איסור משכב זכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איסור משכב זכר
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, י"ח, כ"ב
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף נ"ה, עמוד א'
משנה תורה ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה י"ד
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ש"נ
ספר החינוך, מצווה ר"ט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

איסור משכב זכר או משכב זכור הוא מצווה מהמקרא.

בהלכה היהודית, מדובר מצוות לא תעשה מתוך תרי"ג מצוות, המפורשת כאיסור לקיים יחסי מין אנאליים בין גברים. איסור זה אינו מתייחס ליחסים בין נשים, יחסים בין גבר וטומטום או גבר ואנדרוגינוס, אלא ליחסים בין גברים בלבד. איסור זה נחשב כחלק מאיסורי עריות[1], הנחשבים בין האיסורים החמורים ביותר בהלכה.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור האיסור מפורש בספר ויקרא: ”וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא” (ויקרא, י"ח, כ"ב). חכמים למדו כי הריבוי במונח "משכבי אישה" מרמז כי יש באישה יותר מסוג משכב אחד והוא האסור במשכבי זכר[2].

עונשם של שני הגברים שקיימו את המשכב מפורש בהמשך ספר ויקרא: ”וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם” (ויקרא, כ', י"ג). בזמן הסנהדרין, העונש על העובר על איסור זה במזיד בפני שני עדים ולאחר שהתרו בו הוא מיתת בית דין בסקילה[3], והעובר בשוגג (כגון שהתבלבל ולא ידע על מי בא) חיב חטאת[4]. איסור משכב זכר נחשב כגילוי עריות, שהוא אחד משלושת האיסורים שחל עליהם דין ייהרג ואל יעבור[5].

דיני האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור התורה לשכב "אֶת זָכָר" "מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה" מפורש כאיסור על יחסי מין אנאליים בין שני גברים.[דרוש מקור] משום שמשכב הזכר עומד בהשוואה למשכב אישה, אותם דינים חלים לגבי שני סוגי המשכב כדי לקבוע מה נחשב לביאה. על כן גם מגע מיני ראשוני (העראה) יכול להיחשב לביאה[6].

לדעת הרמב"ם ורוב הראשונים, ישנו איסור על יחסי חיבה (כגון חיבוק ונישוק כאוהבים) והן על כל סוג של יחסי מין ללא חדירה בין שני גברים, משום איסור קרבה לעריות שהוא מדאורייתא ולדעת חלק מהראשונים מדרבנן, וגם משום שפיכת זרע לבטלה.[דרוש מקור] גם בזמן הסנהדרין אין על מעשים אלו עונש מוות אלא ענישה במכת מרדוּת (מלקויות שניתנים בעבירה על איסורי חכמים ושונות באופיין מעונש מלקות מדאורייתא) או לדעות הסוברות שהאיסור הוא מדאורייתא במלקות. בניגוד לדעת רבי יהודה שהוסיף סייגים על איסורים אלו, ואסר על שני רווקים לישון יחד תחת שמיכה אחת משום ייחוד, חכמים סברו שאין צורך באיסור זה, משום ש"לא נחשדו ישראל על משכב זכור"[7]. רבי יוסף קארו בשולחן ערוך פסק כדעת חכמים, אך כתב שאף על פי כן, ”בדורות הללו שרבו הפריצים, יש להתרחק מלהתייחד עם הזכר”[8]. עם זאת רבים מן האחרונים ובניהם הרב יוסף שלום אלישיב סוברים שאין בזכר איסור קרבה לעריות מצד עצמו[9].

לדעת הרב קוק גבר בעל נטייה הומוסקסואלית מולדת אינו נחשב כאנוס לעניין האיסור ולא נפטר מהעונש[10]. למרות שבהלכה היהודית אין עונש על עבירות אלא מגיל 13 ויום אחד, האיסור חל על בני 9 ומעלה שביאתם נחשבת ביאה[11].

