אתנן זונה ומחיר כלב – הבדלי גרסאות

אתנן זונה ומחיר כלב
(מקורות עיקריים)
מקרא	ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט
ברייתא	ספרי על דברים כג יט
תלמוד בבלי	מסכת תמורה, דף כ"ט, עמוד א'
משנה תורה	; שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם ; פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי המזב"ח, הלכה ד'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, לאו ק'; ספר החינוך, מצווה תקע"א

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־02:23, 30 בדצמבר 2019

לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב היא מצוות לא תעשה המופיעה בפרשת כי תצא, האוסרת להביא לקרבן בהמות ששמשו כאתנן לזונה או שולמו עבור כלב.^[1]

אתנן זונה

אתנן הוא השכר הניתן לזונה. תשלום שכר לקדשה נחשב לחילול מצוות ה', והבאתו אל בית המקדש נאסרה משום שיש בכך עבודת אלילים וחילול הקודש.^[2] מקדשים רבים בעולם העתיק אשר הגיעו אליהם עולי רגל היוו מקום מפגש לזנות בשכר. אווירה זאת נתפסה בתורה ובדברי הנביאים כלא מוסרית היות שהרווח הגיע ממקום לא מוסרי, כפי שבא לידי ביטוי בדברי הושע הנביא המוכיח את העם בדבריו: "לֹא-אֶפְקוֹד עַל-בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל-כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה--כִּי-הֵם עִם-הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם-הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ; וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט"^[3] לדעת יעקב חיים טיגאי, הזנות לא הייתה מנוהלת על ידי המקדש והן לא חויבו בטקס דתי כפי הנהוג ביוון העתיקה.^[4] על מנת להתנער מנוהג פסול זה, אוסרת התורה להקריב בהמה ששמשה כאתנן^[^{דרוש מקור}^{][מפני ש...]}.

דיני האיסור

אין האתנן נאסר לבית המקדש, אלא אם כן ניתן על ידי הבועל, ואפילו אם קיים את יחסי המין עם זכר (דהיינו שזכר קיים מין אנאלי עם זכר אחר, מה שנחשב לאיסור משכב זכר), אבל אם ניתן על ידי הנבעל, מותר האתנן לבית המקדש,^[5] גם אם הנבעל הוא זכר.^[6]

איסור הבאת האתנן אינו בהבאה הפיזית אל בית המקדש,^[7] אלא בהגשתו לקרבן: הקדשתו לקרבן,^[8] שחיטתו,^[9] הקרבתו על המזבח,^[10] וזריקת דמו.^[11] האיסור הוא בין בבהמה ובין בעוף.^[12] הקדשת האתנן לבניין בית המקדש אסורה אף היא.^[13]

מדאורייתא אין איסור לתת את ה'אתנן' למבני קדושה אחרים, ואפילו להר הבית, אמנם בתוספות^[14] כתבו שמדרבנן ישנו איסור להתשמש עם ה'אתנן' איסור זה הוא על כל תשמישי קדושה (כמו בית כנסת וספר תורה),^[15] ועל כל תשמישי מצווה (כמו ציצית ולולב).^[16]

בסיבת האיסור, כתבו הפרשנים כמה טעמים:

כדי שלא יסברו הזונים כי מתכפר להם חטאם בכך וימשיכו במעשיהם.^[17]
משום שאתנן זה הוא מרוח זנות, עזות וטומאה.^[18]
שמא בעת הקרבת הקרבן, במקום לחשוב בענייני תשובה, יהרהר המקריב על מעשה הזנות.^[19]

אצל הנביאים משמש הביטוי מספר פעמים כמשל של גנאי לעבודה זרה, ובייחוד לפולחן הכנעני שהיה פרוץ בהפקרות מינית.^[20]

מחיר כלב

חז"ל מפרשים את האיסור "מְחִיר כֶּלֶב" בהחלפת שה בכלב, הן בדרך של מקח וממכר, ואהן בדרך של חלוקת ירושה, כאשר אחד היורשים לקח שה כנגד כלב. איסור זה אינו אלא בכלב בלבד.^[21]

