מיכיל דה רויטר

מיכיל דה רויטר
Michiel de Ruyter

לידה	24 במרץ 1607 פליסינגן, הולנד
פטירה	29 באפריל 1676 (בגיל 69) סירקוזה, ממלכת סיציליה הנורמנית
מקום קבורה	tomb of Michiel de Ruyter
מדינה	הרפובליקה ההולנדית
בן או בת זוג	Anna van Gelder (8 בינואר 1652–?)
צאצאים	Margaretha de Ruyter, Aelken (Alida) de Ruyter
השתייכות	Staatse vloot
תקופת הפעילות	1637–1676 (כ־39 שנים)
דרגה	לוטננט גנרל-אדמירל
פעולות ומבצעים
מלחמת הולנד-אנגליה הראשונה מלחמת הולנד-אנגליה השלישית מלחמת הולנד-אנגליה השנייה מלחמת השבת הכתר הפורטוגזי מלחמת הולנד-צרפת
עיטורים
מסדר סן-מישל

מִיכִיל אַדְרִיַנְסְזוֹן דֶה רוֹיטֶר (בהולנדית: Michiel Adriaenszoon de Ruyter; 24 במרץ 1607 – 29 באפריל 1676) היה אדמירל הולנדי. הישגיו עם הצי ההולנדי במהלך מלחמות הולנד–אנגליה זיכו אותו במוניטין של אחד ממפקדי הצי המיומנים בהיסטוריה.

דה רויטר הגיע מרקע צנוע בזיילנד והחל לשוט בים מגיל צעיר; עד גיל 30 הוא הפך לרב-חובל בצי הסוחר ההולנדי. בשנת 1641, דה רויטר שימש לזמן קצר כאדמירל משנה במהלך מלחמת השבת הכתר הפורטוגזי, שלאחריה חזר לקריירת סוחר משגשגת במשך עשור לפני שפרש לעיר הולדתו פליסינגן. עם פרוץ מלחמת הולנד–אנגליה הראשונה ב-1652, קיבל דה רויטר פיקוד בצי ההולנדי בפיקודו של לוטננט אדמירל מרטן טרומפ, הצטיין והועלה לדרגת תת-אדמירל בתום המלחמה. ב-1655 השתתף במלחמה הצפונית הקטנה בצד דנמרק-נורווגיה נגד שוודיה.

דה רויטר מונה לוטננט אדמירל ומפקד הצי ההולנדי בתחילת מלחמת הולנד–אנגליה השנייה ב-1665, ובשנת 1666 הוא זכה בניצחון קשה בקרב ארבעת הימים בדרום הים הצפוני. בשנת 1667, דה רויטר ביצע את הפשיטה המוצלחת על מדווי , שם הרס חלק ניכר מהצי האנגלי ולכד את אוניית הדגל האנגלית אה"מ רויאל צ'ארלס , מה שאפשר שלום בתנאים נוחים להולנדים. במלחמת הולנד–אנגליה השלישית, פעולותיו של דה רויטר במהלך קרבות סולביי (1672), סכונפלד (1673) וטסל (1673) מנעו בהצלחה פלישה של כוחות אנגלים-צרפתים לחוף ההולנדי. בהמשך מאבקו נגד הצרפתים, דה רויטר נפצע אנושות מפגיעת תותח בקרב אוגוסטה מול חופי סיציליה ב-1676, ומת שבוע לאחר מכן בסירקוזה. גופתו הוחזרה לאמסטרדם, שם זכה להלוויה ממלכתית ונקבר בכנסיית ניאו קרק (אמסטרדם) .

דה רויטר זכה להיקרא לעיתים קרובות גיבור עממי הולנדי, זכה לכבוד רב על ידי מלחים וחייליו, וכינויו Bestevaêr (הולנדית תיכונה ל"סבא") משמש עד היום כדי להתייחס אליו בתקשורת ההולנדית. כמה ספינות של הצי המלכותי של הולנד נקראו על שמו ועל שמו של ספינת הדגל שלו, והוא נחשב כמייסד של חיל הנחתים של הולנד .

ראשית חייו

דה רויטר נולד ב-24 במרץ 1607 בפליסינגן, בארצות השפלה הספרדיות, בנו של ימאי שהפך בסופו של דבר לעגלון עבור מבשלת בירה, אדריאן מיכילסזון (Adriaen Michielszoon) ואחיה יאנסדוכטר (Aagje Jansdochter). מעט ידוע על ראשית חייו של דה רויטר, אך הוא נשלח לים כשוליית רב מלחים בגיל 11, הגיל המקובל עבור נערי זיילנד להתחיל להפליג.

ב-1622, במהלך מלחמת שמונים השנים נגד ספרד, הוא לחם כמוסקטר בצבא ההולנדי החדש בפיקודו של מאוריץ, נסיך אורנז' נגד הספרדים במהלך שחרור המצור מברחן אופ זום . באותה שנה הוא הצטרף שוב לצי הסוחר ההולנדי ופילס את דרכו בהתמדה בדרגות של רב-מלחים וקצין ראשון לפני שהפך לרב-חובל של ספינת סוחר בגיל שלושים. אף על פי שהייתה לו השכלה פורמלית מועטה, הוא דיבר צרפתית סבירה ואנגלית שוטפת.

בריין (Bruijn) מציין כי ביוגרף אנגלי אנונימי של דה רויטר טוען שהוא היה פעיל בדבלין בין השנים 1623 ו-1631 כסוחר מטעם בית המסחר של האחים למפסינס , שבסיסו בפליסינגן, ומקורה של שליטתו באנגלית מהתקופה כשחי שם. המקור טען שלדה רויטר היה ידע קל בשפה האירית והיה לו לפחות חבר אירי אחד שמילא תפקיד חשוב בלכידת אה"מ רויאל צ'ארלס ב-1667.

