שלמה להט

שלמה להט, הידוע בכינוי צ'יץ' (נולד ב-9 בנובמבר 1927) הוא ראש העיר השביעי של תל אביב-יפו במשך כ-20 שנה, בין השנים 1974 - 1993 ונחשב לאחד הדומיננטיים והפעלתנים שבראשי העירייה בתל אביב ובארץ.
להט נולד בגרמניה ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1933 והתיישב עימם במושבה רחובות. שימש בתפקידים פיקודיים רבים בהגנה ובצה"ל ממנו פרש בדרגת אלוף. כיום עוסק שלמה להט בייזום עסקי, תורם חלק ניכר מזמנו לפעילות ציבורית רחבת היקף, שהבולטת שבהן היא עידוד פעילות תמיכה בתהליך השלום.

הקריירה הצבאית

ב-1944 הצטרף שלמה להט לשורות ההגנה ומ-1946 שירת במנגנון הקבע שלו. במהלך מלחמת השחרור שירת בגדוד 52 בחטיבת גבעתי, כמפקד מחלקה ולאחר מכן כסגן מפקד פלוגה ב' שהגנה בחירוף נפש על משלט עיבדיס מול הצבא המצרי, בקרב זה החליף צ'יץ' את דב אלדובי מפקד הפלוגה שנפצע.

לאחר קום המדינה, המשיך בשירותו הצבאי במסגרתו עשה את חוק לימודיו בבית הספר למפקדי גדודים בצה"ל תחת פיקודו של יצחק רבין ומשם עלה בשרשרת הפיקוד ומילא תפקידים בכירים בצה"ל: מפקד גדוד, מדריך בבית הספר לפיקוד ומטה, מפקד חטיבה 7 בשריון, סגן מפקד גייסות השריון וראש מטה פיקוד המרכז.

במהלך שירותו הצבאי למד במשך שלוש שנים משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אולם הפסיק את לימוד המשפטים לטובת לימודים בבית הספר לפיקוד ומטה בקנזס שבארצות הברית אותם סיים בהצלחה.

ב-1967 עם תום מלחמת ששת הימים וכיבוש ירושלים מונה שלמה להט כמושל ירושלים. ביוזמה משותפת לו ולסגנו סא"ל שמואל אלבק וראש העיריה דאז טדי קולק, נהרסה שכונת המוגרבים הצמודה לכותל המערבי והוכשרה לרחבת התפילה הגדולה המוכרת לנו כיום.

באפריל 1969 בעיצומה של מלחמת ההתשה מונה למפקד הכוחות המשוריינים בסיני (עוצבת סיני). למרות ההפגזה היום-יומית של כחות ארטילריה מצריים, בחר צ'יץ' כמפקד העוצבה, להמליץ שלא לתקוף את המצרים בעוצמה רבה מידי, על מנת שלא להרחיב את מעגל העימות.

ב-1970, מונה לראש אכ"א (אגף כוח אדם) במטה הכללי - תפקיד אותו מילא עד שנת 1973, עת פרש מצה"ל בדרגת אלוף.

ראש העיר תל אביב יפו

תחילת היכרותו של להט עם העיר תל אביב הייתה בתקופת התיכון, אז למד בגימנסיה הרצליה שבעיר. עם פרישתו מצה"ל, בראשית שנת 1973 הצטרף צ'יץ' למפלגה הליברלית, שהתמזגה באותה שנה עם הליכוד. בדצמבר של אותה השנה התמודד מטעם מפלגת הליכוד על ראשות העיר תל אביב–יפו ובפברואר 1974 נבחר לראשות העיר, תפקיד אותו מילא עד נובמבר 1993. כשבשלוש הקדנציות הנוספות שלו (1978, 1983 ו1989) הוא נבחר בבחירות ישירות.

להט הוא אביו של דן להט, שנבחר לכהן כחבר במועצת העיר תל אביב יפו מטעם מפלגת "הירוקים" בבחירות של 2008.

בתקופת כהונתו כראש עיריית תל אביב-יפו, פעל שלמה להט להפיכתה של תל אביב למרכז תרבותי ותיירותי תוסס. וזקף לזכותו הישגים רבים, במגוון תחומים רחב כגון:

• הקמת קרן תל אביב לפיתוח, שגייסה מאות מיליוני דולרים מתורמים לעזרה מיוחדת עבור שכונות מצוקה.
• הקמת הטיילת לאורך חוף ימה של תל אביב, שחלק ממנה אף נקרא על שמו.
• בניית ופתיחת המשכן לאמנויות הבמה, מרכז סוזן דלל הסינמטק וכן מתנסי"ם בכל רחבי העיר ובמיוחד בשכונות המצוקה.
• ייזום רעיון ה"פארקונצרט", ששימש כמדגם לקונצרטים זהים במקומות רבים בארץ ובעולם.
• ייזום, טיפוח והקמת פרויקט שיקום השכונות לשיפוץ שכונות מצוקה, פרויקט שכלל גם סיוע ודאגה לקשישים ולמשפחות נתמכות סעד, ולשינוי ושיפור מערכות החינוך בשכונות אלו.
• הקמת כיכר אתרים בשנת 1975.
• בשנת 1980 יזם את סגירת גן החיות בתל אביב ושילובו עם הספארי ברמת גן.

ב-1991, בזמן מלחמת המפרץ, בעת שחלק גדול מתושבי תל אביב עזבו את העיר מפחד נפילת טילים, הצהיר להט: "מי שעורק מתל אביב עורק גם מהמולדת", ודבריו עוררו ויכוח ציבורי.

פעילותו הציבורית

בתוך תקופת כהונתו כראש עיריית תל אביב יפו וגם לאחריה, עסק ועוסק שלמה להט בפעילות ציבורית עניפה, הוא חבר בעמותות רבות ושותף למיזמים רבים במגוון רחב של נושאים, לדוגמה:

• בשנת 1985 הקים בצוותא עם יוסף טומי לפיד את מפלגת המרכז הליברלי.
• בשנת 1986 שימש כיו"ר מבצע "הקש בדלת" של האגודה למלחמה בסרטן.
• בשנת 1987 נמנה עם מקימי תיאטרון יידישפיל.
• בשנת 1988 היה בין מקימי רשות נחל הירקון ושימש כיו"ר שלה.
• בשנת 1995 הקים את עמותת קרן יד ושם שמטרתה לגייס תרומות ליד ושם.
• באותה השנה, שימש כאדריכל והמארגן של עצרת השלום, בה נרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין.
• בין השנים 2004 ל-2007 שימש כיו"ר הדירקטוריון של בית התפוצות.
• חבר הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית.
• חבר המועצה הציבורית של ארגון יש דין: ארגון מתנדבים לזכויות אדם.

קישורים חיצוניים

• שלמה להט באתר עיריית תל אביב-יפו