אף בסיבת איסור זה נאמרו מספר טעמים:

שהוא דרך ביזיון.^[22]
כדי שהציידים והשומרים הנעזרים בכלבים, לא ינקו את מצפונם על הנזקים שמסבים הכלבים שלהם להמון.^[23]
שמא בעת הקרבת הקרבן יחשוב המקריב על הכלב, שנחשב לעז נפש, ולא יתחרט על חטאיו.^[24]
משום שהכלבים מקיימים יחסי מין לעין כל, באופן הנחשב לעזות, יחד עם כך שמצויה בהם הפוליאנדריה הנחשבת לזנות, לפחות כפי שמזכיר ומיוצג אצל האדם.^[25]

בדברי חז"ל נראה כי "אתנן זונה" ו"מחיר כלב" הם שני איסורים שונים, וכך היא דעת הרמב"ן שמנאם לשני לאווין. אך שאר מוני המצוות, כמו הרמב"ם וספר החינוך, מנאום למצוות לא תעשה אחת (מצווה תקע"א).

בפרשנות המודרנית פורש ביטוי זה כתקבולת ל"אתנן זונה", אלא ש"מחיר כלב" הוא על זונֶה. ההסבר לביטוי קיים בכך שהמילה "כלב" היא כינוי שרווח במזרח הקדום לזונֶה.^[26] למילה "כלב" בציווי החוק^{[דרושה הבהרה]} מספר פירושים: יש הסוברים כי המונח "כלב" מתייחס לזונה ממין זכר, זאת לפי תנוחת המין הדומה לזו של כלב.^[27] קיים גם מפרשני המקרא שהבין כי "כלב" זה אינו אלא אדם זונֶה.^[28]

לקריאה נוספת

אנציקלופדיה תלמודית, ערך אתנן זונה, כרך ב', עמ' ש"ה-ש"ט
אברהם חיים פריימן, אנציקלופדיה מקראית, כרך א', מוסד ביאליק, ערך "אתנן", עמ' 793–794

הערות שוליים

^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.
^ נהוג היה לעיתים להביא לקדשה כבש או גדי באתננה, כמסופר במעשה יהודה ותמר.
^ ספר הושע, פרק ד', פסוק י"ד.
^ יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב, ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581
^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף כ"ט, עמוד ב';
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי מזב"ח, הלכות ד'–ט'.
^ מנחת חינוך, מצווה תקע"א.
^ ספרי.
^ תוספתא, מסכת מכות, פרק ד'. אמנם ראו מנחת חינוך, מצווה תקע"א הסובר אחרת.
^ ספרי; רבי אליעזר ממיץ, ספר יראים, סימן רצ"ג.
^
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי מזב"ח, הלכות ג'–ז'.
^ תוספתא, מסכת מכות, פרק ד'.
^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף כ"ט, עמוד א'.
^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל', עמוד ב'.
^ תוספות, מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד א', ד"ה מהו.
^ רבנו ירוחם, נתיב כ"ג, חלק א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ג, סעיף כ"א, בדברי הרמ"א, ועל פי המגן אברהם שם, סעיף קטן מ"ו.
^ הרב יוסף תאומים, פרי מגדים, אורח חיים, סימן קנ"ג, "אשל אברהם", ס"ק מ"ז.
^ רמב"ן, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.
^ רבי מנחם רקנאטי, רבי משה אלשיך, כלי יקר ורש"ר הירש על דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.
^ ספר החינוך, מצווה תקע"א.
^ אברהם חיים פריימן, אנציקלופדיה מקראית, כרך א', מוסד ביאליק, עמ' 793.
^ תוספתא, מסכת בכורות, פרק א', הלכה ג'. אמנם בעלי התוספות, מושב זקנים, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט, כתבו כי הוא הדין לשאר חיות ובהמות טמאות.
^ רבי אברהם אבן עזרא, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.
^ רמב"ן, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.
^ ספר החינוך, מצווה תקע"א.
^ כלי יקר ורש"ר הירש על דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.
^ דוד כהן-צמח, עולם התנ"ך: דברים, תל אביב, דודזון עתי, 1997, עמ' 180
^ יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב, ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581
^ ראו רבי יצחק אברבנאל, דברים, פרק כ"ג, ד"ה לא תסגיר.