במסכת סנהדרין מופיעה הבחנה בין אדם שנרבע על ידי זכר בהסכמתו, שפסול לעדות, לבין אדם שקיים יחסי מין אסורים עם נשים, שכשר לעדות. בעלי התוספות הסבירו את ההבחנה בכך שמי שבעל נשים האסורות עליו חטא משום ש"יצרו תוקפו", לעומת מי שהסכים להיבעל על ידי זכר, שאין "יצרו תוקפו כל כך"[12]. הרא"ש חלק על התוספות, באומרו שדחוק להבדיל בפסול לעדות בין איסורי עריות שונים, על סמך ההנחה שבמשכב זכור התאוה אינה חזקה כל כך[13].

טעמי האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעמים רבים נאמרו על איסור זה. על פי ספר החינוך שנכתב במאה ה-13: ”השם ברוך הוא חפץ בישוב עולמו אשר ברא ולכן ציוה לבל ישחיתו זרעם במשכבי הזכרים, כי הוא באמת השחתה שאין בדבר תועלת פרי ולא מצוות עונה, מלבד שענין אותו (י"ג טנוף) טרוף נמאס ומכער הוא מאד בעיני כל בעל שכל. והאיש שנברא לעבדת בוראו לא ראוי (י', ג להתגאל) להתנול במעשים מכערים כאלה.”

בקרב הגויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור משכב זכר הוא בין שבע מצוות בני נח שלפי חז"ל נצטוו על בני נוח, ולפיכך חלות על כל העמים.

הרמב"ם כתב בספר משנה תורה:

על ששה דברים נצטווה אדם הראשון: על עבודה זרה, ועל ברכת השם, ועל שפיכות דמים, ועל גילוי עריות, ועל הגזל, ועל הדינים... שש עריות אסורות על בני נח: האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, וזכור, ובהמה. שנאמר: "על כן יעזוב איש את אביו" - זו אשת אביו; "ואת אמו" - כמשמעה; "ודבק באשתו" - ולא באשת חבירו; "באשתו" ולא בזכור; "והיו לבשר אחד" - להוציא בהמה, חיה ועוף שאין הוא והם בשר אחד. ונאמר "אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה".

לפי פרשנויות רבניות לתנ"ך, עמים עתיקים רבים עברו על איסור זה, החל מדור המבול[14], מעשי סדום ועמורה[15], ומצרים[16].

בתרבויות יוון ורומא סוגים מסוימים של מערכות יחסים מיניות בין שני גברים היו דבר מקובל. דברים אלו הניעו את החכמים ביהדות לקבוע כי יש לגויים חזקה להימשך לגברים ואסרו על יהודים להתייחד עם גברים גויים.[דרוש מקור]

ביהדות הקונסרבטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבני היהדות הקונסרבטיבית דעה מתירנית יותר בנושא מזו של היהדות האורתודוקסית. דוגמה לכך היא דברי הרב הרשל מאט, פרופסור בבית המדרש לרבנים באמריקה, ולפיהם איסור משכב זכר מופנה רק אל מי שיש להם משיכה טבעית אל בני המין השני ומשום כך הם מצווים על פרייה ורבייה. הומוסקסואלים, לפי מאט, הם חסרי יצר המשיכה לבני המין השני ועל כן אין טעם למנוע מהם לממש את משיכתם המינית. גישתו של מאט זכתה לתמיכה גם בקרב רבנים קונסרבטיבים מישראל.[17]

ענישה משמים על חטא זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונש משמיים על חטא משכב זכר במזיד הוא כרת[18], כמו העונש על שאר איסורי גילוי עריות. עונש כרת נחשב לחמור מאד, ויחד עם חיוב הסקילה בידי בית דין, (שאינה נוהגת כיום בעקבות הפסקת עונש מוות ביהדות), מלמד הוא על חומרה מיוחדת של חטא זה, שהוא נמצא בקבוצת איסורי התורה החמורים ביותר[19].

