מקרא שאין לו הכרע

מקרא שאין לו הכרע הוא כינוי בלשון חז"ל לפסוקים במקרא, שלא ניתן לקבוע בהם את הפיסוק, וממילא גם את הפירוש המדויק.

בתלמוד הבבלי מובאת דעתו של איסי בן יהודה, כי חמש מקראות בתורה אין להן הכרע, אך לשיטות אחרות יש יותר. לדעת הריטב"א, לאחר שנקבעו טעמי המקרא, ניתן לקבוע על פיהם את הפיסוק, והספק היה רק לפני קביעת הטעמים. לעומתו הרב יוסף קארו סבור כי אין להכריע את הספק על פי הטעמים, כיוון שגם בהם מצאנו מחלוקות בין בן אשר לבן נפתלי.

הפסוקים לפי איסי בן יהודה

לפי איסי בן יהודה, הפסוקים שאין להם הכרע הם: שאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם.

• ”הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשׇׁל־בּֽוֹ” (ספר בראשית, פרק ד', פסוק ז')
  המילה "שאת" יכולה להתפרש כהמשך ל"אם תטיב" ואז פירושה הוא שהעוון ייסלח, אך יכולה גם להתפרש על ההמשך "שאת (ו)אם לא תטיב" ופירושה יהיה שקין ימשיך לשאת את העוון. בטעמים נקבע כי שיוך המילה שאת הוא למילים שלפניה. (טעם מפסיק - זקף קטן על המילה "שאת").
• ”בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃ אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַעֲקֹ֔ב וַאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃” (ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוקים ו'–ז')
  הספק הוא לאן שייכת המילה "ארור", האם על ה"שור" המרמז לשכם בן חמור, או על "אפם" - כעסם של שמעון ולוי. יש שתמהו על ספק זה כיוון שלפי נוסח המסורה מדובר בשני פסוקים שונים וברור כי המילה שייכת לפסוק השני, והציעו כי כוונת הגמרא לפסוק וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו (ספר בראשית, פרק ט', פסוק כ"ה) והספק הוא האם במילה "ארור" התכוון נח לקלל את חם או את כנען.
• ”וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ בְּחַר־לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי” (ספר שמות, פרק י"ז, פסוק ט')
  המילה "מחר" יכולה להתפרש על היציאה למלחמה ואם כן התייצבותו של משה לתפילה התחילה לפני המלחמה, אך יכולה להתפרש על ההתייצבות - "מחר אנכי ניצב" והתפילה החלה רק ביום השני. בטעמים נקבע ההפסק העיקרי בפסוק (אתנחתא) במילה "בעמלק" והמילה מחר שייכת להמשך.
• ”וּבַמְּנֹרָ֖ה אַרְבָּעָ֣ה גְבִעִ֑ים מְשֻׁ֨קָּדִ֔ים כַּפְתֹּרֶ֖יהָ וּפְרָחֶֽיהָ” (ספר שמות, פרק כ"ה, פסוק ל"ד)
  התיאור "משוקדים" יכול להתפרש על הגביעים או לחלופין על "כפתוריה ופרחיה". בטעמים נקבע ההפסק העיקרי בפסוק במילה "גביעים", והמילה משוקדים שייכת ל"כפתוריה ופרחיה", אך להלכה פסק הרמב"ם כי גם הגביעים וגם הכפתורים והפרחים צריכים להיות "משוקדים"
• ”וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְּךָ֥ שֹׁכֵ֖ב עִם־אֲבֹתֶ֑יךָ וְקָם֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה וְזָנָ֣ה ׀ אַחֲרֵ֣י ׀ אֱלֹהֵ֣י נֵכַר־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר ה֤וּא בָא־שָׁ֙מָּה֙ בְּקִרְבּ֔וֹ וַעֲזָבַ֕נִי וְהֵפֵר֙ אֶת־בְּרִיתִ֔י אֲשֶׁ֥ר כָּרַ֖תִּי אִתּֽוֹ” (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ט"ז)
  המילה "וקם" מצטרפת בפשטות למילים שאחריה - "וקם העם הזה", וכך גם נקבע בטעמים (טעם מפסיק - אתנחתא במילה "אבותיך"), אך חז"ל שחיפשו מקור מן התורה שבכתב לתחיית המתים העלו אפשרות לקריאה - "הנך שוכב עם אבותיך וקם" כלומר שיקום בתחיית המתים.

פסוקים נוספים

בספרות חז"ל מובאים פסוקים נוספים שעליהם יש נידון היכן הפיסוק:

• וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֜ב בָּ֤אוּ מִן־הַשָּׂדֶה֙ כְּשׇׁמְעָ֔ם וַיִּֽתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים (ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק ז')
• וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהֹוָ֖ה פָּרִֽים (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק ה').
• בתשובות הגאונים מצוין הפסוק וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרֲרִ֖ים הָאֵֽלֶּה (ספר במדבר, פרק ה', פסוק י"ט) כמקרא שאין לו הכרע..
• האבן עזרא הקשה מדוע לא הזכירו חז"ל כי גם הפסוק לֹא־יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־אָבִ֖יו וָמֵֽת (ספר בראשית, פרק מ"ד, פסוק כ"ב) אין לו הכרע אם האב ימות או הבן.

פרשנות כפולה

לדברי התוספות, נמנו כ"מקראות שאין להן הכרע" רק פסוקים שבהם לא ניתן לפרש כי שתי אפשרויות הקריאה נכונות. מנגד, הרבה מהפרשנים נקטו כי גם בפסוקים אלו, המילה שאין לה הכרע "עולה לכאן ולכאן" ושתי אפשרויות הפירוש קיימות. לדבריהם, בפסוקים שצוינו, אחת מאפשרויות הקריאה תשאיר את הפסוק ללא תחביר תקני, ולפיכך פירשו שאין הספק שולל את הפירוש הפשוט של הפסוק, אלא בא להציע אפשרות קריאה והבנה בנוסף להבנה הפשוטה.

לקריאה נוספת

• יוחנן ברויאר, ושוב למקראות שאין להם הכרע, בתוך "ישראל - מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין" ירושלים ה'תשע"א עמודים 53 - 63
• מרדכי ברויאר, מקראות שאין להם הכרע, לשוננו נח' ג' ה'תשנ"ה עמודים 189 - 199
• לובה חרל"פ, עוד על "מקראות שאין להם הכרע", לשוננו נט' א' ה'תשנ"ו עמודים 81 - 83
• רפאל בנימין פוזן, הערה להערה; מקראות שאין להם הכרע לשוננו סב' א-ב ה'תשנ"ט עמודים 175 - 179
• שמחה קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות ירושלים ה'תשנ"ד עמודים 33 - 36
• לובה חרל"פ, הברייתא של איסי בן יהודה על מקראות ש'אין להן הכרע': עיון פרשני–לשוני–מתודולוגי, מים מדליו 13 ה'תשס"ב עמודים 139 - 147
• חיים חזקיהו מדיני, שדי חמד חלק ב' מערכת ח' כלל צח', באתר היברובוקס
• יעקב לויפר, מקראות שאין להם הכרע, המבשר תורני 325 אדר ה'תשע"ה עמוד 3