לאציו (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאציו
Società Sportiva Lazio SpA
סמל לאציו
מידע כללי
כינוי Biancocelesti ((ה)כחולים-לבנים)
Aquile (העיטים)
Aquilotti (העיטים הצעירים)
תאריך ייסוד 9 בינואר 1900
אצטדיון סטאדיו אולימפיקו,
רומא, איטליה
(תכולה: 70,634)
בעלים Claudio Lotito עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא איטליהאיטליה קלאודיו לוטיטו
יו"ר Claudio Lotito עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן מאוריציו סארי
ליגה סרייה א'
www.sslazio.it
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סוצ'ייטה ספורטיבה לאציואיטלקית: Società Sportiva Lazio SpA ובקיצור אס-אס לאציו) היא קבוצת כדורגל איטלקית מהעיר רומא, אשר ידועה כ"ביאנקוצ'לסטי" (תכולים לבנים באיטלקית). המועדון משחק בסרייה א' וזכה פעמיים באליפות איטליה (1974, 2000), שבע פעמים בקופה איטליה, 5 פעמים בסופר קאפ האיטלקי ("סופר קופה איטליאנה"), פעם אחת בגביע אופ"א ופעם אחת בסופר קאפ האירופי. הקבוצה משחקת בחולצות תכולות, עם מכנסיים לבנים וגרביים לבנים, וחולקת את האצטדיון הביתי (ה"סטאדיו אולימפיקו") עם היריבה העירונית מ.ס. רומא. היריבות בין שתי הקבוצות היא ארוכת שנים והמפגשים ביניהם נקראים "דרבי הבירה" (Derby della Capitale באיטלקית) והוא אחד מרגעי השיא בעונת הכדורגל האיטלקית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המועדון ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הוקמה ב-9 בינואר 1900 כ-Società Podistica Lazio. השם לאציו הוא שם המחוז בו רומא שוכנת. התכול העמוק והלבן הטהור נבחרו בהשראת דגל יוון, המדינה שהחלה את מסורת האולימפיאדה. בתחילת דרכו של המועדון, השתתף המועדון במספר ענפי ספורט, אך החל משנת 1902, המועדון החל להשתתף בענף הכדורגל.

המועדון היה חובבני ולא השתתף בליגה המסודרת עד לשנת 1913, אז נרשמה הקבוצה לראשונה בליגה הבכירה של ההתאחדות האיטלקית. הם הגיעו לדו-קרב הארצי מספר פעמים אבל כשלו, לעיתים הושפלו כמו ה-1–9 המצטבר נגד קזלה ב-1914 ו-1–6 נגד ג'נובה בשנת 1893 ו-1923.

בשנת 1927, היה לאציו המועדון היחיד מרומא שהתנגד לרצון המשטר הפשיסטי באיטליה לאחד את כל הקבוצות ברומא לקבוצה אחת, שבסוף נקראה א.ס. רומא והפכה ליריבתה הגדולה של לאציו.

המועדון שיחק בסרייה א' האיטלקית החל מ-1929 בהנהגת החלוץ סילביו פיולה, אך ההישג הגדול ביותר שלהם לפני מלחמת העולם השנייה היה מקום שני ב-1937. בעונת 1940/1941 הגיע המועדון לחצי גמר הגביע האיטלקי לאחר שניצח ברבע גמר את קבוצת ספציה.

עליות וירידות - ה"סקודטו" הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה קבוצתית מה"סקודטו" הראשון בעונת 1973/1974

