לאציו (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאציו
Società Sportiva Lazio SpA
סמל לאציו
מידע כללי
כינוי Biancocelesti ((ה)כחולים-לבנים)
Aquile (העיטים)
Aquilotti (העיטים הצעירים)
תאריך ייסוד 9 בינואר 1900
אצטדיון סטאדיו אולימפיקו,
רומא, איטליה
(תכולה: 70,634)
בעלים Claudio Lotito עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא איטליהאיטליה קלאודיו לוטיטו
יו"ר Claudio Lotito עריכת הנתון בוויקינתונים
מאמן סימונה אינזאגי
ליגה סרייה א'
www.sslazio.it
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סוצ'ייטה ספורטיבה לאציואיטלקית: Società Sportiva Lazio SpA ובקיצור אס-אס לאציו) היא קבוצת כדורגל איטלקית מהעיר רומא, אשר ידועה כ"ביאנקוצ'לסטי" (תכולים לבנים באיטלקית). המועדון משחק בסרייה א' וזכה פעמיים באליפות איטליה (1974, 2000), שבע פעמים בקופה איטליה, 5 פעמים בסופר קאפ האיטלקי ("סופר קופה איטליאנה"), פעם אחת בגביע אופ"א ופעם אחת בסופר קאפ האירופי. הקבוצה משחקת בחולצות תכולות, עם מכנסיים לבנים וגרביים לבנים, וחולקת את האצטדיון הביתי (ה"סטאדיו אולימפיקו") עם היריבה העירונית מ.ס. רומא. היריבות בין שתי הקבוצות היא ארוכת שנים והמפגשים ביניהם נקראים "דרבי הבירה" (Derby della Capitale באיטלקית) והוא אחד מרגעי השיא בעונת הכדורגל האיטלקית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המועדון ושנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה הוקמה ב-9 בינואר 1900 כ-Società Podistica Lazio. השם לאציו הוא שם המחוז בו רומא שוכנת. התכול העמוק והלבן הטהור נבחרו בהשראת דגל יוון, המדינה שהחלה את מסורת האולימפיאדה. בתחילת דרכו של המועדון, השתתף המועדון במספר ענפי ספורט, אך החל משנת 1902, המועדון החל להשתתף בענף הכדורגל.

המועדון היה חובבני ולא השתתף בליגה המסודרת עד לשנת 1913, אז נרשמה הקבוצה לראשונה בליגה הבכירה של ההתאחדות האיטלקית. הם הגיעו לדו-קרב הארצי מספר פעמים אבל כשלו, לעיתים הושפלו כמו ה-1–9 המצטבר נגד קזלה ב-1914 ו-1–6 נגד ג'נובה בשנת 1893 ו-1923.

בשנת 1927, היה לאציו המועדון היחיד מרומא שהתנגד לרצון המשטר הפשיסטי באיטליה לאחד את כל הקבוצות ברומא לקבוצה אחת, שבסוף נקראה א.ס. רומא והפכה ליריבתה הגדולה של לאציו.

המועדון שיחק בסרייה א' האיטלקית החל מ-1929 בהנהגת החלוץ סילביו פיולה, אך ההישג הגדול ביותר שלהם לפני מלחמת העולם השנייה היה מקום שני ב-1937. בעונת 1940/1941 הגיע המועדון לחצי גמר הגביע האיטלקי לאחר שניצח ברבע גמר את קבוצת ספציה.

עליות וירידות - ה"סקודטו" הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה קבוצתית מה"סקודטו" הראשון בעונת 1973/1974

