מתן וילנאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מתן וילנאי
Matan photo.jpg
לידה 20 במאי 1944 (בן 77)
ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק פוליטיקאי, דיפלומט, איש צבא, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העצמאות עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד, העבודה, העצמאות
matanvilnai.co.il
שר המדע, התרבות והספורט ה־13
5 באוגוסט 19992 בנובמבר 2002
(3 שנים ו־12 שבועות)
תחת ראשי הממשלה אהוד ברק ואריאל שרון
שר במשרד ראש הממשלה
10 בינואר 200528 באוגוסט 2005
(33 שבועות)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
שר המדע והטכנולוגיה ה־13
28 באוגוסט 200523 בנובמבר 2005
(12 שבועות ו־4 ימים)
תחת ראש הממשלה אריאל שרון
סגן שר הביטחון
2 ביולי 200719 בינואר 2011
(3 שנים ו־28 שבועות)
תחת שר הביטחון אהוד ברק
השר להגנת העורף ה־1
19 בינואר 201115 באוגוסט 2012
(שנה ו־29 שבועות)
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת
7 ביוני 199917 בנובמבר 1999
(23 שבועות ו־3 ימים)
כנסות 15
17 בפברואר 200314 בפברואר 2012
(9 שנים)
כנסות 16 - 18
שגריר ישראל בסין ה־7
אוגוסט 2012ינואר 2017
(כ־4 שנים ו־22 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מתן וילנאי
Portrait of Matan Vilnai.jpg
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 1962יולי 1998 (כ־36 שנים)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
פעולות התגמול
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
פעולת כראמה
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע אנטבה
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
המערכה ברצועת הביטחון  המערכה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מתן וילנאי באירוע שבתרבות בקריית אונו עם אבי בטלהיים

מתן וילנאי (נולד ב-20 במאי 1944 בירושלים), הוא איש צבא ופוליטיקאי ישראלי. שימש בכמה תפקידי שר וכחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה וסיעת העצמאות וכן כשגריר ישראל בסין. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף, אחרי שבתפקידו האחרון שימש כסגן הרמטכ"ל.

כיום הוא מכהן כנשיא האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל (UIBE-ISRAEL) וכיו"ר ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל".

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן וילנאי הוא בנו של חוקר ארץ ישראל זאב וילנאי. עשה את ילדותו בירושלים, למד בגימנסיה רחביה והיה חניך בשבט מצדה של תנועת הצופים[1]. בכיתה י"א הצטרף אל הפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה[2][3]. סיים בהצטיינות את המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה של צה"ל. סיים לימודים במכללה לביטחון לאומי, שימש כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, כעמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון - שם התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים. וילנאי בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1962 התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושימש כמפקד כיתה בגדוד. לאחר מכן יצא לקורס קציני חי"ר אותו סיים בהצטיינות[4]. שרת כמפקד מחלקה בצנחנים ולאחר מכן פיקד על פלוגת ב' בגדוד 202 בחטיבת הצנחנים[5] במהלך הפעולות הראשונות מול ה"פת"ח" שהחל אז בבצוע פעולות חבלה במדינת ישראל[6]. במסגרת זו נפצע קשה כאשר נטל חלק בפעולת סמוע – בדרום הר חברון - בנובמבר 1966. לאחר התאוששות מהפציעה שב לחטיבת הצנחנים, הוא לחם במלחמת ששת הימים בסיני וברמת הגולן. לאחר המלחמה מונה למפקד סיירת צנחנים[7] וילנאי פיקד על הסיירת במבצע תופת, שם נחת עם חייליו במסוקים בסמוך לעיירה כראמה שבירדן ולחם במחבלי הפת"ח[8]. עם סיום תפקידו בסיירת שירת כסגן מפקד גדוד 202. באוקטובר 1968 נקרא על ידי מח"ט הצנחנים דני מט לחזור ולפקד על הסיירת במבצע אחד[9] המבצע העמוק ביותר בשטח האויב עד לאותה עת - מבצע הלם 35[10] לפיצוץ תחנת שנאים במצרים עילית[11]. לאחר מכן הועבר חטיבת הבקעה בתפקיד קצין אג"ם חטיבתי, על מנת להחליף חבר שנהרג, רס"ן יוסי קפלן. בחטיבת הבקעה השתתף בעשרות מרדפים ופעולות מיוחדות.

