סבסטיאן קורץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סבסטיאן קורץ
Sebastian Kurz
סבסטיאן קורץ, 2018
סבסטיאן קורץ, 2018
לידה 27 באוגוסט 1986 (בן 35)
וינה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריהאוסטריה אוסטריה
השכלה
  • GRG 12 Erlgasse (2004)
  • Faculty of Law, University of Vienna (2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העם האוסטרית
בת זוג סוזן תייר
www.sebastian-kurz.at
קנצלר אוסטריה
18 בדצמבר 2017 – 28 במאי 2019
(שנה ו־23 שבועות)
סגן קנצלר אוסטריה היינץ כריסטיאן שטראכה
הרטוויג לגר
7 בינואר 2020 – 11 באוקטובר 2021
(שנה ו־39 שבועות)
סגן קנצלר אוסטריה ורנר קוגלר
שר החוץ של אוסטריה
16 בדצמבר 2013 – 18 בדצמבר 2017
(4 שנים)
פרסים והוקרה
מסדר הרפובליקה הסרבית עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Sebastian Kurz Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סבסטיאן קורץ (בגרמנית: Sebastian Kurz; נולד ב-27 באוגוסט 1986) הוא פוליטיקאי אוסטרי, שכיהן כקנצלר אוסטריה וכיושב ראש מפלגת העם האוסטרית (ÖVP). הודיע על התפטרותו לאחר שפורסמה מעורבותו בפרשת שוחד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורץ נולד ב-27 באוגוסט 1986 בווינה, אוסטריה, לאב מהנדס ולאם מורה.[1] הוא סיים את לימודיו ב-2004 והמשיך לשירות בצבא האוסטרי. לאחר שחרורו עבד במשרד עורכי דין במקביל ללימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת וינה.[2]

קורץ מתגורר בווינה עם סוזן תייר, בת זוגו מנעוריו. ביולי 2021 פרסם באינסטגרם על הריונה, ובסוף נובמבר נולד בנו הבכור, קונסטנטין.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2009 נבחר קורץ ליו"ר אגף הצעירים במפלגת העם האוסטרית, ובין השנים 2010–2011 היה חבר במועצת העיר וינה. באפריל 2011 מונה לאחראי במשרד הפנים על שילוב המהגרים בחברה. בבחירות שנערכו ב-2013 נבחר לכהן כחבר פרלמנט, ובדצמבר 2013, עם הקמת ממשלת האחדות בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת העם, מונה לשר החוץ במקומו של מיכאל שפינדלגר.[3] בנוסף לתיק החוץ, צורף לתחומי אחריותו גם נושא שילוב המהגרים בחברה, נושא שבו עסק בתפקידו הקודם במשרד הפנים. בהשבעתו לתפקיד, והוא בן 27 בלבד, היה קורץ שר החוץ הצעיר ביותר באיחוד האירופי.[4]

במאי 2017 התפטר יושב ראש מפלגת העם, ריינהולד מיטרלהנר, וקורץ הפך למנהיג בפועל. מיד לאחר מכן הוא פירק את הקואליציה עם הסוציאל-דמוקרטים וכפה את הקדמת הבחירות ל-15 באוקטובר. בוועידת המפלגה שהתקיימה בלינץ ב-1 ביולי 2017 נבחר קורץ ברוב של יותר מ-98% לראשות המפלגה, ואושר הליך להגדלת סמכויותיו של היו"ר.[5]

הקנצלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2017 הוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות, כשהמפלגה קיבלה יותר מ-30% מהקולות.[6] ב-18 בדצמבר הקים ממשלה ביחד עם מפלגת החירות האוסטרית ומונה לקנצלר.[7]

במאי 2019 התפוצצה פרשת איביזה (אנ'), במסגרתה נחשף סרטון בו נראה היינץ כריסטיאן שטראכה, סגנו של קורץ מטעם מפלגת החירות, מציע חוזים ממשלתיים לאחייניתו של אוליגרך רוסי תמורת תמיכה כספית במפלגתו, והשתלטות על עיתון והטייתו לטובת מפלגת החירות.[8] בעקבות החשיפה התפטר שטראכה מכל תפקידיו, וב-19 במאי הודיע קורץ על פירוק הקואליציה ועל בחירות בזק בספטמבר.[9] ב-27 במאי 2019 הפסיד קורץ בהצעת אי-אמון שהוגשה על ידי הסוציאל-דמוקרטים ונתמכה על ידי מפלגת החירות האוסטרית במועצה הלאומית של אוסטריה, הבית התחתון של הפרלמנט האוסטרי, והוא סיים את כהונתו.[10] בעקבות הצבעה ב-3 ביוני מינה נשיא אוסטריה, אלכסנדר ואן דר בלן, את נשיאת בית המשפט החוקתי בריגיטה בירליין לקנצלרית זמנית עד הבחירות.[11]