לאחר סיום המלחמה המועדון המשיך להכשל בליגה, אך בו בזמן זכה בגביע האיטלקי בשנת 1958. המועדון ירד לראשונה לליגת המשנה (ה"סרייה ב') בסוף עונת 1960/1961 מהמקום האחרון בליגה, וחזרה לליגה הבכירה שנתיים לאחר מכן. הקבוצה ירדה פעם נוספת לליגה השנייה בסוף עונת 1970/1971 וחזרה שוב לסרייה א' ב-1972/1973. המועדון התרומם ונכנס לרצף של יכולת טובה, והצליח לסיים במקום השלישי בעונת 1972/1973 שהייתה קרובה מאוד לזכייה בתואר האליפות אך הפסידה במחזור האחרון. בסופו של דבר ה"סקודטו" (אליפות איטליה) הראשון הגיע בעונת 1973/1974 עם קבוצה שכללה את הקפטן ג'וזפה וילסון, הקשרים לוצ'יאנו רה-צ'קוני (שכונה "המלאך הבלונדיני") ומריו פרוסטלפי, החלוץ ג'ורג'ו צ'ינאגילה ותחת הדרכתו של המאמן תומאסו מאסטרלי. אולם מותם הטרגי של רה-צ'קוני (שנורה למוות בטעות על ידי חברו לאחר שהתחזה לשדוד את חנות התכשיטים שלו[1]) ומאסטרלי (שנפטר מסרטן), ועזיבתו של החלוץ צ'ינאגליה היווה מכה קשה למועדון בשנים אלו והוא נקלע לתקופה רעה. הקבוצה אומנם סיימה במקום השמיני בלבד ב-1978/1979 אבל לראשונה שחקן הקבוצה - ברונו גיורדאנו סיים כמלך השערים בסרייה א'.

המועדון ירד ליגה ב-1980 בעל כורחו, אחרי שבמרץ 1980 לנודע משטרת המס האיטלקית על מעורבות מספר כדורגלנים בקבלת כספים תמורת הפסד קבוצתם. לאחר סיום החקירה הוחלט על עונשים קשים כלפי הקבוצות המעורבות (ביניהם: מילאן, בולוניה ופלרמו). על לאציו הושת קנס כבד של 10 מיליון לירות - ובנוסף היא נשלחה לסרייה ב'. הקבוצה נשארה בליגה השנייה במשך 3 עונות, שהיוו את התקופה הכי רעה של לאציו בהיסטוריה. המועדון חזרה לליגה הבכירה בסוף עונת 1982/1983, ועונה לאחר מכן ניצל מירידה נוספת רק ביום האחרון של הליגה. אולם בעונת 1984/1985 חזרה הקבוצה לליגת המשנה לאחר עונה שכללה 2 ניצחונות ב-30 משחקים ועם 15 נקודות בלבד בטבלה. ב-1986, הופחתו ללאציו 9 נקודות בליגת המשנה בעקבות פרשת הימורים לא חוקיים של שחקנה קלאודיו וינאצאני - מכת מוות בתקופה שבה עדיין ניתנו 2 נקודות על ניצחון. נעשו מאמצים כבירים של הקבוצה להישאר בכל זאת בליגה ולהימנע מירידה לסרייה ג', שלבסוף הצליח רק בפלייאוף הירידה כאשר היא ניצחה את טרנטו וקמפובאסו. עונה זו סימנה את השינוי עבור הקבוצה, שעלתה עונה לאחר מכן חזרה לסרייה א' בסוף עונת 1987/1988 תחת הדרכתו של המאמן ג'יאנמרקו קאלרי.

הסקודטו השני ונפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המועדון הישן, עד לסוף עונת 1991/1992

דף חדש נפתח במועדון עם הצטרפותו של סרג'ו קרניוטי ב-1992, שהיה מוכן להשקיע לטווח ארוך בהבאת שחקנים למועדון ורכש בין היתר את פול גאסקוין, שהיה מבוקש מאוד באנגליה עצמה, מטוטנהאם הוטספר תמורת 5.5 מיליון יורו. לאחר מכן המשיך לנפץ את שיאי סכומי ההעברות כשרכש את חואן סבסטיאן ורון תמורת 18 מיליון יורו, כריסטיאן ויירי תמורת 19 מיליון יורו ושובר שיא עולמי של כל הזמנים לאותה התקופה עם רכישתו של הרנן קרספו מפארמה תמורת 35 מיליון יורו. בשנת 1993 לאציו סיימה חמישית בסרייה א', רביעית ב-1994, שנייה ב-1995, שלישית ב-1996, ורביעית פעם נוספת ב-1997, וב-1999 הפסידה את האליפות בנקודה אחת למילאן, לפני זכייתה המרשימה ב"סקודטו" בפעם השנייה בשנת 2000 (אז גם השלימה הקבוצה דאבל כשזכתה בגביע האיטלקי) כשבשורותיה מככבים סינישה מיכאילוביץ', אלסנדרו נסטה, מרסלו סאלאס ופאבל נדבד תחת הדרכתו של סוון-יוראן אריקסון. כמו כן, המועדון זכה בגביע האיטלקי בשנים 1998 ו־2004 וכן בגביע המחזיקות של אופ"א בשנת 1999. בנוסף הייתה לאציו הקבוצה האיטלקית הראשונה שנסחרה בבורסה האיטלקית בשנת 2000.

