מנזר סן מיקלה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מנזר, מוזיאון דת, מוזיאון דת, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה  |
| כתובת |
Via alla Sacra, Via alla Sacra 14, 10057 Sant'ambrogio di Torino, Via alla Sacra, 14, - Sant'Ambrogio di Torino, Via Alla Sacra 14, 10057 Sant'Ambrogio di Torino |
| מיקום |
Sant'Ambrogio di Torino |
| מדינה |
איטליה |
| מבקרים בשנה | 85,963 (נכון ל־2020) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־10 |
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־10 |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רומנסקית |
| מידות | |
| שטח |
500 מ"ר (נכון ל־2015) |
| קואורדינטות | 45°05′52″N 7°20′36″E / 45.097786°N 7.343282°E |
|
www | |
  | |
.jpg)
מנזר סן מיקלה (באיטלקית: Sacra di San Michele) הוא מתחם דתי הבנוי על פסגת הר פירצ'יריאנו (Pirchiriano) בדרום עמק סוסה, אזור פיימונטה בצפון־מערב איטליה. המנזר הוקם על ידי נזירים בנדיקטינים ומוכר כאתר סימבולי של אזור פיימונטה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיסגת ההר הכילה ככל הנראה ביצורים עתיקים שנבנו על ידי השבטים הליגורים והקלטים וזאת בשל מיקומו השולט מבחינה טופוגרפית של האתר על הכניסה המזרחית לעמק. בשנת 63 בתקופה הרומית הוקם באתר מוצב צבאי שתפקידו היה להגן על הדרך העיקרית שבין גאליה לרומא. בשנת 569 בימי הביניים המוקדמים, בתקופה שלאחר נפילת האימפריה הרומית המערבית, הקימו הלומבארדים באתר מבצר להגנה מפני פולשים פרנקים. בשנת 773 נכבש המקום על ידי כוחות האימפריה הפרנקית, ובשנת 888 על ידי הסרצנים.
קיים רק מעט מידע על ההיסטוריה של המבצר, והמהימן ביותר הוא זה של הנזיר ויליאם שחי בו במאה ה-11 אשר חיבר את "הכרוניקה של מיכאל הקדוש מקלוזה" (Chronicon Coenobii Sancti Michaelis de Clusa) ולפיו החלה הקמת המנזר בשנת 966 ולחלופין כי הבניה התנהלה בין השנים 999–1003 בתקופת כהונתו של האפיפיור סילבסטר השני.
מבנה הקריפטה של המנזר נבנה במאה ה-10 והושפע מהאדריכלות הביזנטית. על פי המסורת הוא נבנה על ידי הנזיר ג'ובאני וינצ'נזה שהיה בעברו הארכיבישוף של רוונה, והוקדש לכבודו של המלאך מיכאל. במשך השנים ובהשפעת הנזירים הבנדיקטינים שהתיישבו בו, נוספו למבנה המקורי הרחבות על מנת לאפשר לנזירים ועולי רגל לרומא בדרך הפרנקית לשהות במקום. בשנת 1255 התקיים באתר טקס החנוכה וההקדשה של הכנסייה. בשנת 1315 נכתב במנזר מחזור התפילות של מיכאל הקדוש לשימוש הנזירים במקום. במשך השנים ובהשפעת מחלוקות בתוך בית סבויה ומעורבות האפיפיור אורבנוס השישי, איבד המנזר מחשיבותו הפוליטית ופעילות דעכה. בשנת 1622 נכבש המנזר על ידי האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר והוא נשאר נטוש עד 1835 כאשר קרלו אלברטו, מלך סרדיניה והאפיפיור הורו על אכלוסו וחידוש הפעילות בו, והפעם ברוח הכנסייה הקתולית. בשנת 1900 החל במנזר פרויקט חידוש ושימור בפיקוח ממשלתי במסגרתו נוספו אלמנטים אדריכליים בסגנון ניאו רומנסקי.
אדריכלות ועיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
המנזר בנוי על פסגתו הסלעית של ההר כאשר מגדליה פונים לכוון העמק. חזית המבנה מובילה לגרם בן 243 מדרגות המכונה "מעלות המתים" אשר בצידו נבנו גומחות להנחת שלדי הנזירים שנפטרו. בראש גרם המדרגות בנוי מאבן שיש שער מגולף של סמלי המזלות. הכניסה לכנסייה מתבצעת דרך שער בסגנון רומנסקי מאבן בצבע אפור ירוק, מתחילת המאה ה-11 והיא מעוצבת במתאר של ספינה ראשית ושני מעברים בסגנון אדריכלי גותי ורומנסקי. מתחם המבנים של המנזר כולל שרידים של מנזר בן חמש קומות מהמאה ה-12 ועד המאה ה-15 שבראשו מגדל וכן שרידי קפלה בת שמונה צלעות.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי תורת הנסתר הוקמו המבנים לכבודו של המלאך מיכאל הנאבק בשטן תמיד במקומות קשים לגישה, ולכן על פי האמונה חומרי הבניה הועברו לראש ההר באורח פלא. המנזר ממוקם על גבי קו גאוגרפי דמיוני המקשר אתרים שונים בעולם המוקדשים למלאך מיכאל.
מבנה המנזר השפיע על הסופר אומברטו אקו בכתיבת ספרו שם הוורד. כאשר נערכו הצילומים לסרט בשנת 1985, תוכנן לבצע את הצילומים באתר אך הדבר לא נסתייע.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מנזר סן מיקלה
