מיקל סולר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיקל סולר
אין תמונה חופשית
מידע אישי
לידה 16 במרץ 1965 (בן 54)
ז'ירונה שבספרד
שם מלא מיקל סולר סראסולס
גובה 1.83 מטר
עמדה מגן שמאלי
מועדוני נוער
1979 - 1983 אולוט
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1983 - 1988
1986
1988 - 1991
1991 - 1992
1992 - 1993
1993 - 1995
1995 - 1996
1996 - 1998
1998 - 2003
סך הכול:
אספניול
ל'הוספיטלט
ברצלונה
אתלטיקו מדריד
ברצלונה
סביליה
ריאל מדריד
ריאל סרגוסה
מיורקה
118 (4)
17 (2)
76 (2)
25 (1)
5 (0)
75 (1)
14 (1)
39 (2)
152 (1)
521 (14)
נבחרת לאומית כשחקן
1987 - 1991 ספרד 9 (0)
קבוצות כמאמן
2011 - 2014
2014
2015
מיורקה ב'
מיורקה
מיורקה
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיקל סולר סראסולסספרדית: Miquel Soler Sarasols; נולד ב-16 במרץ 1965 בז'ירונה) הוא כדורגלן עבר ספרדי ששיחק כמגן שמאלי, וכיום מאמן כדורגל.

קריירת המשחק של סולר התנהלה כולה (למעט חצי עונת השאלה) בליגה הספרדית הבכירה, ונפרשה על פני שני עשורים, שמונה קבוצות ומעל ל-500 הופעות ליגה, המציבות אותו במקום השמיני בטבלת ההופעות בליגה הספרדית בכל הזמנים.

במהלך הקריירה זכה עם ברצלונה בשתי אליפויות ספרד ובגביע אירופה למחזיקות גביע (מפעל בו העפיל שלוש פעמים לגמר עם שתי קבוצות שונות), וכן זכה בשלושה גביעי ספרד עם שלוש קבוצות שונות. סולר הוא הכדורגלן היחיד ששיחק בארבע הקבוצות הבכירות של מדריד (ריאל ואתלטיקו) וברצלונה (ברצלונה ואספניול). בנוסף, סולר נמנה עם סגל נבחרת ספרד בשלהי שנות ה-90, צבר תשע הופעות בינלאומיות, ואף נכלל בסגל ספרד ליורו 1988.

סולר אימן את קבוצת המילואים של מיורקה, המועדון שבמדיו שיחק בלמעלה מ-150 משחקי ליגה ובמדיו פרש, ובהמשך שימש כמאמן הקבוצה הבוגרת של המועדון.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אספניול[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולר החל את קריירת הבוגרים בקבוצת אספניול בעונת 1983/1984. עוד בטרם מלאו לו 19, עלה סולר בהרכב למחזור הפתיחה של העונה, בו הובסה קבוצתו 4-1 על ידי אתלטיקו מדריד. עד לסיום העונה השלים המגן הצעיר 22 הופעות ליגה, מתוכן 16 בהרכב, וסייע לקבוצתו לסיים עשירית בליגה הבכירה.

עונה לאחר מכן איבד סולר את מקומו בהרכב והסתפק בשמונה הופעות ליגה בלבד, מה שהוביל להשאלתו לקבוצת ל'הוספיטלט מהליגה השלישית בתום העונה. סולר הפגין יכולת טובה במדי הקבוצה הקטנה, והוחזר לאחר כחצי עונה בלבד לסגל של אספניול. הוא זכה לאשראי נרחב על יכולתו, והסיף 14 הופעות ליגה ושני שערים במדי אספניול עד לתום העונה.