בשנת 1970, לאחר שסיים בהצטיינות לימודים במכללה לפיקוד ולמטה של צה"ל מונה לסגן מפקד סיירת מטכ"ל. בסיומה של אותה שנה התמנה למפקד גדוד 890 – הגדוד שבו החל את שרותו הצבאי בחטיבת הצנחנים[12], ופיקד על שורה של פעולות מעבר לגבול, בתחומי לבנון ובהם מבצע "קנבוס 69" לפיצוץ בתי מחבלים בתנאי מזג אוויר קשים[13]. ב-1972 מונה לקצין אג"ם בפיקוד המרכז, תחת פיקודו של האלוף רחבעם זאבי. בקרבות מלחמת יום הכיפורים עמד בראש כוח משימה מיוחד שפעל בחזית המצרית. ב-22 באוקטובר עמד הכוח בפיקודו, אשר כלל את סיירת חרוב וכוח של שייטת 13, לבצע פשיטה על פורט פואד אשר בוטלה בשל כניסת הפסקת האש הראשונה לתוקפה[14].

ב-1974 מונה למפקד חטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים וב-1975 מונה למפקד חטיבת הצנחנים הסדירה. השתתף במבצע אנטבה כסגן מפקד המבצע וכמפקד כוח הצנחנים[15]. בשנים 19761978 פיקד על בית הספר לקצינים של צה"ל. ב-1977 מונה להקים את עוצבת חצי האש, חטיבת נ"ט חדשה יבילת אוויר וזאת כחלק מבניית תפיסה רחבה של הפעלת כוחות מוטסים בעומק שטח האויב[16]. בשנת 1978 סיים את לימודיו במכללה לביטחון לאומי.

באוגוסט 1978, בגיל 34, מונה לתפקיד קצין חי"ר וצנחנים ראשי (קחצ"ר) והועלה לדרגת תת-אלוף[17]. לאחר שלוש שנים שבהן עסק בעיקר בהטמעת לקחי מלחמת יום הכיפורים במערך החי"ר והצנחנים[18], מונה לתפקיד מפקד עוצבת געש, בסיום הקרבות בביירות, במלחמת שלום הגליל, פיקד על מבצע פינוי כוחות צה"ל מביירות.

בדצמבר 1985, לאחר חופשת לימודים כעמית מחקר במרכז ללימודים בינלאומיים באוניברסיטת הרווארד, הועלה לדרגת אלוף ושירת כראש אגף כוח האדם במטכ"ל ומשנת 1989 כמפקד פיקוד הדרום. בתפקיד זה שירת למעלה מחמש שנים בתקופת האינתיפאדה הראשונה. בתקופה זו פיקד על אזור הדרום ורצועת עזה והתמודד עם פעולות טרור קשות עד לחתימה על הסכמי אוסלו. בעקבות זאת יזם וילנאי את הקמת יחידת המסתערבים שמשון[19] שפעלה ברצועת עזה[20]. כן יזם וילנאי את הקמת יחידת לוט"ר אילת כדי להתמודד עם פיגועי מיקוח במרחב אילת והערבה[21]. כמפקד פיקוד הדרום הוביל מדיניות של "מינימום חיכוך" בין כוחות צה"ל לאוכלוסייה המקומית. מדיניות שצימצמה בנפגעים אך גם הותירה חלל ריק[22]. בתפקיד זה היה וילנאי אחראי לביצוע הפריסה מחדש ברצועת עזה, על פי הסכמי אוסלו, ולבניית גדר המערכת סביב רצועת עזה. ב-1994 מונה לראש אג"ם וסגן הרמטכ"ל, תחילה תחת אהוד ברק ולאחר מכן תחת אמנון ליפקין-שחק.

בנובמבר 1995, לאחר רצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין, הוביל את תכנון ההלוויה מתוקף תפקידו כסגן הרמטכ"ל.

בקיץ 1997 נפגש עם שר הביטחון יצחק מרדכי, אשר הציע לו לצאת לחופשת לימודים, ולאחר מכן להיכנס לתפקיד ראש המטה הכללי. בנובמבר 1997 סיים וילנאי את תפקידו כסגן הרמטכ"ל, ובינואר 1998 יצא לחופשת לימודים בארצות הברית והיה עמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון. וילנאי התמחה בנושא "המהפכה בארגון הצבאי לקראת שנת 2000" - ובארגון וניהול ארגונים גדולים.

במועד מינוי הרמטכ"ל הודיע מרדכי לממשלה כי בחר בשאול מופז לרמטכ"ל, בניגוד לצפוי[23]. רבים, בהם וילנאי, טוענים שהסיבה לכך הייתה איבתו ארוכת השנים לווילנאי[24][25]. בעקבות זאת פרש וילנאי מצה"ל ביולי 1998, בתום 36 שנות שירות, ופנה לפעילות ציבורית.

