מלכיאל מני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מלכיאל מני
השופט מלכיאל מני
לידה דצמבר 1860
חברון, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 בדצמבר 1932 (בגיל 72)
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יצחק מלכיאל מני (כ"ה בכסלו תרכ"א, דצמבר 1860, חברוןה' בכסלו תרצ"ג, 1932, תל אביב) היה ראשון השופטים היהודים בבית המשפט העליון תחת המנדט הבריטי בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1860 בחברון, בנו הרביעי של הרב אליהו מני. משנותיו המוקדמות היה תלמיד של אביו בישיבתו בעיר חברון, והירבה מיוזמתו ללמוד מהמופתי והקאדי המקומיים. עניינו בדת המוסלמית הביאו בגיל צעיר לערוך השוואות הדדיות בין המשפט העברי לבין חוקי הדת המוסלמית.

מטעם אגודת "למען ציון" התמנה בצעירותו לשמש מורה לשפה הערבית ולספרותה.

בתקופתו של ראוף פאשה כמושל ירושלים הועמד לבחירה בין המועמדים לבית המשפט המחוזי בחברון. באותה עת נבחרו השופטים בידי הציבור, אחת לשנתיים, ומני נבחר מספר פעמים לכהונות שופט ושופט חוקר. בתפקידיו כיהן למעלה מעשר שנים רצופות, חלקן כיו"ר בית הדין, והיה לשופט הראשון מבין יהודי ארץ ישראל.

בשנת תרס"א (1901) עבר לירושלים ופתח משרד עצמאי לעריכת דין. תחילה היו לקוחותיו אנשי חברון והכפרים הסמוכים, אך תוך זמן קצר נבחר לייצג רבות מהנציגויות הזרות בארץ ישראל ואת ועד הכוללים של האשכנזים בירושלים.

שמו וידענותו נפוצו ברחבי האימפריה העות'מאנית. הסולטאן עבדול חמיד השני הציע למנותו לשופט, אך מני דחה את הצעתו. לאחר מכן נבחר על ידי הסולטאן לייצגו בכל הנוגע להגנה על אדמותיו ("ג'יפטליק"). מינויו נתמך על ידי הרב הראשי לטורקיה ומושל ירושלים, למורת רוחם של אנשי דת מוסלמיים.

מני נמנה בין חשובי הספרדים בארץ ישראל שהצטרפו לתנועה הציונית. בביקורו של תיאודור הרצל בארץ ישראל (1898) נפגש עמו לצורך מענה על שאלותיו בנושא קרקעות ארץ ישראל. לאחר מכן ייצג את פיק"א ואת מנהלה, אלברט ענתבי. לאחר פטירתו של משה מונטיפיורי בלא יורשים מדרגה ראשונה דחף לנטיעות המוניות בקרקעות העזבון, ביודעו שאדמה נטועה דינה להימסר לקרובי משפחה רחוקים על פני מסירתה לרשויות השלטון. בשנים מאוחרות יותר סייע לתנועות הפועלים בחכירת אדמות.

לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, ובתקופת השלטון הצבאי הבריטי, מונה בשנת 1918 לבית הדין העליון של הממשלה המנדטורית. בתחילת 1922 עבר מבחירה לכהן עד שנת 1929 כשופט בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו[1]. בשנותיו בתל אביב ייעץ לרבנות הראשית.

לאחר פרישתו לגמלאות התכבד בתואר הכבוד OBE מטעם הממשלה הבריטית.

בשנת 1930 רכש מאפ"ק את הבית הדו-קומתי ברחוב יהודה הלוי, 36 בתל אביב. למרות שהתגורר בבית זה כשלוש שנים בלבד, הבית נקרא על שמו: בית מני. בשנת 1978 נמכר הבית על ידי יורשיו לבנק לאומי[2].

נפטר בתל אביב בשנת 1932, ונקבר בבית העלמין טרומפלדור.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השופט מלכיאל מני ומשפחתו, ירושלים, סוף העשור הראשון של המאה ה-20.

נישא לחנה בת ר' שלמה יחזקאל יהודה (ממשפחתם של יצחק יחזקאל יהודה, אברהם שלום יהודה ודוד ילין). לאחר פטירתה, נישא בשנת תרמ"ד לרחל בת אברהם לוי בן טובו מירושלים, אחייניתו של הרב רפאל אלעזר בן טובו. היה אב לארבע בנות ושני בנים.

רבים מאחיו ואחייניו גם כן החזיקו בתפקידים בכירים ביישוב היהודי ובפרט בתחום המשפט. אחיינו (בן אחיו הבכור ר' שלמה יחזקאל מני) ד"ר ישראל מני, היה שופט מחוזי בימי המנדט הבריטי. אהרן מני[4] (בן אחיו הבכור, הרב סלימאן מנחם מני) היה אף הוא שופט בתקופת טרום הקמת המדינה, עורך דין ואיש ציבור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]