לוז (עיר מקראית) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:31, 4 באפריל 2024

לוּז היא עיר במקרא.

במקרא

בספר בראשית מסופר שלוז הוא שמה הקדום של בית אל, ויעקב שינה את שמה.^[1] זיהוי זה חוזר בתיאור גבולות שבט בנימין בספר יהושע,^[2] ובתיאור כיבוש העיר על ידי בני יוסף בספר שופטים.^[3] על פי ספר יהושע, העיר הייתה הגבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים.^[4]

בתקופה מאוחרת יותר הוקמה עיר חדשה בשם לוז בארץ החתים. נסיבות הקמתה מתוארות בספר שופטים: אחד מתושבי לוז (שבארץ ישראל) הסגיר את פתח העיר בפני הכובשים בתמורה לחנינה, ואז היגר לארץ החתים ובנה שם עיר באותו שם.

וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל, וַיהוָה עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד". וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ 'לוּז', הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

— ספר שופטים, פרק א', פסוקים כ"ב–כ"ו

שם

בספר בראשית, פרק ל', פסוק ל"ז מוזכר צמח בשם לוז, יחד עם הלִבְנֶה והערמון. רוב הפרשנים והחוקרים זיהו לוז זה עם השקד, בדומה לערבית, ומיעוטם זיהו אותו עם אגוז הלוז או צמחים אחרים.^[5]

במדרש הוצעו מספר פירושים למקור שם העיר, המקשרים אותה לעץ הלוז או לפריו. לפי אחת הדעות המוזכרות שם, הפתח הסודי של העיר - אותו חיפשו בני יוסף - עבר דרך עץ לוז: ”לוז היה עומד על פתחה של מערה, והיה לוז חלול, והיו נכנסין דרך הלוז למערה ודרך המערה לעיר”. סיפור זה מוזכר גם אצל הנוסע מבורדו.^[6]

בספרות הרבנית

במדרש חז"ל מסופר שהמוות אינו שולט בתושבי לוז.

במסכת סוטה מובאת ברייתא המספרת על לוז: ”היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה, בזמן שדעתן קצה עליהן, יוצאין חוץ לחומה והן מתים.”^[7] רש"י מסביר שהברייתא דורשת שהעיר לא נחרבה ולא הוגלתה על פי המילים "עד היום הזה", שנאמרו בפסוק ביחס לעיר (שבארץ החתים), המתפרשים כ-"לעולם ולעולמי עולמים".^[8]

סגולתה של לוז, שהמוות לא שולט בה, מופיעה באגדה על אליחורף ואחיה בני שישא, סופריו של שלמה המלך, המופיעה בתלמוד הבבלי, לפיה נשלחו ללוז על ידי שלמה בכדי להצילם ממוות, אך בהגיעם ללוז מתו, מכיוון שמלאך המוות נצטווה להורגם בשערי לוז.^[9]

ארכאולוגיה

העיר לוז (שבארץ החתים) מזוהה עם העיר Lawazantiya (אנ') השוכנת באסיה הקטנה,^[10] בהקשר של השכבה העלית החתית שהיגרה לארץ ישראל בתקופת הברונזה.^[11]

השם "לוז" לבית אל מתועד גם במפת מידבא, המציינת את המקום כ"לוזה היא גם בית אל".^[א]^[12]

אתר בית אל הקדומה מלמד על החיים הדתיים של העיר לוז: בתקופה הכנענית התמקד הפולחן במקום גבוה בצפון־מערב האתר, בצמוד למקדש מתקופת הברונזה התיכונה; במקום נמצאו "לוחות עשתרת" (לוחות מתכת עם ייצוגי אלה) רבות, וכן "עמוד חתחור" קטן.^[13] ג'ואן טיילור (אנ') מקשרת את שם העיר עם פולחן האשרה: טיילור סבורה שהלוחות שנמצאו באתר הכנעני הם במקרה זה ייצוגים של אשרה ולא עשתרת. לפי עדות מלכים ב', כ"ג, ט"ו, יאשיהו שורף אשרה שעמדה בבית אל. בתנ"ך מסופר שיעקב בונה באזור מצבה, וטיילור מציעה שהכנענים, ואולי גם ירבעם בן נבט, נטעו שם עץ אשרה: בפולחן הכנעני, מצבה הייתה סמל הזכרות, ולרוב לא עמדה לבדה, אלא ניטע לידה עץ אשרה שייצג את האלה הנקבית. טיילור סבורה שההתחלה האגדית של המקום, הן עבור הכנענים והן עבור ישראלים, הייתה נעוצה במצבה שהקים יעקב; וירבעם בחר באזור פולחן קדום כדי להתחרות בירושלים. על פי שם העיר, טיילור סבורה שעץ האשרה שעמד בעיר היה עץ לוז (שקד). שילוב השמות "לוז" ו"בית אל" מהווה כך שני ביטויים לפולחן במקום, פולחן אל הזכרי ופולחן אשרה הנקבית.^[14]