נקודת הפריצה של סולר הגיעה בעונת 1986/1987, עם הגעתו של המאמן חאבייר קלמנטה לקבוצה. קלמנטה העניק לסולר מקום של קבע בהרכב הקבוצה, ושיתף אותו ב-41 מתוך 44 משחקי הליגה של הקבוצה באותה העונה, כאשר כולן בהרכב וכולן הופעות מלאות. סולר תרם שני שערים לעונה המרשימה של אספניול עם קלמנטה, וסייע לה לסיים את העונה במקום השלישי בטבלה. בעקבות כך, השתתפה הקבוצה במשחקי גביע אופ"א בעונה שלאחר מכן. אספניול כשלה לשחזר את ההצלחה בליגה הספרדית, אך רשמה מסע מרשים באירופה. אספניול הדיחה, בין היתר, את בורוסיה מנשנגלדבך, מילאן, אינטר מילאנו וקלאב ברוז' בדרך למשחק הגמר, שם פגשה את באייר לברקוזן. במשחק הראשון כבש סולר את שערה השני של אספניול בדרך לניצחון ביתי מרשים של 3-0. היה זה שערו היחיד באותה העונה, בכל המסגרות. סולר שמר על מקומו בהרכב גם בגומלין, בו מחקה לברקוזן את ההפסד מהמשחק הראשון עם שלושה שערים במחצית השנייה, ניצחה 3-0 ולבסוף ניצחה בדו-קרב בעיטות עונשין. סולר פתח בהרכב בשני המשחקים, ושיחק לכל אורכם.

בסך הכול בארבע וחצי עונות במדי אספניול, רשם סולר 118 הופעות ליגה, בהן כבש ארבעה שערים.

ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1988/1989, עזב סולר את אספניול לטובת היריבה העירונית, ברצלונה של יוהאן קרויף. הופעת הבכורה של סולר בברצלונה הייתה דווקא בדרבי מול אספניול, כאשר עלה בהרכב בניצחונה הביתי של קבוצתו, 2-0. סולר רשם 23 הופעות ליגה באותה העונה, מתוכן תשע בהרכב, וכבש שער בודד. ברצלונה סיימה את העונה כסגנית האלופה, מתחת לריאל מדריד. עם זאת, העונה הוגדרה כהצלחה אירופית, בעקבות זכייתה של הקבוצה בגביע אירופה למחזיקות גביע. במשחק הגמר גברה ברצלונה 2-0 על סמפדוריה, במשחק בו החליף סולר את לואיס מייה בדקה ה-60 של ההתמודדות.

גם בעונה אחר כך, לא הצליח סולר להפוך לשחקן הרכב קבוע, וסיים את העונה עם שבע הופעות ליגה בלבד בהרכב, ועשרים נוספות כמחליף, כאשר ברצלונה סיימה את העונה במקום השלישי בלבד. באותה העונה זכה סולר עם קבוצתו בגביע המלך הספרדי, לאחר ניצחון 2-0 בגמר על ריאל מדריד. סולר החליף את גיירמו אמור בדקה ה-70 של משחק הגמר.

בעונה השלישית של סולר בברצלונה, זכה סולר לראשונה בקריירה באליפות ספרד. מעמדו של סולר בקבוצה לא השתנה, והוא סיים את העונה עם 11 הופעות ליגה בהרכב, ו-26 הופעות ליגה בסך הכול. הוא היה שותף להעפלתה של ברצלונה לגמר גביע אירופה למחזיקות, אך נותר על הספסל בהפסדה של ברצלונה 1-0 למנצ'סטר יונייטד במשחק הגמר.

אתלטיקו מדריד וחזרה לברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1991/1992, הצטרף סולר לאתלטיקו מדריד, תחת המאמן לואיס אראגונס. סגנית האלופה בעונה החולפת סיימה את העונה במקום השלישי בטבלה, וסולר תרם שער ליגה בודד ב-25 הופעות ליגה, מתוכן 21 בהרכב. בפעם השנייה בקריירה הניף סולר את הגביע הספרדי, לאחר ניצחון 2-0 בדרבי של מדריד. סולר פתח בהרכב ושיחק לכל אורך משחק הגמר.