דה רויטר הפליג מדי פעם כממונה על המטען לים התיכון או לברבריה. באותן שנים, בדרך כלל כינה את עצמו בשם "מחגיאל אדריאנסון" (Machgyel Adriensoon), שמו בניב הזיילנדי בו דיבר, כיוון שעדיין לא אימץ את שם המשפחה "דה רויטר". "דה רויטר" היה ככל הנראה כינוי שניתן לו: הסבר אחד עשוי להימצא בפועל בהולנדית עתיקה ruyten או ruiten, שפירושה "לפשוט", משהו שידוע שדה רויטר עשה כפריבטיר עם הספינה "Den Graeuwen Heynst" של האחים למפסינס. השערה נוספת היא שהשם "רויטר", שפירושו "פרש" מנציח את אחד מסביו, שהיה בחיל הפרשים.

ב-16 במרץ 1631, הוא נישא למאיקה פלדרס (Maayke Velders), בתו של איכר. ב-31 בדצמבר אותה שנה מתה מאיקה לאחר שילדה בת; שגם היא מתה רק שלושה שבועות לאחר מכן. בשנים 1633 ו-1635 הפליג דה רויטר כקצין ניווט על סיפון הספינה Groene Leeuw ("אריה ירוק") במסעות ציד לווייתנים אל יאן מאיין. עד 1637 עדיין לא הייתה לו ספינה משלו. בקיץ 1636 הוא נישא בשנית, הפעם לבתו של בורגר עשיר בשם נילטיה אנגלס (Neeltje Engels), שילדה לו ארבעה ילדים - אחד מהם מת זמן קצר לאחר לידתו. האחרים נקראו אדריאן (נ' 1637), נילטיה (נ' 1639) ואלקן (נ' 1642).

בעיצומה של תקופה זו, בשנת 1637, הפך דה רויטר לקפטן של ספינה פרטית שנועדה לצוד את הדנקירקרים , פושטים שפעלו מדנקרק ולכדו ספינות סוחר הולנדיות. הוא מילא משימה זו עד 1640. לאחר מכן הפליג זמן מה כסקיפר של ספינת סוחר בשם דה פליסינג' (De Vlissinge). בשנת 1641, דה רויטר מונה על ידי האדמירליות של זיילנד להיות קפטן של "האזה" (Haze, "ערפל"), ספינת סוחר שהוסבה לספינת מלחמה הנושאת 26 תותחים, בצי תחת האדמירל חייסלס (Gijsels) שהוקם כדי לסייע לפורטוגלים במלחמת השבת הכתר הפורטוגזי נגד פליפה הרביעי, מלך ספרד, שהיה גם פליפה השלישי, מלך פורטוגל. הצי ההולנדי היה אמור להצטרף לפלגה פורטוגזית שנלחמה בספרד בים, ודה רויטר מונה להיות אדמירל המשנה שלה או השלישי בסולם הפיקוד. אף על פי שמשלחת זו זכתה להצלחה מועטה, דה רויטר הצטיין בלחימה נגד צי ספרדי בקרב שלא הוכרע ב-4 בנובמבר 1641, ליד כף סנט וינסנט . אולם כתוצאה מאובדן שתי ספינות ונזק לאחרות בקרב זה, ונסיגת הפלגה הפורטוגלית לאחר הקרב, חזר הצי ההולנדי הביתה מבלי להשלים את משימתו.

לאחר פירוק הצי, חזר דה רויטר לשירות ספינות הסוחר, שאותו הוא קיבל על עצמו כקברניט של למפסינס, או לאחר שקנה ספינה משלו, הסלמנדרה.

בין 1642 ל-1651, הוא ביצע מספר הפלגות מסחר רווחיות למרוקו, ברזיל והאיים הקריביים, ועד 1651, הוא חסך מספיק כסף כדי לפרוש. בשנת 1650, אשתו השנייה של דה רויטר, אשר בשנת 1649 ילדה לו בן שני, אנגל , מתה במפתיע. ב-8 בינואר 1652, הוא התחתן עם אלמנה, אנה ואן חלדר (Anna van Gelder), וקנה בית בפליסינגן לצורך פרישתו המתוכננת, שנמשכה פחות משנה.

מלחמת הולנד–אנגליה הראשונה

דה רויטר סביב 1654

במהלך מלחמת הולנד–אנגליה הראשונה של 1652–1654, הסכים דה רויטר להצטרף לצי ההולנדי המתרחב כקצין דגל זוטר או מפקד (commandeur), דרגה דומה לזו של קומודור, שפיקד על פלגה זיילנדית של "ספינות מנהל", שהיו ספינות מלחמה במימון פרטי, לאחר שבתחילה סירב לתפקיד בטענה שאחרים היו כשירים יותר לכך. דה רויטר הוכיח את ערכו תחת המפקד העליון לוטננט-אדמירל מרטן טרומפ. דרגת הגנרל-אדמירל הייתה שמורה לסטאדהאודר, אך באותה עת, משרה זו לא אוישה. תפקידה העיקרי של הפלגה של דה רויטר היה ללוות שיירה יוצאת או חוזרת של ספינות סוחר הולנדיות דרך תעלת למאנש, שם הן היו חשופות להתקפות של ספינות אנגליות שבסיסן בפורטסמות' או בפלימות'.