התלמוד הבבלי מונה ארבעה חטאים המביאים לליקוי חמה: ”בשביל ארבעה דברים חמה לוקה: על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה, ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה, ועל משכב זכור, ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד[20].” בספר הקבלי שער הגלגולים מופיע העונש הצפוי לעוברים על איסור זה: "הבא על הזכר, יתגלגל בשפן או בארנבת, כפי מה שחטא או בועל נבעל."[21]

לפי פרשנות למסכת ברכות בתלמוד הירושלמי[22] עבירה על איסור משכב זכר היא אחת הסיבות לרעידות אדמה. פרשנים דתיים אחרים קושרים בין פסוקים בתהילים ("המביט לארץ ותרעד") לבין הומוסקסואליות.[23] רבנים, חברי כנסת ותנועות דתיות חוזרים על טענה זו במהלך המאה ה-21, ואף משייכים לפעמים רעידות אדמה ספציפיות להומוסקסואליות או למשכב זכר:

במחקר המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר המודרני, רבים מטילים ספק בפירוש הפסוק וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה כאיסור על יחסי מין אנאליים בין גברים (בין השאר באמצעות השוואה להופעות של המונחים "משכב/משכבי זכר/אישה" בשאר המקרא); מעל עשרים פירושים אלטרנטיביים שונים הוצעו לפסוק זה, בינהם שלישיית שני גברים ואישה (מאחר שאם האישה הרה, לא ברור מי האב), גילוי עריות עם זכר במשפחה (בעקבות מורכבות המונח "משכבי אביך" בבראשית, מ"ט, ד'), או מין עם גבר הנשוי לאישה. בנוסף, הטרמינולוגיה המחקרית נדרשת להבדיל בין הפעולה הפרקטית של יחסי מין בין בני אותו המין, משיכה מינית הומוסקסואלית ומערכות יחסים (במובנן המודרני) – הדינמיקה בעת העתיקה בין מושגים אלה היתה שונה מאוד מהעת המודרנית.[28]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'
  2. ^ המוגדר בהלכה כ"שלא כדרכה" (של אישה), דהיינו יחסי מין אנאליים.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א', הלכה ד'; שם, שם, הלכה יד; שם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ט"ו, הלכה י'.
  4. ^ שם, ספר קרבנות, הלכות שגגות, פרק א', הלכה ד'.
  5. ^ חידושי הריטב"א מסכת פסחים דף כה עמוד ב.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף נ"ד, עמוד ב'; רמב"ם איסורי ביאה א יד
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פ"ב, עמוד א'
  8. ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ד, סעיף א'
  9. ^ קובץ תשובות חלק ג' סימן קפד
  10. ^ שמונה קבצים, הראי"ה, ‏ו, צט, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
  11. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נשים, הלכות אישות, פרק י"א, הלכה ה'
  12. ^ תוספות, על תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ו, עמוד ב', בפסקה "החשוד"
  13. ^ פסקי הרא"ש, מסכת סנהדרין, פרק ג, סימן יג
  14. ^ בראשית רבה כו ט
  15. ^ בראשית רבה נ י
  16. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ח'
  17. ^ רונן לוביץ, סלידה, סובלנות או מתירנות: יחס היהדות להומוסקסואליות, דעות 11, עמ' 13, 2002
  18. ^ משנה, מסכת כריתות, פרק א', משנה א'
  19. ^ פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת אבות, פרק ב', משנה א', ופירוש המאירי שם.
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט, עמוד א'
  21. ^ שער הגילגולים מאת רבי חיים ויטאל, הקדמה כב.
  22. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ב' (דפוס וילנא: דף ס"ד, עמוד א')
  23. ^ 1 2 ג'ורג' אבני, ‏בעולם מצטטים את ישראל: רעידת האדמה בנפאל בגלל הומואים, באתר ‏מאקו‏, 3 במאי 2015
  24. ^ אריק בנדר, בניזרי: רעידות האדמה בארץ - בגלל ההומואים, באתר nrg‏, 20 בפברואר 2008
  25. ^ אמנון מרנדה, ח"כ בניזרי: הסיבה לרעש האדמה - משכבי זכר, באתר ynet, 20 בפברואר 2008
  26. ^ מנשה ישראל, רעידת אדמה בשביל הומואים, האכן כך??? אתר "הידברות", 25.02.14
  27. ^ יקי אדמקר‏, הרב הראשי של ירושלים: "רעידות אדמה הן בעוון משכב זכר - איפה האחריות?", באתר וואלה!‏, 26 בפברואר 2023
  28. ^ Mark Preston Stone, Don’t Do What to Whom? A Survey of Historical-Critical Scholarship on Leviticus 18.22 and 20.13, Currents in Biblical Research 20, 2022-06, עמ' 207–237 doi: 10.1177/1476993X221098073


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.