קישורים חיצוניים

יהודה שביב, "לוז", באתר מכללת הרצוג
יהודה אליצור, "ויצא מבית אל לוזה", באתר דעת
הרב יחיאל בוים, "האם אנשי לוז צבעו את התכלת הם שבט יוסף ולא שבט זבולון", שיעור באתר קול הלשון

ביאורים

^ כנראה בהסתמך על האונומסטיקון של אוסביוס, שבתורו התבסס על המקרא.

הערות שוליים

^ ”וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵל', וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה” (ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט)
^ ”וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה, אֶל־כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה, הִיא בֵּית־אֵל” (ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ג)
^ ”וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'.” (ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ג)
^ ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק א'; פרק י"ח, פסוק י"ג
^ אוריה פלדמן, צמחי התנך, תל אביב: דביר, תשי"ז, עמ' 213. זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: ראובן מס, תשע"ב, עמ' 118–119
^ בראשית רבה, פרשה ס"ט, פסקה ח'; טוביה כהנא, מקומות ישוב בארץ ישראל בתלמודים ובמדרשים, סיני עו (ג-ד), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ה, עמ' קמב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב'
^ רש"י, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב', ד"ה ויקרא שמה לוז
^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'
^ יאירה אמית, עולם התנ"ך - שופטים, תל אביב, דוידזון - עתי, 1994, עמ' 30.
^ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 301
^ מיכאל אבי יונה, "מפת מידבא - תרגום ופירוש", אריאל 116, 1996, עמ' 42. ראו גם תמונות בלוחות שבסוף המאמר, דף ז' (לוח 9). (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–49 doi: 10.1177/030908929502006602
^ Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–51 doi: 10.1177/030908929502006602

[12] כנראה בהסתמך על האונומסטיקון של אוסביוס, שבתורו התבסס על המקרא.

[1] ”וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵל', וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה” (ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט)

[2] ”וְעָבַר מִשָּׁם הַגְּבוּל לוּזָה, אֶל־כֶּתֶף לוּזָה נֶגְבָּה, הִיא בֵּית־אֵל” (ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ג)

[3] ”וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'.” (ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ג)

[4] ספר יהושע, פרק ט"ז, פסוק א'; פרק י"ח, פסוק י"ג

[5] אוריה פלדמן, צמחי התנך, תל אביב: דביר, תשי"ז, עמ' 213. זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים: ראובן מס, תשע"ב, עמ' 118–119

[6] בראשית רבה, פרשה ס"ט, פסקה ח'; טוביה כהנא, מקומות ישוב בארץ ישראל בתלמודים ובמדרשים, סיני עו (ג-ד), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ה, עמ' קמב, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

[7] תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב'

[8] רש"י, מסכת סוטה, דף מ"ו, עמוד ב', ד"ה ויקרא שמה לוז

[9] תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'

[10] יאירה אמית, עולם התנ"ך - שופטים, תל אביב, דוידזון - עתי, 1994, עמ' 30.

[11] ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 301

[13] מיכאל אבי יונה, "מפת מידבא - תרגום ופירוש", אריאל 116, 1996, עמ' 42. ראו גם תמונות בלוחות שבסוף המאמר, דף ז' (לוח 9). (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")

[:12-14] Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–49 doi: 10.1177/030908929502006602

[15] Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 48–51 doi: 10.1177/030908929502006602

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[א]

[12]

[13]

[14]