באוגוסט 1652 יצאה מהולנד שיירה של כ-60 ספינות סוחר הולנדיות לים התיכון, בתחילה בליווי של 10 ספינות מלחמה. לשיירה הצטרף מול חופי ארצות השפלה הספרדיות כוח ליווי נוסף בפיקודו של דה רויטר של בין 20 ל-30 ספינות מלחמה. המספר המדויק של ספינות הקרב ההולנדיות המעורבות בקרב שלאחר מכן אינו ברור, אך דה רויטר הפליג עם 21 ספינות מלחמה מכל חמש האדמירליות ההולנדיות, שתי ספינות מלחמה הולנדיות גדולות של חברת הודו המזרחית ההולנדית ושש ספינות הבערה. ייתכן שספינות מלחמה נוספות הצטרפו אליו בדרך לשיירה ולפחות ספינת מלחמה אחת נפגעה לפני הקרב שלאחר מכן וחזרה לנמל. ב-15 באוגוסט 1652, השיירה והליווי שלה נצפו על ידי צי אנגלי בפיקודו של האדמירל ג'ורג' אייסקיו עם כ-45 ספינות. שלוש מהן היו ספינות מלחמה חזקות יותר מכל ספינה שהייתה אז בצי ההולנדי, אבל, כמו בצי של דה רויטר, רבות מהאחרות היו ספינות סוחר קטנות וחמושות ולא ספינות מלחמה ייעודיות. אחר הצהריים של 16 באוגוסט 1652, ניסה אייסקיו לתקוף וללכוד את ספינות הסוחר ההולנדיות עם תשע מספינות המלחמה החזקות והמהירות ביותר שלו, אך דה רויטר יזם התקפת נגד, השאיר את השיירה ללא הגנה, והוא הקיף את ספינות המלחמה האנגליות שתקפו. הקרב שלאחר מכן נמשך עד רדת הלילה, שכן הספינות האנגליות שמספרן היה גדול יותר יכלו לסמוך על סוללות התותחים החזקות יותר שלהן כדי לשמור על ההולנדים בין המצרים. רוב ספינות הסוחר האנגליות השכורות לא ניסו לסייע לספינות המלחמה שלהן ולא לרדוף אחרי ספינות הסוחר ההולנדיות. כאשר אייסקיו נכשל במטרה שלו ללכוד או להשמיד ספינות סוחר הולנדיות, וכאשר דה רויטר נלחם נגד ההתקפה של כוח חזק יותר פוטנציאלי על ידי התקפה נועזת על ספינותיו החזקות ביותר, האחרון ניצח בקרב פלימות' והציל את השיירה. הוא לחם גם בקרב קנטיש נוק ובקרב הגאבארד במהלך מלחמה זו.

מותו של טרומפ במהלך קרב סכוונינגן סיים את המלחמה. דה רויטר סירב להצעה נחרצת של יוהאן דה ויט לקבל על עצמו את הפיקוד העליון משום שהוא ראה את עצמו 'לא כשיר' וגם חשש שזה יביא אותו לעימות עם ויטה דה וית' ויוהאן אוורטסן , שלשניהם היה ותק רב יותר. מאוחר יותר, דה רויטר ודה וית' התיידדו. קולונל יאקוב ואן ואסנאר אובדם הפך אז למפקד העליון ההולנדי החדש של צי הקונפדרציה. דה רויטר סירב תחילה להפוך ל"יועץ ועוזרו" הימי של אובדם, אך מאוחר יותר שוכנע על ידי דה ויט לקבל ונשאר בשירות הצי ההולנדי בתפקיד זה עד שקיבל הצעה מהאדמירליות של אמסטרדם להפוך לתת אדמירל שלהם ב-2 במרץ 1654. הוא עבר עם משפחתו לעיר זו בשנת 1655.

המלחמות הצפוניות

דה רויטר והצי ההולנדי לפני אלג'יר, 1662

ביולי 1655 קיבל דה רויטר את הפיקוד על פלגה של שמונה ספינות, שה-Tijdverdrijf ("תחביב") הייתה ספינת הדגל שלו, ויצא לים התיכון עם 55 ספינות סוחר בשיירה. פקודותיו היו להגן על האינטרסים של הסחר ההולנדי באזור זה ולפדות נוצרים משועבדים באלג'יר. כשפגש צי אנגלי בפיקוד רוברט בלייק לאורך הדרך, הוא הצליח להימנע מתקרית. הוא פעל מול חוף ברבריה, לכד כמה שודדי ים ידועים לשמצה ולאחר משא ומתן על הסכם שלום עם סלא, דה רויטר חזר הביתה במאי 1656.

באותו החודש החליט הפרלמנט של הולנד, שהודאג יותר ויותר מתוכניות ההתפשטות של קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה, להתערב במלחמה הצפונית הקטנה על ידי שליחת צי לים הבלטי. השוודים שלטו באזור זה מאז שקרל פלש לפולין ותבע את כס המלכות הפולני. דה רויטר הפליג שוב על ה-Tijdverdrijf, והגיע לארסונד, שם חיכה לאובדם שיגיע ב-8 ביוני. לאחר שאובדם קיבל את הפיקוד, הפליגו דה-רויטר והצי ההולנדי לשחרר את העיר הנצורה דנציג ב-27 ביולי, דבר שעשו ללא כל שפיכות דמים. השלום נחתם חודש לאחר מכן. לפני שעזבו את הים הבלטי, דה רויטר וקציני דגל אחרים זכו לפגישה רשמית עם פרדריק השלישי, מלך דנמרק. דה רויטר התחבב על המלך הדני, שלימים הפך לחבר.

בשנת 1658 החליט הפרלמנט ההולנדי, בעצת חבר מוביל, קורנליס דה חראף , אחד מראשי הערים של אמסטרדם, לשלוח שוב צי לים הבלטי כדי להגן על הסחר הבלטי החשוב ולסייע לדנים נגד התוקפנות השוודית, שנמשכה למרות הסדר שלום. בהתאם לגישה הפוליטית של מאזן הכוחות בפרלמנט, צי בפיקודו של לוטננט-אדמירל יאקוב ואן ואסנאר אובדם נשלח ללא דה רויטר, שבאותה עת הטיל מצור על ליסבון. ב-8 בנובמבר התרחשה תגרה עקובה מדם, קרב הסאונד , שהסתיים בניצחון הולנדי, ושחרר את המצור על קופנהגן. עדיין השוודים היו רחוקים מלהיות מובסים והפרלמנט החליט להמשיך לתמוך בדנים. דה רויטר קיבל את הפיקוד על צי משלחת חדש והצליח לשחרר את ניבור בשנת 1659. משום כך זכה לתואר אבירות על ידי מלך דנמרק פרידריק השלישי. מ-1661 עד 1663, דה רויטר ליווה שיירות בים התיכון.

