סבסטיאן קורץ
 | |||||||
| סבסטיאן קורץ, 2016 | |||||||
| לידה |
27 באוגוסט 1986 (בן 34) וינה, אוסטריה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 אוסטריה | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| עיסוק |
פוליטיקאי | ||||||
| מפלגה | מפלגת העם האוסטרית | ||||||
|
www | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
סבסטיאן קורץ (בגרמנית: Sebastian Kurz; נולד ב-27 באוגוסט 1986) הוא פוליטיקאי אוסטרי, המכהן כיושב ראש מפלגת העם האוסטרית (ÖVP) וקנצלר אוסטריה. כיהן כקנצלר אוסטריה בין השנים 2019−2017, ומכהן בתפקיד זה מ-7 בינואר 2020 לאחר שזכה פעם נוספת בבחירות.[1] קודם לכן כיהן כשר החוץ של אוסטריה.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורץ נולד ב-27 באוגוסט 1986 בווינה, אוסטריה, לאב מהנדס ולאם מורה.[2] הוא סיים את לימודיו ב-2004 והמשיך לשירות בצבא האוסטרי. לאחר שחרורו עבד במשרד עורכי דין במקביל ללימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת וינה.[3]
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2009 נבחר קורץ ליו"ר אגף הצעירים במפלגת העם האוסטרית, ובין השנים 2010–2011 היה חבר במועצת העיר וינה. באפריל 2011 מונה לאחראי במשרד הפנים על שילוב המהגרים בחברה. בבחירות שנערכו ב-2013 נבחר לכהן כחבר פרלמנט, ובדצמבר 2013, עם הקמת ממשלת האחדות בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת העם, מונה לשר החוץ במקומו של מיכאל שפינדלגר.[4] בנוסף לתיק החוץ, צורף לתחומי אחריותו גם נושא שילוב המהגרים בחברה שבו עסק בתפקידו הקודם במשרד הפנים. בהשבעתו לתפקיד, והוא בן 27 בלבד, היה קורץ שר החוץ הצעיר ביותר באיחוד האירופי.[5]
במאי 2017 התפטר יושב ראש מפלגת העם ריינהולד מיטרלהנר וקורץ הפך למנהיג בפועל. מיד לאחר מכן הוא פירק את הקואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים וכפה את הקדמת הבחירות ל-15 באוקטובר. בוועידת המפלגה שהתקיימה בלינץ ב-1 ביולי 2017 נבחר קורץ ברוב של יותר מ-98% לראשות המפלגה, ואושר הליך להגדלת סמכויותיו של היו"ר.[6]
באוקטובר 2017 הוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות כשהמפלגה קיבלה יותר מ-30% מהקולות.[7] ב-18 בדצמבר הקים ממשלה ביחד עם מפלגת החירות האוסטרית ומונה לקנצלר.[8]
במאי 2019 התפוצצה פרשת איביזה (אנ'), במסגרתה נחשף סרטון בו נראה היינץ כריסטיאן שטראכה, סגנו של קורץ מטעם מפלגת החירות, מציע חוזים ממשלתיים לאחייניתו של אוליגרך רוסי תמורת תמיכה כספית במפלגתו, והשתלטות על עיתון והטייתו לטובת מפלגת החירות.[9] בעקבות החשיפה התפטר שטראכה מכל תפקידיו, וב-19 במאי הודיע קורץ על פירוק הקואליציה ועל בחירות בזק בספטמבר.[10] ב-27 במאי 2019 הפסיד קורץ בהצעת אי-אמון שהוגשה על ידי הסוציאל-דמוקרטים ונתמכה על ידי מפלגת החירות האוסטרית במועצה הלאומית של אוסטריה, הבית התחתון של הפרלמנט האוסטרי, והוא סיים את כהונתו.[11] בעקבות הצבעה ב-3 ביוני מינה נשיא אוסטריה, אלכסנדר ואן דר בלן, את נשיאת בית המשפט החוקתי בריגיטה בירליין כקנצלרית זמנית עד הבחירות.[12]
בבחירות חדשות שנערכו ב-29 בספטמבר קיבלה מפלגתו של קורץ יותר מ-37% מהקולות והייתה המפלגה הגדולה בפרלמנט בפער ניכר.[13] לאחר מספר חודשים של משא ומתן עם מפלגות נוספות ארגן קורץ קואליציה חסרת תקדים בהיסטוריה האוסטרית, של מפלגת העם ביחד עם מפלגת הירוקים בראשות ורנר קוגלר, מפלגה שביקרה רבות את שלטונו, והסכים לשורת צעדים סביבתיים במסגרת הממשלה החדשה ולמיתון מסוים של המדיניות הימנית שלו.[14] הממשלה החדשה הושבעה ב-7 בינואר 2020, קורץ נבחר מחדש לקנצלר וקוגלר לסגנו.[13]
עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו.