@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 השם "לוז" ל[[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]] מתועד גם ב[[מפת מידבא]], המציינת את המקום כ"לוזה היא גם בית אל".{{ביאור|כנראה בהסתמך על ה[[אונומסטיקון (אוסביוס)|אונומסטיקון של אוסביוס]], שבתורו התבסס על המקרא.}}<ref>{{צ-מאמר|מחבר=[[מיכאל אבי יונה]]|שם="מפת מידבא - תרגום ופירוש"|כתב עת=אריאל|כרך=116|שנת הוצאה=1996|עמ=42}}. ראו גם תמונות בלוחות שבסוף המאמר, דף ז' (לוח 9). ({{כותר|96981174|42}})</ref>
-אתר [[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]] הקדומה מלמד על החיים הדתיים של העיר לוז: בתקופה הכנענית התמקד הפולחן במקום גבוה בצפון־מערב האתר, בצמוד למקדש מתקופת הברונזה התיכונה; במקום נמצאו "לוחות [[עשתרת]]" (לוחות מתכת עם ייצוגי [[אלה (מיתולוגיה)|אלה]]) רבות, כנראה ייצוגים של [[אשרה (אלה)|אשרה]] ולא עשתרת במקרה זה, וכן "עמוד [[חתחור]]" קטן, וסביר להניח שהיה זה אתר פולחן עם עץ לאשרה.<ref name=":1">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=49|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> ייתכן שהסיפור על בניית המזבח על־ידי יעקב בבית אל הוא דרכו של הסופר לתת לגיטימציה דתית לפולחן באתר כנעני קדום.{{הערה|שם=:1}} לפי עדות {{תנ"ך|מלכים ב|כג|טו|קצר=כן}}, גם באתר בית אל המאוחר יותר עמדה אשרה (ייתכן שאי אזכור אשרה בין חטאות ירבעם במקום נובע מתפיסת אשרה כלגיטימית בפולחן עד [[רפורמת יאשיהו]]<ref name=":2">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=50|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref>).{{הערה|שם=:1}} קיום עץ אשרה, אלה נקבית, במקום, מתחבר להצבת המצבה על־ידי יעקב בבית אל, מאחר שמצבה – סמל ה[[זכר]]ות, לרוב לא עמדה לבדה.{{הערה|שם=:2}} סביר להניח, לפי השם "לוז", שעץ אשרה שעמד בעיר היה [[שקד]].{{הערה|שם=:2}} שילוב השמות "לוז" ו"בית אל" מהווה שני ביטויים לפולחן במקום, פולחן אל הזכרי ופולחן אשרה הנקבית.{{הערה|שם=:2}}
+אתר [[בית אל (יישוב מקראי)|בית אל]] הקדומה מלמד על החיים הדתיים של העיר לוז: בתקופה הכנענית התמקד הפולחן במקום גבוה בצפון־מערב האתר, בצמוד למקדש מתקופת הברונזה התיכונה; במקום נמצאו "לוחות [[עשתרת]]" (לוחות מתכת עם ייצוגי [[אלה (מיתולוגיה)|אלה]]) רבות, וכן "עמוד [[חתחור]]" קטן.<ref name=":12">{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=48–49|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref> [[ג'ואן טיילור]] {{אנ|Joan E. Taylor}} מקשרת את שם העיר עם פולחן האשרה: טיילור סבורה שהלוחות שנמצאו באתר הכנעני הם במקרה זה ייצוגים של [[אשרה (אלה)|אשרה]] ולא עשתרת. לפי עדות {{תנ"ך|מלכים ב|כג|טו|קצר=כן}}, [[יאשיהו]] שורף אשרה שעמדה בבית אל. בתנ"ך מסופר שיעקב בונה באזור [[איסור הקמת מצבה|מצבה]], וטיילור מציעה שהכנענים, ואולי גם [[ירבעם בן נבט]], נטעו שם עץ אשרה: בפולחן הכנעני, מצבה הייתה סמל ה[[זכר]]ות, ולרוב לא עמדה לבדה, אלא ניטע לידה עץ אשרה שייצג את האלה הנקבית. טיילור סבורה שההתחלה האגדית של המקום, הן עבור הכנענים והן עבור ישראלים, הייתה נעוצה במצבה שהקים יעקב; וירבעם בחר באזור פולחן קדום כדי להתחרות ב[[ירושלים]]. על פי שם העיר, טיילור סבורה שעץ האשרה שעמד בעיר היה עץ לוז ([[שקד]]). שילוב השמות "לוז" ו"בית אל" מהווה כך שני ביטויים לפולחן במקום, פולחן אל הזכרי ופולחן אשרה הנקבית.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Joan E. Taylor|שם=The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree|כתב עת=Journal for the Study of the Old Testament|כרך=20|שנת הוצאה=1995|עמ=48–51|doi=10.1177/030908929502006602|קישור=http://journals.sagepub.com/doi/10.1177/030908929502006602}}</ref>
 ==קישורים חיצוניים==