מלחמת הולנד–אנגליה השנייה

"מועצת הקרב על שבעת המחוזות, 10 ביוני 1666" מאת וילם ואן דה ולדה הבן

בשנת 1664, שנה לפני תחילת מלחמת הולנד–אנגליה השנייה, לכד רוברט הולמס כמה תחנות סחר וספינות של חברת הודו המערבית ההולנדית בחוף מערב אפריקה, בניסיון לגרש בכוח את ההולנדים מהאזור. אף על פי שיוהאן דה ויט רצה להימנע ממלחמה כוללת עם אנגליה, הוא סבר שיש להגיב על פרובוקציה זו, והציע לפרלמנט לשלוח את הפלגה של דה רויטר מהים התיכון למערב אפריקה כדי לכבוש מחדש את המבצרים של חברת הודו המערבית. דה רויטר קיבל את הוראותיו במאלגה ב-1 בספטמבר 1664, ובתחילת החודש שאחריו, נכבשו מחדש כל המבצרים ההולנדים במערב אפריקה והפלגה הייתה מוכנה לחצות את האוקיינוס האטלנטי כדי לתקוף את הספנות האנגלית באיים הקריביים ואת ספינות הדיג בניופאונדלנד כתגמול.

לפעילותו של דה רויטר במימי אמריקה היו תוצאות פחות משביעות רצון מאלו שליד מערב אפריקה. כשהגיע לברבדוס בקריביים בסוף אפריל 1665 על סיפון ספינת הדגל שלו Spiegel (ספיחל; בתרגום ישיר "מראה" אך בשימוש הולנדי עשוי להתייחס גם לאחור או יותר פשוט לחלק האחורי של ספינה), הוא הוביל את הצי שלו בן שלוש עשרה ספינות לתוך מפרץ קרלייל , תוך חילופי אש עם הסוללות האנגליות והרס רבים מהספינות שעוגנו שם. מאחר שלא הצליח להשתיק את התותחים האנגלים ולאחר שספג אבדות משמעותיות ונזק ניכר לכלי השיט שלו, פרש למרטיניק הצרפתית לצורך תיקונים.

בהפליג צפונה ממרטיניק, דה רויטר לכד כמה כלי שיט אנגליים ומסר אספקה למושבה ההולנדית בסנט אוסטטיוס. לאור הנזק שספגו ספינותיו בברבדוס, הוא החליט שלא להתקיף את ניו יורק, לשעבר ניו אמסטרדם, שהייתה נחוצה, לו היו ההולנדים רוצים להשתלט מחדש על המושבה הולנד החדשה לשעבר שלהם. לאחר מכן המשיך דה רויטר לניופאונדלנד, לכד כמה ספינות סוחר אנגליות וכבש זמנית את העיירה סנט ג'ונס לפני שחזר לאירופה, והפליג צפונית לסקוטלנד כאמצעי זהירות.

קרב ארבעת הימים בין ה-1 ל-4 ביוני 1666

בדצמבר 1664 תקף הצי האנגלי את צי סמירנה ההולנדי. אף על פי שהמתקפה נכשלה, אפשרו ההולנדים בינואר 1665 לספינותיהם לפתוח באש על ספינות מלחמה אנגליות כשהן מאוימות. מלחמה הוכרזה על ידי ההולנדים ב-4 במרץ 1665, בעקבות שתי התקפות אנגליות נוספות על שיירות הולנדיות, אחת ליד קאדיס ואחרת בתעלה למאנש. הצי ההולנדי היה בטוח בניצחון אבל הוא הכיל חלק ניכר של ספינות ישנות או חלשות. בשנה הראשונה של מלחמת הולנד–אנגליה השנייה, בקרב לואסטופט ב-13 ביוני 1665, ספגו ההולנדים את התבוסה הקשה ביותר בהיסטוריה של הצי של הרפובליקה ההולנדית. לפחות שש עשרה ספינות אבדו, ושליש מאנשיהם נתפסו או נהרגו; ואן ואסנר היה בין ההרוגים.

עם שובו לרפובליקה, נודע לדה רויטר שוואן ואסנר נהרג בלאוסטופט. קורנליס טרומפ מונה זמנית לפקד על צי הקונפדרציה לאחר הקרב, אך לא היה מקובל על משטרו של יוהאן דה ויט בגלל תמיכתו בעניין האורנג'יסטים . דה רויטר היה נייטרלי מבחינה פוליטית, אך ביחסי ידידות עם יוהאן דה ויט ומקורביו. ההצלחות שלו במים רחוקים, שהבטיחו שהוא לא היה מעורב בקרב לואסטופט ומוכתם בתבוסה זו, הפכו אותו למועמד המובן מאליו לרשת את ואן וסנאר כמפקד הצי ההולנדי, דבר שעשה ב-11 באוגוסט 1665. לכן הוא מונה לתת אדמירל, דרגה שאז חלק עם שישה אחרים באדמירליות ההולנדיות.

עלייתם של דה רויטר ודה ויט על טסל בשנת 1667, מאת אז'ן איזבה

בשנה השנייה למלחמה, 1666, ניצח דה רויטר בקרב ארבעת הימים הקשה בין ה-1 ל-4 ביוני 1666. הפיצול של הצי האנגלי העניקה להולנדים יתרון מספרי ביום הראשון והשני של הלחימה. ההתקפה אנגלית על הצי ההולנדי העוגן ביום הראשון נתקלה בהתנגדות, ולאחר יומיים לחימה הצי האנגלי נסוג לעבר התמזה. עם זאת, הצי האנגלי תוגבר על ידי פלגה של ספינות תקינות בערב השלישי ונלחם בחוזקה ביום הרביעי, כך שטרומפ נראה קרוב לתבוסה אחר הצהריים, עד שדה רויטר הכריע את הקרב בהתקפת פתע וגרם ליריביו לסגת.

עם זאת, הצי האנגלי לא הושמד, וב-4 וב-5 באוגוסט ספגו ההולנדים אבדות קשות ונמלטו בקושי מאסון בקרב יום סנט ג'יימס . לאחר הקרב האשים דה רויטר את קורנליס טרומפ בהתעלמות מהמתקפה האנגלית העיקרית על הצי ההולנדי, כשהעדיף לרדוף אחרי הפלגה האחורית האנגלית עד לחוף, מה שהוביל בסופו של דבר לפיטוריו של טרומפ. דה רויטר חלה אז במחלה קשה, והחלים בדיוק בזמן כדי לקבל את הפיקוד הנומינלי על הצי שביצע את הפשיטה על מדווי ב-1667, השנה השלישית למלחמה. הפשיטה של מדווי הייתה חלק מתוכנית רחבה יותר של יוהאן דה ויט להנחית חיילים הולנדים בקנט או באסקס, ודה רויטר לא הסכים עם הקיבעון של דה וויט ששפך התמזה הוא הזירה הקריטית של המלחמה הימית ולא עם הפשיטה הזו. אף על פי שהפשיטה של מדווי הייתה תבוסה יקרה ומביכה עבור האנגלים, וכתוצאה מכך לאובדן אוניית הדגל האנגלית אה"מ רויאל צ'ארלס , היא לא הביאה את ההצלחה שדה ויט ביקש, שכן השפעתה מבחינה פוליטית הייתה לעזור לצ'ארלס השני, מלך אנגליה ולשריו להצדיק מלחמה שלישית נגד הולנד.