בבחירות חדשות שנערכו ב-29 בספטמבר 2019 קיבלה מפלגתו של קורץ יותר מ-37% מהקולות והייתה המפלגה הגדולה בפרלמנט בפער ניכר.[12] לאחר מספר חודשים של משא ומתן עם מפלגות נוספות, ארגן קורץ קואליציה חסרת תקדים בהיסטוריה האוסטרית, של מפלגת העם ביחד עם מפלגת הירוקים בראשות ורנר קוגלר, מפלגה שביקרה רבות את שלטונו, והסכים לשורת צעדים סביבתיים במסגרת הממשלה החדשה ולמיתון מסוים של המדיניות הימנית שלו.[13] הממשלה החדשה הושבעה ב-7 בינואר 2020, קורץ נבחר מחדש לקנצלר וקוגלר לסגנו.[12]

חשד לשחיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2021 נפתחה נגדו חקירה בחשד שמסר הצהרות כוזבות לוועדה בפרלמנט אשר עסקה בפרשת איביזה. הוועדה בדקה גם חשד לנפוטיזם ולמינויים לא-כשרים לתפקידים בחברות ממשלתיות.[14][15] באוקטובר 2021 נחקר על תפקידו לכאורה בהוצאת כספים פדרליים למפרסם עיתונים תמורת סיקור אוהד.[16][17]

ב-9 באוקטובר 2021 התפטר קורץ מתפקידו כקנצלר אוסטריה עקב החשדות לשחיתות, לאחר שיום קודם לכן דרשה ממנו צמרת המפלגה להתפטר מתפקידו.[18] גם מפלגת הירוקים החברה בקואליציה תמכה בהתפטרותו.[19] ב-2 בדצמבר הודיע על פרישה מוחלטת מהחיים הפוליטיים.[20]

לאחר הפרישה מפוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2021 פורסם כי קורץ יעבוד עם המיליארדר פיטר תיל. קורץ ישמש כיועץ ואסטרטג גלובלי בחברת ההשקעות של יזם ההון סיכון, שהיה אחד המשקיעים הראשונים בפייסבוק.[21]

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-colors-edit-find-replace.svg פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו.

במהלך משבר ההגירה באירופה בשנת 2015, קרא קורץ לשליטה יעילה יותר בגבולות החוץ של האיחוד האירופי, והציג תוכנית של 50 נקודות לאינטגרציה עם התמחות מיוחדת בשפות ותחומים, בשוק העבודה, שלטון החוק והערכים.

בשנת 2015 הציע קורץ במסגרת 'חוק האסלאם' החדש לאסור על מימון מסגדים על ידי ישויות מחוץ למדינה, לשלם משכורות לאימאמים ולהסדיר את נוסח הקוראן שניתן להשתמש בו באוסטריה. עם זאת, הוא תמך בזכויות נוספות למוסלמים, כגון הזכות למזון חלאל ותמיכה דתית בצבא. קורץ אמר כי השינויים שהציע נועדו "להילחם בבירור" בהשפעת האסלאם הרדיקלי באוסטריה. החוק עבר בפרלמנט האוסטרי בפברואר 2015, אך לא נכללה בו הסדרת גרסה מורשית של הקוראן.

במסגרת הטיהור הממשלתי בטורקיה נגד אנשי השירות האזרחי והצבאי, בתגובה להפיכה הכושלת ביולי 2016, קרא קורץ לשגריר טורקיה להסביר את קשריה של אנקרה להפגנות של אלפי אנשים באוסטריה בתמיכת נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סבסטיאן קורץ

