאה: חיים גורי על "ים ביני לבינך", באתר הארץ
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים דן מירון, בשורת הגאולה של חיים גורי, באתר הארץ
חיים גורי, בשורת המצורעים, מעריב, 2 בספטמבר 1977
אורי הייטנר, מלכים ב ז: בשורת גאולה מפי מצורע
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים בני לאו, פרשת מצורע, באתר הארץ
את והב בסופה, יום בשורה, שיר תגובה לרחל
יום בשורה: לפרשת מצורע, מדרשת עין פרת
גתית הולצמן, "בשורת גאולה ותורת המצורע: מחלת הצרעת בראי המקרא, המדרש והספרות העברית החדשה", עלי-שיח, 47 (תשס"ב), עמ' ‬167–170

הערות שוליים

^ יוסף הלוי, "קול ובנות קול: השפעת הגות ריה"ל ושירתו על יוצרים עבריים מסוף המאה הי"ט ואילך", בקורת ופרשנות, 32 (תשנ"ח), עמ' 183 (המחבר מתבסס על דברים המובאים בתוך: אורי מילשטיין (עורך), שירים, מכתבים רשימות, קורות חייה, תל אביב: זמורה-ביתן - מוציאים לאור, תשמ"ה 1985, עמ' 315 הערה 26).
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים חיים גורי, המלצת קריאה: חיים גורי על "ים ביני לבינך", באתר הארץ.
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים דן מירון, בשורת הגאולה של חיים גורי, באתר הארץ.
^ חיים גורי, בשורת המצורעים, מעריב, 2 בספטמבר 1977.
^ Annunciation; tr. Marie Syrkin, Jewish Frontier, 2,5 (March 1935), p. 16.
^ די צוקונפט, 32 (ספטמבר 1927).
^ דער בשורה-טאָג, בתוך: רחל'ס לידער; אידיש פון ז. ר.; ארויסגעגעבן פון דער פּיאָנערן פרויען אָרגאניזאציע אין אמעריקע און קאנאדע, (ויניפג: דפוס דאָס אידישע וואָרט), 1932, עמ' 26, בארכיון האינטרנט.
^ די בשורה, ; יידיש: ש. זאַראָמב; בתוך: משה באַסאָק (עורך), דאָס בוך פֿון דער ניַי-ארץ-ישראלדיקער פּאָעזיע: אַנטאָלאָגיע, ורשה: החלוץ, 1936, עמ' נ, בארכיון האינטרנט.

[1] יוסף הלוי, "קול ובנות קול: השפעת הגות ריה"ל ושירתו על יוצרים עבריים מסוף המאה הי"ט ואילך", בקורת ופרשנות, 32 (תשנ"ח), עמ' 183 (המחבר מתבסס על דברים המובאים בתוך: אורי מילשטיין (עורך), שירים, מכתבים רשימות, קורות חייה, תל אביב: זמורה-ביתן - מוציאים לאור, תשמ"ה 1985, עמ' 315 הערה 26).

[2] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים חיים גורי, המלצת קריאה: חיים גורי על "ים ביני לבינך", באתר הארץ.

[3] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים דן מירון, בשורת הגאולה של חיים גורי, באתר הארץ.

[4] חיים גורי, בשורת המצורעים, מעריב, 2 בספטמבר 1977.

[5] Annunciation; tr. Marie Syrkin, Jewish Frontier, 2,5 (March 1935), p. 16.

[6] די צוקונפט, 32 (ספטמבר 1927).

[7] דער בשורה-טאָג, בתוך: רחל'ס לידער; אידיש פון ז. ר.; ארויסגעגעבן פון דער פּיאָנערן פרויען אָרגאניזאציע אין אמעריקע און קאנאדע, (ויניפג: דפוס דאָס אידישע וואָרט), 1932, עמ' 26, בארכיון האינטרנט.

