מצודת גלאון

מצודת גלאון

(למפת השפלה רגילה)

מצודת גלאון

מצודת גלאון (רֻגְ'ם אל-משאעלה) היא אתר ארכאולוגי ביער גוברין שבשפלת יהודה סמוך לקיבוץ גלאון, הכולל מצודה כנענית מן המאה ה-12 לפנה"ס.

תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר, המצוי על שלוחה בגובה 197 מ' מעל פני הים דרומית לנחל גוברין (מיובלי נחל לכיש), נחפר בעיקר בשנים 2018–2019 על ידי הארכאולוגים סער גנור ואיתמר וייסביין, במסגרת קורס להכשרת מפקחים של רשות העתיקות ובשיתוף מכינת נחשון מקיבוץ גלאון ובית הספר הרב-תחומי בבאר שבע. האתר נפתח לקהל ב-25 באוגוסט של אותה שנה על ידי קרן קיימת לישראל, והוא עתיד להיכלל בפרויקט התיירותי "דרך מלכי יהודה".

האתר נמצא על דרך קדומה שחיברה בין מישור החוף הדרומי ומצרים לבין ההר המרכזי והממלכות הכנעניות.

סמוך לאתר משני עבריו מצויים אתרים נוספים שנבנו על אותה הדרך, תל זית ותל בורנה.

הממצא הארכאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר התגלתה מצודה רבועה בגודל כ-18X18 מטרים. קירותיה המבוצרים בנויים משני קירות של אבנים גדולות וביניהן אבנים קטנות, ברוחב ממוצע של כ-1.90 מ'. בארבע הפינות ניצבו מגדלים, ששימשו כנראה כמגדל שמירה. המצודה עצמה חולקה ל-13 חדרים וחצרות הבנויים בצורה סימטרית. סף המבנה נחצב מאבן אחת, במשקל של כ-3 טונות.

ממצאי כלי החרס שהתגלו בה הובילו לתיארוך המצודה למאה ה-12 לפני הספירה, ראשית תקופת הברזל. חלק מכלי החרס יוצרו באופן המחקה סגנון מצרי, וכן מבנה המצודה מזכיר מבנים מדגם המכונה בארכאולוגיה "בית מושל מצרי"^[1] אריחי קרמיקה שנתגלו בה, הדומים לקרמיקה שנמצאה בתל לכיש, וכן ממצאים נוספים, מעידים כי מדובר במצודה כנענית. בין הממצאים שהתגלו קערות, קנקנים, קדרות, סירים, טאבון, כלי לניסוך פולחני, חרצני זיתים, עצמות בעלי חיים, להב של מגל מאבן צור, מכתש ועוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות המאה ה-12 לפנה"ס (שאליה מתוארכת בניית המצודה), החלה הגירתם של הפלשתים לארץ כנען ובנייתם של חמש ערי פלשתים ובהן גת. במקביל, במזרח התנחלו שבטי ישראל באזור ההר המרכזי, ומרחב מחייתם של הכנענים, שאיבדו את החסות המצרית שזכו לה עד אז, הלך והצטמצם. הגבול בין השטח הפלשתי לשטח הכנעני עבר כנראה באזור נחל גוברין, וההשערה המקובלת היא שהמצודה נבנתה כהתגוננות כנענית מפני הפלשתים.

לא נמצאו במצודה סימנים של שריפה או חורבן, ולכן החוקרים מסיקים שהמצודה ננטשה באמצע המאה ה-12 לפני הספירה, יחד עם גוויעתה של התרבות הכנענית.