פעילות ציבורית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תפקידו האזרחי הראשון, עוד לפני הצטרפותו לפוליטיקה, הציע לו שר החינוך בממשלת הליכוד, הרב יצחק לוי, ומינה אותו לעמוד בראש הוועדה הציבורית למניעת אלימות בבתי הספר ('ועדת וילנאי' אשר הוקמה על ידי ד"ר יוסי בן-גל). מסקנות הוועדה אומצו על ידי שר החינוך יוסי שריד ומהוות מתווה מרכזי לטיפול באלימות בבתי הספר. בנוסף, עוד בטרם נכנס לפוליטיקה, היה וילנאי שותף בהקמתו של בית ספר לממשל במרכז הבינתחומי הרצליה.

עם שחרורו מהצבא, הוזמן על ידי יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו, להצטרף לליכוד. הצעתו של נתניהו כללה את תפקיד שר הביטחון בממשלה שהתכוון להקים לאחר בחירות שנת 1999. וילנאי דחה את ההזמנה ובחר להצטרף למפלגת העבודה. אף על פי שהוגשו בפניו הצעות לשריון מקום ברשימת מפלגת העבודה לכנסת, בחר מתן וילנאי להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה. בתום קמפיין של שלושה שבועות בלבד, נבחר וילנאי למקום השלישי ברשימת מועמדי המפלגה לכנסת ה-15.

בממשלה ובכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמת הממשלה ה-28 בראשותו של אהוד ברק, בשנת 1999, מונה וילנאי לשר המדע, התרבות והספורט (המת"ס). בממשלה זו כיהן גם כיו"ר הוועדה לטקסים וסמלים וכיו"ר ועדת השרים לענייני האזרחים הערביים, בה עיצב תוכנית כוללת לטיפול בבעיות המגזר הערבי - "תוכנית 4 מיליארד השקל" והיה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני. בתפקידו כשר הביא בין השאר לחקיקתו של חוק הקולנוע והקמת מועצה לאומית לתרבות, לחקיקת חוק הספורט המוטורי וחוק למניעת אלימות בספורט בדגש על מגרשי הכדורגל. בשנת 2001, לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בהן ניצח אריאל שרון, אשר הקים ממשלת אחדות לאומית (הממשלה ה-29), המשיך וילנאי לכהן בתפקיד שר המדע התרבות והספורט וכחבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

בשנת 2003, לקראת הבחירות לכנסת ה-16, נבחר וילנאי במקום הראשון בבחירות המקדימות של מפלגת ה"עבודה".

בשנת 2005 התמודד על ראשות מפלגת העבודה, אך כשבוע לפני הבחירות ויתר על התמודדותו ותמך במועמדותו של שמעון פרס מול עמיר פרץ ובנימין בן אליעזר. עם כניסת העבודה לקואליציה מונה וילנאי לתפקיד שר במשרד ראש הממשלה. וילנאי כיהן בתפקיד זה במשך שמונה חודשים, ולאחר מכן כשר המדע והטכנולוגיה כשלושה חודשים, עד פרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. עם חזרתו לשורות האופוזיציה בכנסת, החל וילנאי לכהן כממלא מקום בוועדת החוץ והביטחון, עד הבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו מספר חודשים לאחר מכן.

בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-17 נבחר וילנאי במקום השביעי. בכנסת ה-17 כיהן וילנאי כחבר בוועדת החוץ והביטחון, יו"ר ועדת משנה לנושאי כוח אדם וחבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

במהלך כהונתו בכנסת יזם, בין היתר, את חוק זכויות הסטודנט (יחד עם אלכס מילר), וכן תיקון בחוק התשלומים לפדויי שבי, המרחיב את תחולתו גם לגבי פעילי מחתרות שנאסרו לפני 1947 (יחד עם חברי כנסת נוספים). בנוסף, כיו"ר ועדת משנה לנושאי כוח-אדם של ועדת החוץ והביטחון החל וילנאי בקידום חוק המילואים אשר היה מונח שנים על שולחן הוועדה.

ב-2 ביולי 2007, עם מינויו של אהוד ברק לתפקיד שר הביטחון מונה לתפקיד סגן שר הביטחון בממשלה ה-31. במסגרת תפקידו הוטלה על וילנאי, בין השאר, אחריות על מערך המילואים ומערך העורף של מדינת ישראל, בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה. בתקופת כהונתו העביר וילנאי את חוק המילואים וכן הקים את רח"ל - רשות חירום לאומית.

בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לכנסת ה-18 נבחר וילנאי במקום החמישי. עם כניסת מפלגת העבודה לקואליציה הוצע לו תפקיד שר בממשלה, אך וילנאי העדיף להמשיך בתפקיד סגן שר הביטחון גם בממשלה ה-32.

ב-17 בינואר 2011 פרש ממפלגת העבודה יחד עם ארבעה חברי כנסת נוספים בראשותו של שר הביטחון, אהוד ברק, והקים אתם את סיעת העצמאות. בעקבות המהלך מונה וילנאי לשר להגנת העורף.

בפברואר 2012 הוחלט למנותו כשגריר ישראל בסין[26] וב-13 בחודש הגיש את התפטרותו מהכנסת ונשאר לשמש כשר בממשלה עד היכנסו לתפקיד השגריר[27]. ב-15 באוגוסט 2012 התפטר וילנאי מהממשלה.

בזמן כהונתו כשגריר, יצא וילנאי בביקורת קשה כלפי פקידי משרד האוצר על התנהלותם כלפי משרד החוץ ופגיעתם בתנאי השירות של שליחי המדינה בחו"ל, שאותה כינה "בריונות ושרלטנות"[28].

ב-2020 מונה ליו"ר הארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל".

קשריו עם סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2012 החל מתן וילנאי לשמש כשגריר ישראל בסין. במסגרת כהונתו הועמקו היחסים בין המדינות והורחבה הפעילות הישראלית בסין.

וילנאי יצר וטיפח קשרים רבים עם הנהגת המדינה והמגזר העסקי בסין, מה שהוביל להגדלה משמעותית של היקף השקעות ההון מסין בישראל ולפיתוח תוכנית פעולה כוללת לקידום והרחבת הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות[29].

במסגרת הידוק הקשרים, וילנאי היה מעורב בהקמת נציגות משרד האוצר בבייג'ינג, בכתיבת פרוטוקול סחר מלא בין המדינות ולכניסת ישראל כחברה שותפה-מייסדת בבנק ההשקעות האסייתי לפיתוח תשתיות לאומיות[30].

בנוסף, יזם תוכנית להקמת רפתות מתקדמות בטכנולוגיה ישראלית במחוז חיילונג-ג'יאנג, הטמעת טכנולוגיות מים ישראליות בערים סיניות והקמת נציגות דיפלומטית חדשה בעיר צ'נגדו[31].

וילנאי שם דגש רב על קידום התיירות הסינית בישראל, ובמהלך כהונתו כשגריר קידם הסכמי ויזות ארוכות טווח בין המדינות. במקביל, הוכפלו מספר קווי התעופה הישירים והיקף הטיסות בין סין לישראל ונפח התיירות גדל מכ-20,000 תיירים לכ-120,000 תיירים בשנה.

בתחומי המחקר והאקדמיה, פעל וילנאי להקמת קרן מלגות משותפת סינית-ישראלית לתמיכה בסטודנטים מסין וישראל, ופתיחה של שלוחת הטכניון בעיר שאנטואו, בפרובינציית גואנגדונג.

באוגוסט 2015 החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו להאריך את כהונתו של וילנאי כשגריר לתקופה נוספת[32].

בינואר 2017 סיים את תפקידו כשגריר ושב ארצה.

מאז תום כהונתו כשגריר, משמש וילנאי כמנהל תוכנית המחקר על סין במרכז למחקרי ביטחון לאומי וכנשיא "לשכת המסחר ישראל אסיה".