לאחר סיום המלחמה המועדון המשיך להכשל בליגה, אך בו בזמן זכה בגביע האיטלקי בשנת 1958. המועדון ירד לראשונה לליגת המשנה (ה"סרייה ב') בסוף עונת 1960/1961 מהמקום האחרון בליגה, וחזרה לליגה הבכירה שנתיים לאחר מכן. הקבוצה ירדה פעם נוספת לליגה השנייה בסוף עונת 1970/1971 וחזרה שוב לסרייה א' ב-1972/1973. המועדון התרומם ונכנס לרצף של יכולת טובה, והצליח לסיים במקום השלישי בעונת 1972/1973 שהייתה קרובה מאוד לזכייה בתואר האליפות אך הפסידה במחזור האחרון. בסופו של דבר ה"סקודטו" (אליפות איטליה) הראשון הגיע בעונת 1973/1974 עם קבוצה שכללה את הקפטן ג'וזפה וילסון, הקשרים לוצ'יאנו רה-צ'קוני (שכונה "המלאך הבלונדיני") ומריו פרוסטלפי, החלוץ ג'ורג'ו צ'ינאגילה ותחת הדרכתו של המאמן תומאסו מאסטרלי. אולם מותם הטרגי של רה-צ'קוני (שנורה למוות בטעות על ידי חברו לאחר שהתחזה לשדוד את חנות התכשיטים שלו[1]) ומאסטרלי (שנפטר מסרטן), ועזיבתו של החלוץ צ'ינאגליה היווה מכה קשה למועדון בשנים אלו והוא נקלע לתקופה רעה. הקבוצה אומנם סיימה במקום השמיני בלבד ב-1978/1979 אבל לראשונה שחקן הקבוצה - ברונו גיורדאנו סיים כמלך השערים בסרייה א'.

המועדון ירד ליגה ב-1980 בעל כורחו, אחרי שבמרץ 1980 לנודע משטרת המס האיטלקית על מעורבות מספר כדורגלנים בקבלת כספים תמורת הפסד קבוצתם. לאחר סיום החקירה הוחלט על עונשים קשים כלפי הקבוצות המעורבות (ביניהם: מילאן, בולוניה ופלרמו). על לאציו הושת קנס כבד של 10 מיליון לירות - ובנוסף היא נשלחה לסרייה ב'. הקבוצה נשארה בליגה השנייה במשך 3 עונות, שהיוו את התקופה הכי רעה של לאציו בהיסטוריה. המועדון חזרה לליגה הבכירה בסוף עונת 1982/1983, ועונה לאחר מכן ניצל מירידה נוספת רק ביום האחרון של הליגה. אולם בעונת 1984/1985 חזרה הקבוצה לליגת המשנה לאחר עונה שכללה 2 ניצחונות ב-30 משחקים ועם 15 נקודות בלבד בטבלה. ב-1986, הופחתו ללאציו 9 נקודות בליגת המשנה בעקבות פרשת הימורים לא חוקיים של שחקנה קלאודיו וינאצאני - מכת מוות בתקופה שבה עדיין ניתנו 2 נקודות על ניצחון. נעשו מאמצים כבירים של הקבוצה להישאר בכל זאת בליגה ולהימנע מירידה לסרייה ג', שלבסוף הצליח רק בפלייאוף הירידה כאשר היא ניצחה את טרנטו וקמפובאסו. עונה זו סימנה את השינוי עבור הקבוצה, שעלתה עונה לאחר מכן חזרה לסרייה א' בסוף עונת 1987/1988 תחת הדרכתו של המאמן ג'יאנמרקו קאלרי.

הסקודטו השני ונפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל המועדון הישן, עד לסוף עונת 1991/1992

דף חדש נפתח במועדון עם הצטרפותו של סרג'ו קרניוטי ב-1992, שהיה מוכן להשקיע לטווח ארוך בהבאת שחקנים למועדון ורכש בין היתר את פול גאסקוין, שהיה מבוקש מאוד באנגליה עצמה, מטוטנהאם הוטספר תמורת 5.5 מיליון יורו. לאחר מכן המשיך לנפץ את שיאי סכומי ההעברות כשרכש את חואן סבסטיאן ורון תמורת 18 מיליון יורו, כריסטיאן ויירי תמורת 19 מיליון יורו ושובר שיא עולמי של כל הזמנים לאותה התקופה עם רכישתו של הרנן קרספו מפארמה תמורת 35 מיליון יורו. בשנת 1993 לאציו סיימה חמישית בסרייה א', רביעית ב-1994, שנייה ב-1995, שלישית ב-1996, ורביעית פעם נוספת ב-1997, וב-1999 הפסידה את האליפות בנקודה אחת למילאן, לפני זכייתה המרשימה ב"סקודטו" בפעם השנייה בשנת 2000 (אז גם השלימה הקבוצה דאבל כשזכתה בגביע האיטלקי) כשבשורותיה מככבים סינישה מיכאילוביץ', אלסנדרו נסטה, מרסלו סאלאס ופאבל נדבד תחת הדרכתו של סוון-יוראן אריקסון. כמו כן, המועדון זכה בגביע האיטלקי בשנים 1998 ו־2004 וכן בגביע המחזיקות של אופ"א בשנת 1999. בנוסף הייתה לאציו הקבוצה האיטלקית הראשונה שנסחרה בבורסה האיטלקית בשנת 2000.