[1] ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.

[2] נהוג היה לעיתים להביא לקדשה כבש או גדי באתננה, כמסופר במעשה יהודה ותמר.

[3] ספר הושע, פרק ד', פסוק י"ד.

[4] יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב, ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581

[5] תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף כ"ט, עמוד ב';
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי מזב"ח, הלכות ד'–ט'.

[6] מנחת חינוך, מצווה תקע"א.

[7] ספרי.

[8] תוספתא, מסכת מכות, פרק ד'. אמנם ראו מנחת חינוך, מצווה תקע"א הסובר אחרת.

[9] ספרי; רבי אליעזר ממיץ, ספר יראים, סימן רצ"ג.

[10] 
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק איסורי מזב"ח, הלכות ג'–ז'.

[11] תוספתא, מסכת מכות, פרק ד'.

[12] תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף כ"ט, עמוד א'.

[13] תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף ל', עמוד ב'.

[14] תוספות, מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד א', ד"ה מהו.

[15] רבנו ירוחם, נתיב כ"ג, חלק א'; שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ג, סעיף כ"א, בדברי הרמ"א, ועל פי המגן אברהם שם, סעיף קטן מ"ו.

[16] הרב יוסף תאומים, פרי מגדים, אורח חיים, סימן קנ"ג, "אשל אברהם", ס"ק מ"ז.

[17] רמב"ן, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.

[18] רבי מנחם רקנאטי, רבי משה אלשיך, כלי יקר ורש"ר הירש על דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.

[19] ספר החינוך, מצווה תקע"א.

[20] אברהם חיים פריימן, אנציקלופדיה מקראית, כרך א', מוסד ביאליק, עמ' 793.

[21] תוספתא, מסכת בכורות, פרק א', הלכה ג'. אמנם בעלי התוספות, מושב זקנים, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט, כתבו כי הוא הדין לשאר חיות ובהמות טמאות.

[22] רבי אברהם אבן עזרא, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.

[23] רמב"ן, דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.

[24] ספר החינוך, מצווה תקע"א.

[25] כלי יקר ורש"ר הירש על דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.

[26] דוד כהן-צמח, עולם התנ"ך: דברים, תל אביב, דודזון עתי, 1997, עמ' 180

[27] יעקב חיים טיגאי, מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב, ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581

[28] ראו רבי יצחק אברבנאל, דברים, פרק כ"ג, ד"ה לא תסגיר.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