במהלך משבר ההגירה באירופה בשנת 2015 קרא קורץ לשליטה יעילה יותר בגבולות החוץ של האיחוד האירופי, והציג תוכנית של 50 נקודות לאינטגרציה עם התמחות מיוחדת בשפות ותחומים, בשוק העבודה, שלטון החוק והערכים.
בשנת 2015 הציע קורץ במסגרת חוק האסלאם החדש (חוק האסלאם) לאסור על מימון מסגדים על ידי ישויות מחו"ל, לשלם משכורות לאימאמים ולהסדיר את נוסח הקוראן שניתן להשתמש בו באוסטריה. עם זאת, הוא תמך בזכויות נוספות למוסלמים, כגון הזכות למזון חלאל ותמיכה דתית בצבא. קורץ אמר כי השינויים שהציע נועדו "להילחם בבירור" בהשפעת האסלאם הרדיקלי באוסטריה. החוק עבר בפרלמנט האוסטרי בפברואר 2015, אך לא נכללה בו הסדרת גרסה מורשית של הקוראן.
במסגרת הטיהור הממשלתי הטורקי נגד אנשי השירות האזרחי והצבאי שלו בתגובה להפיכה הכושלת בחודש יולי 2016, קרא קורץ לשגריר טורקיה להסביר את קשריה של אנקרה להפגנות של אלפי אנשים באוסטריה בתמיכת נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סבסטיאן קורץ נפגש עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, אפריל 2014
סבסטיאן קורץ נפגש עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, מאי 2016
סבסטיאן קורץ מניח זר ביד ושם, מאי 2016
סבסטיאן קורץ נפגש עם ניצולי שואה אוסטרים בירושלים, מאי 2016
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
אתר האינטרנט הרשמי של סבסטיאן קורץ
סבסטיאן קורץ, ברשת החברתית פייסבוק
סבסטיאן קורץ, ברשת החברתית טוויטר
סבסטיאן קורץ, סרטונים בערוץ היוטיוב- בן 27, בלי ניסיון. שר החוץ הבא של אוסטריה, באתר ynet, דצמבר 2013
- מאיה לקר, שר חוץ חדש באוסטריה: בן 27, ללא תואר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2013
- אסף רונאל, האיש שרוצה להיות קנצלר בגיל 30 וקצת, באתר הארץ, 18 במאי 2017
- בלומברג, האוסטרי בן ה-31 שצפוי לגנוב לקים ג'ונג און את התואר, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2017
- עופר אדרת, בן 31, מטאור פוליטי ומתנגד להגירה: סבסטיאן קורץ צפוי לנצח היום בבחירות באוסטריה, באתר הארץ, 15 באוקטובר 2017
- יוסף ישראל, יעשה היסטוריה? בגיל 31, שר החוץ הכריזמטי בדרך להפוך לקנצלר אוסטריה, באתר חדשות עשר, 29 בספטמבר 2017
- אלדד בק, "אין באירופה מקום לאנטישמיות, ישנה או חדשה", באתר ישראל היום, 28 בדצמבר 2017
קנצלר אוסטריה: "הממשלה שלי פרו-ישראלית", סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של תאגיד השידור הישראלי
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הגרדיאן, סבסטיאן קורץ זכה שוב בבחירות באוסטריה, הימין הקיצוני איבד שליש מכוחו, באתר הארץ, 30 בספטמבר 2019
- ^ Sebastian Kurz: Prinz Gutgelaunt, באתר Profil, דצמבר 2013 (בגרמנית)
- ^ "Ich kenne Strache. Er hetzt.", באתר Heute, אפריל 2011 (בגרמנית)
- ^ מאיה לקר, שר חוץ חדש באוסטריה: בן 27, ללא תואר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2013
- ^ "Austria swears in EU's youngest foreign minister Sebastian Kurz", באתר BBC News, דצמבר 2013
- ^ Sebastian Kurz takes helm of Austrian center-right ahead of poll, באתר פוליטיקו אירופה, 1 ביולי 2017.