התקפה הולנדית מתוכננת על המעגן האנגלי בהארוויץ' בראשות דה רויטר בוטלה לאחר הכישלון בקרב מבצר לנדגארד , בתום המלחמה. הסכם ברדה הביא לסיומה של המלחמה.

בשנים 1667–1671 אסר דה ויט על דה-רויטר להפליג, כדי לא לסכן את חייו. בשנת 1669, נעשה ניסיון כושל להתנקש בחייו על ידי תומך של טרומפ, שניסה לדקור אותו בסכין לחם במסדרון הכניסה לביתו.

מלחמת הולנד–אנגליה השלישית

דה רויטר, סביב 1673

הסכם ברדה שסיים את מלחמת הולנד–אנגליה השנייה ביולי 1667 לא הצליח לפתור את היריבות האנגלית-הולנדית ארוכת השנים, שכללה עימותים קולוניאליים כולל הדרת הסוחרים האנגלים ממושבות הולנד והכיבוש האנגלי של המושבה הולנדית לשעבר הולנד החדשה, ואכיפה אנגלית של חוק הניווט. אף על פי שהמתיחות בין שתי האומות פחתה בין 1668 ל-1670, רצונו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת לכבוש את ארצות השפלה הספרדיות כולן או חלק ניכר מהן ולנטרל את הרפובליקה ההולנדית, הוביל לתמיכה הכספית שלו בצ'ארלס השני ולהתקפה האנגלית ללא התגרות והכושלת על צי סמירנה ההולנדי במרץ 1672. הכרזת מלחמה אנגלית נגד הולנד באותו חודש החלה את מלחמת הולנד–אנגליה השלישית, ולאחריה הכרזת מלחמה צרפתית נגד ההולנדים במאי 1672.

זמן קצר לאחר מכן, הוקם צי אנגלי-צרפתי משולב, בפיקודו של ג'יימס, דוכס יורק אדמירל עליון עם 62 ספינות מלחמה עיקריות וז'אן ד'אסטרי, רוזן אסטרי עם 30 ספינות מלחמה גדולות שיצרו את הפלגה הקדמית.

ההולנדים הופתעו מאירועים אלו, אך בסופו של דבר הצליחו להכין צי חזק של 75 ספינות תחת דה רויטר. עם זאת, בגלל עיכובים בגיוס הצי שלו, הוא לא הצליח לממש את תוכניתו למנוע את החיבור של הצי האנגלי והצרפתי שיצר כוח עדיף על שלו, אז הוא השתמש בשלוש אסטרטגיות שונות כדי להתמודד עם מצבים משתנים בשנתיים שלאחר מכן. ראשית, הוא התכוון לגרום נזק מספיק לספינות האנגליות כדי לדרוש תיקונים ממושכים שלהן במספנות האנגליות הצפופות, כמו בהתקפה שלו בסולביי. בקשר לכך, כאשר דה רויטר זיהה את חוסר הרצון של הצי הצרפתי להיות מעורב בלחימה מקרוב, הוא ניתק פלגות קטנות בכל קרב ימי גדול כדי להרחיק את הצרפתים מהפעולה העיקרית, וריכז את התקפתו על הצי האנגלי עם מספר אוניות נמוך רק במעט מאלו של האנגלים. שלישית, הוא השתמש בשרטונות, שהספינות הגדולות מבין בעלות הברית נאלצו להימנע ממנו, כמקום מקלט בטוח, תוך שמירת הצי ההולנדי שלם עד שיוכל לתקוף את צי בעלות הברית בזמן ובתנאים לפי בחירתו. בדרך זו הוא מנע מהצי האנגלי והצרפתי ליצור את התנאים הדרושים להנחתת כוח פלישה.

לאחר שנסוג תחילה לביטחון שהעניקו לו מי השרטונות סמוך לחוף הולנד עד שהצי האנגלי-צרפתי המשולב פרש כדי לחדש את מי השתייה, תקף דה רויטר את 92 הספינות של הצי המשולב ב-7 ביוני 1672 בקרב סולביי . הצי ההולנדי התרכז בפלגה האחורית האנגלית, בעוד החוד הצרפתי של 30 ספינות התרחק מהפעולה העיקרית, וניהל דו-קרב ממרחק עם 10 הספינות הגדולות וחמש הספינות ההולנדיות הקטנות של פלגת אדריאן בנקרט מהאדמירליות של זיילנד . אף על פי שטקטית לא היה מנצח בקרב זה, הוא שיבש את התוכניות האנגליות-צרפתיות להטיל הסגר על נמלים הולנדים ולהנחית חיילים בחוף ההולנדי, וגם יצר מחלוקת בין בעלות הברית, ולכן היה ניצחון אסטרטגי לדה רויטר. ד'אסטרי ספג גינויים, הן מהצי האנגלי והן על ידי כמה מקציניו שלו על כך שהתרחק מההולנדים ולא הצליח להילחם בהם מקרוב.

הניצחון הימי ההולנדי על צי אנגלי-צרפתי בקרב טסל, באוגוסט 1673, היה רגע מכונן בהבטחת הישרדות הולנד.