לאחר עונה אחת בלבד באתלטיקו, חזר סולר לברצלונה, אך איבד לחלוטין את מקומו בסגל של קרויף. הוא לא שותף כלל בזכיותיה של הקבוצה בתוארי הסופר קאפ האירופי והסופר קאפ הספרדי, ותרם חמש הופעות ליגה בלבד לזכייתה של הקבוצה באליפות ספרד.

סביליה וריאל מדריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר עונה קשה מבחינה אישית בברצלונה, שב סולר לשתף פעולה עם מאמנו באתלטיקו, לואיס אראגונס, כשחתם בסביליה לקראת עונת 1993/1994. במדיה של הקבוצה חזר סולר להיות שחקן הרכב דומיננטי לראשונה מאז עזב את אספניול. סולר שותף ב-37 מתוך 38 משחקי הליגה של סביליה באותה העונה, בכולם פתח ושיחק משחק מלא. על אף שלא כבש באותה העונה, הפגין סולר יכולת גבוהה וסייע לקבוצתו לסיים את העונה במקום השישי בטבלה, מרחק נקודה בלבד מהמקום החמישי המוביל לגביע אופ"א. עונה אחר כך, פתח סולר בכל 38 משחקי הליגה של סביליה, ולמעשה החמיץ 30 דקות ליגה בלבד בכל העונה כולה. בעונה זו סיימה סביליה במקום החמישי, שהעניק לה את הכרטיס לגביע אופ"א.

יכולתו הגבוהה של סולר במדי סביליה עוררה את עניינה של אלופת ספרד, ריאל מדריד, תחת המאמן חורחה ולדאנו, והוא חתם בקבוצה לקראת עונת 1995/1996. בכך, היה סולר לכדורגלן הראשון ששיחק בכל ארבע הקבוצות הגדולות של ברצלונה ומדריד. על אף שהגיע בכושר וביכולת גבוהה מסביליה, סולר לא הצליח למצוא את מקומו בהרכב ריאל תחת ולדאנו. הוא שותף בליגה לראשונה רק במחזור השביעי. גם חילופי המאמנים בקבוצה במהלך העונה, והגעתו של ארסניו איגלסיאס, לא שיפרו משמעותית את מעמדו של סולר. הוא הסתפק ב-14 הופעות ליגה בלבד, כולן בהרכב, וכבש שער ליגה אחד במהלך העונה, במשחק הדרבי של מדריד (2-1 לריאל). את העונה סיימה ריאל במקום השישי בלבד, והחמיצה את הכרטיס לאירופה. בתום עונה אחת בלבד, חוזהו של סולר לא חודש, והוא סיים את דרכו במועדון.

ריאל סרגוסה וסיום הקריירה במיורקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מריאל, התקשה סולר למצוא קבוצה חדשה, וחיכה עד לחלון ההעברות של החורף כדי לחתום בריאל סרגוסה. הקבוצה החליפה מאמן זמן קצר קודם לכן, וסולר החל את דרכו תחת המאמן החדש שקודם מקבוצת הנוער, לואיס קוסטה. סולר השתלב היטב במועדון, ועד לסיום העונה היה לשחקן הרכב משמעותי בקבוצה, וסייע לה לשמור על מקומה בליגה הבכירה. סולר שמר על מקומו גם בעונה אחר כך, אותה סיימה הקבוצה במקום ה-13 בטבלה. בסך הכול בעונה וחצי במועדון השלים סולר 39 הופעות ליגה, בהן כבש שני שערים.