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sebastian Kurz: Prinz Gutgelaunt, באתר Profil, דצמבר 2013 (בגרמנית)
  2. ^ "Ich kenne Strache. Er hetzt.", באתר Heute, אפריל 2011 (בגרמנית)
  3. ^ מאיה לקר, שר חוץ חדש באוסטריה: בן 27, ללא תואר, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2013
  4. ^ "Austria swears in EU's youngest foreign minister Sebastian Kurz", באתר BBC News, דצמבר 2013
  5. ^ Sebastian Kurz takes helm of Austrian center-right ahead of poll, באתר פוליטיקו אירופה, 1 ביולי 2017.
  6. ^ גיא אלסטר‏, חממה לימין קיצוני: הפחד שהוביל את אוסטריה לבחור בן 31 לקנצלר, באתר וואלה!‏, 16 באוקטובר 2017
  7. ^ נעה לנדאו, עופר אדרת, ישראל תחרים את שרי הימין הקיצוני באוסטריה ותעבוד מול הדרג המקצועי במשרדיהם, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2017
  8. ^ רויטרס, טלטלה בממשלת אוסטריה: השוחד "הרוסי" למנהיג הימין הקיצוני, באתר ynet, 18 במאי 2019
  9. ^ AFP, האיש ששיקם את הימין הקיצוני באוסטריה - ונפל, באתר ynet, 19 במאי 2019
  10. ^ ynet וסוכנויות הידיעות, אוסטריה: הקנצלר סבסטיאן קורץ הודח, באתר ynet, 27 במאי 2019
  11. ^ סוכנויות הידיעות, בריגיטה עשתה היסטוריה: לאוסטריה יש קנצלרית, באתר ynet, 3 ביוני 2019
  12. ^ 1 2 François Murphy, ‏Austria's Kurz back in power with Greens after far-right fiasco, רויטרס, JANUARY 7, 2020
  13. ^ אסף אוני, ‏דאגה לאקלים תמורת גירוש מהגרים: "הירוקים" באוסטריה הצטרפו לראשונה לקואליציה, באתר גלובס
  14. ^ ynet, סיכום חדשות העולם: אחמדינג'אד רץ לנשיאות איראן, באתר ynet, 12 במאי 2021
  15. ^ "Austrian leader Sebastian Kurz investigated by corruption inquiry". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-05-12. נבדק ב-2021-10-06.
  16. ^ "Austria's Kurz, Inner Circle Ensnared in Corruption Probe". Bloomberg.com (באנגלית). 2021-10-06. נבדק ב-2021-10-06.
  17. ^ Austria’s Chancellor Kurz under investigation on suspicion of bribery, France 24, ‏2021-10-06 (באנגלית)
  18. ^ אנטוניה ימין, בעקבות חשדות לשחיתות: קנצלר אוסטריה פורש מתפקידו, באתר כאן 11, ‏9 באוקטובר 2021
  19. ^ סוכנויות הידיעות, אחרי חשד לשוחד תמורת סיקור חיובי: קנצלר אוסטריה מתפטר, באתר ynet
  20. ^ חדשות 13, לאחר שנחשד בשוחד לטובת סיקור חיובי: קנצלר אוסטריה לשעבר פורש מהפוליטיקה, באתר ערוץ 13, ‏2 בדצמבר 2021
  21. ^ "אחרי שהתפטר עקב פרשת שוחד: קנצלר אוסטריה לשעבר חובר למיליארדר פיטר תיל". TheMarker. נבדק ב-2021-12-31.


Austria Bundesadler.svg הקנצלרים של אוסטריה
קרל רנר מיכאל מאייר יוהאן שובר ואלטר ברייסקי יוהאן שובר איגנץ זייפל
1918–1920 1920–1921 1921–1922 26–27 בינואר 1922 ינואר-מאי 1922 1922–1924
רודולף רמק איגנץ זייפל ארנסט שטררוביץ' יוהאן שובר קרל ואוגוין אוטו אנדר
1924–1926 1926–1929 מאי-ספטמבר 1929 1929–1930 ספטמבר-דצמבר 1930 1930–1931
קרל בורש אנגלברט דולפוס קורט שושניג ארתור זייס-אינקווארט קרל רנר לאופולד פיגל
1931–1932 1932–1934 1934–1938 11–13 במרץ 1938 אפריל-דצמבר 1945 1945–1953
יוליוס ראב אלפונס גורבך יוזף קלאוס ברונו קרייסקי פרד זינובאץ פרנץ ורניצקי
1953–1961 1961–1964 1964–1970 1970–1983 1983–1986 1986–1997
ויקטור קלימה וולפגנג שיסל אלפרד גוזנבאואר ורנר פיימן ריינהולד מיטרלהנר כריסטיאן קרן
1997–2000 2000–2007 2007–2008 2008–2016 9–17 במאי 2016 2016–2017
סבסטיאן קורץ בריגיטה בירליין סבסטיאן קורץ אלכסנדר שלנברג קארל ניהאמר
2017–2019 2019–2020 2020–2021 אוקטובר-דצמבר 2021 2021–מכהן
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סבסטיאן_קורץ&oldid=32899238"