לעומת זאת המלחמה ביבשה התנהלה גרוע עבור ההולנדים בשנת 1672, שאותה כינו ה-ראמפיאר או "שנת האסון", וזה הוביל להתפטרותו ולאחר מכן לרציחתו של יוהאן דה ויט באוגוסט 1672 ולהחלפת הרפובליקנים באורנג'יסטים. דה רויטר היה פגוע מהרציחות של חבריו, דה ויט ואחיו, אך הסכים להמשיך ולשמש כמפקד הצי. הוא עשה ניסיון לחסום את הצי האנגלי בתמזה עם 30 ספינות במאי 1673 אך הוא כבר יצא לים, ולכן החליט להיפגש עם שאר הצי ההולנדי במימי החוף של סכונפלד, שם עד סוף מאי הוא הרכיב צי של 50 ספינות גדולות יחד עם פריגטות וספינות אש, 64 בסך הכל. המים הרדודים הללו נטרלו את היתרונות המספריים של צי בעלות הברית, שהיו לו 81 אוניות קו וכמה פריגטות, בשני קרבות הסכונפלד של 1673, הוא תמרן במיומנות כדי לפגוע בצי בעלות הברית מספיק כדי לאלץ אותם לסיים את המצור שלהם על נמלים הולנדיים. לבסוף, בקרב טסל באוגוסט אותה שנה, הצי הקטן יותר של דה רויטר מנע מצי בעלות הברית הגדול יותר להנחית כוחות בחוף ההולנדי ואילץ אותו לסגת. לאחר הקרב על טסל, האשים הנסיך רופרט מהריין, שפיקד על הצי האנגלי, את ד'אסטרי בבגידה בו על ידי לחימה מטווח רחוק נגד לא יותר מעשר ספינות הולנדיות. ד'אסטרי הודה מאוחר יותר שלואי הארבעה עשר, מלך צרפת הורה לו להגן על הצי הצרפתי, למקרה שאנגליה תעשה שלום עם ההולנדים.

הדרגה החדשה של לוטננט גנרל-אדמירל נוצרה במיוחד עבור דה-רויטר בפברואר 1673, כאשר וילם מאורנז' הסטאדהאודר החדש של הולנד וזיילנד, הפך לגנרל-אדמירל. אף על פי שנסיכי אורנג' הבאים, כשהפכו לסטאדהאודר, פיקדו באופן אישי על הצבא ההולנדי כקפטן-גנרל שלו, הם מעולם לא קיבלו את הפיקוד על הצי ההולנדי כגנרל-אדמירל.

עד סוף 1673, ההתנגדות העממית האנגלית למלחמה ולברית עם צרפת, השינויים במדיניות הממשלה והסבירות שהפרלמנט לא ימשיך לספק מימון מלחמה הובילו את צ'ארלס השני לחתום שלום עם הולנד ולסיים את בריתו עם צרפת. לאחר משא ומתן קצר יחסית, אושרר הסכם וסטמינסטר שסיים את המלחמה במרץ 1674.

המלחמה נגד צרפת

הנסיגה האנגלית לא סיימה את הקרבות הימיים במלחמת הולנד–צרפת. מכיוון שלואי הארבעה עשר לא רצה לשלוח את הצי הראשי שלו נגד ההולנדים החזקים יותר, דה רויטר קיבל תחילה הוראה להשתמש בצי שלו לתמיכה בשיט לאורך חופי תעלת למאנש וחופי מפרץ ביסקאיה, שבה ייצור מראה הצי. איום של נחיתות או פלישה, במטרה להסיט את הכוחות הצרפתיים היבשתיים מארצות השפלה הספרדיות ומהריין.

בניסיון נוסף להפיג את הלחץ על הולנד, הוא קיבל פקודה לאחר מכן להעביר את המאבק נגד הצרפתים לאיים הקריביים. הוא הגיע אל פור רויאל, מרטיניק על סיפון ספינת הדגל שלו De Zeven Provinciën ב-19 ביולי 1674, והוביל כוח משמעותי של שמונה עשרה ספינות מלחמה, תשע אוניות אספקה וחמש עשרה ספינות עם 3,400 חיילים. עם זאת, אף על פי שהיעד שלו היה אמור להיות סודי, חדשות דלפו החוצה ונשלחו למושל הצרפתי, מה שאפשר למגנים הצרפתים שמספרם היה גדול בהרבה זמן להכין עמדת הגנה חזקה. כאשר עלו הכוחות ההולנדים לחוף למחרת כדי לנסות להתקיף את פור רויאל , הם ספגו אבדות משמעותיות בניסיונם להגיע לביצורים הצרפתיים, כולל אובדן רוב הקצינים הבכירים שלהם, והם חזרו לצי עם 143 הרוגים ו-318 פצועים, לעומת 15 הרוגים צרפתים בלבד. כשאלמנט ההפתעה אבד, ועם התפשטות המחלה על סיפונה של ספינותיו, החליט דה רויטר נגד התקפות נוספות וחזר לאירופה.

ביולי 1674 פרץ מרד מסינה נגד השלטון הספרדי ואנשי מסינה ביקשו הגנה צרפתית. פלגה צרפתית קטנה נשלחה לשם בספטמבר 1674, אך היא נסוגה לפני סוף השנה מול כוח ספרדי רב יותר. כוח צרפתי חזק יותר ושיירת אספקה הצליחה לפרוץ את המצור הספרדי ולהביס את הצי הספרדי הגדול יותר בקרב מול האיים האיאוליים ב-11 בפברואר 1675, שסיים את המצור הספרדי על מסינה, אז הספרדים ביקשו סיוע מההולנדים. דה רויטר נשלח לים התיכון מאוחר יותר ב-1675 עם שמונה עשרה אוניות מלחמה גדולות יותר ומספר כלי שיט קטנים יותר, אם כי כלי שיט אלו לא היו מאוישים במלואם. דה רויטר חשב שהכוח שקיבל אינו מספיק למשימה, והמחסור בכסף לתיקון ספינות שניזוקו או לבנות חדשות או לגייס ולשלם למספיק מלחים ככל שהמלחמה נמשכת היה כעת בעיה גדולה עבור הצי ההולנדי.