@@ שורה 16: / שורה 16: @@
 ==אתנן זונה==
-אתנן הוא השכר הניתן לזונה. תשלום שכר לקדשה נחשב לחילול מצוות ה', והבאתו אל [[בית המקדש]] נאסרה משום שיש בכך עבודת אלילים ו[[חילול הקודש]].{{הערה|נהוג היה לעיתים להביא לקדשה כבש או גדי באתננה, כמסופר ב[[מעשה יהודה ותמר]].}} מקדשים רבים בעולם העתיק אשר הגיעו אליהם עולי רגל היוו מקום מפגש לזנות בשכר. אווירה זאת נתפסה בתורה ובדברי הנביאים כלא מוסרית היות שהרווח הגיע ממקום לא מוסרי, כפי שבא לידי ביטוי בדברי [[הושע בן בארי|הושע]] הנביא המוכיח את העם בדבריו: "לֹא-אֶפְקוֹד עַל-בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל-כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה--כִּי-הֵם עִם-הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם-הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ; וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט"{{הערה|{{תנ"ך|הושע|ד|יד}}.}} לדעת [[יעקב חיים טיגאי]], הזנות לא הייתה מנוהלת על ידי המקדש והן לא חויבו בטקס דתי כפי הנהוג ב[[יוון העתיקה]].{{הערה|יעקב חיים טיגאי, '''מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב''', ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581}} על מנת להתנער מנוהג פסול זה, אוסרת התורה להקריב בהמה ששמשה כאתנן.
+אתנן הוא השכר הניתן לזונה. תשלום שכר לקדשה נחשב לחילול מצוות ה', והבאתו אל [[בית המקדש]] נאסרה משום שיש בכך עבודת אלילים ו[[חילול הקודש]].{{הערה|נהוג היה לעיתים להביא לקדשה כבש או גדי באתננה, כמסופר ב[[מעשה יהודה ותמר]].}} מקדשים רבים בעולם העתיק אשר הגיעו אליהם עולי רגל היוו מקום מפגש לזנות בשכר. אווירה זאת נתפסה בתורה ובדברי הנביאים כלא מוסרית היות שהרווח הגיע ממקום לא מוסרי, כפי שבא לידי ביטוי בדברי [[הושע בן בארי|הושע]] הנביא המוכיח את העם בדבריו: "לֹא-אֶפְקוֹד עַל-בְּנוֹתֵיכֶם כִּי תִזְנֶינָה, וְעַל-כַּלּוֹתֵיכֶם כִּי תְנָאַפְנָה--כִּי-הֵם עִם-הַזֹּנוֹת יְפָרֵדוּ, וְעִם-הַקְּדֵשׁוֹת יְזַבֵּחוּ; וְעָם לֹא-יָבִין, יִלָּבֵט"{{הערה|{{תנ"ך|הושע|ד|יד}}.}} לדעת [[יעקב חיים טיגאי]], הזנות לא הייתה מנוהלת על ידי המקדש והן לא חויבו בטקס דתי כפי הנהוג ב[[יוון העתיקה]].{{הערה|יעקב חיים טיגאי, '''מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב''', ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581}} על מנת להתנער מנוהג פסול זה, אוסרת התורה להקריב בהמה ששמשה כאתנן{{מקור|סיבה=מי כתב סיבה זו? בהמשך מופיעות סיבות אחרות.}}.
+=== דיני האיסור ===
-אין האתנן נאסר לבית המקדש, אלא אם כן ניתן על ידי מבצע החדירה, ואפילו אם קיים את יחסי המין עם [[זכר]] (דהיינו שזכר קיים [[מין אנאלי]] עם זכר אחר, מה שנחשב ל[[איסור משכב זכר]]), אבל אם ניתן על ידי הנבעל, מותר האתנן לבית המקדש,{{הערה|{{בבלי|תמורה|כט|ב}}; {{רמב"ם||איסורי מזבח|ד|ט}}.}} גם אם הנבעל הוא זכר.{{הערה|[[מנחת חינוך]], מצווה תקע"א.}}