לקראת עונת 1998/1999 חתם סולר בן ה-33 במיורקה של המאמן הקטור קופר. מיורקה בנתה סגל איכותי וחזק, וכבר בפתיחת העונה השלימה ניצחון כפול על ברצלונה וזכתה בסופר קאפ הספרדי. סולר עלה בהרכב ושיחק לכל אורך שני המשחקים. באותה העונה שיחקה מיורקה בגביע אירופה למחזיקות, על אף שהפסידה בגמר שנה קודם לכן לברצלונה, מאחר שברצלונה זכתה אז בדאבל ושיחקה בליגת האלופות. מיורקה רשמה קמפיין מוצלח והעפילה עד למשחק הגמר, בו נוצחה 2-1 על ידי לאציו. סולר עלה בהרכב מיורקה למשחק, שהיה לגמר גביע המחזיקות השלישי שלו בקריירה, והגמר האירופי הרביעי. בליגה רשמה מיורקה עונה טובה שהסתיימה במקום השלישי בטבלה וברטיס למוקדמות ליגת האלופות. חילופי המאמנים והדחה כבר במוקדמות ליגת האלופות, הביאו את מיורקה לעונה קשה, בה התקשתה לשחזר את יכולתה מהעונה החולפת. היא הסתפקה במקום העשירי ובהדחה ברבע גמר גביע אופ"א, בעוד סולר שמר על יציבות עם 32 הופעות ליגה.

בעונת 2000/2001 חזר סולר לשתף פעולה עם לואיס אראגונס בפעם השלישית. סולר ערך 35 הופעות ליגה וסייע לקבוצתו לשוב למקום השלישי בתום העונה, ולהעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות. עונה אחר כך, לאחר חילוף נוסף בעמדת המאמן, שוב כשלה מיורקה בליגה וניצלה מירידה לאחר שסיימה את העונה במקום ה-16, מרחק שלוש נקודות מהקו האדום. גם בעונה זו שמר סולר על מקומו בהרכב עם 37 הופעות ושער בכורה בליגה, וכן שש הופעות מלאות בשלב הבתים של ליגת האלופות.

עם הגיעו של גרגוריו מנסאנו לעמדת המאמן, לקראת עונת 2002/2003, איבד סולר את מקומו כשחקן מפתח בקבוצה, והיה לשחקן משלים במערך של המאמן החדש. הוא הסתפק ב-14 משחקי ליגה בלבד, מתוכם שישה בלבד בהרכב. הייתה זו עונתו האחרונה במיורקה, ממנה נפרד בתום חמש עונות עם שער ליגה בודד ב-152 הופעות, והוא נפרד ממנה עם זכייה בגביע הספרדי השלישי בקריירה, על אף שלא שותף בניצחון 3-0 בגמר על רקראטיבו ולבה. בתום העונה פרש ממשחק פעיל בגיל 38. בסך הכול ערך 504 הופעות בליגה הספרדית הבכירה, בה הוא ממוקם במקום השמיני בטבלת ההופעות בכל הזמנים.

נבחרת ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעת הבכורה של סולר במדי נבחרת ספרד נערכה ב-29 באפריל 1987, תחת המאמן מיגל מוניוס, בהפסד החוץ 3-1 לרומניה במסגרת מוקדמות יורו 1988. בדקה -18, במצב של שוויון 0-0, החליף סולר את אנדוני גויקוצ'יאה, ועד לתום המחצית ספגה נבחרתו שלושה שערים בדרך להפסד. סולר נאלץ להמתין קרוב לשנה עד להופעתו השנייה במדי ספרד, כאשר שוב שימש כמחליף בהפסד 2-1 לצרפת במשחק ידידות.

על אף חוסר ניסיונו הבינלאומי, שכלל משחק רשמי אחד בלבד, זומן סולר על ידי מוניוס לסגל ספרד לקראת יורו 1988 בגרמניה המערבית. במשחק הראשון בטורניר, בו גברה ספרד 3-2 על דנמרק, עלה סולר כמחליף במחצית, במצב של שוויון 1-1, במקום הקפטן חוסה אנטוניו קמאצ'ו. ספרד המשיכה לניצחון 3-2 במשחק. במשחק השני עלה סולר בהרכב הנבחרת, שנוצחה 1-0 על ידי איטליה. הוא לא שותף בהפסד 2-0 לגרמניה המערבית, מארחת הטורניר, שחתם את דרכה של ספרד בטורניר כבר בתום שלב הבתים.