לאחר עיכוב של חודשיים בחוף הספרדי בהמתנה לאספקה ולפלגה תומכת שהובטחו על ידי השלטונות הספרדיים, הפליג דה רויטר לסיציליה בסוף השנה כשרק ספינה ספרדית אחת נוספה לצי שלו, המונה 18 ספינות מלחמה הולנדיות. כשהגיע לסיציליה בתחילת ינואר 1676, רוב ספינות המלחמה הצרפתיות הגדולות יותר נעדרו ממסינה יחד עם המפקד אברהם דיקן שליווה שיירת אספקה חוזרת לסיציליה, ורק כמה ספינות צרפתיות קטנות יותר נותרו במסינה. עם זאת, דה רויטר לא הצליח לתקוף את העיר בגלל משטר הרוחות, וב-7 בינואר 1676, בעודו משייט ליד האיים האיאוליים ובליווי מספר ספינות משוטים ספרדיות, הוא נתקל בצי הצרפתי בפיקוד דיקן. אף על פי שלשני הציים היו מספר ספינות דומה, הצי הצרפתי היה חזק יותר, עם 1,500 תותחים מול 1,200 עבור ההולנדים ולא התרחש קרב ב-7 בינואר. עם זאת, הרוח התחזקה במהלך הלילה, אילצה את ספינות המשוטים הספרדיות לחפש מחסה, וסטתה לכיוון מערב-דרום-מערב שנתן יתרון לצרפתים. לכן שלח דיקן את השיירה קדימה והתכונן לתקוף את ההולנדים.

"המשנה למלך של נאפולי חולק כבוד לצי של דה רויטר בנאפולי לאחר קרב סטרומבולי " מאת יאן ואן אסן

במהלך קרב סטרומבולי ב-8 בינואר 1676, ספינותיו של דיקן נעו בצורה אלכסונית לעבר הצי ההולנדי, מה שחשף אותן למטח דופן הולנדי: החלק הקדמי והמרכזי של דה רויטר שמרו על מרחק על ידי נסיגה הדרגתית, הרחיקו את יריביהם הצרפתים תחת אש כבדה וגרמו לנזקים משמעותיים ונפגעים. פלגת החוד הצרפתית הייתה התפזרה, ושתיים מספינותיה נאלצו לצאת מקו הקרב, עד שדיקן הצליח להחזיר את הסדר על כנו. לאחר מכן הוא ניסה מספר פעמים לשבור את הקו ההולנדי, אם כי המבנה הליניארי הקרוב של דה רויטר ועוצמת מטחי הדופן הולנדים מנעו זאת. לאחר מספר שעות לחימה, הרוח נעשתה קלה מאוד והצרפתים הפסיקו את התקפותיהם. דה רויטר התנתק ולקח את ציו למילאצו עם שלוש ספינות שניזוקו קשות שנגררו לשם על ידי ספינות המשוטים הספרדיות. הוא הגן בהצלחה על הצי הנחות שלו בעמדה נגד הרוח נחותת ערך מבחינה טקטית והסב נזק משמעותי לשייטת הצרפתית.

קרב אוגוסטה , אפריל 1676

במהלך הלילה, הרוח התחזקה שוב, ולדיקן הצטרפו שמונה ספינות ממסינה, אך למחרת נראתה הפלגה הספרדית ודיקן לא רצה להילחם נגד כוח גדול משלו במצר מסינה, אז הוא לקח את השיירה שלו סביב סיציליה, והביא אותה לתוך מסינה בלי לחימה נוספת. הצי ההולנדי-ספרדי המשולב הפליג לפלרמו לצורך תיקונים, ולא היו קרבות נוספים של הצי במשך מספר חודשים.

לאחר קרב סטרומבולי, הצטרפה לדה רויטר פלגה ספרדית והוא העביר את הפיקוד על הצי המשולב לידי האדמירל הספרדי, דון פרנסיסקו דה לה סרדה. על מנת לתקוף את מסינה, נאלצו בעלות הברית להביס את הצי הצרפתי, והן החליטו לתקוף את אוגוסטה כדי לאלץ את ספינות המלחמה הצרפתיות לעזוב את נמל מסינה. למתקפה על אוגוסטה הייתה ההשפעה הרצויה, וב-22 באפריל 1676 נפגשו שני הציים מצפון לאוגוסטה. דה רויטר פיקד על הפלגה הקדמית, הספינות הספרדיות היוו את המרכז, עם פלגות הולנדיות נוספת בעורף פלגת החוד. היו 29 אוניות קו צרפתיות ו-13 ספינות מלחמה הולנדיות, לא כולן כשרות להילחם בקו. ג'נקינס מזכיר בין עשר לארבע עשרה ספינות מלחמה ספרדיות, מלבד פריגטות וספינות אש, שתמכו בהולנדים, והצי הצרפתי היה עדיף בכוח האש וגם במספר הספינות.

הקרב כלל ברובו מאבק עז בין שתי פלגות החוד, שכן המרכז הספרדי נשאר בטווח רחוק ממקבילו הצרפתי, כאשר גם כמה ספינות בפלגות האחוריות התמודדו זו עם זו. חוסר הפעילות של המרכז הספרדי אפשרה לספינות המובילות של מרכז דיקן לתקוף את פלגת החוד של דה רויטר, אף על פי שההולנדים עמדו בהתקפות הללו, ודה רויטר תקף את ספינתו של דיקן בכוונה להשתלט עליה, אך נמנע כאשר שתי ספינות צרפתיות יצאו לסייע לאדמירל שלהם. בתום הקרב, הצליח דה רויטר לחלץ את הפלגה שלו באמצעות כישרון הימאות שלו ובסיוע הפלגה האחורית ההולנדית.

קבר פראל בכנסיית ניאו קרק (אמסטרדם) , הפסל רומבאוט פרהולסט וצייר אמנואל דה ויט

מוות

במהלך ההתנתקות של פלגת החוד ההולנדית מהלחימה, דה רויטר נפצע אנושות כאשר כדור תותח פגע ברגלו, והוא מת שבוע לאחר מכן בסירקוזה. מתועד כי יריביו הצרפתים כיבדו אותו בירי הצדעה כאשר הספינה הנושאת את גופתו החנוטה להולנד חלפה על פני הצי הצרפתי. ב-18 במרץ 1677, נערכה לדה רויטר הלוויה ממלכתית. באותה הזדמנות, דקלם פרופסור פטרוס פרנציוס פואמת פרידה לטינית בת כמעט אלף הקסמטרים. גופתו נקברה בניאו קרק (אמסטרדם) . קבר הפראל שהושלם בשנת 1681, שעוצב ונוצר על ידי הפסל הפלמי רומבאוט פרהולסט , מוצג בניאו קרק. הוא הוחלף כמפקד העליון על ידי קורנליס טרומפ ב-1679.

