ז'יטומיר – הבדלי גרסאות
הצלת 1 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.8 |
תרנגולהודו (שיחה | תרומות) ←יהדות ז'יטומיר: הרחבה |
||
שורה 33: | שורה 33: | ||
ב-[[1789]] מספר היהודים הגיע ל-882 (כשליש מהתושבים), ב-[[1791]] (לאחר קבלת האישור הרשמי להתיישב) 1,261 איש, וב-[[1847]] 9,500 איש. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] [[תנועת החסידות]] התפשטה מאוד בעיר. בעיר התגוררו רבי [[זאב וולף מז'יטומיר|זאב וולף]], מחבר ספר "אור המאיר" ומגדולי תלמידי [[המגיד ממזריטש]], ורבי [[אהרן מז'יטומיר|אהרן]], מחבר הספר "תולדות אהרן" ותלמידו של רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]]. ב-[[1837]] [[דפוס סלאוויטא|בית הדפוס של סלוויטא]] עבר לז'יטומיר. |
ב-[[1789]] מספר היהודים הגיע ל-882 (כשליש מהתושבים), ב-[[1791]] (לאחר קבלת האישור הרשמי להתיישב) 1,261 איש, וב-[[1847]] 9,500 איש. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] [[תנועת החסידות]] התפשטה מאוד בעיר. בעיר התגוררו רבי [[זאב וולף מז'יטומיר|זאב וולף]], מחבר ספר "אור המאיר" ומגדולי תלמידי [[המגיד ממזריטש]], ורבי [[אהרן מז'יטומיר|אהרן]], מחבר הספר "תולדות אהרן" ותלמידו של רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]]. ב-[[1837]] [[דפוס סלאוויטא|בית הדפוס של סלוויטא]] עבר לז'יטומיר. |
||
בעיר פעלו מוסדות חינוך רבים באותה תקופה, עשרות [[תלמוד תורה|חדרים]], 5 [[בית ספר|בתי-ספר]] לבנות ומכון למורים. בעיר התיישבו [[סופר|סופרי]] [[יידיש]] רבים, כמו [[מנדלי מוכר ספרים]], [[אברהם בר גוטלובר|גוטלובר]] ואחרים. בעיר בילה את ילדותו, מגיל 6 ועד 17, המשורר הלאומי [[חיים נחמן ביאליק]]. [[מאיר דיזנגוף]] שירת כאן בצבא הרוסי ואחר כך נאסר בכלא בגלל פעילות מהפכנית. |
בעיר פעלו מוסדות חינוך רבים באותה תקופה, עשרות [[תלמוד תורה|חדרים]], 5 [[בית ספר|בתי-ספר]] לבנות ומכון למורים. |
||
באמצע המאה ה-19 הוקם [[בית המדרש לרבנים בז'יטומיר]]. בעיר התיישבו [[סופר|סופרי]] [[יידיש]] רבים, כמו [[מנדלי מוכר ספרים]], [[אברהם בר גוטלובר|גוטלובר]] ואחרים. בעיר בילה את ילדותו, מגיל 6 ועד 17, המשורר הלאומי [[חיים נחמן ביאליק]]. [[מאיר דיזנגוף]] שירת כאן בצבא הרוסי ואחר כך נאסר בכלא בגלל פעילות מהפכנית. |
|||
ערב [[מלחמת העולם השנייה]] התגוררו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים, שהיוו שליש מכלל תושביה. עם פלישת הנאצים ולפני כיבוש העיר נמלטו רוב יהודי העיר מזרחה לברית המועצות ונותרו בה כ-10,000 יהודים. בחודשים יולי ואוגוסט 1941 נרצחו בקבוצות קרוב ל-5,000 יהודים. |