לאחר הופעה אחת נוספת במשחק ידידות, חודשים ספורים מאז תום היורו, איבד סולר את מקומו בסגל ספרד, ושב אליו רק כשנתיים וחצי מאוחר יותר, כשערך שתי הופעות במסגרת מוקדמות יורו 1992. משחקו האחרון נערך במסגרת טורניר המוקדמות, כשפתח בהרכב בניצחונה של ספרד 2-1 על צ'כוסלובקיה. בסך הכול ערך סולר תשע הופעות בלבד במדי הנבחרת הספרדית.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2011/2012, התמנה סולר לתפקיד מאמן קבוצת מיורקה ב', קבוצת המילואים של מיורקה ששיחקה אז בליגה השלישית. לאחר עונה אחת במרכז הטבלה, ירדו מיורקה ב' וסולר לליגה הרביעית עונה אחר כך, לאחר שסיימו במקום ה-18 מתוך 21, ונשרו עקב יחס שערים נחות מהקבוצה שמעליה. עונה אחר כך, סיים עם קבוצתו בראש הבית בליגה הרביעית, והחזיר את הקבוצה לליגה השלישית.

לקראת עונת 2014/2015 קודם סולר לתפקיד מאמן מיורקה בליגת המשנה, אך חודש בלבד אחר כך הודיע המנהל המקצועי החדש, דודו אוואט, על מינויו של ואלרי קרפין לתפקיד המאמן במקומו של סולר[1]. בחודש פברואר של אותה העונה, חזר סולר לתפקיד המאמן הראשי, במקומו של קרפין שלא הצליח לקדם את הקבוצה. סולר שימש כמאמן עד לתום העונה, אותה סיימה מיורקה במקום ה-16, בטרם סיים את תפקידו במועדון.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברצלונה
אתלטיקו מדריד
מיורקה

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה ליגה בליגה
הופעות שערים
1983/1984 אספניול ספרדספרדליגת העל הספרדית 22 0
1984/1985 8 0
1985/1986 ל'הוספיטלט ספרדספרדהליגה הספרדית השלישית 17 2
1985/1986 אספניול ספרדספרדליגת העל הספרדית 14 2
1986/1987 41 2
1987/1988 33 0
1988/1989 ברצלונה ספרדספרדליגת העל הספרדית 23 1
1989/1990 27 0
1990/1991 26 1
1991/1992 אתלטיקו מדריד ספרדספרדליגת העל הספרדית 25 1
1992/1993 ברצלונה ספרדספרדליגת העל הספרדית 5 0
1993/1994 סביליה ספרדספרדליגת העל הספרדית 37 0
1994/1995 38 1
1995/1996 ריאל מדריד ספרדספרדליגת העל הספרדית 14 1
1996/1997 ריאל סרגוסה ספרדספרדליגת העל הספרדית 15 0
1997/1998 24 2
1998/1999 מיורקה ספרדספרדליגת העל הספרדית 34 0
1999/2000 32 0
2000/2001 35 0
2001/2002 37 1
2002/2003 14 0
סך הכול בקריירה 521 14

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת ספרד
שנה הופעות שערים
1987 1 0
1988 6 0
1991 2 0
סה"כ 9 0

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוטי פשכצקי, ‏אוואט עובד: מינה את קרפין למאמן מאיורקה, באתר ערוץ הספורט, ‏12 באוגוסט 2014


נבחרת ספרד - יורו 1988

1 זוביזרטה • 2 תומאס • 3 קמאצ'ו • 4 אנדרינואה • 5 ויקטור • 6 קלדרה • 7 סלינאס • 8 סאנצ'יס • 9 בוטרגניו • 10 אלוי • 11 גורדיו • 12 דייגו • 13 בויו • 14 גאייגו • 15 אוסביו • 16 באקרו • 17 בגיריסטיין • 18 סולר • 19 ואסקס • 20 מיצ'ל • מאמן: מוניוס

ספרדספרד