מורשת

שלט האצולה של דה רויטר

דה רויטר זכה לכבוד רב ממלחיו וחייליו, שהשתמשו במונח החיבה bestevaêr ("סבא") עבורו, הן בגלל התעלמותו מההיררכיה, מכיוון שהוא עצמו ממוצא צנוע, והן בגלל סירובו להתרחק מסכנה ופעולות נועזות, למרות אופיו הזהיר בדרך כלל.

הוא זכה להנצחה בפסל במקום הולדתו, פליסינגן, הניצב כשהוא משקיף על הים. במספר עיירות בהולנד יש רחוב על שמו. הכבוד שרחשו לו השתרע גם הרבה מעבר לגבולות הרפובליקה. העיירה דברצן הקימה פסל לזכרו על תפקידו בשכנוע המשנה למלך הספרדי של נאפולי לשחרר 26 כמרים הונגרים פרוטסטנטים מעבדות בספינת משוטים ספרדית במהלך שירותו בסיציליה.

שש ספינות הצי המלכותי של הולנד נקראו HNLMS De Ruyter ; שבע קרויות על שם ספינת הדגל שלו, HNLMS De Zeven Provinciën . דה רויטר היה מעורב בהקמת חיל הנחתים של הולנד , שהוקם ב-10 בדצמבר 1665. הבסיס החדש המיועד לחיל הנחתים, שהיה אמור להיבנות במקום הולדתו פליסינגן, להיות מושלם עד 2020 ולהיקרא "בסיס מיכיל דה רויטר" בוטל בגלל חששות כספיים וחשש שנחתים רבים יעזבו את השירות במקום לעבור לזיילנד.

בשנת 1954 הנפיקה הולנד שני בולי דואר לכבוד האדמירל דה רויטר. סרט ביוגרפי באותו שם על חייו יצא לאקרנים בשנת 2015 בכיכובו של פרנק לאמרס

העיירה דהרויטר במדינת ניו יורק בארצות הברית, וכפר בעל אותו שם בתוך העיירה נקראים שניהם על שמו.

לקריאה נוספת

פסל דה רויטר בפליסינגן

תמונת הנצחה של אדמירל דה רויטר על שטר כסף הולנדי של 100 גילדן משנת 1970

• Blackmore, David S. T. (2014). Warfare on the Mediterranean in the Age of Sail: A History, 1571–1866. Jefferson: McFarland. ISBN 978-0-78645-7847.
• Boxer, C. R. (1969). "Some Second Thoughts on the Third Anglo-Dutch War, 1672–1674". Transactions of the Royal Historical Society. 19: 67–94. doi:10.2307/3678740. JSTOR 3678740. S2CID 159934682.
• Bruijn, J. R. (1989). "William III and His Two Navies". Notes and Records of the Royal Society of London. 43 (2): 117–132. doi:10.1098/rsnr.1989.0010. JSTOR 531378. S2CID 146439185.
• Bruijn, J. R. (1993). The Dutch Navy of the Seventeenth and Eighteenth Centuries. Columbia: University of South Carolina Press. ISBN 978-0-87249-8754.
• Bruijn, J. R. (2011). De Ruyter: Dutch Admiral. Rotterdam: Karwansaray. ISBN 978-9-49025-8030.
• Fox, F. L. (2018). The Four Days' Battle of 1666. Barnsley: Seaforth. ISBN 978-1-52673-7274.
• Hainsworth, David Roger; Churches, Christine (1998). The Anglo-Dutch Naval Wars 1652-1674. Sutton Pub. ISBN 978-0-75091-7872.
• Hellinga, G. G. (2006). Geschiedenis van Nederland (בהולנדית). Zutphen: Walburg Pers. ISBN 978-9-05730-6006.
• Jenkins, E. H. (1973). A History of the French Navy. London: MacDonald and Jane's. ISBN 978-0-78645-7847.
• Jones, J. R. (1988). "The Dutch Navy and National Survival in the Seventeenth Century". The Iternational History Review. 10 (1): 18–32. doi:10.1080/07075332.1988.9640466. JSTOR 40107087.
• Kloster, W. (2016). The Dutch Moment: War, Trade, and Settlement in the Seventeenth-Century Atlantic World. Ithaca: Cornell University Press. ISBN 978-1-50170-6677.
• Palmer, M. A. (2005). Command at Sea. Cambridge, Mass: Harvard University Press. ISBN 978-0-67402-4113.
• Prud'homme van Reine, R. (1996). Rechterhand van Nederland (בהולנדית). Amsterdam: De Arbeiderspers. ISBN 978-9-02953-4864.
• Rommelse, Gijs (2006). The Second Anglo-Dutch War (1665–1667): raison d'état, mercantilism and maritime strife. Uitgeverij Verloren. ISBN 978-9-06550-9079.
• Rowen, H. H (2015). John de Witt, Grand Pensionary of Holland, 1625–1672. Princeton: Princeton University Press. ISBN 978-0-98649-7353.
• Warner, O. (1963). Great Sea Battles. London: Weidenfeld & Nicolson. OCLC 19071303.
• Warnsinck, J. C. M. (1941). Van vlootvoogden en zeeslagen (בהולנדית). Amsterdam: Van Kampen. OCLC 1067798443.
• Young, W. (2004). International Politics and Warfare in the Age of Louis XIV and Peter the Great. Bloomington: iUniverse. ISBN 978-0-59532-9922.
• Blok, P.J. (1928). Michiel de Ruyter (PDF) (בהולנדית). Martinus Nijhof.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכיל דה רויטר בוויקישיתוף

• מיכיל דה רויטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אתר המוקדש לדה רויטר (בהולנדית)
• מיכיל דה רויטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Works about Michiel de Ruyter at Open Library
• Works by or about Michiel de Ruyter at Internet Archive