+אין האתנן נאסר לבית המקדש, אלא אם כן ניתן על ידי הבועל, ואפילו אם קיים את יחסי המין עם [[זכר]] (דהיינו שזכר קיים [[מין אנאלי]] עם זכר אחר, מה שנחשב ל[[איסור משכב זכר]]), אבל אם ניתן על ידי הנבעל, מותר האתנן לבית המקדש,{{הערה|{{בבלי|תמורה|כט|ב}}; {{רמב"ם||איסורי מזבח|ד|ט}}.}} גם אם הנבעל הוא זכר.{{הערה|[[מנחת חינוך]], מצווה תקע"א.}}
-איסור הבאת האתנן אינו בהבאה הפיזית אל בית המקדש,{{הערה|[[ספרי]].}} אלא בהגשתו לקרבן: [[הקדש (הלכה)|הקדשתו]] לקרבן,{{הערה|[[תוספתא]], מסכת מכות, פרק ד'. אמנם ראו [[מנחת חינוך]], מצווה תקע"א הסובר אחרת.}} [[שחיטה (מצווה)|שחיטתו]],{{הערה|ספרי; רבי [[אליעזר ממיץ]], '''ספר יראים''', סימן רצ"ג.}} הקרבתו על המזבח,{{הערה|{{רמב"ם||איסורי מזבח|ג|ז}}.}} וזריקת דמו.{{הערה|תוספתא, מסכת מכות, פרק ד'.}} האיסור הוא בין ב[[בהמה]] ובין ב[[עופות|עוף]].{{הערה|{{בבלי|תמורה|כט|א}}.}} הקדשת האתנן לבניין בית המקדש אסורה אף היא.{{הערה|{{בבלי|תמורה|ל|ב}}.}} למבני קדושה אחרים, ואפילו בהר הבית, אין איסור מ[[דאורייתא ודרבנן|דאורייתא]], אלא רק איסור דרבנן.{{הערה|[[תוספות]], מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד א', ד"ה מהו.}} איסור זה הוא על כל [[תשמיש קדושה ותשמיש מצווה|תשמישי קדושה]] (כמו [[בית כנסת]] ו[[ספר תורה]]),{{הערה|[[ירוחם בן משולם|רבנו ירוחם]], נתיב כ"ג, חלק א'; {{שולחן ערוך|אורח חיים|קנג|כא}}, בדברי ה[[רמ"א]], ועל פי ה[[אברהם אבלי הלוי גומבינר|מגן אברהם]] שם, סעיף קטן מ"ו.}} ועל כל תשמישי מצווה (כמו [[ציצית]] ו[[לולב]]).{{הערה|הרב [[יוסף תאומים]], '''פרי מגדים''', אורח חיים, סימן קנ"ג, "אשל אברהם", ס"ק מ"ז.}}
+איסור הבאת האתנן אינו בהבאה הפיזית אל בית המקדש,{{הערה|[[ספרי]].}} אלא בהגשתו לקרבן: [[הקדש (הלכה)|הקדשתו]] לקרבן,{{הערה|[[תוספתא]], מסכת מכות, פרק ד'. אמנם ראו [[מנחת חינוך]], מצווה תקע"א הסובר אחרת.}} [[שחיטה (מצווה)|שחיטתו]],{{הערה|ספרי; רבי [[אליעזר ממיץ]], '''ספר יראים''', סימן רצ"ג.}} הקרבתו על המזבח,{{הערה|{{רמב"ם||איסורי מזבח|ג|ז}}.}} וזריקת דמו.{{הערה|תוספתא, מסכת מכות, פרק ד'.}} האיסור הוא בין ב[[בהמה]] ובין ב[[עופות|עוף]].{{הערה|{{בבלי|תמורה|כט|א}}.}} הקדשת האתנן לבניין בית המקדש אסורה אף היא.{{הערה|{{בבלי|תמורה|ל|ב}}.}}
+מדאורייתא אין איסור לתת את ה'אתנן' למבני קדושה אחרים, ואפילו להר הבית, אמנם בתוספות{{הערה|[[תוספות]], מסכת עבודה זרה, דף י"ז, עמוד א', ד"ה מהו.}} כתבו שמדרבנן ישנו איסור להתשמש עם ה'אתנן' איסור זה הוא על כל [[תשמיש קדושה ותשמיש מצווה|תשמישי קדושה]] (כמו [[בית כנסת]] ו[[ספר תורה]]),{{הערה|[[ירוחם בן משולם|רבנו ירוחם]], נתיב כ"ג, חלק א'; {{שולחן ערוך|אורח חיים|קנג|כא}}, בדברי ה[[רמ"א]], ועל פי ה[[אברהם אבלי הלוי גומבינר|מגן אברהם]] שם, סעיף קטן מ"ו.}} ועל כל תשמישי מצווה (כמו [[ציצית]] ו[[לולב]]).{{הערה|הרב [[יוסף תאומים]], '''פרי מגדים''', אורח חיים, סימן קנ"ג, "אשל אברהם", ס"ק מ"ז.}}
 בסיבת האיסור, כתבו הפרשנים כמה טעמים:
@@ שורה 30: / שורה 33: @@
 ==מחיר כלב==