ערב [[מלחמת העולם השנייה]] התגוררו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים, שהיוו שליש מכלל תושביה. עם פלישת הנאצים ולפני כיבוש העיר נמלטו רוב יהודי העיר מזרחה לברית המועצות ונותרו בה כ-10,000 יהודים. בחודשים יולי ואוגוסט 1941 נרצחו בקבוצות קרוב ל-5,000 יהודים. |
גרסה מ־15:00, 18 בינואר 2021
| |||
מדינה | אוקראינה | ||
---|---|---|---|
אובלסט | ז'יטומיר | ||
ראש העיר | וירה שלודצ'נקו | ||
שפה רשמית | אוקראינית | ||
תאריך ייסוד | 884 | ||
שטח | 65 קמ"ר | ||
גובה | 221 מטרים | ||
אוכלוסייה | | ||
‑ בעיר | 261,624 (1 בינואר 2022) | ||
‑ צפיפות | 4,172 נפש לקמ"ר (2013) | ||
קואורדינטות | 50°16′N 28°40′E / 50.267°N 28.667°E | ||
אזור זמן | UTC +2 | ||
http://www.zhytomyr.net | |||
ז'יטומיר (אוקראינית: Житомир; רוסית: Жито́мир; יידיש: זשיטאמיר) היא עיר בצפון מערב אוקראינה בחבל ווהלין, מרכז מחוז ז'יטומיר. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-271,303 איש. העיר נמצאת במרכזו של יער טבעי על 4 נהרות: טטרב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה. את העיר חוצים שני כבישים מרכזיים באוקראינה: קייב-ורשה וקייב-ברסט. העיר נודעה כמרכז יהודי חשוב מן המאה ה-18.
היסטוריה
שנת 884 נחשבת כשנת יסוד העיר. לפי האגדה השם בא משותפם של אסקולד ודיר, מייסדי רוסיה העתיקה, ז'יטומיר. העיר הייתה מרכזם של שבט ז'יטצ'ים, אחד מהשבטים הסלאווים העתיקים. ב-945 בעיר התחיל מרד אנטי-פאודלי. ב-1240 נכבשה על ידי הטטרים. ב-1320 על ידי הליטאים. ב-1444 קיבלה זכויות מגדבורג. לאחר הסכם איחוד לובלין ב-1569 חלק מפולין. מאז ז'יטומיר נחשבת למרכז המחוז. ב-1793 לאחר חלוקת פולין השלישית צורפה לרוסיה והוכרזה כבירת חבל ווהלין. ב-1918 בזמן מלחמת האזרחים בעיר פעלה מספר שבועות ממשלת הרפובליקה העממית של אוקראינה. במרץ 1919 התרחשו בעיר כמה פוגרומים נגד הקהילה היהודית שנערכו על ידי חיילי ממשלת הרפובליקה. לאחר ניצחון הבולשביקים במלחמת האזרחים נכללה ז'יטומיר באוקראינה הסובייטית. בתקופת השלטון הסובייטי עברו על העיר תלאות ההולודומור כביתר חלקי אוקראינה.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ-95,000 תושבים. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה נכבשה ז'יטומיר על ידי הנאצים ביולי 1941. השלטון הנאצי כונן בעיר את מה שכינה "המחוז הכללי של ז'יטומיר", והיינריך הימלר הקים בה את מטהו האוקראיני. בתקופה זו, התקיים במקום מחנה עבודה לשבויי הצבא האדום. פעולות הדיכוי הנאצי של האוכלוסייה האוקראינית גרמו לפעילות של פרטיזנים בעיר וסביבותיה. ב-13 בנובמבר 1943 הודיעו הסובייטים כי ז'יטומיר נכבשה על ידי הצבא האדום[1]. הודעה זו הייתה מוקדמת מדי וליד העיר התחוללו קרבות עזים ורק ביום האחרון של 1943 שוחררה העיר על ידי הצבא האדום[2] וחזרה להיות בשלטון סובייטי עד לפירוק ברית המועצות. מאז 1991 היא חלק מאוקראינה העצמאית.
