מקדונל דאגלס MD-11

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקדונל דאגלס MD-11
המטוס בשירות לופטהנזה קרגו
המטוס בשירות לופטהנזה קרגו
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים / מטען
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן מקדונל דאגלס
תקופת שירות 20 בדצמבר 1990 – הווה (31 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
צוות 2
נוסעים 181-410
יחידות שיוצרו 200 עריכת הנתון בוויקינתונים
משתמש ראשי
ממדים 
אורך 58.65 מטר
גובה 17.60 מטר
מוטת כנפיים 51.66 מטר
משקל ריק 132,050 ק"ג
משקל המראה מרבי 286,000 ק"ג
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ביצועים 
מהירות מרבית 945 קמ"ש
טווח טיסה מרבי 7,310-13,408 ק"מ
סייג רום 11,000 מ'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הנעה 
3 מנועי PW4000 תוצרת פראט אנד ויטני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פדקס היא המפעילה הגדולה של מטוס זה
המטוס בשירות אווה אייר

מקדונל דאגלס MD-11אנגלית: McDonnell Douglas MD-11) הוא מטוס נוסעים ומטען רחב גוף לטווח ארוך ובינוני מתוצרת מקדונל דאגלס.

טיסת הבכורה של המטוס הייתה ב-10 בינואר 1990, המטוס יוצר עד שנת 2000 (בשנת 1997 התמזגה מקדונל דאגלס עם בואינג והיא ייצרה את המטוס)[1]. בסה"כ יוצרו 200 מטוסים מדגם זה.

מטוס זה דור המשך לקודמו מקדונל דאגלס DC-10.

פיתוח וייצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המטוס החל בדצמבר 1986 ע"פ מפרט של חברת התעופה הבריטית British Caledonian, לאחר שנבנה אב הטיפוס בשנת 1988 היו למטוס 52 הזמנות. המטוס הראשון נמסר לחברת התעופה פינאייר בדצמבר 1990, והוא טס לראשונה בין הלסינקי לטנריפה.

המטוס התבסס ברובו על המטוס הקודם של מקדונל דאגלס ה-DC-10, במטוס החדש נכללו שיפורים רבים בהן: קוקפיט מזכוכית, שיפורים אווירודינמיים, מערכת ממוחשבת לניהול טיסה (דבר שביטל את הצורך במהנדס טיסה, וכנפונים על הכנפיים).

לאחר שחברת מקדונל דאגלס התמזגה עם בואינג בשנת 1997, הודיע בואינג ביוני 1998 על הפסקת ייצור המטוס עקב ביקוש נמוך[2]. בשלב זה יוצרו בעיקר גרסאות מטען שלו[2]. ייצור המטוס הופסק בשנת 2000. נמכרו 200 מטוסים מדגם זה (בתחילה תכננה מקדונל דאגלס למכור לכל הפחות 300 מטוסים), המטוס האחרון נמסר בפברואר 2001 ללופטהנזה קרגו[3]. KLM ההולנדית, היא חברת התעופה האחרונה שהפעילה אותו בתצורת נוסעים. טיסתו האחרונה הייתה ב-26 באוקטובר 2014.

מספר חברות תעופה השתמשו בגרסת המטען של המטוס עד תחילת העשור השני של המאה ה-21. חלק גדול מהמטוסים הוסבו לשימוש זה, וחלקם הוסבו בחטיבת בדק של התעשייה האווירית לישראל[4]. לאחר שחתמה, במאי 1999, על הסכם עם יצרנית המטוס בואינג להסבת לפחות 40 מטוסי נוסעים מדגם 11-MD עבור לקוחות בינלאומיים. היקף העסקה היה כ-160 מיליון דולר[4]. המטוס הראשון שהוסב מנוסעים למטען היה אחד מחמישה מטוסים של חברת צ'יינה איסטרן איירליינס[5].

גרסאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • MD-11 המטוס הראשון מדגם זה והעיקרי שבהם, נבנו 131 מטוסים.
  • MD-11C תצורת מטען למטוס, נבנו חמישה מטוסים, גרסה זו נרכשה בחברת אליטליה בלבד.
  • MD-11CF תצורת מטען, נכנסו לשירות בשנת 1991, נבנו 6 מטוסים מדגם זה.
  • MD-11ER תצורת מטען, במטוס זה הותקן מכל דלק נוסף שאיפשר למטוס תוספת טווח הטיסה ב-750 ק"מ, נבנו חמישה מטוסים מדגם זה.
  • MD-11F תצורת מטען למטוס והאחרון בסדרה, נבנו 53 מטוסים מדגם זה.

מפעילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין מפעילי המטוס החברות הבאות:לופטהנזה קרגו KLM ‏,UPS, פדקס, אווה אייר, פינאייר, קוריאן אייר, צ'יינה איסטרן איירליינס, TAM איירליינס, אתיופיאן איירליינס, סעודי ערביין איירליינס, אייר לינגוס, אליטליה, אמריקן איירליינס, אוויאנקה, ואריג, מונרך איירליינס, תאי איירווייז אינטרנשיונל, סוויסאייר, וסבנה.

החברות דלתא איירליינס[6], KLM ואייר קנדה הפעילו את המטוס בקווים לישראל[7].

ב-2005 חברת פינאייר התקינה במחלקת העסקים במטוסיה מדגם זה מושבים שניתן להפכם למיטה שטוחה[8].

היסטוריה בחברות ישראליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד משני המטוסים ששירתו את אל על. אות הקריאה שלו היה N278WA

חברת אל על הפעילה פעמיים מטוסים מדגם MD-11ER שאותם חכרה מ-World Airways[9].

המטוס שאות הקריאה שלו N278WA שירת החל מ-13 ביולי 1998 ועד 1 בינואר 1999. בעת שירותו באל על היה גילו שנתיים וחצי בלבד[9]. המטוס שאות הקריאה שלו N277WA שירת בקיץ של שנת 2000. בעת שירותו באל על היה המטוס בן 4 וחצי שנים. המטוס שירת בעיקר בקו תל אביב-לוס אנג'לס.

תאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקדונל דאגלס MD-11 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרור מרום, ‏מיזוג מהשמים, באתר גלובס, 17 בדצמבר 1996
  2. ^ 1 2 דרור מרום, ‏בואינג תפסיק ייצור 11-MD, אחרון מטוסי מקדונל-דגלאס, באתר גלובס, 7 ביוני 1998
  3. ^ יעקב שרגל, ניו יורק, ‏בואינג שוקלת להפסיק את ייצור מטוס הנוסעים הקטן ביותר, 717, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2001
  4. ^ 1 2 דרור מרום, ‏התעשייה האווירית חתמה הסכם להסבתם של 40 מטוסי בואינג, באתר גלובס, 12 במאי 1999
  5. ^ דרור מרום, ‏תע"א במגעים עם תעשיות אוויריות בסין לשת"פ בהסבת מטוסי נוסעים למטען, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2000
  6. ^ זוהר בלומנקרנץ, דלתא איירליינס תחל לטוס לישראל ביוני, באתר הארץ, 16 במאי 2001
    זוהר בלומנקרנץ, חברת דלתא איירליינס תפעיל טיסות בקו שבין נתב"ג לניו יורק מ-2 ביולי, באתר הארץ, 17 במאי 2001
  7. ^ זוהר בלומנקרנץ, התיירות היוצאת מצילה את עונת הפסח, באתר הארץ, 28 במרץ 2001
  8. ^ זוהר בלומנקרנץ, לשכב כל הדרך לפינלנד, באתר הארץ, 22 במרץ 2005
  9. ^ 1 2 דרור מרום, ‏אל-על קלטה היום מטוס 11-MD חכור שישמש לטיסות ארוכות טווח לצפון אמריקה, באתר גלובס, 21 ביוני 1998
  10. ^ 1 2 שירות "הארץ", התרסקויות מטוסי נוסעים בשנים האחרונות, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2001
  11. ^ סוכנויות הידיעות, התרסקות מטוס ביפאן נתפסה במצלמות האבטחה, באתר הארץ, 23 במרץ 2009