- ^ גיא אלסטר, חממה לימין קיצוני: הפחד שהוביל את אוסטריה לבחור בן 31 לקנצלר, באתר וואלה!, 16 באוקטובר 2017
- ^ נעה לנדאו, עופר אדרת, ישראל תחרים את שרי הימין הקיצוני באוסטריה ותעבוד מול הדרג המקצועי במשרדיהם, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2017
- ^ רויטרס, טלטלה בממשלת אוסטריה: השוחד "הרוסי" למנהיג הימין הקיצוני, באתר ynet, 18 במאי 2019
- ^ AFP, האיש ששיקם את הימין הקיצוני באוסטריה - ונפל, באתר ynet, 19 במאי 2019
- ^ ynet וסוכנויות הידיעות, אוסטריה: הקנצלר סבסטיאן קורץ הודח, באתר ynet, 27 במאי 2019
- ^ סוכנויות הידיעות, בריגיטה עשתה היסטוריה: לאוסטריה יש קנצלרית, באתר ynet, 3 ביוני 2019
- ^ 1 2 François Murphy, Austria's Kurz back in power with Greens after far-right fiasco, רויטרס, JANUARY 7, 2020
- ^ אסף אוני, דאגה לאקלים תמורת גירוש מהגרים: "הירוקים" באוסטריה הצטרפו לראשונה לקואליציה, באתר גלובס
 הקנצלרים של אוסטריה
| |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרל רנר | מיכאל מאייר | יוהאן שובר | ואלטר ברייסקי | יוהאן שובר | איגנץ זייפל | ||||
| 1918–1920 | 1920–1921 | 1921–1922 | 26–27 בינואר 1922 | ינואר-מאי 1922 | 1922–1924 | ||||
| רודולף רמק | איגנץ זייפל | ארנסט שטררוביץ' | יוהאן שובר | קרל ואוגוין | אוטו אנדר | ||||
| 1924–1926 | 1926–1929 | מאי-ספטמבר 1929 | 1929–1930 | ספטמבר-דצמבר 1930 | 1930–1931 | ||||
| קרל בורש | אנגלברט דולפוס | קורט שושניג | ארתור זייס-אינקווארט | קרל רנר | לאופולד פיגל | ||||
| 1931–1932 | 1932–1934 | 1934–1938 | 11–13 במרץ 1938 | אפריל-דצמבר 1945 | 1945–1953 | ||||
| יוליוס ראב | אלפונס גורבך | יוזף קלאוס | ברונו קרייסקי | פרד זינובאץ | פרנץ ורניצקי | ||||
| 1953–1961 | 1961–1964 | 1964–1970 | 1970–1983 | 1983–1986 | 1986–1997 | ||||
| ויקטור קלימה | וולפגנג שיסל | אלפרד גוזנבאואר | ורנר פיימן | ריינהולד מיטרלהנר | כריסטיאן קרן | ||||
| 1997–2000 | 2000–2007 | 2007–2008 | 2008–2016 | 9–17 במאי 2016 | 2016–2017 | ||||
| סבסטיאן קורץ | בריגיטה בירליין | סבסטיאן קורץ | |||||||
| 2017–2019 | 2019–2020 | 2020–מכהן | |||||||