יהדות ז'יטומיר
היישוב היהודי התקיים מתחילת המאה ה-18, אם כי אישור רשמי לגור בעיר התקבל רק ב-1792. רוב היהודים התפרנסו ממסחר, מלאכות זעירות או היו בעלי אכסניות ובתי מרזח. ב-1753 הואשמו היהודים בעלילת דם, אשר הובילה לרציחתם בעינויים של 12 מיהודי העיר.
ב-1789 מספר היהודים הגיע ל-882 (כשליש מהתושבים), ב-1791 (לאחר קבלת האישור הרשמי להתיישב) 1,261 איש, וב-1847 9,500 איש. במאה ה-19 תנועת החסידות התפשטה מאוד בעיר. בעיר התגוררו רבי זאב וולף, מחבר ספר "אור המאיר" ומגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ורבי אהרן, מחבר הספר "תולדות אהרן" ותלמידו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. ב-1837 בית הדפוס של סלוויטא עבר לז'יטומיר.
בעיר פעלו מוסדות חינוך רבים באותה תקופה, עשרות חדרים, 5 בתי-ספר לבנות ומכון למורים.
באמצע המאה ה-19 הוקם בית המדרש לרבנים בז'יטומיר. בעיר התיישבו סופרי יידיש רבים, כמו מנדלי מוכר ספרים, גוטלובר ואחרים. בעיר בילה את ילדותו, מגיל 6 ועד 17, המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. מאיר דיזנגוף שירת כאן בצבא הרוסי ואחר כך נאסר בכלא בגלל פעילות מהפכנית.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים, שהיוו שליש מכלל תושביה. עם פלישת הנאצים ולפני כיבוש העיר נמלטו רוב יהודי העיר מזרחה לברית המועצות ונותרו בה כ-10,000 יהודים. בחודשים יולי ואוגוסט 1941 נרצחו בקבוצות קרוב ל-5,000 יהודים. הנותרים, כ-5,000, רוכזו בגטו. ב-19 בספטמבר 1941 לפנות בוקר, הוקף הגטו בשוטרים גרמנים ואוקראינים, היהודים הובלו לבורות הריגה שהוכנו מראש, נרצחו שם ונקברו בשישה קברי המונים.[3]
הקהילה היהודית הז'יטומיראית כיום מונה כ-5,000 נפשות. הקהילה מאוגדת במסגרת "איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה" וברבנות העיר והמחוז (ז'יטומיר היא עיר מחוז במערב אוקראינה) מכהן הרב שלמה וילהלם, שהגיע לעיר כשליח חב"ד בשנת 1994. בעיר פועלים גם מוסדות יהודים כדוגמת הג'וינט ושלוחתו ההומינטרית "חסד" והסוכנות היהודית.
הקהילה מחזיקה בבית כנסת עתיק במרכז העיר, שעבר שיפוץ בשנת תשע"ט[דרוש מקור] ובו מקוה טהרה חדש.
בסמוך לעיר ז'יטומיר הקים הרב שלמה וילהלם את "כפר החינוך אור אבנר" ע"ש אביו של לב לבייב ובו מוסדות לימוד ליתומים, מקוה טהרה, בית כנסת, מלונית ומסעדה כשרה.
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של ז'יטומיר (באוקראינית)
- "ימיו האחרונים של השטייטל: ז'יטומיר"(הקישור אינו פעיל) תמונת מצב של ז'טומיר 2011
- ז'יטומיר, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- ז'יטומיר (Zhitomir), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- כפר החינוך 'אור אבנר' ז'טומיר (אורכב 20.09.2016 בארכיון Wayback Machine) האתר הרשמי
- אלכסנדר קרוגלוב (רו'), ז'יטומיר, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1579–1581), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ז'יטומיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "ז'יטומיר נכבשה, דבר, 14 בנובמבר 1943
- ^ מסע הנצחון של הרוסים לגבול פולין, דבר, 2 בינואר 1944
- ^ על רצח יהודי ז'יטומיר, באתר יד ושם