[8] די בשורה, ; יידיש: ש. זאַראָמב; בתוך: משה באַסאָק (עורך), דאָס בוך פֿון דער ניַי-ארץ-ישראלדיקער פּאָעזיע: אַנטאָלאָגיע, ורשה: החלוץ, 1936, עמ' נ, בארכיון האינטרנט.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 20: / שורה 20: @@
 |ניקוד=כן}}
 [[קובץ:096.A Famine in Samaria.jpg|250px|ממוזער|שמאל|"הרעב בשומרון" ([[גוסטב דורה]], 1866)]]
-'''יום בְּשׂוֹרָה''' הוא [[שירה|שיר]] [[שירה עברית|עברי]] מאת [[רחל המשוררת]], שנכתב ב-[[1927]] ונכלל בספר שיריה "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר [[אלוזיה|מתייחס]] לסיפור ב{{תנ"ך|מלכים ב|ז}} על אודות ארבעה [[צרעת|מצורעים]] שבישרו לעיר [[שומרון (עיר)|שומרון]] על סיומו המפתיע של ה[[מצור]] של צבא [[ארם דמשק]] על העיר, שגרם ל[[רעב]] כבד.
+'''יום בְּשׂוֹרָה''' הוא [[שירה|שיר]] [[שירה עברית|עברי]] מאת [[רחל המשוררת]], שנכתב ב-[[1927]] ונכלל בספר שיריה הראשון, "ספיח", שראה אור באותה שנה. השיר [[אלוזיה|מתייחס]] לסיפור ב{{תנ"ך|מלכים ב|ז}} על אודות ארבעה [[צרעת|מצורעים]] שבישרו לעיר [[שומרון (עיר)|שומרון]] על סיומו המפתיע של ה[[מצור]] של צבא [[ארם דמשק]] על העיר, שגרם ל[[רעב]] כבד.
 בשירהּ מצהירה המשוררת כי תסרב לשמוע בשורת [[גאולה]] אם זו לא תגיע מאיש טהור; כלומר רק מי שמעשיו טהורים ראוי לגאול את העם, לא "מצורע" – מי ש[[נידוי חברתי|מנודה מהחברה]] עקב מעשיו.
 == פירוש השיר ==
-ככל הנראה, רחל התייחסה בשירה למחלוקת ב[[היישוב|יישוב]] כנגד [[התנועה הרוויזיוניסטית]] של [[זאב ז'בוטינסקי]]. הרוויזיוניסטים נחשבו למוקצים ביישוב, שזיהה בהם סממנים [[פשיזם|פשיסטיים]], ולפיכך היו "מצורעים".{{הערה|שם=מירון|{{הארץ|דן מירון|בשורת הגאולה של חיים גורי|1.2129671}}.}} בדיעבד אומצה פרשנות זו על ידי עיתון "[[הארץ]]", שהדפיס את השיר לאחר מותה כ[[מאמר מערכת]] בגיליון של [[23 ביולי]] [[1946]], למחרת [[פיצוץ מלון המלך דוד]] על ידי ה[[אצ"ל]].
+ככל הנראה, רחל התייחסה בשירה למחלוקת ב[[היישוב|יישוב]] כנגד [[התנועה הרוויזיוניסטית]] של [[זאב ז'בוטינסקי]]. הרוויזיוניסטים נחשבו למוקצים ביישוב, שזיהה בהם סממנים [[פשיזם|פשיסטיים]], ולפיכך היו "מצורעים".{{הערה|יוסף הלוי, "קול ובנות קול: השפעת הגות ריה"ל ושירתו על יוצרים עבריים מסוף המאה הי"ט ואילך", '''[[בקורת ופרשנות]]''', 32 (תשנ"ח), עמ' 183 (המחבר מתבסס על דברים המובאים בתוך: [[אורי מילשטיין]] (עורך), '''שירים, מכתבים רשימות, קורות חייה''', תל אביב: [[זמורה-ביתן - מוציאים לאור]], תשמ"ה 1985, עמ' 315 הערה 26).}} בדיעבד אומצה פרשנות זו על ידי עיתון "[[הארץ]]", שהדפיס את השיר לאחר מותה כ[[מאמר מערכת]] בגיליון של [[23 ביולי]] [[1946]], למחרת [[פיצוץ מלון המלך דוד]] על ידי ה[[אצ"ל]].
 אורי הייטנר ואחרים הציעו לקרוא את השיר קריאה שונה, [[אירוניה|אירונית]], ולפיה המצורעת היא רחל בעצמה, שחלתה והודרה עקב כך מ[[קבוצת כנרת]]. השיר, לפי קריאה זו, מציג באופן ביקורתי את הקוראים הטהרנים אשר אינם מוכנים לקבל את בשורתה של המשוררת בשל היותה "מצורעת" ומבודדת (או את בשורתם של דוברים משולי החברה בכלל).