לאחר משבר כלכלי וקריסה של המשקיע קראניוטי וחברת המזון הבינלאומית שלו, צ'יריו, המועדון נוהל בשנת 2004 על ידי מפרק מטעם הבנק, על מנת להימכר לבעלים הנוכחי, קלאודיו לוטיטו. העונה החדשה החלה במכירת השחקנים הבולטים במועדון אשר נועדה לכסות את הגרעון של הקבוצה, כדוגמת מכירת שחקן הבית והקפטן האהוד על ידי האוהדים אלסנדרו נסטה. מנגד בקיץ 2004, כוכב לאציו לשעבר בן ה-36, פאולו די קאניו הסכים להצטרף לקבוצתו האהובה לקדנציה נוספת, בעודו מוותר על חוזה מפתה הרבה יותר מטעם קבוצתו הקודמת, צ'רלטון אתלטיק.

2004 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלבושת הראשונה של לאציו

בעונת 2004/2005, לאציו ניצחה בדרבי הראשון 1–3 כאשר הדרבי השני הסתיים בתוצאה 0-0.

בתום עונת 2005/2006, לאחר חשיפת פרשות השוחד והשחיתות בליגה האיטלקית, נגזר דינה של לאציו לרדת לסרייה ב' יחד עם יובנטוס ופיורנטינה ולספוג הפחתה של 7 נקודות. בנוסף נשלל מלאציו הכרטיס לגביע אופ"א. אולם לאחר ערעור שבה לאציו לליגה הבכירה, אך עם הפחתה של 11 נקודות. אחרי ערעור נוסף שנערך מספר חודשים מפתיחת עונת 2006/2007 הוחזרו ללאציו 8 נקודות כך שבדיעבד הופחתו ללאציו 3 נקודות בלבד, והקבוצה סיימה במקום השלישי בליגה. את העונה הבאה סיימה לאציו במקום ה-12 בליגה בלבד. בעונת 2008/2009 זכתה לאציו בגביע ה"קופה איטליה" בפעם החמישית, לאחר ניצחון על סמפדוריה בגמר. את עונת 2009/2010 החלה לאציו עם מפגש סופר קאפ איטלקי נגד האלופה אינטר מילאנו בבייג'ינג והצליחה לנצח ולהניף גביע סופר קאפ שלישי על חשבונה.

בעונת 2012/2013 זכתה לאציו בגביע "קופה איטליה" שישי לאחר ניצחון 0–1 בגמר על היריבה השנואה רומא.

בעונת 2016/2017 הגיע לאציו לגמר הקופה איטליה אבל הפסידה בגמר ליובנטוס 2-0. בגמר הסופר-קאפ האיטלקי לשנת 2017 ניצחה לאציו את יובנטוס שהייתה דאבליסטית, וזכתה בגביע הסופרקאפ הרביעי שלה.

בעונת 2018/2019 זכתה לאציו ב"קופה איטליה" השביעי לאחר ניצחון 0–2 על אטאלנטה.

יריבות ואוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציע ה־Curva Nord באולימפיקו המאכלס את הגרעין הקשה שבאוהדי לאציו
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הדרבי של רומא

הקבוצה חולקת את אצטדיון סטאדיו אולימפיקו המונה 82,656 מקומות עם המועדון היריב בעיר רומא, א. ס. רומא. שתי הקבוצות משחקות אחת נגד השנייה בדרבי הרומאי המפורסם בשנאה והטמפרמנט שלו, שמאופיין לעיתים תכופות באלימות וקטטות בין מחנות האוהדים.