-[[חז"ל]] מפרשים את הביטוי "מְחִיר כֶּלֶב" בהחלפת [[כבש הבית|שה]] ב[[כלב הבית|כלב]]. איסור זה אינו אלא בכלב בלבד.{{הערה|תוספתא, מסכת בכורות, פרק א', הלכה ג'. אמנם [[בעלי התוספות]], '''מושב זקנים''', דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט, כתבו כי הוא הדין לשאר חיות ובהמות טמאות.}}
+[[חז"ל]] מפרשים את האיסור "מְחִיר כֶּלֶב" בהחלפת [[כבש הבית|שה]] ב[[כלב הבית|כלב]], הן בדרך של מקח וממכר, ואהן בדרך של חלוקת ירושה, כאשר אחד היורשים לקח שה כנגד כלב. איסור זה אינו אלא בכלב בלבד.{{הערה|תוספתא, מסכת בכורות, פרק א', הלכה ג'. אמנם [[בעלי התוספות]], '''מושב זקנים''', דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט, כתבו כי הוא הדין לשאר חיות ובהמות טמאות.}}
 אף בסיבת איסור זה נאמרו מספר טעמים:
@@ שורה 38: / שורה 41: @@
 # משום שהכלבים מקיימים יחסי מין לעין כל, באופן הנחשב לעזות, יחד עם כך שמצויה בהם ה[[פוליאנדריה]] הנחשבת לזנות, לפחות כפי שמזכיר ומיוצג אצל האדם.{{הערה|[[כלי יקר]] ו[[רש"ר הירש]] על דברים, פרק כ"ג, פסוק י"ט.}}
-על אף שבדברי חז"ל "אתנן זונה" ו"מחיר כלב" הם שני איסורים שונים, אצל [[תרי"ג מצוות|מוני המצוות]], כמו ה[[רמב"ם]] ו[[ספר החינוך]], נחשבים הם ל[[מצוות לא תעשה]] אחת (מצווה תקע"א).
+בדברי חז"ל נראה כי "אתנן זונה" ו"מחיר כלב" הם שני איסורים שונים, וכך היא דעת הרמב"ן שמנאם לשני לאווין. אך שאר [[תרי"ג מצוות|מוני המצוות]], כמו ה[[רמב"ם]] ו[[ספר החינוך]], מנאום ל[[מצוות לא תעשה]] אחת (מצווה תקע"א).
-בפרשנות המודרנית פורש ביטוי זה כתקבולת ל"אתנן זונה", אלא ש"מחיר כלב" הוא על זונֶה. ההסבר לביטוי קיים בכך שהמילה "כלב" היא כינוי שרווח ב[[היסטוריה של המזרח התיכון|מזרח הקדום]] לזונֶה.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דודזון עתי, 1997, עמ' 180}} למילה "כלב" בציווי החוק מספר פירושים: יש הסוברים כי המונח "כלב" מתייחס לזונה ממין זכר, זאת לפי תנוחת המין הדומה לזו של כלב.{{הערה|יעקב חיים טיגאי, '''מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב''', ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581}} קיים גם מ[[פרשני המקרא]] שהבין כי "כלב" זה אינו אלא אדם זונֶה.{{הערה|ראו רבי [[יצחק אברבנאל]], דברים, פרק כ"ג, ד"ה לא תסגיר.}}
+בפרשנות המודרנית פורש ביטוי זה כ[[תקבולת]] ל"אתנן זונה", אלא ש"מחיר כלב" הוא על זונֶה. ההסבר לביטוי קיים בכך שהמילה "כלב" היא כינוי שרווח ב[[היסטוריה של המזרח התיכון|מזרח הקדום]] לזונֶה.{{הערה|דוד כהן-צמח, '''עולם התנ"ך: דברים''', תל אביב, דודזון עתי, 1997, עמ' 180}} למילה "כלב" בציווי החוק{{הבהרה|סיבה=חוק??}} מספר פירושים: יש הסוברים כי המונח "כלב" מתייחס לזונה ממין זכר, זאת לפי תנוחת המין הדומה לזו של כלב.{{הערה|יעקב חיים טיגאי, '''מקרא לישראל: דברים ט"ז, י"ח - ל"ד, י"ב''', ירושלים, מאגנס, 2016, עמ' 582-581}} קיים גם מ[[פרשני המקרא]] שהבין כי "כלב" זה אינו אלא אדם זונֶה.{{הערה|ראו רבי [[יצחק אברבנאל]], דברים, פרק כ"ג, ד"ה לא תסגיר.}}
-== ראו גם ==
-* [[מעשה יהודה ותמר]]
 ==לקריאה נוספת==