לאחר משבר כלכלי וקריסה של המשקיע קראניוטי וחברת המזון הבינלאומית שלו, צ'יריו, המועדון נוהל בשנת 2004 על ידי מפרק מטעם הבנק, על מנת להימכר לבעלים הנוכחי, קלאודיו לוטיטו. העונה החדשה החלה במכירת השחקנים הבולטים במועדון אשר נועדה לכסות את הגרעון של הקבוצה, כדוגמת מכירת שחקן הבית והקפטן האהוד על ידי האוהדים אלסנדרו נסטה. מנגד בקיץ 2004, כוכב לאציו לשעבר בן ה-36, פאולו די קאניו הסכים להצטרף לקבוצתו האהובה לקדנציה נוספת, בעודו מוותר על חוזה מפתה הרבה יותר מטעם קבוצתו הקודמת, צ'רלטון אתלטיק.

2004 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלבושת הראשונה של לאציו

בעונת 2004/2005, לאציו ניצחה בדרבי הראשון 1-3, כאשר הדרבי השני הסתיים בתוצאה 0-0.

בתום עונת 2005/2006, לאחר חשיפת פרשות השוחד והשחיתות בליגה האיטלקית, נגזר דינה של לאציו לרדת לסרייה ב' יחד עם יובנטוס ופיורנטינה ולספוג הפחתה של 7 נקודות. בנוסף נשלל מלאציו הכרטיס לגביע אופ"א. אולם לאחר ערעור שבה לאציו לליגה הבכירה, אך עם הפחתה של 11 נקודות. אחרי ערעור נוסף שנערך מספר חודשים מפתיחת עונת 2006/2007 הוחזרו ללאציו 8 נקודות כך שבדיעבד הופחתו ללאציו 3 נקודות בלבד, והקבוצה סיימה במקום השלישי בליגה. את העונה הבאה סיימה לאציו במקום ה-12 בליגה בלבד. בעונת 2008/2009 זכתה לאציו בגביע ה"קופה איטליה" בפעם החמישית, לאחר ניצחון על סמפדוריה בגמר. את עונת 2009/2010 החלה לאציו עם מפגש סופר קאפ איטלקי נגד האלופה אינטר מילאנו בבייג'ינג והצליחה לנצח ולהניף גביע סופר קאפ שלישי על חשבונה.

בעונת 2012/2013 זכתה לאציו בגביע "קופה איטליה" שישי לאחר ניצחון 0-1 בגמר על היריבה השנואה רומא.

בעונת 2016/2017 הגיע לאציו לגמר הקופה איטליה אבל הפסידה בגמר ליובנטוס 2-0. בגמר הסופר-קאפ האיטלקי לשנת 2017 ניצחה לאציו את יובנטוס שהייתה דאבליסטית, וזכתה בגביע הסופרקאפ הרביעי שלה.

בעונת 2018/2019 זכתה לאציו ב"קופה איטליה" השביעי לאחר ניצחון 0-2 על אטאלנטה.

יריבות ואוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציע ה־Curva Nord באולימפיקו המאכלס את הגרעין הקשה שבאוהדי לאציו
ערך מורחב – הדרבי של רומא

הקבוצה חולקת את אצטדיון סטאדיו אולימפיקו המונה 82,656 מקומות עם המועדון היריב בעיר רומא, א. ס. רומא. שתי הקבוצות משחקות אחת נגד השנייה בדרבי הרומאי המפורסם בשנאה והטמפרמנט שלו, שמאופיין לעיתים תכופות באלימות וקטטות בין מחנות האוהדים.

חלק מאוהדי לאציו מזוהה עם תנועות לאומניות ופאשיסטיות, ואוהדיה גורמים לעיתים לפרובוקציות, על ידי קריאות ומחוות שמזהות עם זרמים לאומניים וימניים באיטליה.

