איסור משכב זכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסור משכב זכר
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ח, כ"ב
משנה תורה ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה י"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ש"נ
ספר החינוך, מצווה ר"ט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

איסור משכב זכר או משכב זכור הוא מצוות לא תעשה מן התורה, האוסרת קיום יחסי מין אנאליים בין גברים. איסור זה אינו מתייחס ליחסים בין נשים, יחסים בין גבר וטומטום או גבר ואנדרוגינוס, אלא ליחסים בין גברים בלבד. איסור זה נחשב כחלק מאיסורי עריות[1], הנחשבים בין האיסורים החמורים ביותר בהלכה.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור האיסור מפורש בספר ויקרא: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִיא" (ויקרא, י"ח, כ"ב). חכמים למדו כי הריבוי במונח "משכבי אישה" מרמז כי יש באישה יותר מסוג משכב אחד והוא האסור במשכבי זכר[2].

עונשם של שני הגברים שקיימו את המשכב מפורש בהמשך הפסוק "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם" (ויקרא, כ', י"ג). בזמן הסנהדרין, העונש על העובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה[3], והעובר בשוגג (כגון שהתבלבל ולא ידע על מי בא) חיב חטאת[4]. לדעת רוב הפוסקים איסור משכב זכר נחשב כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים שחל עליהם דין ייהרג ואל יעבור אם כי לדעת הפני יהושע, שאינו בכלל דין 'יהרג ואל יעבור'[דרוש מקור].

תלמוד במסכת סוכה מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: "בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד[5]." בספר הקבלי שער הגלגולים מופיע העונש הצפוי לעוברים על איסור זה: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."[6]

דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר" "מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי מין אנאליים בין שני גברים, מה שמגדיר רש"י: "מכניס כמכחול בשפופרת"[7]. לעניין חיוב מיתה, מעשה החדירה הוא האסור אפילו ללא גמר הביאה[8].

יחסי חיבה (כגון חיבוק ונישוק כאוהבים) והן כל סוג של יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים אסורים משום איסור קרבה לעריות שלחלק מן הדעות הוא מדאורייתא ולחלק מדרבנן וגם משום שפיכת זרע לבטלה. גם בזמן הסנהדרין אין על מעשים אלו עונש מוות אלא ענישה במכת מדרוּת (מלקויות שניתנים בעבירה על איסורי חכמים ושונות באופיין מעונש מלקות מדאורייתא) או לדעות הסוברות שהאיסור הוא מדאורייתא במלקות. בניגוד לדעת רבי יהודה שהוסיף סייגים על איסורים אלו, ואסר על שני רווקים לישון יחד תחת שמיכה אחת משום ייחוד, חכמים סברו שאין צורך באיסור זה, משום ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכור"[9]. רבי יוסף קארו בשולחן ערוך פסק כדעת חכמים, אך כתב שאף על פי כן, "בדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר"[10]. עם זאת רבים מן האחרונים ובניהם הרב יוסף שלום אלישיב סוברים שאין בזכר איסור קרבה לעריות מצד עצמו[דרוש מקור].

גבר בעל נטייה הומוסקסואלית מולדת אינו נחשב כאנוס לעניין האיסור ולא נפטר מהעונש[11]. למרות שבהלכה היהודית אין עונש על עבירות אלא מגיל 13 ויום אחד, האיסור חל על בני 9 ומעלה שביאתם נחשבת ביאה[12].

במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות הסבירו את ההבחנה בכך שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להיבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך"[13]. הרא"ש חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאוה אינה חזקה כל כך[14].

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעמים רבים נאמרו על איסור זה. על פי ספר החינוך: "השם ברוך הוא חפץ בישוב עולמו אשר ברא ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכבי הזכרים, כי הוא באמת השחתה שאין בדבר תועלת פרי ולא מצוות עונה, מלבד שענין אותו (י"ג טנוף) טרוף נמאס ומכער הוא מאד בעיני כל בעל שכל. והאיש שנברא לעבדת בוראו לא ראוי (י', ג להתגאל) להתנול במעשים מכערים כאלה."

בקרב הגויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור משכב זכר הוא בין שבע מצוות בני נח שנצטווה אדם הראשון בבריאתו על ידי האלוהים, ובהמשך נצטוו בני נח. כך כתב הרמב"ם בספר משנה תורה:

על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים... שש עריות אסורות על בני נח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה. שנאמר: "על כן יעזוב איש את אביו" - זו אשת אביו; "ואת אמו" - כמשמעה; "ודבק באשתו" - ולא באשת חבירו; "באשתו" ולא בזכור; "והיו לבשר אחד" - להוציא בהמה, חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד. ונאמר "אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה".

המקורות מתארים עמים עתיקים רבים כפרוצים באיסור זה, החל מדור המבול[15], מעשי סדום ועמורה[16], מצריים[17], ועמי ארץ ישראל לפני כיבוש יהושע[דרוש מקור]. בעברית בהשפעת שפות אירופיות מקובל המושג "מעשה סדום", בעבור משכב זכר. גם תרבויות יוון ורומא בהן מערכת יחסים מינית בין שני גברים הייתה דבר מקובל, הניעו את החכמים לקבוע כי יש לגויים חזקה להימשך לגברים ואסרו על יהודים להתייחד עם גברים גויים.

ביהדות הקונסרבטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבני היהדות הקונסרבטיבית דעה מתירנית בנושא מזו של היהדות האורתודוקסית. דוגמה לכך היא דברי הרב הרשל מאט, פרופסור בבית המדרש לרבנים באמריקה, ולפיהם איסור משכב זכר מופנה רק אל מי שיש להם משיכה טבעית אל בני המין השני ומשום כך הם מצווים על פרייה ורבייה. הומוסקסואלים, לפי מאט, הם חסרי יצר המשיכה לבני המין השני ועל כן אין טעם למנוע מהם לממש את משיכתם המינית. גישתו של מאט זכתה לתמיכה גם בקרב רבנים קונסרבטיבים מישראל[18].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'
  2. ^ המוגדר בהלכה כ"שלא כדרכה" (של אישה), דהיינו יחסי מין אנאליים.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'; שם, שם, הלכה יד; שם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ט"ו, הלכה י'.
  4. ^ שם, ספר קרבנות, הלכות שגגות, פרק א', הלכה ד'.
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט, עמוד א'
  6. ^ שער הגילגולים מאת רבי חיים ויטאל, הקדמה כב.
  7. ^ פירוש רש"י על ויקרא כ יג. המקור בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"א, עמוד א'.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד ב'; רמב"ם איסורי ביאה א יד
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ"ב, עמוד א'
  10. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ד, סעיף א'
  11. ^ שמונה קבצים, הראי"ה, ‏ו, צט, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  12. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק י"א, הלכה ה'
  13. ^ תוספות, על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד ב', בפסקה "החשוד"
  14. ^ פסקי הרא"ש, מסכת סנהדרין, פרק ג, סימן יג
  15. ^ בראשית רבה כו ט
  16. ^ בראשית רבה נ י
  17. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ח'
  18. ^ רונן לוביץ, סלידה, סובלנות או מתירנות: יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות 11, עמ' 13, 2002



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.