חלק מאוהדי לאציו מזוהה עם תנועות לאומניות ופאשיסטיות, ואוהדיה גורמים לעיתים לפרובוקציות, על ידי קריאות ומחוות שמזהות עם זרמים לאומניים וימניים באיטליה.

המועדונים חולקים היסטוריה של יריבות: בשנת 1979 נהרג אוהד קבוצת לאציו מזיקוק שנורה מיציע אוהדי רומא. בעונת 2003, אירוע חסר תקדים קרה כאשר ה"אולטראס" של א. ס. רומא גרמו לעצירת המשחק ודחייתו לאחר שהופצו שמועות כוזבות על כך שילד נהרג על ידי המשטרה זמן קצר לפני המשחק. בתקרית מפורסמת נוספת שאירעה בסוף משחק הדרבי בינואר 2005 שחקן לאציו פאולו די קאניו הצדיע לעבר אוהדי רומא במועל יד.

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-31 באוקטובר 2020

מס' עמדה שם
1 אלבניהאלבניה שוער תומאס סטראקושה
3 ברזילברזיל בלם לואיס פליפה
4 ספרדספרד מגן פטריסיו
6 ברזילברזיל קשר לוקאס לייבה
7 ברזילברזיל קשר אנדראס פריירה (בהשאלה ממנצ'סטר יונייטד)
8 הולנדהולנד מגן דיאבן אנדרסון
10 ספרדספרד קשר לואיס אלברטו
11 ארגנטינהארגנטינה קשר חואקין קוראה
13 איטליהאיטליה קשר ניקולו ארמיני
14 הולנדהולנד קשר ווסלי הופט (בהשאלה מסאות'המפטון)
16 איטליהאיטליה קשר מרקו פרולו (קפטן שני)
17 איטליהאיטליה חלוץ צ'ירו אימובילה
18 ארגנטינהארגנטינה קשר גונזאלו אסקלאנטה
19 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה קשר סנאד לוליץ' (קפטן)
מס' עמדה שם
20 אקוודוראקוודור חלוץ פליפה קאייסדו
21 סרביהסרביה קשר סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ'
24 בלגיהבלגיה שוער סילביו פרוטו
25 ספרדספרד שוער פפה ריינה
26 רומניהרומניה מגן סטפן ראדו
29 איטליהאיטליה מגן מנואל לזארי
32 איטליהאיטליה קשר דנילו קטלדי
33 איטליהאיטליה בלם פרנצ'סקו אצ'רבי
77 מונטנגרומונטנגרו מגן אדם מארושיץ'
80 מרוקומרוקו קשר סופיאן קייין
92 חוף השנהבחוף השנהב קשר ז'אן דניאל אקפה אקפרו
93 סלובקיהסלובקיה מגן דניס ואוורו
94 קוסובוקוסובו חלוץ וודאט מוריקי
96 אלג'יריהאלג'יריה קשר מוחמד פארס

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרשימת כל שחקני לאציו בעלי ערך בוויקיפדיה ראו קטגוריה:כדורגלני לאציו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ליגת האלופות 2020/21
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניהגרמניה באיירן מינכן ספרדספרד ריאל מדריד פורטוגלפורטוגל פורטו אנגליהאנגליה ליברפול ספרדספרד סביליה רוסיהרוסיה זניט סנקט פטרבורג איטליהאיטליה יובנטוס צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
ספרדספרד אתלטיקו מדריד אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי הולנדהולנד אייאקס אנגליהאנגליה צ'לסי גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד ספרדספרד ברצלונה אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג איטליהאיטליה אינטר מילאנו יווןיוון אולימפיאקוס איטליהאיטליה אטאלנטה רוסיהרוסיה קרסנודאר איטליהאיטליה לאציו אוקראינהאוקראינה דינמו קייב גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג
רוסיהרוסיה לוקומוטיב מוסקבה גרמניהגרמניה בורוסיה מנשגלדבאך צרפתצרפת אולימפיק מרסיי דנמרקדנמרק מיידטלנד צרפתצרפת סטאד רן בלגיהבלגיה קלאב ברוז' הונגריההונגריה פרנצווארוש טורקיהטורקיה איסטנבול בשאקשהיר