המועדונים חולקים היסטוריה של יריבות: בשנת 1979 נהרג אוהד קבוצת לאציו מזיקוק שנורה מיציע אוהדי רומא. בעונת 2003, אירוע חסר תקדים קרה כאשר ה"אולטראס" של א. ס. רומא גרמו לעצירת המשחק ודחייתו לאחר שהופצו שמועות כוזבות על כך שילד נהרג על ידי המשטרה זמן קצר לפני המשחק. בתקרית מפורסמת נוספת שאירעה בסוף משחק הדרבי בינואר 2005 שחקן לאציו פאולו די קאניו הצדיע לעבר אוהדי רומא במועל יד.

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-23 בספטמבר 2022
מס' עמדה שם
1 פורטוגלפורטוגל שוער לואיס מקסימיאנו
4 ספרדספרד מגן פטריסיו
5 אורוגוואיאורוגוואי קשר מתיאס וסינו
6 ברזילברזיל קשר מרקוס אנוטוניו
7 ברזילברזיל קשר פליפה אנדרסון
9 ספרדספרד קיצוני פדרו
10 ספרדספרד קשר לואיס אלברטו
11 איטליהאיטליה חלוץ מאטו קנקליירי (בהשאלה מהלאס ורונה)
13 איטליהאיטליה בלם אלסיו רומאניולי
15 איטליהאיטליה הגנה ניקולו קאסאל
16 סרביהסרביה בלם דימיטריה קאמנוביץ'
17 איטליהאיטליה חלוץ צ'ירו אימובילה (קפטן)
18 ארגנטינהארגנטינה חלוץ לוקה רומרו
20 איטליהאיטליה קשר מתיה זקגני
מס' עמדה שם
21 סרביהסרביה קשר סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ'
23 אלבניהאלבניה מגן אלסייד היסאי
26 רומניהרומניה מגן סטפן ראדו
29 איטליהאיטליה מגן מנואל לזארי
31 ליטאליטא שוער מריוס אדמוניס
32 איטליהאיטליה קשר דנילו קטלדי
34 ספרדספרד בלם מריו חילה
44 איטליהאיטליה בלם רומנו מוסליני
50 איטליהאיטליה קשר מרקו ברתיני
61 איטליהאיטליה שוער פדריקו מגרו
77 מונטנגרומונטנגרו מגן אדם מארושיץ'
88 קרואטיהקרואטיה קשר טומה באסיץ'
94 איטליהאיטליה שוער איוון פרובדל
96 אלג'יריהאלג'יריה קשר מוחמד פארס

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ירו אימובילה, מלך השערים של לאציו בכל הזמנים

לרשימת כל שחקני לאציו בעלי ערך בוויקיפדיה ראו קטגוריה:כדורגלני לאציו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הליגה האירופית - עונת 2022/2023
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
אנגליהאנגליה ארסנל אוקראינהאוקראינה דינמו קייב איטליהאיטליה רומא פורטוגלפורטוגל בראגה אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד איטליהאיטליה לאציו יווןיוון אולימפיאקוס סרביהסרביה הכוכב האדום בלגרד
הולנדהולנד פ.ס.וו. איינדהובן צרפתצרפת סטאד רן בולגריהבולגריה לודוגורץ ראזגרד שוודיהשוודיה מאלמה ספרדספרד ריאל סוסיאדד הולנדהולנד פיינורד אזרבייג'ןאזרבייג'ן קרבאך צרפתצרפת מונקו
נורווגיהנורווגיה בודה/גלימט טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה ספרדספרד ריאל בטיס גרמניהגרמניה אוניון ברלין מולדובהמולדובה שריף טיראספול דנמרקדנמרק מיטיולן גרמניהגרמניה פרייבורג הונגריההונגריה פרנצווארוש
שווייץשווייץ פ.צ. ציריך קפריסיןקפריסין א.א.ק. לרנקה פינלנדפינלנד ה.י.ק. הלסינקי בלגיהבלגיה רויאל אוניון סן-ז'ילואז קפריסיןקפריסין אומוניה ניקוסיה אוסטריהאוסטריה שטורם גראץ צרפתצרפת נאנט טורקיהטורקיה טרבזונספור