החל משנת 2021 מכהן כנשיא האוניברסיטה הסינית הבינלאומית בישראל (UIBE-ISRAEL). האוניברסיטה היא שלוחה ישירה ועצמאית של אוניברסיטת UIBE בייג'ינג.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילנאי מתגורר במושב שורש. נשוי לענת, עורכת דין במקצועה, ולזוג שלושה ילדים.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוני מלול, שבט מצדה חוגג 70, באתר nrg‏, 26 במאי 2008
  2. ^ וילנאי ומגל, עמ' 57.
  3. ^ מתן וילנאי, באתר "בהשקט ובבטחה".
  4. ^ יוסי יהושוע וראובן וייס, "הגדוד של המדינה", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 7 באוקטובר 2011, "התגייסתי לגדוד יחד עם אמנון ליפקין-שחק', נזכר וילנאי. 'עשינו בו את המסלול, היינו בו מפקדי כיתות ויצאנו ממנו לקורס קצינים. אני לא יכול לשכוח את טקס סיום קורס הקצינים. זה היה פשוט מדהים, כי כל החניכים המצטיינים היו מ-890'."
  5. ^ יהונתן גפן, הרשת החברתית שלי: מחזור פברואר שנת '65 נפגש ומתרגש, באתר nrg‏, 6 בנובמבר 2010
  6. ^ גל פרל פינקל, שנהיה לראש, מקור ראשון, ‏ 4 באוקטובר 2019.
  7. ^ לילך שובל, ‏המובחרים, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2011.
  8. ^ אמיר אורןצה"ל חושף לראשונה את הכישלון בכראמה, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
  9. ^ מתן וילנאי ויניב מגל, ידעתי את ארצי, הוצאת ידיעות ספרים, 2019, פרק ראשון
  10. ^ אלישיב שמשי, "ממני תראו וכן תעשו", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמודים 183-200.
  11. ^ במחנה, ‏איזה פריט צה"לי היה הכי משמעותי עבורכם?, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 בספטמבר 2011‏.
  12. ^ פליאה קטנר ועדי חכמון, חמישים לשמונה מאות תשעים, במחנה, 20 ביוני 2003
  13. ^ מבצע "קנבוס 69", מבצע "קנבוס 69": ינואר 1972, בהמשך למגמה של התרעת המחבלים שבלבנון. פיצוץ שני בתים בכפר וברכת מים בסמוך לו הוטלה על מג"ד 890, סא"ל מתן וילנאי ששהה אותה עת עם הגדוד בתעסוקה מבצעית בקו התעלה. בעת מתן התדריך האחרון בוטלה משימת פיצוץ הברכה. המבצע הסתיים בהצלחה אף שבוצע בתאי מזג אוויר קשים. מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
  14. ^ סיפורה של פלוגת קורן במלחמת יום הכיפורים 1973, מתוך אתר עמותת סיירת חרוב, עמודים 3-9.
  15. ^ מתן שירם, וילנאי: "אנטבה לא היה שווה את מותו של יוני", באתר nrg‏, 3 ביולי 2006
  16. ^ מתן וילנאי - סגן שר הביטחון, באתר גלובס, 30 במרץ 2009.
  17. ^ התת-אלוף הצעיר בצה"ל, מעריב, ‏ 18.08.1978.
  18. ^ "מקרה פינטו חריג", דבר, ‏ 3 באוקטובר 1979.
  19. ^ עמרי אסנהיים, מסתערבי שמשון, מעריב, ‏ 16.09.2004, כפי שהועלה באתר "יחידה".
  20. ^ עמרי אסנהיים, קרמבו האמיתי, באתר nrg‏, 11.03.2005.
  21. ^ "לוט"ר אילת השתלטו על העיר", במחנה, 4 בנובמבר 2010
  22. ^ יעקב סבג, זכרונות אבו יוסוף, סלע מאיר, עמ' 75, 115
  23. ^ שלום ירושלמי, מתן וילנאי מזנק מהספינה הטובעת, באתר nrg‏, 7 בינואר 2011
  24. ^ עפר שלח, אפור: כך נראה סבב המינויים הבא במטכ"ל, באתר nrg‏, 8 במאי 2009
  25. ^ ידעתי את ארצי, עמ' 260–262.
  26. ^ טל שלו‏, שר החוץ אישר את מינויו של מתן וילנאי לשגריר בסין, באתר וואלה!‏, 7 בפברואר 2012
  27. ^ מפלגת עצמאות
  28. ^ איתמר אייכנר, פחות כסף לשליחים בסין, והשגריר וילנאי רותח: "בריונים ושרלטנים באוצר", באתר ynet, 129 ביוני 2015
  29. ^ תוכנית לקידום והרחבת הקשרים הכלכליים בין ישראל וסין, השקת פעילות צוות המשימה ישראל-סין במשרד ראש הממשלה, באתר משרד ראש הממשלה
  30. ^ ישראל הצטרפה לבנק האסייתי להשקעות, ynet, ‏2015-04-15
  31. ^ פתיחת קונסוליה ישראלית בצ'נגדו, בירת סצ'ואן
  32. ^ איתמר אייכנר, וילנאי יישאר השגריר בסין - עו"ד צבי חפץ ימונה לשגריר במוסקבה, באתר ynet, 29 באוגוסט 2015
מתן וילנאי - תבניות ניווט