 == תשובתו של חיים גורי ==
-המשורר [[חיים גורי]] העיד על עצמו כי התמודד עם השיר כל ימיו.{{הערה|{{הארץ|חיים גורי|המלצת קריאה: חיים גורי על "ים ביני לבינך"|1.2844828}}.}} הטרידה אותו הגישה הטהרנית שלפיה עדיף לא להיגאל כלל מאשר שאת הגאולה יביאו "טמאים". [[דן מירון]] כתב כי גורי "מאשים את המשוררת רחל על שבשירה 'יום בשורה' סירבה לקבל את הבשורה מפי ארבעת מצורעי שומרון, שנותרו מחוץ לעיר בעת המצור הנורא, והיו הראשונים שהבחינו בהיעלמות הניסית של הצבא הצר. המשוררת התייחסה אליהם לא כאל בני אדם נגועים, אך בעלי שמות פרטיים, אלא כאל '[[אלגוריה|אליגוריה]]', שבאמצעותה דחתה – כנאמנת בית 'דבר' – את הגאולה הציונית כפי שניסחוה ז'בוטינסקי ותלמידיו, כאילו היום הם מצורעים."{{הערה|שם=מירון}}
+המשורר [[חיים גורי]] העיד על עצמו כי התמודד עם השיר כל ימיו.{{הערה|{{הארץ|חיים גורי|המלצת קריאה: חיים גורי על "ים ביני לבינך"|1.2844828}}.}} הטרידה אותו הגישה הטהרנית שלפיה עדיף לא להיגאל כלל מאשר שאת הגאולה יביאו "טמאים". [[דן מירון]] כתב כי גורי "מאשים את המשוררת רחל על שבשירה 'יום בשורה' סירבה לקבל את הבשורה מפי ארבעת מצורעי שומרון, שנותרו מחוץ לעיר בעת המצור הנורא, והיו הראשונים שהבחינו בהיעלמות הניסית של הצבא הצר. המשוררת התייחסה אליהם לא כאל בני אדם נגועים, אך בעלי שמות פרטיים, אלא כאל '[[אלגוריה|אליגוריה]]', שבאמצעותה דחתה – כנאמנת בית 'דבר' – את הגאולה הציונית כפי שניסחוה ז'בוטינסקי ותלמידיו, כאילו היום הם מצורעים."{{הערה|{{הארץ|דן מירון|בשורת הגאולה של חיים גורי|1.2129671}}.}}
 גורי התייחס לשיר בהרחבה במסגרת מאמר מ-[[1977]]{{הערה|{{מעריב|חיים גורי|בשורת המצורעים|1977/09/02|03703}}.}} וכן במסגרת [[מחזור שירים|מחזור השירים]] "שאריות אריג", שהופיע בספרו "מחברות אלול" ([[הוצאת הקיבוץ המאוחד|הקיבוץ המאוחד]], [[1985]]), שם כתב: "והעיר שומרון סגורה ומסוגרת / ורעב גדול מאין כמוהו / רחל, רצוי היה שגם אותי תוסיפי, חמישי / לאלה שבישרוה. / פחות דפוק, אך לא טהור מהם בְּטַעֲרִיפֶה!" – כלומר גם ידיו של גורי, לוחם ה[[פלמ"ח]] ולפיכך מבשר הגאולה ה[[ציונות|ציונית]] ותקומת [[מדינת ישראל]] שאיננו מ"מחנה המצורעים" כביכול, אינן נקיות ואינן טהורות בהרבה.

שירת רחל
ספיח (1927)	זמר נוגה • אל ארצי • רחל • כאן על פני אדמה • אני • כנרת • הן יצאנו בסך • כוחי הולך ודל • מיכל • פגישה, חצי פגישה • יום בשורה
מנגד (1930)	עקרה • ספר שירי • ואולי לא היו הדברים... • אם צו הגורל... • להקיץ ולדעת • זמר • גן נעול • העברת ידך • לא פעם, בקיץ • פשטתי יד לבקש רחמים • הוי ארצי הורתי • בלילה • שי • אקליפטוס • מנגד • זו הדרך • אני ואתה
נבו (1932)	אביב • רק על עצמי • הנה אקח את מבט עיניך • בגני נטעתיך • על הגורן • עם שחר • חג • מתי • כה ציפיתי ליום והגיע • ליד החלון
טיוטות ותרגומים	חופי ירדן • אל נא תשירי • התזכרי ליל אביב? • שיבה • אל גדר דחויה